טיסת לילה (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיסת לילה
Vol de Nuit
Vol de nuit, 1931 (cropped).JPG
מידע כללי
מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת גלימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה 1931 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה ספריית פועלים
שנה 1946
התרגום השני: 2012
תרגום מנשה לוין
התרגום השני: משה מרון
פרסים
פרס פמינה (1931) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-2-07-025658-7
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טיסת לילהצרפתית: Vol de nuit) היא נובלה מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי שפורסמה בשנת 1931. זהו הספר השני שפרסם והיווה את פריצת הדרך שלו כסופר. הספר נעשה עד מהרה רב-מכר בינלאומי, ובשנת פרסומו זכה בפרס "פמינה" בצרפת (Prix Femina). בשנת 1933 ‏עובד לסרט אמריקאי (אנ') בכיכובו של קלארק גייבל.

הסופר ומקור ההשראה לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטואן דה סנט-אכזופרי היה בעצמו טייס, תחילה בקו הדואר צרפתצפון אפריקה, ובהמשך בזה של צרפת–דרום אמריקה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא גויס לחיל האוויר הצרפתי, השתחרר לאחר כיבוש צרפת ושב והתגייס בשנת 1944 לטייסת צרפתית בפיקוד אמריקאי. הוא נעלם במהלך אחת הטיסות שביצע אז בשירות בעלות הברית, ביולי 1944.

הספר "טיסת לילה" מבוסס ברובו על חוויותיו של סנט-אכזופרי כטייס בקו הדואר מצרפת לדרום אמריקה. בספר הוא מביא לידי ביטוי את הסוגיות שהעסיקו אותו אז, ומבקש לשתף בהן את הקוראים. חלק מהדמויות אף מבוססות על אנשים אמיתיים שעבדו אתו, בייחוד דמותו של מנהל תחנת בואנוס איירס, ריבְיֵיר. דמותו מבוססת על מנהלו של סנט-אכזופרי בחברת התעופה, דידיה דורא (Didier Daurat).

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת במהלך לילה אחד ומסופרת מנקודות מבטן של דמויות אחדות, רובן גברים העובדים בקו הדואר האווירי, ומקצתן נשותיהן. הסיפור מתרחש בארגנטינה, בעיקר בתחנת בואנוס איירס ובפעילות הלילית שלה. במרכז הסיפור עומד ריבייר, מנהל התחנה ומי שיזם את טיסות הלילה – אתגר טכנולוגי עצום בזמנו.

ריבייר הוא דמות שאינה זקוקה לחברוּת או לקשרים אנושיים מורכבים אלא למשמעת וצייתנות, והוא מפגין נוקשות רבה כדי להשיגם. עבודתו של ריבייר כוללת הקפדה דייקנית על התקנון ועל זמני הטיסות, ואורח החיים של הטייסים והעובדים האחרים בתחנה כפוף לדרישותיו. הוא אף מלמד את מפקח התחנה, רובינו, לחקות אותו ולהעניש ללא הרף, גם אם לא נמצאת לכך סיבה, מתוך גישה האוסרת לתת לעובדים להתחיל להרגיש בנוח, שאחרת הם עלולים להתרשל. התוצאה היא סביבת עבודה לחוצה וקשה.

דווקא מה שאינו נתון לשליטתו של ריבייר הוא שגורם לתפנית בסיפור – תנאי מזג האוויר ובייחוד סופות הציקלון. בערב הסיפור אמורים להגיע שלושה מטוסים לתחנת בואנוס איירס – אחד מצ'ילה, אחד מפרגוואי ואחד מפטגוניה, ובעוד שהשניים הראשונים מגיעים בשעה היעודה, הרי שהמטוס מפטגוניה נקלע לסופת ציקלון ותועה בדרכו באפלה. ניסיונות ההתקשרות של האלחוטן במטוס אינם צולחים והם נתקלים במה שמתהווה כמוטיב מרכזי ומאיים בחייהם של טייסי הלילה – הדממה והחושך המוחלטים. נתונים לחסדי הטבע ועם מכל דלק ההולך ואוזל, פביאן הטייס והאלחוטן שלו מנותקים לחלוטין מתחנות הקרקע של שירות הדואר האווירי וכל שנותר להם לעשות הוא להמשיך לטוס בכיוון שבתקווה יתבהר מעננים ויואר בידי הירח.

