טיפול בחמצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: משפטים לא ברורים, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: משפטים לא ברורים, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אישה לובשת מסכת פנים פשוטה

טיפול בחמצן הידוע גם בשם חמצן משלים, הוא השימוש בחמצן כטיפול רפואי.[1] טיפולים אלה יכולים להיות מיועדים למחלות, המתאפיינות באחוז נמוך של חמצן בדם, הרעלת פחמן חד-חמצני, כאבי ראש, ועל מנת לשמור על כמות מספיקה של חמצן, תוך מתן שאיפות הרדמה.[2]טיפול בחמצן לטווח ארוך יכול להיות יעיל לאנשים עם אחוז חמצן נמוך, כגון אנשים שסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית או סיסטיק פיברוזיס.[1][3] החמצן יכול להינתן במספר דרכים, כולל צינורית האף, מסיכת פנים ובתוך חדר היפרברי.[4][5]

חמצן נדרש למטבוליזם התא הטבעי.[6] ריכוז גבוה מהריכוז התקין עלול לגרום להרעלת חמצן שעלול להוביל לנזק לריאה או לגרום לכשל נשימתי.[2][7] ריכוזי חמצן גבוהים אף מגדילים את הסיכון לשריפות, במיוחד בזמן עישון, וללא לחות, גם יכולים לייבש את האף.[1] רוויה החמצן המומלצת בטיפול תלויה במצב המטופלים. ברוב התנאים מומלצת רוויה של 94-96%, ואילו לאלה שבסיכון של פחמן דו־תחמוצת מומלצת רוויה של 88-92%, ולאלה שעם חד תחמוצת הפחמן או דום לב מומלצת רוויה גבוהה ככל האפשר.[1][8] האוויר בדרך כלל מורכב מ 21% חמצן ואילו טיפול בחמצן יכול להעלות את אחוזו החלקי של החמצן באוויר עד ל-100%.

השימוש בחמצן ברפואה החל להיות נפוץ סביב 1917.[9][10] טיפול בחמצן נמצא ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי, מהתרופות היעילות ביותר והבטוחות ביותר במערכת הבריאות.[11] חמצן ביתי יכול להיות מסופק על ידי מכלי חמצן או מכשיר חמצן.[1] טיפול בחמצן הוא אחד הטיפולים הנפוצים ביותר שניתנים בבתי חולים במדינות המפותחות.[1][12]

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינורית אף

החמצן משמש לטיפול רפואי הן במקרים כרוניים והן במקרים חריפים. ניתן להשתמש בו במתאר בית החולים, מתאר טיפולי טרום אשפוזי, או כטיפול ביתי.

תנאים כרוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש נפוץ בחמצן נעשה אצל חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), ברונכיטיס כרונית או אמפיזמה, שהן מחלות הנגרמות לרוב בעקבות עישון ארוך טווח. חולים אלו עשויים להידרש לטיפול בחמצן לאורך כל שעות היום או רק בעת החמרה זמנית של מצבם. ההתוויה למתן חמצן אצל חולים הסובלים מ-COPD היא לחץ חלקי של חמצן בעורק (PaO2) של 55 מילימטר כספית או פחות, או רווי חמצן בעורק של 88 אחוז או פחות. מתן חמצן לחולים אלו הוכח כמעלה שרידות ומגדיל את תוחלת החיים.[13][14][15]

טיפול בחמצן לעיתים קרובות מוצע עבור אנשים עם קוצר נשימה, בשלבי סיום אצל חולי לב או חולים שסובלים מכשל נשימתי, סרטן מתקדם, וזה אף על פי שיש לחולים אלו רמת חמצן תקינה בדם. ניסוי שנערך בשנת 2010 על 239 נבדקים מצא כי אין הבדל משמעותי בהפחתת קוצר נשימה באמצעות טיפול בחמצן לעומת אוויר שהתקבל באותו צורה.[16]

צנרת חמצן ווסת עם מד זרימה לטיפול בחמצן, מורכבת באמבולנס

תנאים חריפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמצן נמצא בשימוש נרחב ברפואה דחופה, הן בבית החולים והן בשירותים רפואיים דחופים או במתן עזרה ראשונה מתקדמת.

בסביבת בית החולים, זרם חמצן גבוה משמש למקרים כמו החייאה, טראומה גדולה, אנפילקסיס, דימום גדול, הלם, פרכוס או היפותרמיה.[17][18]

זה יכול גם לשמש אנשים אחרים שפציעתם או מחלתם הובילה לרמות חמצן נמוכות, אך במקרים כאלה זרימת החמצן צריכה להיות מתונה כדי להשיג רמות רוויה של החמצן, בהתבססות על כמות החמצן בדם שנבדקה. שימוש מופרז בחמצן אצל חולים חריפים מגביר את הסיכון למוות.[8] בשנת 2018 המלצות העיתון הבריטי לרפואה היו שצריך להפסיק טיפול בחמצן אם אחוז הרוויה היה גבוה מ 96% ולא צריך להתחיל טיפול בחמצן אם אחוז הרוויה הוא מעל 90% ועד 93%.[19] החריגים מההצעות האלה הם אלה שעם הרעלת פחמן חד-חמצני, כאבי ראש מקבצי, התקפות של מחלת תאי חרמש ובמקרים של חזה אוויר .[19]

