טיסה 93 של יונייטד איירליינס
נתיב הטיסה של טיסה 93 של יונייטד איירליינס מרגע ההמראה ועד להתרסקות | |
תאריך | 11 בספטמבר 2001 |
---|---|
מיקום | פנסילבניה, ארצות הברית |
גורם | חטיפה על ידי טרוריסטים איסלאמיים |
קואורדינטות | 40°03′04″N 78°54′17″W / 40.051111111111°N 78.904722222222°W |
הרוגים | 44 (כולל החוטפים) |
פצועים | 0 |
ניצולים | אין |
המעורבים באסון | |
כלי טיס | |
כלי טיס | בואינג 757-222 |
מספר זנב | N591UA |
מוצא | נמל התעופה הבינלאומי ניוארק ליברטי, ניו ג'רזי |
יעד | נמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו, ארצות הברית |
מפעיל | יונייטד איירליינס |
נוסעים | 37 (כולל החוטפים) |
אנשי צוות | 7 |
טיסה 93 של יונייטד איירליינס הייתה הטיסה הרביעית שנחטפה במסגרת חטיפות המטוסים בפיגועי 11 בספטמבר. גורלה של טיסה זו היה מעט שונה מגורל הטיסות האחרות – בדומה להן, גם בה נהרגו כל הנוסעים, אך שלא כבאחרות לא הצליחו החוטפים להשתמש בה כדי לחולל הרג המוני על הקרקע. הסברה היא שהכוונה של החוטפים הייתה לפגוע בבית הלבן[1][2] או בקפיטול.
הטיסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההמראה ושיבוש התוכנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיסה הייתה אמורה להמריא בשעה 8:00 מנמל התעופה ניוארק, אך עקב עומס שהיה בשדה התעופה המריאה באיחור של כ-40 דקות, בשעה 8:42. בניגוד לשאר הטיסות החטופות, אותן חטפו חמישה חוטפים, על מטוס הבואינג 757 היו ארבעה חוטפים, זיאד ג'ראח, אחמד אל-עזנאווי, אחמד אל-נמי וסעיד אל-גאמדי. בדומה לחטיפות האחרות, חלק מהחוטפים עלו גם הפעם ללא מטען אולם רק אל-עזנאווי נבחר לעבור בדיקה מדוקדקת. האיחור בהמראת המטוס פגע בתוכניותיהם של החוטפים שכן כל הטיסות האחרות המריאו בזמן קרוב אחד לשני. בעת המראת טיסה 93 תוכניתם של המחבלים כבר הייתה בעיצומה. טיסה 11 הייתה דקות ספורות לפני פגיעה במגדל הראשון של מגדלי התאומים וטיסה 175 בדיוק נחטפה. ב-9:24 התקבל בתא הטייס של טיסה 93 דיווח ממרכז יונייטד איירליינס לפיו יש לנהוג בזהירות מוגברת, מאחר שמטוסים התנגשו במרכז הסחר העולמי.
החטיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
| |
לעזרה בהפעלת הקבצים |
ב-9:28 החלה החטיפה. שלוש הטיסות האחרות נחטפו כ-30 דקות לאחר ההמראה, ולא ידוע למה החוטפים בטיסה 93 חיכו למעלה מ-45 דקות לפני שפעלו. החוטפים דקרו נוסע, ובעת שפרצו לתא הטייס הקברניט נשמע צועק: "צאו מכאן", אך ללא הועיל. לפי ההקלטות מתא הטייס, החוטפים רצחו את שני הטייסים בסכין, בעודם צועקים לעזרה בקשר ומתחננים על חייהם. דווח גם על דיילת שנאבקה במחבלים בתא הטייס ונדקרה למוות. כעבור כמה דקות מההשתלטות התיישב ג'ראח, שהיה בעל ידע בטיסה, בכיסא הטייס וביקש מהנוסעים ברמקול שיישבו במקומותיהם. הוא גם הודיע כי יש פצצה על המטוס, שיש להם דרישות ושהם חוזרים לנמל התעופה. גם בפעם הזאת מגדל הפיקוח שמע את הודעתו של ג'ראח וכך נודע להם לראשונה כי המטוס נחטף. ג'ראח הסיט את המטוס מנתיב טיסתו וכיוון אותו לעבר וושינגטון הבירה.
ניסיון שיבוש החטיפה וההתרסקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהאזנה לקופסה השחורה ניתן היה ללמוד על הרגעים האחרונים לפני ההתרסקות.