בתחנת בואנוס איירס חוששים לא רק לחיי השניים אלא גם לקיומו של שירות הלילה כולו: מלכתחילה התקשה מנהל התחנה ריבייר להוכיח שלמרות החששות הרבים, טיסות הלילה הן סיכון ששווה לקחת, ועד אז אכן הוצדק. את מפעל טיסות הלילה כולו עלולים להפסיק הממונים עליהם אם מטוס יעלם או יתרסק, ולכן כדי להוכיח שתאונה שכזאת אינה משבשת את הפעילות הרגילה שלהם – ואת לוח הזמנים בפרט – בוחר ריבייר להמשיך את השגרה כרגיל ולא לעכב את ההמראות הבאות לאורך הלילה, בתקווה להציל את טיסות הלילה כולן.

פרשנויות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיב עיקרי ברומן הוא ההתלבטות המתמדת בין חיי אדם לבין חובת התפקיד והתועלת לטווח הארוך, שעולה באופן בלתי נמנע בעולמם של הטייסים. במילים אחרות, זוהי דילמה בין חשיבות האינדיבידואל למול חשיבות הכלל. הסוגיה עולה בצורה מפורשת בשיחה של ריבייר עם דמות משנית, בה הם דנים במקרה בו הקמת גשר שישרת רבים גבתה את חייו של אדם יחיד, וכבר מתחילת הסיפור צצות דילמות מוסריות הקשורות לא במוות אלא באורח חיים, למשל האם משמעת מחייבת הענשה, או האם העונש ייעשה מוצדק רק בזכות השלמוּת שהוא עתיד להביא. לאורך הסיפור כולו מדגים ריבייר כיצד הוא מכריע את הכף לצדו של הכלל ולא של האינדיבידואל, ושֹם את המערכת לפני רגשותיהם ולעיתים צורכיהם של עובדיו. החובה והצורך לפעולה גובר על החשיבות של הרגש, שמקביל לחולשה במידה מה. בסוף, היסוד האנושי מודגש ומודגם על ידי נשות הטייסים, שהן דמויות המנותקות מעולם העבודה בקווי העברת דואר ומעולם הטייס. אשתו של פביאן מגיעה למשרדי התחנה בציפייה לקבל תשובות בנוגע להיעדרות בעלה ונתקלת בחומת שתיקה. סנט-אכזופרי מציג עולם בו חובה היא מוסר וחופש גם יחד, אך בעוד ההקבלה נוגעת לחייהם של הטייסים ומקצועם, הרי שבני ביתם נותרים מנותקים ממנו בלי יכולת אמיתית להבינם.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 תורגם הספר לראשונה בעברית על ידי מנשה לוין, ולמעשה היה ספרו הראשון של סנט-אכזופרי שתורגם לעברית. מהדורה זו זכתה להדפסות אחדות. בשנת 2012 תורגם הספר מחדש בידי משה מרון ונדפס לצד ספר נוסף מאת סנט-אכזופרי, "אדמת אנוש", אף הוא בתרגום מרון. שני התרגומים ראו אור בהוצאת ספרית פועלים.

  • אנטואן דה סן אגזיפרי, טיסת לילה, עברית: מנשה לוין, מרחביה: ספרית פועלים ("דורון"), 1946.
  • אנטואן דה סנט-אכזופרי, טיסת לילה | אדמת אנוש, תרגום: משה מרון, בעריכת גדעון טיקוצקי ודורית פרידמן, ספרית פועלים, 2012.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדעון טיקוצקי, אחרית דבר לספר טיסת לילה | אדמת אנוש, עמ' 267–303.
  • Brian Masters, A Student's Guide to Saint-Exupéry. London: Heinemann Education Books, 1972.
  • Stacy Schiff, Saint-Exupéry: A Biography. Canada: Vintage Canada, 1996.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]