לשימוש אישי, חמצן בריכוז גבוה משמש כטיפול ביתי על מנת למנוע התקפי כאבי ראש מקבציים.[20]

אנשים שמקבלים טיפול חמצן עבור חמצן נמוך בעקבות מחלה חריפה או אשפוז לא צריכים לחדש את המרשם לטיפול בחמצן באופן קבוע, הם יכולים להמשיך את טיפולם ללא הערכה חדשה מהרופא על מצבם.[21] אם האדם התאושש מן המחלה, טיפול נוסף יהיה מיותר ויהווה בזבוז של משאבים.[21]

רגולוטור חמצן, בדרך כלל נמצא בערכת ההחייאה של האמבולנס
פין מדד לשסתום חמצן רפואי

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטוקולי רפואת חירום רבים מצביעים על כך שלא ניתן למנוע טיפול חמצן מכל חולה, בעוד שפרוטוקולים אחרים ספציפיים יותר או זהירים. עם זאת, ישנם מצבים מסוימים בהם טיפול חמצן ידוע שיש לו השפעה שלילית על מצבו של המטופל.[22]

אסור לתת חמצן לחולה הסובל הרעלת פאראקואת אלא אם הם סובלים מצוקה נשימתית חמורה או עצירה נשימתית, משום שזה יכול להגביר את הרעילות. (הרעלת פאראקואת היא נדירה – למשל התרחשו 200 מקרי מוות ברחבי העולם מ 1958 עד 1978).[23] טיפול בחמצן אינו מומלץ לחולים שסבלו מפיברוזיס ריאתי או מנזק ריאות אחר הנובע מטיפול בבליומיסין .[24]

נתינת רמות גבוהות של חמצן לתינוקות גורמות לעיוורון מפני שזה מוביל להתפתחות יתר של כלי דם חדשים בעין ומפריע לראייה. לתופעה הזו קוראים רטינופתיה של פגות (ROP).

לחמצן יש השפעות הקשורות בהיצרות כלי הדם, הפחתת היקפי מחזור הדם נחשב פעם שיש לו פוטנציאל להגדיל את ההשפעות של שבץ. עם זאת, לפי חוק הנרי כאשר חמצן נוסף ניתן לחולה, החמצן הנוסף מתמוסס בפלסמה . זה מאפשר התרחשות פיצוי בכך שהחמצן המומס בפלזמה תומך בנוירונים, מפחית דלקות ובצקת מוחית לאחר שבץ. מאז 1990, רפואה היפרברית שימשה בטיפולים של שבץ על בסיס עולמי. רק במקרים נדירים, היו התקפים למטפלי רפואה היפרברית . עם זאת, בשל חוק הנרי הנזכר למעלה, אין בדרך כלל שום המשך שלילי לאירוע. התקפים כאלה הם בדרך כלל תוצאה של רעילות חמצן.[25][26] אמנם תת סוכר בדם עשוי להיות גורם תורם, אך גורם זה ניתן להשמדה או הפחתה על ידי ניטור קפדני על תזונת המטופל לפני הטיפול בחמצן.

עזרה ראשונה של חמצן שימשה כטיפול חירום לפציעות צלילה במשך שנים.[27] רקומפרסיה בחדר היפרברי כאשר החולה נושם 100% חמצן היא התגובה הרפואית הבסיסית בבית החולים ובצבא למחלת לחץ דם.[27][28][29] ההצלחה של טיפול רקומפרסיה כמו כן הירידה במספר טיפולי הרקומפרסיה הנדרשים נראים אם עזרה ראשונה בחמצן ניתנת בתוך ארבע שעות לאחר העלייה לשטח.[30] ישנן הערכות שחמצן אינו הטיפול היעיל ביותר לטיפול בחולי דקומפרסיה וכי היליוקס יכול להיות חלופה טובה יותר.[31]

מחלת ריאות חסימתית כרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול צריך להיות מיושם בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית, כגון אמפיזמה, במיוחד אלה ששומרים פחמן דו-חמצני בגוף (סוג II כישלון נשימתי). חולים אלו עשויים לצבור עוד פחמן דו-חמצני ולהוריד את ה-pH אם סופקו חמצן משלים, דבר שיסכן את חייהם.[32] זה בעיקר כתוצאה מחוסר איזון של איזון אוורור[33] במקרה הגרוע ביותר, ניתנת רמות גבוהות של חמצן בחולים עם אמפיזמה חמורה ופחמן דו-חמצני גבוה עשוי להפחית את קצב הנשימה עד לכישלון הנשימה, עם עליה נצפית בתמותה בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול חמצן טיטרציה. עם זאת, הסיכון של אובדן הנעה נשימתית בעל משקל קטן יחסית מול הסיכונים הנובעים מאי נתינת חמצן במצב חירום, ולכן נתינת חמצן במצב חירום מעולם לא התווית. מעבר מטיפול חירום לטיפול סופי, שבו השימוש בחמצן יכול להיות מכויל בקפידה, מתרחש בדרך כלל זמן רב לפני רדוקציות משמעותיות במערכת הנשימה.

