טיסה 182 של אייר אינדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיסה 182 של אייר אינדיה
एयर इंडिया फ़्लाइट 182
1985-06-10 VT-EFO Air India EGLL.jpg
תאריך 23 ביוני 1985 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°03′36″N 12°49′00″W / 51.06°N 12.81666667°W / 51.06; -12.81666667
הרוגים 329 עריכת הנתון בוויקינתונים
פצועים 0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ניצולים 0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טיסה 182 של אייר אינדיה הייתה טיסת נוסעים מסחרית, שהייתה מעורבת בתקרית אווירית קטלנית בשמי האוקיינוס האטלנטי ב-23 ביוני 1985. מטוס הבואינג 747 שנשא את הטיסה נמצא בדרכו מקנדה להודו. הוא התרסק מדרום מערב לאירלנד עקב התפוצצות מטען חבלה שהוטמן בו על ידי קבוצת קנאים סיקים. באירוע נספו כל 329 יושבי המטוס. היה זה מטוס ה-747 הראשון שהופל על ידי פעולת חבלה, מקרה הטבח החמור ביותר בהיסטוריה של קנדה ופעולת הטרור האווירי הקטלנית ביותר לפני פיגועי 11 בספטמבר. החקירה הפלילית והציבורית בקנדה ומשפטים בעקבות האסון נמשכו למעלה מ-20 שנה והיו היקרים ביותר בתולדות המדינה. רק אדם אחד הורשע וריצה עונש בעקבות החקירה.

הקבוצה שהפילה את המטוס שיצא מקנדה ביקשה להפיל במקביל מטוס נוסף של אייר אינדיה, שעמד להמריא מטוקיו שביפן אל בנגקוק שבתאילנד ועליו 177 נוסעים. מטען החבלה שהכינה התפוצץ על הקרקע לפני שהובא אל המטוס. הדבר היה כמעט שעה לפני שהופלה טיסה 182. עקב ההתפוצצות נהרגו שני אנשים וארבעה נפצעו. המטוס ההודי ויושביו לא נפגעו.

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס, מדגם 747-237B, המריא מנמל התעופה פירסון בטורונטו ב-22 ביוני 1985 בשעה 20:15 (00:15 ב-23 ביוני לפי שעון גריניץ') בדרכו לנמל התעופה מיראבל במונטריאול (בקטע זה היה מספר הטיסה 181). הוא נחת במונטריאול באיחור בשל עיכוב שגרם מנוע חמישי שחובר לכנפו השמאלית על מנת שיוטס להודו לצורכי תחזוקה. המטוס המריא ממונטריאול בדרכו לבומביי, עם נחיתות ביניים מתוכננות בנמל התעופה הית'רו שבלונדון ובנמל התעופה פאלאם שבדלהי. על סיפונו נמצאו 307 נוסעים ו-22 אנשי צוות.

ב-23 ביוני בשעה 08:14 לפי שעון אירלנד (07:14 לפי שעון גריניץ'), כמעט שבע שעות לאחר צאתו מטורונטו, נמצא המטוס כ-190 קילומטר מדרום מזרח לאירלנד ובגובה של 9,400 מטר. צוות הטיסה הפעיל את המשיב (Transponder) של המטוס לפי בקשת פיקוח הטיסה בנמל התעופה שאנון. מיד לאחר מכן נעלם המטוס ממסכי המכ"ם מבלי ששידר קריאת מצוקה. מטען חבלה בתוך מקלט רדיו שנמצא במזוודה בתא המטען הקדמי של המטוס התפוצץ, והפיצוץ גרם לירידת לחץ בהתפוצצות (אנ') של גוף המטוס שבעקבותיה הוא התפרק באוויר. שברי המטוס וגופות היושבים בו פגעו בפני האוקיינוס וצללו במים שעומקם כ-2,000 מטר. פיקוח הטיסה הכריז על מצב חירום והפעיל מבצע חיפוש והצלה של המטוס.

כל 329 יושבי המטוס נספו. כלי שיט הצליחו למשות מהאוקיינוס רק 132 גופות. הפגיעות שנגרמו להרוגים ומצב שרידי המטוס העידו כי הוא הופל על ידי חבלה. ב-9 וב-10 ביולי הצליחו המחפשים למשות מהאוקיינוס את הקופסאות השחורות של המטוס.

