לדלג לתוכן

טיפול בחמצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טיפול בחמצן הידוע גם בשם חמצן משלים, הוא השימוש בחמצן כטיפול רפואי.[1] טיפולים אלה יכולים להיות מיועדים למחלות המתאפיינות באחוז נמוך של חמצן בדם, הרעלת פחמן חד-חמצני, כאבי ראש. מטרת הטיפול היא שמירה על כמות מספיקת של חמצן ברקמות הגוף..[2] טיפול בחמצן לטווח ארוך יכול להיות יעיל לאנשים עם אחוז חמצן נמוך, כגון אנשים שסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית או סיסטיק פיברוזיס.[1][3] החמצן ניתן במספר דרכים: באמצעות צינורית האף, באמצעות מסיכת פנים ובתוך חדר היפרברי.[4][5]

  • מכל חמצן לשימוש ביתי
    מכל חמצן לשימוש ביתי
  • מחולל חמצן נישא
    מחולל חמצן נישא

רוויה בחמצן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמצן נדרש למטבוליזם התא הטבעי.[6] ריכוז גבוה מהריכוז התקין עלול לגרום להרעלת חמצן שעלול להוביל לנזק לריאה או לגרום לכשל נשימתי.[2][7] ריכוזי חמצן גבוהים אף מגדילים את הסיכון לשריפות, במיוחד בזמן עישון, וללא לחות ועלולים לייבש את האף.[1]

האוויר בדרך כלל מורכב מ-21% חמצן ואילו טיפול בחמצן יכול להעלות את אחוז החלקי של החמצן באוויר עד ל-100%.

רמת הרוויה בחמצן המומלצת בטיפול תלויה במצב המטופל. במרבית המקרים מומלצת רוויה של 94-96%. למטופלים בסיכון של חשיפה לדו־תחמוצת-הפחמן מומלצת רוויה של 88-92%, ולמקרים של חשיפה לחד-תחמוצת-הפחמן או דום לב מומלצת רוויה גבוהה ככל האפשר.[1][8]

השימוש בחמצן ברפואה החל להיות נפוץ סביב 1917.[9][10] טיפול בחמצן נמצא ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי, מהתרופות היעילות ביותר והבטוחות ביותר במערכת הבריאות.[11] חמצן ביתי יכול להיות מסופק על ידי מכלי חמצן או מכשיר מחולל חמצן.[1] טיפול בחמצן הוא אחד הטיפולים הנפוצים ביותר שניתנים בבתי חולים במדינות המפותחות.[1][12]

שימושים רפואיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמצן משמש לטיפול רפואי הן במקרים של מחלה כרונית והן במקרים של מחלה חריפה. ניתן להשתמש בחמצן במתאר בית החולים, במתאר טיפולי טרום אשפוזי, או במסגרת טיפול ביתי.

תנאים כרוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש נפוץ בחמצן נעשה אצל חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), ברונכיטיס כרונית או אמפיזמה. אלו מכלול מחלות הנגרמות בעקבות עישון ממושך. חולים אלו עשויים להזדקק לטיפול בחמצן לאורך כל שעות היום, או רק בעת החמרה זמנית של מצבם. ההתוויה למתן חמצן אצל חולים הסובלים מ-COPD היא לחץ חלקי של חמצן בעורק, המבוטא במבחן PaO2[13] ברמות של 55 מילימטר כספית או פחות, או רוויון חמצן בעורק של 88% אחוז או פחות. מתן חמצן לחולים אלו הוכח כמאריך את תוחלת החיים.[14][15][16]

טיפול בחמצן לעיתים קרובות מומלץ לאנשים עם קוצר נשימה, אצל חולי לב או חולים שסובלים מאי-ספיקה נשימתית וסרטן מתקדם, גם אם הם בעלי רמת חמצן תקינה בדם. רמת החמצן בדם

  • מסכת חמצן פשוטה
    מסכת חמצן פשוטה
  • צינוריות לאספקת חמצן דרך האף
    צינוריות לאספקת חמצן דרך האף
  • מסיכה עם מערפל
    מסיכה עם מערפל

המומלצת צריכה להיות בין 94-98%. [17] בניסוי שנערך בשנת 2010 על 239 נבדקים נמצא כי אין הבדל משמעותי בהפחתת קוצר נשימה באמצעות טיפול בחמצן לעומת אוויר.[18]

תנאים חריפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמצן נמצא בשימוש נרחב ברפואה דחופה, בבתי-החולים, בשירותים רפואיים דחופים או במתן עזרה ראשונה מתקדמת.