מחקר שנערך בשנת 2010 הראה כי טיפול חמצן טיטרטי (ניהול חמצן מבוקר) הוא פחות מסוכן לחולי COPD וחולים אחרים שאינם COPD, עשויים אף הם, במקרים מסוימים, להפיק תועלת רבה יותר מטיפול חמצן טיטרטי.[32]

סיכון אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות מרוכזים מאוד של חמצן מקדמים בעירה מהירה. החמצן עצמו אינו דליק, אבל תוספת של חמצן מרוכז למדורה מגבירה מאוד את עוצמתה, ויכולה לסייע בשרפה של חומרים (כגון מתכות), שהם יחסית אינרטיים בתנאים רגילים. סיכוני אש ופיצוץ קיימים כאשר מחמצנים מרוכזים וחומרי דלק מתקרבים זה לשני ; עם זאת, יש צורך באירוע הצתה, כגון חום או ניצוץ, כדי לגרום לבעירה.[34] דוגמה ידועה של שרפה אקראית מואצת בחמצן טהור התרחשה בחללית אפולו 1 בינואר 1967 במהלך בדיקה קרקעית ; כתוצאה מכך נהרגו כל שלושת האסטרונאוטים.[35] תאונה דומה נהרג בה הקוסמונאוט הסובייטי ולנטין בונדרנקו בשנת 1961.

חמצן מרוכז יאפשר לבעירה להמשיך במהירות ובאנרגטיות.[34] צינורות פלדה וכלי אחסון המשמשים לאחסון והעברת חמצן גזי וחמצן נוזלי יפעלו כדלק; ולכן עיצוב וייצור מערכות אלה דורש הכשרה מיוחדת כדי להבטיח שמקורות ההצתה ממוזערות.[34] חמצן מרוכז מאוד בסביבה בלחץ גבוה יכול להצית פחמימנים באופן ספונטני כגון שמן וגריז, וכתוצאה מכך תהיה אש או פיצוץ. החום הנגרם כתוצאה מלחץ מהיר משמש כמקור ההצתה. מסיבה זו, כלי אחסון, רגולטורים, צנרת וכל הציוד אחר בשימוש עם חמצן מרוכז מאוד חייב להיות "נקי חמצן" לפני השימוש, כדי להבטיח את היעדר דלקים פוטנציאליים. דבר זה אינו חל רק על חמצן טהור; כל ריכוז גבוה באופן משמעותי מריכוז החמצן באטמוספירה (כ 21%) נושא סיכון פוטנציאלי.

בתי חולים בעלות סמכות שיפוטית, פועלות לפי מדיניות "ללא עישון", אשר למרות הצגתם מסיבות אחרות, תומכות במטרה לשמור על מקורות הצתה במרחק עם צנרת חמצן רפואי. מקורות הצתה של חמצן שנקבו רפואית כוללות נרות, ארומתרפיה, ציוד רפואי, בישול, וונדליזם מכוון. עישון של סיגרים וסיגריות הוא עניין מיוחד. מדיניות זו אינה מבטלת לחלוטין את הסיכון לפגיעה במערכות חמצן ניידות, במיוחד בהיעדר ציות להנחיות.[36]

רפואה אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מתרגלי רפואה אלטרנטיבית קידמו "טיפול בחמצן" כתרופה למחלות אנושיות רבות, כולל איידס, מחלת האלצהיימר וסרטן. הנוהל עשוי לכלול הזרקה של מי חמצן, דם מחמצן, או מתן חמצן בלחץ אל פי הטבעת, הנרתיק או כל פתח גוף אחר. על פי האגודה האמריקאית לסרטן, "ראיות מדעיות זמינות אינן תומכות בטענות כי הנחת חמצן - שחרור כימיקלים בגוף האדם יעיל בטיפול בסרטן ", וחלק מהטיפולים האלה עלולים להיות מסוכנים.[37]

בלוני גז המכילים חמצן לשימוש בבית. כאשר הצינור מחובר לצינור הרגולטור ולאחר מכן למסכה שמתאימה לאף ולפה של המטופל.


רכז חמצן ביתי

אחסון ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמצן יכול להיות מופרד באמצעות מספר שיטות, למשל באמצעות תגובה כימית או זיקוק חלקי, ולאחר מכן אפשר להשתמש בו מיד או לאחסן אותו לשימוש עתידי.

