טיסנקרופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיסנקרופ
Thyssenkrupp AG Logo 2015.svg
Thyssen-Krupp-Quartier-Teilansicht-Essen-2013.jpg
סוג תאגיד
שנת הקמה 17 במאי 1842
חברות בנות
  • טיסנקרופ (ליכטנשטיין)
  • טיסנקרופ (הממלכה המאוחדת)
  • טיסנקרופ (ברזיל)
  • טיסנקרופ (איטליה)
  • בלום ווס עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה דואיסבורג ואסן
ענפי תעשייה פלדה, מוצרי פלדת אל-חלד, טכנולוגיות כלי רכב, טכנולוגיות ייצור, מערכות מעליות, מערכות כלי שיט, בניית אוניות, שירותים.
הכנסות 42.778 מיליארד יורו (2015)[1]
רווח 268 מיליון יורו (2015)[1]
מנכ"ל Heinrich Hiesinger עריכת הנתון בוויקינתונים
אנשי מפתח היינריך הייזינגר, מנכ"ל. אולריך להנר, יו"ר מועצת המנהלים.
עובדים 156,487[1]
 
thyssenkrupp.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טיסנקרופ (או תיסנקרופ; בגרמנית: ThyssenKrupp AG) הוא תאגיד רב-לאומי אירופי שמטהו שוכן בדויסבורג ובאסן שבגרמניה. בתאגיד פועלות כ-670 חברות ברחבי תבל. טיסנקרופ הוא אחד מיצרני הפלדה הגדולים בעולם. לצד זאת התאגיד אף מספק חלקים ומערכות לתעשיית כלי הרכב, מעליות, מדרגות נעות, מסחר בסחורות ושירותי תעשייה.

בשנת 2009 עבר התאגיד ארגון מחדש וחולק לשמונה תחומי עסקים המנוהלים בשתי חטיבות עיקריות: חומרים וטכנולוגיות. חטיבת החומרים מתמקדת בפלדת פחם, פלדת אל-חלד ושירותים בתחום החומרים. חטיבת הטכנולוגיה מתמקדת בטכנולוגיית מעליות, תהליכי ייצור במפעלים, ייצור חלקים ומערכות ימיות.

תחילתו של תאגיד טיסנקרופ במיזוג החברות טיסן וקרופ, וקביעת המטה התפעולי של התאגיד באסן. מחזיקת המניות הגדולה ביותר בתאגיד היא קרן אלפרד קרופ פון בוהלן אונד הלבאך, קרן צדקה אשר נוסדה ונקראה על שם מייסדה אלפרד קרופ פון בוהלן אונד הלבאך, בעליה לשעבר של חברת קרופ, אשר הייתה בעבר החברה הגדולה באירופה.

לטיסנקרופ מגוון מוצרים, החל ממכונות ושירותי תעשייה וכלה בייצור פלדה ובניית כלי שיט. התאגיד פועל אף בתחום תעשיית הביטחון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסנקרופ נוצר כתוצאה ממיזוג שתי חברות פלדה גרמניות, טיסן (Thyssen AG), שנוסדה בשנת 1891 בשם Gewerkschaft Deutscher Kaiser (מילולית: איחוד פועלי קיסר גרמניה), וקרופ, שנוסדה בשנת 1811. כבר בתחילת שנות ה-80 החלו מגעים בין שתי החברות בנושא מיזוגן והחל שיתוף פעולה מסחרי הדוק בתחומי עסקים שונים. בשנת 1997 החברות מיזגו את פעילותן בתחום ייצור הפלדה השטוחה ומיזוג מלא בין שתי החברות הושלם בשנת 1999.[2]