202 מהנוסעים שנספו עלו על המטוס בטורונטו ו-105 עלו עליו במונטריאול. 268 מהנספים היו קנדים, 27 בריטים ו-22 (אנשי הצוות, שהחלו כולם את הטיסה בטורונטו) היו הודים. 82-86 מהנספים היו ילדים. 29 משפחות שלמות נמצאו על המטוס ונספו בשלמותן. הקרבנות הקנדים התגוררו בפרובינציות שונות של המדינה. מרביתם היו הינדים ממוצא הודי שהתגוררו בפרובינציית אונטריו. אחרים היו סיקים שהתגוררו בעיקר במונטריאול.

65 נוסעים ושלושה אנשי צוות שעלו על המטוס בטורונטו ירדו ממנו במונטריאול וחייהם ניצלו.

ההתפוצצות בנמל התעופה נאריטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביוני בשעה 15:19 לפי שעון יפן (06:19 לפי שעון גריניץ'), 55 דקות לפני הפלת טיסה 182 התפוצץ בנמל התעופה נאריטה שבטוקיו מטען חבלה שהוסתר בתוך מזוודה. המזוודה הגיעה לטוקיו בטיסה מוונקובר שבקנדה ונועדה להעברה אל טיסה 301 של אייר אינדיה, שעמדה להמריא מהנמל אל נמל התעופה דון מואנג בבנגקוק שבתאילנד ועליה 177 נוסעים. עקב ההתפוצצות נהרגו שני סבלי מטען יפנים. ארבעה אנשים נוספים נפצעו. המטוס ההודי וכל יושביו לא נפגעו, והם המריאו והגיעו ליעדם ללא פגע.

אותם טרוריסטים עמדו מאחורי שני הפיגועים ונראה שהם כיוונו לכך שהם יתרחשו בו זמנית, אך הם כשלו בתיאום מועדי הפעלת המטענים.

חקירת הפיגועים וממצאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיגועים נחקרו על ידי השלטונות הקנדיים, אשר הגיעו למסקנה כי שני הפיגועים היו פעולה משולבת של שתי קבוצות טרוריסטיות של סיקים מקנדה, ארצות הברית, בריטניה והודו. המניע לפעולה היה זעמם של הסיקים על ההסתערות של הצבא ההודי על מקדש הזהב בהודו ב-1984.

התברר שב-20 ביוני 1985 נרכשו בוונקובר כרטיסי טיסה לטיסות בשני מסלולים:

  • טיסה 60 של חברת קנדיאן פסיפיק איירליינס מוונקובר לטורונטו, עם הזמנה ברשימת המתנה לטיסת המשך מטורונטו לבומביי בטיסה 181/182 של אייר אינדיה
  • טיסה 003 של קנדיאן פסיפיק איירליינס לטוקיו ומשם בטיסת המשך לבנגקוק בטיסה 301 של אייר אינדיה.

ההזמנה הראשונה נעשתה על שם "מ. סינג" וההזמנה השנייה על שם "ל. סינג". אדם חובש טורבן שילם עבור הטיסות במזומן במשרד כרטיסים של קנדיאן פסיפיק איירליינס. ההזמנה הכפולה ופרטיה היוו ראייה לכך שהפיגועים בטיסה 182 ובנמל התעופה בטוקיו היוו חלק ממזימה אחת.

המזוודה שהכילה את המטען שהפיל את טיסה 182 נמסרה להטסה בנמל התעופה בוונקובר. הדבר היה כארבע וחצי שעות לפני המראת טיסה 182 מטורונטו. המזוודה נמסרה להטסה בטיסה 60 של קנדיאן פסיפיק איירליינס, עם הוראות להעבירה בטורונטו לטיסה 181/182 של אייר אינדיה. למוסר המזוודה, שמסר את השם "מ. סינג", היה כרטיס טיסה מאושר אל טורונטו, שנרכש ב-20 ביוני, אך הזמנה ברשימת המתנה בלבד לטיסות מטורונטו למונטריאול וממנה להודו. בשל כך סירבה בתחילה דיילת הקרקע לנתב את המזוודה להעברה לטיסה 181/182, אך לאחר מכן היא התרצתה. הטיסה מוונקובר המריאה לטורונטו מבלי ש"מ. סינג" עלה על סיפונה. המזוודה שהייתה מיועדת לטיסה 301 נמסרה לטיסה 003 של קנדיאן פסיפיק איירליינס בוונקובר, שהמריאה מבלי ש"ל. סינג" היה עליה.