הסוגים העיקריים של מקורות לטיפול בחמצן הם:

  1. אחסון נוזלי - חמצן נוזלי מאוחסן במכלים מקוררים עד דרישתו, ולאחר מכן מותר להרתיח בטמפרטורה של -182.96 °C כדי לשחרר את החמצן כגז. שיטה זו בעלת שימוש נרחב בבתי החולים בשל דרישות השימוש הגבוה שלהם.
  2. אחסון גז דחוס - גז החמצן דחוס במכל גז, המספק אחסון נוח, ללא דרישת קירור שנמצאת באחסון נוזלי. צילינדרים גדולים של חמצן מחזיקים 6,500 ליטר (230 מ"ק) ויכולים להחזיק מעמד יומיים בערך בקצב זרימה של 2 ליטר לדקה. צילינדר קטן מסוג M6( (B מכיל 164 או 170 ליטר (5.8 או 6.0 מ"ק) ומשקלו כ -1.3 ל -1.6 ק"ג .[38] טנקים אלה יכולים להחזיק מעמד 4–6 שעות כאשר משתמשים בוויסות משמר, החושש את קצב הנשימה של המטופל ושולח פולסים של חמצן. וויסות משמר עלול לא להיות יעיל לחולים שנושמים דרך הפה שלהם.
  3. שימוש מיידי - השימוש מחולל חמצן המונע בחשמל[39] או ביחידה המבוססת על תגובה כימית[40] יכול ליצור חמצן מספיק לחולה לשימוש מיידי, ויחידות אלו (במיוחד גרסאות המופעלות באמצעות חשמל) נמצאות בשימוש נרחב בטיפול חמצן ביתי וחמצן אישי נייד, עם היתרון של לאספקה רציפה ללא צורך במשלוחים נוספים של צילינדרים גדולים.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשירים שונים משמשים למתן חמצן. ברוב המקרים, החמצן יעבור תחילה דרך וסת לחץ, המשמש כדי לשלוט בלחץ גבוה של חמצן הנמסר מתוך גליל (או מקור אחר) ללחץ נמוך יותר. לחץ נמוך זה נשלט אז על ידי מדד לחץ, אשר עשוי להיות נמצא או ניתן לבחירה, והוא שולט על זרימה במדד מסוים כגון ליטר לדקה (lpm). טווח מדד הלחץ הטיפוסי עבור חמצן רפואי הוא בין 0 ל 15 ליטר לדקה עם כמה יחידות המסוגל להשיג עד 25 ליטר לדקה. מדדי לחץ רבים התלויים על קיר מעוצבים באמצעות עיצוב צינורות המסוגלים ״לחייג״ לזרימת חמצן, דבר זה מועיל במצבי חירום.

מינון נמוך של חמצן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים רבים דורשים רק עלייה קלה בחמצן באוויר שהם נושמים, במקום חמצן טהור או כמעט טהור.[41] זה יכול להיות מועבר באמצעות מספר התקנים התלויים במצב, בזרימת הנדרשת ובמקרים מסוימים תלוי בהעדפת החולה.

צינורית האף (NC) היא צינור דק עם שני חרירי קטנים הנכנסים לנחיריים של המטופל. הם יכול לספק בנוחות חמצן בשיעורי זרימה נמוכים, 2-6 ליטר לדקה (LPM), עם מתן ריכוז של 24-40%.

יש גם מספר מסכות פנים, כגון מסכת פנים פשוטה, שמשתמשים בה לעיתים קרובות למתן חמצן בזרימה של בין 5 ל 8 ליטר לדקה, עם ריכוז של חמצן בין 28% ל 50%.

במקרים מסוימים, ניתן להשתמש במסכת נשימה חלקית, אשר מבוססת על מסכה פשוטה, אבל עם תוספת של שקית מאגר, אשר מגבירה את ריכוז החמצן ל 40-70% ב 5–15 ליטר לדקה.

מסכות רגילות שואבות את החמצן משקיות המאגר הנלוות, עם שסתומים בכיוון אחד בכך שהאוויר המתנדף יוצא ישירות מתוך המסכה. כאשר הם מצוידות כראוי ובשימוש במדדי זרימה של 8–10 ליטר לדקה ומעלה, הם יכולות לספק קרוב ל 100% חמצן. מסכות מסוג זה מצוינות לשימוש במקרי חירום חריפים .

מערכות אספקת חמצן (DODS) או החייאה של חמצן מספקות חמצן רק כאשר האדם שואף, או, במקרה שהאדם ללא נשימה, המטפל לוחץ על כפתור על המסכה להפעלתה. מערכות אלה חוסכות מאוד בחמצן לעומת מסכות זרימה קבועה, אשר שימושי במצבי חירום שבהם יש כמות מוגבלת של חמצן זמין ויש עיכוב בהעברת החולה לטיפול גבוה יותר. הם מאוד שימושיים בביצוע החייאה, בכך שהמטפל יכול לספק נשימות הצלה המורכבות מ 100% חמצן בלחיצת כפתור. יש להקפיד לא לנפח את הריאות של המטופל, מערכות מסוימות משתמשות בשסתומי בטיחות כדי למנוע זאת. מערכות אלו עשויות לא להיות מתאימות לחולים חסרי הכרה או לאנשים במצוקה נשימתית, בגלל המאמץ הנדרש לנשימה מהם.