תחילתן של החברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרופ

  • 1811: פרידריך קרופ מייסד בית חרושת ליציקות פלדה באסן, גרמניה
  • 1826: לאחר מות פרידריך קרופ, אלמנתו תרזה מנהלת את החברה יחד עם קרובי משפחה נוספים ובשיתוף בנה אלפרד, בן 14 באותה עת.
  • 1833: קרופ מתחילה בייצור מלא של מכונות ערגול.
  • 1847: העלייה בסלילת מסילות רכבת מגבירה את הדרישה ליציקות פלדה ומביאה לצמיחה מהירה בחברה. החברה מייצרת אף צירים לציוד מסילות נע, קפיצים וגלגלים לרכבות העמידים במהירויות העולות של הציוד הנע.
  • 1859: הצבא הפרוסי מזמין מן החברה 300 קני תותחים, בכך החל עיסוקה העיקרי השני של החברה במוצרי ביטחון. זמן קצר אחר כך החלה החברה בייצור מלא של תותחים.
  • 1862: החברה מתחילה בבנית מפעל פלדה ראשון ביבשת אירופה ב"תהליך בסמר" לצורך ייצור מסילות ולוחות פלדה.
  • 1864-1872: החברה רוכשת מכרות ברזל במקומות שונים בעולם כדי להימנע מתלות בספקים חיצוניים. בשנת 1873 הפעילה חברת קרופ חברת ספנות משלה ברוטרדם כדי להעביר פלדה מחברת Orconera Iron Ore Co הספרדית, אשר הייתה אף היא בבעלות קרופ.
  • 1872: אלפרד קרופ מפרסם "הנחיה כללית" הקובעת את היררכיית הארגון החל מן הפועל באולם הייצור ועד להנהלה. בהנחיה נכללו אף תקנות הקובעת את תוכניות הרווחה של החברה, כולל תוכנית פנסיה, ביטוח מחלה וביטוח חיים. פעולות המאפייה וחנות העובדים במפעל, מגורי עובדים ושרותי בריאות. תנאי עבודה שנקבעו בחברה באופן הדרגתי החל משנת 1836.

טיסן

  • 1867: טיסן נוסדה כחברת Fossoul & Co אשר ייצרה חישוקי מתכת לתעשיית החביות, אריזות, איסוף תבואות ועוד.
  • 1871: חברת Thyssen & Co החלה לפעול תחת שם זה במילהיים על הרוהר.
  • 1891: אוגוסט טיסן רוכש את מכרה הפחם של איחוד פועלי הקיסר הגרמני בהמבורן, סמוך לעיר דואיסבורג, זאת לאחר ששנה קודם לכן נוסד מפעל הפלדה של טיסן ליד אחד מפתחי המכרה.

תקופת וילהלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרופ

  • 1893: לאחר מותו של אלפרד קרופ בשנת 1887, בנו פרידריך אלפרד קרופ מרחיב את החברה לאחר שורה של רכישות מפעלי פלדה ומספנות ומתחיל בייצור מנועי דיזל בשיתוף פעולה עם רודולף דיזל.
  • 1899: לאחר רכישות והשקעות במכרות פחם שונים ממשיך גידול החברה בהתבסס על אספקת הפחם שברשותה.
  • 1903: פרידריך אלפרד קרופ מת בפתאומיות בשנת 1902, בן 48, ובתו הבכורה ברתה קרופ היא היורשת היחיד לחברה. על פי צוואת אביה החברה הופכת לחברת מניות, אשר כולן בשליטת ברתה. כיוון שברתה אותה עת הייתה עדיין קטינה, אמה מרגרטה מתמנה לנאמן לניהול החברה, בפיקוח מועצת מנהלים.
  • 1906: ברתה קרופ מתחתנת עם גוסטב פון בוהלן אונד הלבאך, אשר מוסיף את השם קרופ לשם משפחתו. הוא מתמנה כסגן יושב ראש מועצת המנהלים ומשמש כמנכ"ל החברה עד 1943.
  • 1912: פיתוח פלדת אל-חלד, העמידה בפני משתכים יוצר דרישה למתכת זו בעיקר בתעשיות הכימיה, המזון, רפואה ובניין. קרופ סיפקה את פלדת האל-חלד לצריח בניין קרייזלר, הבניין הגבוה בעולם בעת שנחנך בשנת 1930.
  • 1914: החברה מסיימת את פיתוח וייצור ברטה השמנה, תותח כבד לטווח ארוך.