באמצעות הטלפונים הניידים קיבלו נוסעי הטיסה תמונה בהירה של מה שהתרחש באותו בוקר בניו יורק, והבינו מה הולך להיות גורלה של הטיסה שלהם. באחורי המטוס הם קיימו הצבעה ובסופה החליטו להסתער על החוטפים ולהשתלט על המטוס. החלטה שיצאה לפועל ב-9:57. הנוסעים הצליחו להגיע עד לדלת תא הטייס וניסו לפרוץ פנימה. הטייס החוטף, ג'ראח, הגיב בטלטול המטוס, כדי לפגוע ביכולת הנוסעים לנוע. אחד החוטפים הורה לחסום את דלת תא הטייס, והם התלבטו האם כדאי להשתמש נגד הנוסעים בגרזן לכיבוי אש שנמצא בתא הטייס או לנתק את אספקת החמצן. ג'ראח הפסיק את טלטול המטוס בשעה 10:00. אחד הנוסעים, טוד בימר, קרא לגלגל עגלה במטוס ולהשתמש בה כאיל ניגוח כדי לפרוץ את תא הטייס. דבריו צוטטו שלא כהלכה כאילו אמר Let's roll, נתחיל לפעול, ביטוי שהפך לסיסמה מפורסמת.
בהקלטות מתא הטייס שנמצאו נשמעים בבירור קולות של צעקות וזכוכיות מתנפצות. ג'ראח נשמע שואל חוטף אחר: "זהו? שנגמור עם זה?" וזה ענה "לא עכשיו, כשכולם יגיעו, נגמור עם זה". לאחר מכן, ג'ראח שאל שוב "זהו זה, שנוריד אותו?" ואחד החוטפים ענה לו בחיוב. הנוסעים המשיכו בניסיונותיהם לפרוץ לתא הטייס, וב-10:02 שב וצעק אחד החוטפים: "תוריד את זה. תוריד את זה" ואחר כך נשמעה צעקת "אללה אכבר". ג'ארח גילגל את המטוס על גבו, והוריד את אפו מטה. נשמעה זעקת "לא!" כאשר המטוס החל בצלילה חדה מאוד, ובשעה 10:03 התרסק בשדה פתוח סמוך לשאנקסוויל, פנסילבניה.
לאחר החטיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש חילוקי דעות בשאלה האם הנוסעים הצליחו לפרוץ לתא הטייס בדקות האחרונות של הטיסה, אך נראה שהם היו זקוקים לזמן קצר מאוד להשתלט על המטוס. הם לא הצליחו למנוע מהחוטפים להביא עליהם את מותם, עם זאת, הם מנעו את ריסוקו של המטוס על מטרה בבירה האמריקאית, כשהסברה היא שהכוונה הייתה לפגוע בבית הלבן[3][4] או בבניין הקונגרס של ארצות הברית[5].
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רגעיהם האחרונים עוררו עניין ציבורי והפכו בתודעת הכלל לסיפור גבורה אמריקני. אחד הנוסעים, טוד בימר, קרא לגלגל עגלה במטוס ולהשתמש בה כאיל ניגוח כדי לפרוץ את תא הטייס. דבריו צוטטו שלא כהלכה כאילו אמר Let's roll, נתחיל לפעול, ביטוי שהפך לסיסמה מפורסמת.
בשנים 2005 ו-2006 יצאו ארבעה סרטים שמבוססים על הסיפור האמיתי של הטיסה: בשנת 2005 יצא הסרט הטיסה שנלחמה חזרה (אנ') ובשנת 2006 יצאו הסרטים טיסה 93 ופספסתי את טיסה 93 (אנ').
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אורן דותן, המתקפה על ארה"ב: השאלות הפתוחות, באתר מאקו, 6 בספטמבר 2011
- ^ יענקי פרבר, היום לפני 16 שנה: מגדלי התאומים קרסו • מה קרה שם, באתר בחדרי חרדים, 11 בספטמבר 2017
- ^ אורן דותן, המתקפה על ארה"ב: השאלות הפתוחות, באתר מאקו, 6 בספטמבר 2011
- ^ יענקי פרבר, היום לפני 16 שנה: מגדלי התאומים קרסו • מה קרה שם, באתר בחדרי חדרים, 11 בספטמבר 2017
- ^ הרגעים הדרמטיים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים: "מישהו ישלם בגדול", באתר מעריב אונליין, 9 בספטמבר 2016