מתן חמצן בזרימה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים בהם החולה דורש ריכוז גבוה של עד 100% חמצן, ישנם מספר מכשירים זמינים, עם הנפוץ ביותר הוא מסכת המאגר, אשר דומה למסכת נשימה חוזרת חלקית למעט זה שיש לה סדרה של שסתומים חד-כיווניים המונעים מן האוויר לשאוף לשקית. צריכה להיות זרימה מינימלית של 10 ליטר לדקה . ה FIO2 הנמסר (חלקיקי נפח שאיפה של חמצן מולקולרי) במערכת זו היא 60-80%, בהתאם לזרימת החמצן ותבנית הנשימה.[42][43] סוג אחר של התקן הוא צינורית האף בזרימה גבוהה המאפשרת זרימה מעבר לזרימת החמצן הנדרשת להינתן דרך צינורית האף, ובכך לספק FIO2 של עד 100% כי אין כניסה של אוויר החדר, אפילו עם פה פתוח .[44] זה גם מאפשר לחולה להמשיך לדבר, לאכול ולשתות תוך קבלת הטיפול.[44] שיטה זה של נתינת החמצן קשורה עם נוחות כללית גבוהה יותר, ושיפור חמצון ושיעורי נשימה מאשר טיפול בחמצן דרך מסכת פנים.[45]

ביישומים מומחים כגון תעופה, מסכות הדוקות מתאימות ניתנות לשימוש, מסכות אלה משמות גם ביישומים כמו הרדמה, טיפול בהרעלת פחמן חד-חמצני ובטיפולים היפרבריים

מתן חמצן בלחץ חיובי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולים שאינם מסוגלים לנשום בעצמם צריכים לקבל לחץ חיובי להעברת החמצן לתוך הריאות שלהם על מנת שיעבור תהליך חילוף גזים. מערכות המספקות לחץ חיובי זה שונות במורכבות (ובעלות), החל עם מסכת כיס בסיסית אשר איש עזרה ראשונה מאומן יכול להיעזר בה כדי לספק באופן ידני הנשמה מלאכותית עם חמצן משלים הנמסר דרך פתח במסכה.

שירותי חירום רפואיים רבים ואנשי עזרה ראשונה, כמו גם בתי חולים, ישתמשו בשסתום שקוף (BVM), שהוא תיק שקוף המחובר למסכת פנים (או נתיב אוויר פולשני כגון צינור אנדותי או דרכי הנשימה של הגרון), בדרך כלל עם שקית המאגר המצורפת, אשר מופעלת באופן ידני על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות כדי לדחוף את החמצן (או אוויר) לתוך הריאות.

גרסאות אוטומטיות של המערכת BVM, יכולות גם לספק מינון מדוד ומתוזמן של חמצן ישיר למטופל דרך מסכת פנים או נתיב אוויר. מערכות אלו קשורות למכונות ההרדמה המשמשות בפעולות הרדמה כללית, המאפשרת העברת כמות חמצן משתנה, יחד עם גזים אחרים הכוללים אוויר, חמצן דו חנקני והרדמת שאיפה.

מתן כתרופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמצן וגזים דחוסים אחרים משמשים בשילוב עם נבולייזר כדי לאפשר אספקת תרופות לדרכי הנשימה העליונות והתחתונות. נבולייזרים משתמשים בגז דחוס כדי להכניס תרופות נוזליות לתוך תרסיס, עם טיפות ספציפיות בגודל, להפקדה בחלק המתאים והרצוי של דרכי הנשימה. קצב זרימת גז דחוס אופייני של 8–10 ליטר לדקה משמש לטיפול בתרופות, מי מלח, מים סטריליים וכו'.

מסנני נשיפה עבור מסכות חמצן[עריכת קוד מקור | עריכה]

למסכות חמצן מסוננות יש את היכולת למנוע נשיפה, חלקיקים זיהומיים פוטנציאליים משוחררים לתוך הסביבה. מסכות אלה הם בדרך כלל מעוצבות בסגנון סגור על מנת למזער דליפות ולשלוט בנשימת אוויר החדר באמצעות סדרה של שסתומים בכיוון אחד. סינון הנשיפות נעשה על ידי הנחת מסנן בפתח הנשיפה, או באמצעות מסנן אינטגרלי המהווה חלק מהמסכה עצמה. מסכות אלה הפכו לפופולריות בקהילת הבריאות של טורונטו (קנדה) במהלך משבר ה- SARS 2003. הסארס זוהה כמבוסס על מערכת הנשימה ונקבע כי התקני טיפול בחמצן קונבנציונלי לא נועדו להכללת חלקיקי נשיפה.[46][47][48] חששי וחשדי החולים ללבוש מסכה כירורגית נסתר על ידי שימוש בציוד חמצן סטנדרטי. בשנת 2003, מסכת חמצן HiOx80 הותרה למכירה. מסכת HiOx80 היא מסכה בעלת עיצוב סגור המאפשרת למסנן להיות ממוקם על פתח הנשיפה. כמה עיצובים חדשים צמחו בקהילת הבריאות הגלובלית על הבלימה וסינון של חלקיקים זיהומיים פוטנציאליים. עיצובים אחרים כוללים את מסכת החמצן ISO-O2, מסכת החמצן Flo2Max, ומסכת ה-O. השימוש במסכות חמצן המסוגלות לסנן חלקיקי נשיפה הופכים בהדרגה לפרקטיקה מומלצת להכנת מגפה בסמכויות שיפוט רבות.