טיסן

  • 1895: טיסן מקים מפעל משולב לייצור ברזל ופלדה לאחר בניית תנור רם במפעל איחוד פועלי הקיסר הגרמני.
  • 1906: בחברה נוסדים ארגונים פנימיים למסחר ולשינוע סחורות, כדי לשנע עופרת ברזל למפעלי הייצור.
  • 1910: נוסדה חברת הספנות N.V. Handels- en Transport Maatschappij Vulcaan ocean shipping company, הפועלת ברוטרדם בבעלות טיסן, כדי לשחרר את החברה מתלות בשוק ספנות המטען. באותה שנה החברה פותחת מפעלים אף בחבלי לוריין ונורמנדי.
  • 1912: החברה פותחת סניפים במקומות שונים באגן הים התיכון (אלג'יר, פורט סעיד, סואץ, אוראן, נאפולי, גנואה וערים נוספות) כדי לאפשר לאכסן פחם לאספקת ספינות המטען בדרכן לנמלי רוסיה, או הודו להטענת עופרות ברזל.
  • 1913: בסוף שנת 1913 יש 8,750 דירות בבעלות החברה בהן גרים כ-15,500 מעובדי החברה ו-850 עובדי ציבור.
  • 1914: החברה מתחילה בייצור כלי נשק לצבא גרמניה. בגלל מחסור בכוח אדם החברה מעסיקה אף נשים וכן אזרחים מבלגיה ושבויי מלחמה.

רפובליקת ויימר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרופ

  • 1919: בעקבות הסכם ורסאי, קרופ מוגבלת לייצור מוצרים לעת שלום בלבד ומתמקדת בייצור קטרים, משאיות, ציוד חקלאי ומחפרים. האינפלציה הדוהרת, אבטלה, ופירוק חלקים מן החברה, הובילו למשבר כלכלי בשנים 1924–1925. החברה התאוששה ממשבר זה על ידי יעול תהליכי הייצור והרחבת ייצור פלדת אל-חלד.
  • 1925: קרופ רוכש רישיון ייצור לסינטור טונגסטן קרביד, מחברת Osram אשר פיתחה את התהליך, ומתחיל לשווק את המוצר בשוק. מוצר שהיה פורץ דרך בתכונותיו בתחום השחיקה והקשיות.
  • 1929: במפעל החברה באסן מופעל לראשונה מכבש חישול בלחץ 15,000 טון, החזק בעולם באותה עת.

טיסן 1919: החברה משנה את שמה מ"איחוד פועלי קיסר גרמניה" ל-August Thyssen-Hütte המפעילה חברה בת בשם Gewerkschaft Friedrich Thyssen לצורך תפעול המכרות. השקעותיה של החברה בתחום ברית המועצות ומדינות ההסכמה מולאמות. 1926: חלקים נרחבים מחברת טיסן מועברים לשליטת חברה ממוזגת חדשה, Vereinigte Stahlwerke, תחתיה פועלים מספר חברות פחם ופלדה בחבל הרוהר, זאת כדי לפתור קשיי עלות וייצור וכן עודף כוח אדם. בשנה זו נפטר אף אוגוסט טיסן. בניו, פריץ והיינריך יורשים את החברה, בעוד שני ילדיו הנוספים מקבלים פיצוי על חלקם.