בסביבת בית-החולים, זרם חמצן גבוה משמש למקרי חירום של החייאה, טראומה גדולה, אנפילקסיס, דימום גדול, הלם, פרכוס או היפותרמיה.[19][20] ומשמש גם לטיפול בנפגעים שפציעה או מחלה גרמה לרמות חמצן נמוכות. במקרים אלה זרימת החמצן צריכה להיות מתונה כדי להשיג רמות רוויה של חמצן, בהתאם לרמת החמצן בדם שנמצאה לאחר בדיקה ראשונית. שימוש מופרז בחמצן אצל חולים חריפים מגביר את הסיכון למוות.[8] המלצות העיתון הבריטי לרפואה (אנ') משנת 2018 מדגישות שיש להפסיק טיפול בחמצן במקרה של אחוז רוויה גבוה מ-96% ואין צורך בטיפול בחמצן אם אחוז הרוויה הוא מעל 90%,[21] למעט מקרים של הרעלת פחמן חד-חמצני, כאבי ראש מקבצי, התקפים של מחלת אנמיה חרמשית ובמקרים של חזה-אוויר.[21] בשימוש אישי, חמצן בריכוז גבוה יעיל לטיפול התקפים של כאבי ראש מקבציים.[22]

אנשים שמקבלים טיפול בחמצן בעקבות ריכוז חמצן נמוך בדם בעקבות מחלה חריפה או אשפוז, אינם צריכים לחדש את המרשם לטיפול בחמצן באופן קבוע. הם רשאים להמשיך את טיפולם ללא הערכה חדשה על ידי הרופא המטפל.[23] אצל אדם שהתאושש מן המחלה שהובילה לטיפול בחמצן, טיפול נוסף יהיה מיותר ויהווה בזבוז של משאבים.[23]

  • חיבור לחמצן באמבולנס
    חיבור לחמצן באמבולנס
  • ווסת חמצן המצוי בדרך כלל באמבולנס
    ווסת חמצן המצוי בדרך כלל באמבולנס
  • פין מדד לשסתום חמצן רפואי
    פין מדד לשסתום חמצן רפואי

תופעות לוואי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חדר לחץ חמצן לטיפול היפרבארי

פרוטוקולים רבים של רפואת חירום מצביעים על כך שלא ניתן למנוע טיפול חמצן מחולה, אם כי פרוטוקולים ייחודיים מצביעים על כך שיש צורך במשנה זהירות, למקרים של מצבים בהם טיפול בחמצן בעל השפעה שלילית על מצבו של המטופל.[24]

מומלץ לא לטפל בחמצן בחולה הסובל הרעלת פאראקואת,

(אנ') אלא אם הם סובלים מצוקה נשימתית חמורה או עצירה נשימתית, משום שמתן חמצן עלול להגביר את הרעילות, אם כי הרעלת פאראקואת נדירה. קיים דיווח על 200 מקרי מוות שהתרחשו ברחבי העולם מ-1958 עד 1978.[25] טיפול בחמצן אינו מומלץ לחולים שסבלו מפיברוזיס ריאתי או מנזק ריאות אחר הנובע מטיפול בבליומיסין (אנ') המיועד לטיפול בסרטן.[26]

מתן רמות גבוהות של חמצן לתינוקות גורמת לעיוורון כתוצאה מהתפתחות יתר של כלי דם חדשים בעין ולהפרעת ראייה. תופעה זו נקראת רטינופתיה של פגות (ROP). לחמצן יש השפעות הקשורות בהיצרות כלי הדם והפחתת היקפי מחזור הדם.

לפי חוק הנרי, כאשר חמצן נוסף ניתן לחולה, הוא מתמוסס בפלסמה. החמצן המומס בפלזמה תומך בנוירונים, ומפחית דלקות ובצקת מוחית (אנ') לאחר שבץ. החל מ-1990 רפואה היפרברית שימשה בטיפולים של שבץ על בסיס כלל עולמי. רק במקרים נדירים, היו התקפים למטופלי רפואה היפרברית. התקפים כאלה הם בדרך כלל תוצאה של רעילות חמצן.[27][28] תת-סוכר בדם עשוי להיות גורם תורם, אך גורם זה ניתן לביטול או הפחתה על ידי ניטור קפדני של תזונת המטופל לפני הטיפול בחמצן.