מסכות חמצן אופייניות מאפשרות למטופל לנשום אוויר בחדר בנוסף לחמצן הטיפולי שלהם, אך מכיוון שמסכות חמצן מסוננות משתמשות בתכנון סגור הממזער או מבטל את מגע המטופל עם היכולת לשאוף אוויר בחדר, נמצא שהריכוז החמצוני שהחולה מקבל גבוה יותר ומתקרב ל - 99% באמצעות זרימת חמצן מספיק. מכיוון שכל החלקיקים הנשאפים נמצאים בתוך המסכה, תרופות מונעות גם הם נמנעות מלהשתחרר אל הסביבה הסובבת, תוך הפחתת החשיפה התעסוקתית לצוותי הבריאות ולחולים אחרים .

כלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, רוב חברות התעופה מגבילות את המכשירים המותרים על המטוס. כתוצאה מכך, הנוסעים מוגבלים במכשירים אשר הם יכולים להשתמש. חברות תעופה מסוימות יספקו צילינדרים לנוסעים עם עמלה קשורה. חברות תעופה אחרות מאפשרות לנוסעים לעלות למטוס עם מכשירי ריכוז חמצן שאושרו על ידם לפני הטיסה . עם זאת, הרשימות של התקנים שאושרו משתנה מחברת תעופה לאחרת בגלל כך הנוסעים צריכים לבדוק עם כל חברת תעופה שהם מתכננים לטוס על. נוסעים בדרך כלל אינם רשאים לשאת צילינדרים משלהם. בכל המקרים, הנוסעים צריכים ליידע את חברת התעופה מראש על הציוד שלהם.