תקופת הרייך השלישי ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרופ

  • 1937: בהתאם לתוכנית הארבע-שנתית של גרמניה הנאצית, מוגבר ייצור הקטרים, משאיות ואוניות ומחודש ייצור כלי הנשק.
  • 1941: מספנת קרופ גרמניה מורחבת כדי לאפשר ייצור ספינות גדולות יותר וכן צוללות. חברת קרופ מנצלת עובדים זרים וכן מעסיקה אסירי מחנות ריכוז ושבויי מלחמה בתנאי עבדות, במקום פועלי החברה שגויסו לצבא. על פי הערכות שמרניות, תאגיד קרופ העסיק בתקופת מלחמת העולם השנייה כ-100,000 עובדי כפייה, מהם כ-23,000 שבויי מלחמה.
  • 1947-1948: שנים-עשר מנהלים בחברה הועמדו לדין במשפט קרופ והואשמו בכך שאיפשרו את חימוש הכוחות המזוינים של גרמניה והשתתפו באופן פעיל בהכנות הנאצים לפתיחה במלחמה. הם הואשמו אף בהעסקת כוח אדם בתנאי עבדות בחברותיהם. הנאשם הראשי במשפט היה אלפריד קרופ, מנכ"ל חברת קרופ אחזקות. נאשם אחד זוכה בדין, שאר הנאשמים נידונו לתקופות מאסר שבין שלוש לשנים-עשר שנים והנאשם הראשי, אלפריד קרופ, הצטווה למכור את כל אחזקותיו בחברה.

טיסן

  • 1934: חברת אוגוסט טיסן-הוט הופכת לחברת תפעול ונפרדת מחברת Vereinigte Stahlwerke.
  • 1939: פריץ טיסן, יושב ראש מועצת המנהלים של Vereinigte Stahlwerke בורח מגרמניה לשווייץ, מיד לאחר פלישת גרמניה לפולין. לאחר שעבר להתגורר בצרפת, בסוף שנת 1940, הסגירה ממשלת וישי אותו ואת אשתו לידי שלטונות הרייך הגרמני. הוא הושם במעצר ושהה בשארית שנות המלחמה במחנה זקסנהאוזן ובשנת 1945 נשלח לדכאו.
  • 1940: עם פרוץ המלחמה החברה מעסיקה במפעליה עובדים זרים, עובדי כפייה ושבויי מלחמה לצורך הגברת ייצור לצורכי הצבא.
  • 1945: עם תום המלחמה החברה חוסלה בהוראת שלטונות בנות הברית. החברה נוסדה מחדש בשנת 1953 וצירפה לחברה את מפעלי הפלדה באזור דואיסבורג. מכרות הפחם לא שבו לשליטת החברה. פריץ טיסן הועמד לדין על ידי שלטות בנות הברית על תמיכתו במפלגה הנאצית והוא הודה בתמיכתו במפלגה עד לשנת 1938 וקיבל אחריות על יחסה של החברה לעובדי כפייה בשנות ה-30. הוא חויב בתשלום פיצוי. בשנת 1950 היגר עם אשתו לארגנטינה, שם נפטר לאחר כשנה.

מיזוגים ורכישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה תאגיד טיסנקרופ באסן

בתקופת צמיחתה בשנת 1978 השקיעה חברת טיסן בתעשיית הרכב באמריקה הצפונית לאחר שרכשה את חברת באד (Budd), יצרנית חלקי מתכת לתעשיית הרכב. לאחר רכישתה הפכה חברת באד לחטיבת הרכב של חברת טיסן ונקראה בשם חברת באד טיסן ומאוחר יותר חברת טיסנקרופ באד. בשנת 2006 מכרה טיסנקרופ את חברת באד.

בשנת 1988 רכשה החברה את חברת בילשטיין (Bilstein) הגרמנית, יצרנית בולמי זעזועים והפכה אותה לחטיבה עד לשנת 2005 ומאותה שנה לחברה בת עצמאית.

בשנת 1999 טיסן רכשה את חטיבת המעליות של התאגיד האמריקאי דובר (Dover). ארבע שנים אחר כך רכש התאגיד טיסנקרופ את חברת המעליות הקוריאנית דונגיאנג.