עזרה ראשונה של חמצן שימשה כטיפול חירום לפציעות צלילה במשך שנים רבות.[29] הטיפול מבוסס על תהליך של רקומפרסיה (אנ') בחדר היפרבארי כאשר החולה נושם 100% חמצן. זהו תהליך בסיסי המקובל בבתי-החולים ובצבא.[29][30][31] ההצלחה של טיפול הרקומפרסיה תלויה במתן העזרה הראשונה תוך ארבע שעות מעת העלייה של הצוללן לשטח.[32] מחקרים מצביעים על כך שמתן חמצן בלבד במקרים של חולי דקומפרסיה אינו הטיפול היעיל ביותר וכי טיפול משולב של הליום-חמצן המכונה Heliox יכול להיות חלופה מועדפת על פני מתן חמצן בלבד.[33]

מחלת ריאות חסימתית כרונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול צריך להיות מיושם בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית, כגון אמפיזמה, במיוחד אלה שאוגרים פחמן דו-חמצני בגוף (מסווג כסוג II של כישלון נשימתי). חולים אלה עלולים לצבור פחמן דו-חמצני ועל ידי כך להוריד את ה-pH של הפלזמה, כאשר אם מסופק חמצן משלים על, מנת להעלות את % הרוויה. תופעה זו עלולה לסכן את חיי המטופל.[34][35] במקרים הקשים ביותר, עלולות להינתן רמות גבוהות של חמצן בחולים עם אמפיזמה חמורה וכתוצאה מזה פחמן דו-חמצני גבוה עשוי להפחית את קצב הנשימה עד לכשל הנשימה, עם עליה נצפית בתמותה בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול חמצן מדורג עם זאת, הסיכון של אובדן הנעה נשימתית בעל משקל קטן יחסית מול הסיכונים הנובעים מאי נתינת חמצן במצב חירום. מחקר שנערך ב-2010 הראה כי טיפול חמצן מבוקר על ידי טיטרציה, הוא פחות מסוכן לחולי COPD וחולים אחרים שאינם COPD. חולים אלה עשויים להפיק תועלת רבה יותר מטיפול חמצן מנותר.[34]

סיכון אש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוז של בלוני חמצן מעודדים בעירה מהירה. החמצן עצמו אינו דליק, אבל תוספת של חמצן מרוכז למקור אש מגבירה מאוד את עוצמת הבעירה, ויכולה לעודד שרפה של חומרים שהם יחסית אינרטיים בתנאים רגילים, (כגון מתכות), סיכוני אש ופיצוץ אפשריים כאשר חומרים מחמצנים נמצאים בכפיפה אחת עם חומרי דלק. עם זאת, על מנת שאירוע אש יתרחש, יש צורך באירוע הצתה, כגון חום או ניצוץ.[36] דוגמה ידועה של שרפה אקראית מואצת בחמצן טהור התרחשה בחללית אפולו 1 בינואר 1967 במהלך בדיקה קרקעית. כתוצאה מכך נהרגו כל שלושת האסטרונאוטים.[37] בתאונה דומה נהרג בה הקוסמונאוט הסובייטי ולנטין בונדרנקו (אנ') בשנת 1961.

חמצן מרוכז יאפשר לבעירה להתקיים במהירות ובעוצמה.[36] צינורות פלדה וכלי אחסון המשמשים לאחסון והעברת חמצן גזי וחמצן נוזלי יפעלו כדלק; ולכן עיצוב וייצור מערכות אלה דורשים הכשרה מיוחדת כדי להבטיח שמקורות ההצתה ממוזערים.[36] חמצן מרוכז מאוד בסביבה בלחץ גבוה יכול להצית פחמימנים באופן ספונטני, כגון שמן מכונות וגריז, וכתוצאה מכך יתהוו אש או פיצוץ. החום הנגרם כתוצאה מלחץ מהיר משמש כמקור ההצתה. מסיבה זו, כלי אחסון, רגולטורים, צנרת וכל ציוד אחר בשימוש לאחסון חמצן מרוכז מאוד, חייב להיות "נקי חמצן" לפני השימוש, כדי להבטיח היעדר דלק פוטנציאלי. דבר זה אינו חל רק על חמצן טהור. גם מכל עם ריכוז גבוה באופן משמעותי מריכוז החמצן באטמוספירה (כ-21%) נושא סיכון פוטנציאלי.