ב־13 במאי 2009, משרד התחבורה ו FAA קבעו מספר נבחר של מכשירי ריכוז חמצן ניידים המאושרים לשימוש על כל טיסות מסחריות. תקנות FAA דורשות ממטוסים גדולים יותר לשאת ד-צילינדרים של חמצן לשימוש במקרה חירום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיפול בחמצן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 British national formulary : BNF 69 (69 ed.). British Medical Association. 2015, עמ' pp. 217–218, 302., ISBN 9780857111562
  2. ^ 1 2 World Health Organization. 2009., from the original on 13 December 2016 . Retrieved 8 December 2016 ., ISBN 9789241547659
  3. ^ Disease Control Priorities in Developing Countries, Jamison, Dean T.; Breman, Joel G.; Measham, Anthony R.; Alleyne, George; Claeson, Mariam; Evans, David B.; Jha, Prabhat; Mills, Anne; Musgrove, Philip (2006)., ISBN 9780821361801
  4. ^ Caring for the Seriously Ill Patient 2E, Macintosh, Michael; Moore, Tracey (1999)., (2 ed.). CRC Press. p. 57., ISBN 9780340705827
  5. ^ Dart, Richard C. (2004)., Medical Toxicology, Lippincott Williams & Wilkins. pp. 217–219., ISBN 9780781728454
  6. ^ Peate, Ian; Wild, Karen; Nair, Muralitharan (2014)., Nursing Practice: Knowledge and Care, John Wiley & Sons. p. 572., ISBN 9781118481363
  7. ^ Martin, Lawrence (1997)., Scuba Diving Explained: Questions and Answers on Physiology and Medical Aspects of Scuba Diving, Lawrence Martin. p. H-1., ISBN 9780941332569
  8. ^ 1 2 Derek K. Chu, Lisa H.-Y. Kim, Paul J. Young, Nima Zamiri, Mortality and morbidity in acutely ill adults treated with liberal versus conservative oxygen therapy (IOTA): a systematic review and meta-analysis, Lancet (London, England) 391, 04 28, 2018, עמ' 1693–1705 doi: 10.1016/S0140-6736(18)30479-3
  9. ^ Agasti, T. K.,, Textbook of anaesthesia for postgraduates, First edition, JP Medical Ltd. p. 398., ISBN 9789380704944
  10. ^ Rushman, Geoffrey B.; Davies, N. J. H.; Atkinson, Richard Stuart (1996)., A Short History of Anaesthesia: The First 150 Years, . Butterworth-Heinemann. p. 39., ISBN 9780750630665
  11. ^ "WHO Model List of Essential Medicines (19th List)", World Health Organization. April 2015., Retrieved 8 December 2016.
  12. ^ Wyatt, Jonathan P.; Illingworth, Robin N.; Graham, Colin A.; Hogg, Kerstin; Robertson, Colin; Clancy, Michael (2012)., Oxford Handbook of Emergency Medicine, OUP Oxford. p. 95., ISBN 9780191016059
  13. ^ Iven H. Young, Alan J. Crockett, Christine F. McDonald, Adult domiciliary oxygen therapy. Position statement of the Thoracic Society of Australia and New Zealand, The Medical Journal of Australia 182, 2005-06-20, עמ' 621–626
  14. ^ James K. Stoller, Ralph J. Panos, Samuel Krachman, Dennis E. Doherty, Oxygen Therapy for Patients With COPD, Chest 138, 2010-7, עמ' 179–187 doi: 10.1378/chest.09-2555
  15. ^ Cranston, Josephine M.; Crockett, Alan; Moss, John; Alpers, John H. (2005-10-19), The Cochrane Library, John Wiley & Sons, Ltd.
  16. ^ Abernethy, Amy P.; McDonald, Christine F.; Frith, Peter A.; Clark, Katherine; Herndon, James E., II; Marcello, Jennifer; Young, Iven H.; Bull, Janet; Wilcock, Andrew; Booth, Sara; Wheeler, Jane L.; Tulsky, James A.; Crockett, Alan J.; Currow, David C. (4 September 2010), Effect of palliative oxygen versus medical (room) air in relieving breathlessness in patients with refractory dyspnea: a double-blind randomized controlled trial, Lancet 376, 2010-09-04, עמ' 784–793 doi: 10.1016/S0140-6736(10)61115-4
  17. ^ Joint Royal Colleges Ambulance Liaison Committee/Warwick University. April 2009, "Clinical Guidelines Update – Oxygen", ‏Retrieved 2009-06-29.
  18. ^ O'Driscoll BR, Howard LS, Davison AG (October 2008)., "BTS guideline for emergency oxygen use in adult patients", Thorax. British Thoracic Society. 63 (Suppl 6:vi): 1–68.
  19. ^ 1 2 Siemieniuk, Reed A C; Chu, Derek K; Kim, Lisa Ha-Yeon; Güell-Rous, Maria-Rosa; Alhazzani, Waleed; Soccal, Paola M; Karanicolas, Paul J; Farhoumand, Pauline D; Siemieniuk, Jillian L K; Satia, Imran; Irusen, Elvis M; Refaat, Marwan M; Mikita, J Stephen; Smith, Maureen; Cohen, Dian N; Vandvik, Per O; Agoritsas, Thomas; Lytvyn, Lyubov; Guyatt, Gordon H (24 October 2018). "Oxygen therapy for acutely ill medical patients: a clinical practice guideline". BMJ: k4169, doi:10.1136/bmj.k4169
  20. ^ Sands, George., "Oxygen Therapy for Headaches", ‏Retrieved 2007-11-26.
  21. ^ 1 2 American College of Chest Physicians; American Thoracic Society (September 2013),, "Five Things Physicians and Patients Should Question", Choosing Wisely: an initiative of the ABIM Foundation, American College of Chest Physicians and American Thoracic Society, archived from the original on 2013-11-03, retrieved 2013-01-06, which cites Croxton, T. L.; Bailey, W. C.; for the NHLBI Working Group on Long-term Oxygen Treatment in COPD (2006). "Long-term Oxygen Treatment in Chronic Obstructive Pulmonary Disease: Recommendations for Future Research". American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine. 174 (4): 373–78. doi:10.1164/rccm.200507-1161WS. PMC 2648117. PMID 16614349. O'Driscoll, B. R.; Howard, L. S.; Davison, A. G.; British Thoracic, S. (2008). "BTS guideline for emergency oxygen use in adult patients". Thorax. 63: vi1–v68. doi:10.1136/thx.2008.102947. PMID 18838559. MacNee, W. (2005). "Prescription of Oxygen". American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine. 172 (5): 517–18. doi:10.1164/rccm.2506007. PMID 16120712.