בשנת 2005 טיסנקרופ רכשה את מספנות HDW‏ (Howaldtswerke-Deutsche Werft) בעיר קיל ולאחר רכישה זו הפכה "טיסנקרופ מערכות שיט" לחברה המובילה באירופה בתחום בניית כלי שיט. בנוסף ל-HDW טיסנקרופ רכשה אף את מספנות Blohm + Voss בהמבורג ואת מספנות Nordseewerke באמדן.

בדצמבר 2005 רכשה טיסנקרופ 60% מחברת Atlas Elektronik המתמחה בייצור מערכות חשמל ואלקטרוניקה ימיות.

באוגוסט 2007 רכשה טיסנקרופ את חברת OnlineMetals.com מהעיר סיאטל, משווקת מוצרי מתכת ופלסטיק לא מוגמרים באמריקה הצפונית.

בתחילת שנת 2008 רכשה חטיבת התעופה והחלל של טיסנקרופ את החברות Apollo Metals ו- Aviation Metals ממדינת וושינגטון, ספקיות חומרים לתעשיות התעופה והביטחון.

מוצרים ומכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

33% מהכנסות תאגיד טיסנקרופ הן מן השוק הגרמני, 28% משאר מדינות האיחוד האירופי, 21% ממדינות NAFTA. בתחומי ייצור שונים, מוצרי תאגיד טיסנקרופ מובילים בשוקי העולם. כך, טיסנקרופ הוא היצרן המוביל בעולם של פח חתוך ומרותך לתעשיות מתכת.

תחומי עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסקי החברה מאורגנים בשישה תחומים:

  • טכנולוגיית רכיבים
  • טכנולוגיית מעליות
  • פתרונות תעשייתיים
  • שירותי חומרים
  • פלדה אירופה
  • פלדה ביבשות אמריקה

פעילות עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאגיד טיסנקרופ מעסיק 5,500 עובדים בספרד ומחזורו השנתי שם, ממפעל ייצור המעליות, 1.6 מיליארד אירו. באיטליה, שם מתבצע עיקר ייצור הפלדה, המחזור הוא 2.3 מיליארד אירו. עסקי החברה בספרד ואיטליה מהווים רק 9% מכלל מכירות החברה.

פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת טיסנקרופ ישראל הינה חברה בת והנציגה הרשמית של חברת טיסנקרופ העולמית. החברה עוסקת בהתקנת מעליות, מעלונים, דרגנועים, מסועים ובמות הרמה.[3]

לחברת טיסנקרופ יש חברה בת בשם "טיסנקרופ מערכות ימיות" (ThyssenKrupp Marine Systems - TKMS) חברה זו רכשה בשנת 2005 את מספנות HDW שבהן יצרו את הצוללות מסדרת דולפין ומייצרים את הצוללות מסדרת דולפין AIP וספינות סער 6.

מחלוקות בהן היה התאגיד מעורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאום מחירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2006 מצא האיחוד האירופי חמש יצרניות מעליות, בהן גם טיסנקרופ, אשמות בתיאום מחירים וניהול קרטל בתחום בנייה ואחזקה של מעליות במשך תשע שנים.[4] החברות נקנסו בסכום כולל של 1.3 מיליארד דולר, מתוכם טיסנקרופ חויבה בסכום של 629 מיליון דולר. הוועדה האירופית לתחרותיות קבעה כי החברות - Otis, Schindler, Kone, Mitsubishi וטיסנקרופ - עבדו בשיתוף פעולה להטות מכרזים, חילקו ביניהן נתחי שוק ותאמו מחירים בין השנים 1995 עד 2004. החברות לא הכחישו את הטענות בפני הוועדה ואף לא אחת מהן ביקשה שימוע.

ביולי 2012 מצאה רשות ההגבלים העסקיים הגרמנית את טיסנקרופ אשמה בתיאום מחירים וקנסה אותה בסך 103 מיליון יורו, מתוך קנס כולל של 124.5 מיליון יורו, קנס אשר הופחת לאחר שימוע ל-88 מיליון יורו.[5][6] בחקירת הרשות עלה כי החברה תאמה מחירים למסילות רכבת במשך מספר שנים והנפגעת העיקרית מתאום מחירים זה הייתה דויטשה באן, חברת הרכבת הלאומית של גרמניה. נמצא כי טיסנקרופ יצרה קרטל עם שתי חברות נוספות.