בתי-חולים בעלי סמכות שיפוטית, פועלים לפי מדיניות "ללא עישון", התומכת בשמירה על מקורות הצתה של צנרת חמצן רפואי. מקורות הצתה של חמצן אפשריים כוללים נרות, ארומתרפיה, ציוד רפואי, בישול, וונדליזם מכוון. עישון של סיגרים וסיגריות. מדיניות זו אינה מבטלת לחלוטין את הסיכון לפגיעה במערכות חמצן ניידות, במיוחד בהיעדר ציות להנחיות.[38]

רפואה אלטרנטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מתרגלי רפואה אלטרנטיבית קידמו "טיפול בחמצן" כתרופה למחלות רבות: איידס, מחלת אלצהיימר וסרטן. הנוהל עשוי לכלול הזרקה של מי-חמצן, דם עשיר בחמצן, או מתן חמצן בלחץ דרך פי הטבעת, הנרתיק או כל פתח אחר בגוף. על פי האגודה האמריקאית לסרטן, "ראיות מדעיות זמינות אינן תומכות בטענות כי הנחת חמצן - שחרור כימיקלים בגוף האדם יעיל בטיפול בסרטן ", וחלק מהטיפולים האלה עלולים להיות מסוכנים.[39]

בלוני גז המכילים חמצן לשימוש בבית. כאשר הצינור מחובר לצינור הרגולטור ולאחר מכן למסכה שמתאמת לאף ולפה של המטופל.
רכז חמצן ביתי

אחסון ומקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמצן יכול להיות מופרד באמצעות מספר שיטות, למשל באמצעות תגובה כימית או זיקוק חלקי, ולאחר מכן אפשר להשתמש בו מיד או לאחסן אותו לשימוש עתידי.

הסוגים העיקריים של מקורות לטיפול בחמצן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחסון נוזלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמצן נוזלי מאוחסן במכלים מקוררים עד דרישתו, ולאחר מכן מותר להרתיח בטמפרטורה של -182.96 °C כדי לשחרר את החמצן כגז. שיטה זו בעלת שימוש נרחב בבתי-החולים בשל דרישות השימוש הגבוהות.

גז דחוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחסון גז החמצן דחוס במכל גז מספק אחסון נוח, ללא דרישת קירור, כפי שנדרש באחסון נוזלי. גלילים גדולים של חמצן מכילים 6,500 ליטר (230 מ"ק) ויכולים להחזיק מעמד יומיים בערך בקצב זרימה של 2 ליטר לדקה. מכל קטן מסוג M6B מכיל 164 או 170 ליטר (5.8 או 6.0 מ"ק) ומשקלו כ-1.3 ל-1.6 ק"ג .[40] טנקים אלה יכולים להחזיק מעמד 4–6 שעות, כאשר משתמשים בוויסות משמר המנטר את קצב הנשימה של המטופל ושולח איתותים של חמצן. וויסות משמר עלול לא להיות יעיל לחולים שנושמים דרך הפה

שימוש מיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במחולל חמצן המונע בחשמל[41] או ביחידה המבוססת על תגובה כימית,[42] יכול ליצור חמצן המספיק לשימוש מידי, ויחידות אלו (במיוחד גרסאות המופעלות באמצעות חשמל) נמצאות בשימוש נרחב בטיפול חמצן ביתי וחמצן אישי נייד, עם היתרון של אספקה רציפה המאפשרת ניידות החולה, ללא צורך במשלוחים נוספים של מכלים גדולים.

מערכות לחמצן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשירים שונים משמשים למתן חמצן. ברוב המקרים, החמצן יעבור תחילה דרך וסת לחץ, לשליטה בלחץ גבוה של חמצן העובר מהגליל או מקור אחר, ללחץ נמוך יותר. לחץ נמוך זה נשלט על ידי מדד לחץ, השולט על זרימה במדד מסוים כגון ליטר לדקה (l/min). טווח מדד הלחץ הטיפוסי עבור חמצן רפואי הוא בין 0 ל-15 ליטר לדקה, ועד 25 ליטר לדקה. מדדי לחץ רבים התלויים על הקיר, מעוצבים באמצעות תכנון צינורות המסוגלים ״לחייג״ לזרימת חמצן המועיל במצבי חירום.

מינון נמוך של חמצן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטופלים רבים דורשים רק עלייה קלה בחמצן באוויר שהם נושמים, במקום חמצן טהור או כמעט טהור.[43] החמצן במקרים אלה עשוי להיות מועבר באמצעות מספר התקנים בהתאם למצב המטופל, בזרימה הנדרשת ובמקרים מסוימים תלוי בהעדפת החולה.

צינורית האף (NC) היא צינור דק עם שני חרירים קטנים הנכנסים לנחיריים של המטופל. הם יכול לספק בנוחות חמצן בשיעורי זרימה נמוכים, 2-6 ליטר לדקה, עם מתן ריכוז של 24-40%.