  22. ^ D. Patarinski, [Indications and contraindications for oxygen therapy of respiratory insufficiency], Vutreshni Bolesti 15, 1976, עמ' 44–50
  23. ^ Experience with paraquat poisoning in a respiratory intensive care unit in North India
  24. ^ PHECC Clinical Practice Guidelines. Pre-Hospital Emergency Care Council. 15 July 2009. p. 84., "EMT Medication Formulary", ‏Retrieved 2010-04-14.
  25. ^ Smerz, RW, Incidence of oxygen toxicity during the treatment of dysbarism., 2004
  26. ^ Hampson, Neal B.; Simonson, Steven G.; Kramer, C.C.; Piantadosi, Claude A. (1996)., "Central nervous system oxygen toxicity during hyperbaric treatment of patients with carbon monoxide poisoning", Undersea and Hyperbaric Medicine. 23 (4): 215–19., ‏Retrieved 2008-04-29. (ארכיון)
  27. ^ 1 2 Bennett and Elliott', physiology and medicine of diving, 5, United States.: Saunders Ltd Brubakk, 2003, עמ' 800, ISBN 0-7020-2571-2
  28. ^ Undersea and Hyperbaric Medical Society., "Decompression Sickness or Illness and Arterial Gas Embolism", ‏Retrieved 2008-05-30.
  29. ^ Acott, C. (1999)., "A brief history of diving and decompression illness", South Pacific Underwater Medicine Society Journal. 29 (2)., ‏Retrieved 2008-05-30. (ארכיון)
  30. ^ Longphre, J. M.; P. J. DeNoble; R. E. Moon; R. D. Vann; J. J. Freiberger (2007)., "First aid normobaric oxygen for the treatment of recreational diving injuries", Undersea Hyperb. Med. 34 (1): 43–49., ‏Retrieved 2008-05-30. (ארכיון)
  31. ^ S. Kol, Y. Adir, C. R. Gordon, Y. Melamed, "Oxy-helium treatment of severe spinal decompression sickness after air diving, Undersea & Hyperbaric Medicine: Journal of the Undersea and Hyperbaric Medical Society, Inc 20, 1993-6, עמ' 147–154
  32. ^ 1 2 Michael A. Austin, Karen E. Wills, Leigh Blizzard, Eugene H. Walters, Effect of high flow oxygen on mortality in chronic obstructive pulmonary disease patients in prehospital setting: randomised controlled trial, BMJ (Clinical research ed.) 341, 2010-10-18, עמ' c5462 doi: 10.1136/bmj.c5462
  33. ^ Victor Kim, Joshua O. Benditt, Robert A. Wise, Amir Sharafkhaneh, Oxygen therapy in chronic obstructive pulmonary disease, Proceedings of the American Thoracic Society 5, 2008-05-01, עמ' 513–518 doi: 10.1513/pats.200708-124ET
  34. ^ 1 2 3 BL Werley, Flammbility and Sensitivity of Materials in Oxygen-Enriched Atmospheres, 100 Barr Harbor Drive, PO Box C700, West Conshohocken, PA 19428-2959: ASTM International, עמ' 108–108-18, ISBN 0-8031-0998-9
  35. ^ Orloff, Richard W., 1948-, Apollo by the numbers : a statistical reference, Washington, D.C.: National Aeronautics and Space Administration, 2000
  36. ^ Lindford AJ, Tehrani H, Sassoon EM, O'Neill TJ (June 2006)., "Home Oxygen Therapy and Cigarette Smoking: A Dangerous Practice", Annals of Burns and Fire Disasters. 19 (2).
  37. ^ American Cancer Society. 26 December 2012., "Oxygen Therapy", ‏Retrieved 2013-09-20.
  38. ^ "Luxfer Aluminum Oxygen Cylinders", CPR Savers & First Aid Supply., ‏Retrieved 2010-04-18.
  39. ^ McCoy, Robert., "Portable Oxygen Concentrators (POC) Performance Variables that Affect Therapy", ‏Retrieved 2007-07-03.
  40. ^ Evaluation of the System O2 Inc. Portable Nonpressurized Oxygen Delivery System(הקישור אינו פעיל)
  41. ^ Kallstrom 2002 (ארכיון)
  42. ^ Garcia JA, Gardner D, Vines D, Shelledy D, Wettstein R, Peters J (October 2005)., "The Oxygen Concentrations Delivered by Different Oxygen Therapy Systems", Chest Meeting. 128 (4): 389S–390S. (ארכיון)
  43. ^ [https://archive.today/20071020045146/http://www.cardinal.com/mps/focus/respiratory/abstracts/abstracts/ab2003/OF-03-257.asp Earl, John. Delivery of High FiO 2. Cardinal Health Respiratory Abstracts.]
  44. ^ 1 2 M. a. B. Sim, P. Dean, J. Kinsella, R. Black, Performance of oxygen delivery devices when the breathing pattern of respiratory failure is simulated, Anaesthesia 63, 2008-9, עמ' 938–940 doi: 10.1111/j.1365-2044.2008.05536.x
  45. ^ Oriol Roca, Jordi Riera, Ferran Torres, Joan R. Masclans, High-flow oxygen therapy in acute respiratory failure, Respiratory Care 55, 2010-4, עמ' 408–413
  46. ^ David S. Hui, Stephen D. Hall, Matthew T. V. Chan, Benny K. Chow, Exhaled air dispersion during oxygen delivery via a simple oxygen mask, Chest 132, 2007-8, עמ' 540–546 doi: 10.1378/chest.07-0636
  47. ^ Alexandra Mardimae, Marat Slessarev, Jay Han, Hiroshi Sasano, Modified N95 mask delivers high inspired oxygen concentrations while effectively filtering aerosolized microparticles, Annals of Emergency Medicine 48, 2006-10, עמ' 391–399, 399.e1–2 doi: 10.1016/j.annemergmed.2006.06.039
  48. ^ Ron Somogyi, Alex E. Vesely, Takafumi Azami, David Preiss, Dispersal of respiratory droplets with open vs closed oxygen delivery masks: implications for the transmission of severe acute respiratory syndrome, Chest 125, 2004-3, עמ' 1155–1157

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיפול_בחמצן&oldid=38348928"