השריפה במפעל בטורינו והמשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בדצמבר 2007 תאונה במפעל הפלדה של התאגיד בטורינו גרמה למותם של שבעה פועלים. מהחקירה עלה כי נזק שנגרם לסעפת בצנרת גרם להתפוצצות שהתיזה על העובדים שמן קירור בוער, ניסיון לכבות את האש בהתזת מים גרם רק לליבוי הלהבות.[7]

על פי התוכנית היה המפעל מיועד להיסגר בחודש פברואר 2008 וסבל ממחסור בכוח אדם, אולם בגלל פיגור בייצור במפעל אחר בעיר טרני נאלצו העובדים לעבוד לעיתים קרובות שעות נוספות במשך חודשים. ארבעה ימים בטרם התאונה התרחשה שריפה אחרת במפעל שבה לא היו נפגעים. התאונה הקטלנית התרחשה בשעה 01:30, אחרי חצות, לאחר שהפועלים עבדו ארבע שעות נוספות. כאשר הפועלים ניסו להשתמש במטפי כיבוי הם מצאו כי שלושה מתוך חמישה מטפים היו ריקים. בחקירה נמצא כי מנהל במפעל הורה לטכנאי למלא את כל המטפים הריקים במפעל יום אחד לאחר התאונה וזאת כדי להטעות את החוקרים. שופט חוקר שמונה לבדיקת התאונה שמע עדויות עובדים ולפיהן אמצעי הבטיחות במפעל היו רופפים. במסמך שתפסו החוקרים אצל מנכ"ל החטיבה האיטלקית של טיסנקרופ, הראלד אספנהאן, נכתב כי יש לתבוע משפטית את העובד היחיד ששרד את התאונה כיוון שהאשים את חברת טיסנקרופ באמצעי התקשורת. במסמך אף נטען כי השריפה נגרמה כיוון שהפועלים סבלו מהסחת דעת. פרקליט המדינה של העיר טורין הגיש כתב אישום נגד מנכ"ל טיסנקרופ איטליה ובו הואשם ברצח בכוונה לא ישירה. חמישה מנהלים אחרים בחברה הואשמו אף הם ברצח, כולם הואשמו אף ברשלנות חמורה בנקיטת אמצעי בטיחות. כל המנהלים הורשעו בבית המשפט ב-15 באפריל 2011. מנכ"ל החטיבה האיטלקית של טיסנקרופ נידון לשש עשרה וחצי שנות מאסר ונאסר עליו להחזיק במשרה ציבורית לשארית חייו. עוד קודם למתן פסק הדין יצא אספנהאן את גבולות איטליה והוא מתגורר ככל הנראה בברזיל. בשנת 2013 תיקן בית המשפט העליון לערעורים באיטליה את הרשעות המנהלים בחברה ואספנהאן הורשע בשיתוף פעולה ברצח. במאי 2016 הופחתו העונשים שנגזרו על מנהלי החברה, מנכ"ל החברה נידון לתשע שנים ושמונה חודשי מאסר, שאר מנהלי החברה (ארבעה איטלקים וגרמני אחד) נידונו לתקופות מאסר שנעו בין שש לשבע שנים. חברת טיסנקרופ אף נקנסה על ידי בית המשפט במיליון יורו.

שוחד וניגוד אינטרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסנקרופ חשודה בשחיתות בעסקאות שנעשו בטורקיה, בדרום אפריקה וגם בפקיסטן, שם לא הבשילה העסקה. ביוון נשפט שר הביטחון לעונש מאסר על קבלת שוחד מקונסורציום שאחת החברות בו הייתה טיסנקרופ.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיסנקרופ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]