אישומים פליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקירות במשך השנים הצביעו על שבעה אישים כחשודים במעורבות ישירה בפיגועים. חלק מהם נמלטו מקנדה ולא הועמדו לדין.

אינדרג'יט סינג רייאט (Inderjit Singh Reyat) היה מכונאי ממוצא סיקי שהתגורר בקולומביה הבריטית. בתחילה לא נמצאו ראיות הקושרות אותו ישירות לפיגועים, באפריל 1986 הוא הודה רק בהחזקת חומר נפץ וכלי ירייה ללא רישיון. נגזר עליו קנס כספי. זמן קצר לאחר מכן היגר עם משפחתו לבריטניה. מאוחר יותר נאספו נגדו ראיות משמעותיות יותר. ב-1989 הוא הוסגר מבריטניה לקנדה וב-1991 הורשע בהריגת שני הסבלים היפנים בנמל התעופה נאריטה ונדון לעשר שנות מאסר. בשנת 2001 נעצר שוב והואשם ברצח ובקשירת קשר להפלת מטוס אייר אינדיה. ב-2003 הוא הודה בעבירה אחת של גרימת מוות ובסיוע להרכבת הפצצה שנטמנה במטוס, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. בשנת 2006 הועמד לדין באישום שמסר מספר רב של עדויות שקר במשפטו. המשפט הראשון נגדו ב-2010 הופסק לאחר שאחת מאנשי חבר המושבעים התבטאה בצורה מוטה נגד רייאט. נבחר חבר מושבעים חדש והמשפט החל שוב בהמשך השנה. ב-2011 הרשיעו אותו המושבעים בעדות שקר והוא נדון לתשע שנות מאסר. ערעורו על העונש ובקשה שלו למשפט חוזר נדחו. בשנת 2016 שוחרר בשחרור על תנאי למעון (Halfway House) וב-2017 שוחרר גם ממנו תחת מגבלות.

שני חשודים נוספים, אג'איב סינג באגרי (Ajaib Singh Bagri) וריפודאמאן סינג מאליק (Ripudaman Singh Malik), נעצרו בשנת 2000 והואשמו ברצח יושבי מטוס אייר אינדיה שהתרסק ובשורה של עברות נוספות. משפטם, שכונה "משפט אייר אינדיה" התנהל בוונקובר במשך שנה וחצי תחת אבטחה כבדה. בסיומו קבע השופט איאן ג'וזפסון (Ian Josephson) כי אשמתם של השניים לא הוכחה מעבר לספק סביר ולפיכך זיכה אותם.

חשוד רביעי, דלג'יט סנדהו (Daljit Sandhu), הועמד לדין בקשר לפיגועים אך זוכה ב-1989 מחמת הספק.

ועדת חקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 מינתה ממשלת קנדה ועדה בראשות שופט לחקירת הפעילות האנטי טרוריסטית בקנדה ותהליך החקירה הקנדי של הפיגועים. דו"ח הוועדה, שפורסם ב-2010, הצביע על שורה ארוכה של כשלים במניעת הפיגועים ובחקירתם מצדם של משרדי ממשלת קנדה, משטרת קנדה ושירות הביטחון שלה. בעקבות זאת הודיע ראש הממשלה סטיבן הרפר כי הממשלה מקבלת את מסקנות הוועדה ואת האחריות לכשלים והביע התנצלות עליהם בשם הממשלה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטאות לפיגועים ולהרוגים בהם הוקמו בוונקובר, בטורונטו, באוטווה ובמונטריאול וכן באירלנד. בשנת 2005 הכריזה קנדה על יום זיכרון שנתי לקרבנות הטרור, שמועדו ב-23 ביוני, היום בו הופל מטוס אייר אינדיה.

רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC הפיקה ב-2008 סרט תיעודי אודות הפלת טיסה 182. הוקדש לה גם פרק בסדרה תעופה בחקירה. עם השנים פורסמו גם מספר ספרים אודות האירוע ורומנים שנכתבו בהשראתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]