מסכות פנים, כגון מסכת פנים פשוטה, שמשתמשים בה לעיתים קרובות למתן חמצן בזרימה של בין 5 ל-8 ליטר לדקה, עם ריכוז של חמצן בין 28% ל-50%.

במקרים מסוימים, ניתן להשתמש במסכת נשימה חלקית, אשר מבוססת על מסכה פשוטה, אבל עם תוספת של שקית מאגר, אשר מגבירה את ריכוז החמצן ל-40-70% בקצב של 5–15 ליטר לדקה. מסכות רגילות שואבות את החמצן משקיות המאגר הנלוות, עם שסתומים בכיוון אחד, כך שהאוויר המתנדף יוצא ישירות מתוך המסכה. כאשר הן מצוידות כראוי ובשימוש במדדי זרימה של 8–10 ליטר לדקה ומעלה, הן יכולות לספק קרוב ל-100% חמצן. מסכות מסוג זה מצוינות לשימוש במקרי חירום חריפים .

מערכות אספקת חמצן (DODS) או החייאה של חמצן, מספקות חמצן רק כאשר האדם שואף. במקרה שהאדם חסר נשימה, המטפל לוחץ על כפתור על המסכה להפעלתה. מערכות אלה חוסכות מאוד בחמצן לעומת מסכות זרימה קבועה, אשר שימושי במצבי חירום שבהם יש כמות מוגבלת של חמצן זמין ויש עיכוב בהעברת החולה לטיפול רפואי מקצועי יותר. הם מאוד שימושיים בביצוע החייאה, בכך שהמטפל יכול לספק נשימות הצלה המורכבות מ-100% חמצן בלחיצת כפתור. במקרים אלה יש להקפיד לא לנפח את הריאות של המטופל. מערכות מסוימות משתמשות בשסתומי בטיחות כדי למנוע ניפוח יתר של הראות. מערכות אלו עשויות לא להיות מתאימות לחולים חסרי הכרה או לאנשים במצוקה נשימתית, בגלל המאמץ הנדרש לנשימה מהמערכות האלה.

מתן חמצן בזרימה גבוהה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים בהם החולה דורש ריכוז גבוה של עד 100% חמצן, ישנם מספר מכשירים זמינים. הנפוץ ביותר הוא מסכת המאגר, אשר דומה למסכת נשימה חוזרת חלקית למעט העובדה שהיא מצוידת בסדרה של שסתומים חד-כיווניים המונעים מן האוויר נשיפה אל שקית. המערכות מחייבות זרימה מינימלית של 10 ליטר לדקה. חלקיקי נפח שאיפה של חמצן מולקולרי במערכת זו היא 60-80%, בהתאם לזרימת החמצן ותבנית הנשימה.[44][45] סוג אחר של התקן הוא צינורית האף בזרימה גבוהה המאפשרת זרימה מעבר לזרימת החמצן הנדרשת להינתן דרך צינורית האף, ובכך לספק זרימת חמצן מולקולרי של עד 100, ללא כניסה של אוויר החדר, אפילו עם פה פתוח .[46] מערכת זו מאפשרת לחולה להמשיך לדבר, לאכול ולשתות תוך קבלת הטיפול.[46] בשיטה זה של נתינת החמצן מאפשרת נוחות כללית גבוהה יותר, ושיפור חמצון ושיעורי נשימה מאשר טיפול בחמצן דרך מסכת פנים.[47]

ביישומים בתחומים כגון תעופה, מסכות הדוקות מתאימות נמצאות בשימוש, מסכות אלה משמשות גם ביישומים נוספים, כמו הרדמה, טיפול בהרעלת פחמן חד-חמצני ובטיפולים היפרבריים

מתן חמצן בלחץ חיובי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולים שאינם מסוגלים לנשום בכוחות עצמם צריכים לקבל לחץ חיובי המאפשר העברת החמצן לתוך הריאות כדי שיעבור תהליך של חילוף גזים. מערכות המספקות לחץ חיובי זה שונות במורכבותן ובעלותן, וכוללת מסכת כיס בסיסית אשר איש עזרה ראשונה מאומן יכול להיעזר בה כדי לספק באופן ידני הנשמה מלאכותית עם חמצן משלים הנמסר דרך פתח במסכה.

שירותי חירום רפואיים רבים ואנשי עזרה ראשונה, כמו גם בתי חולים, ישתמשו בשסתום שקוף (BVM), שהוא תיק שקוף המחובר למסכת פנים (או נתיב אוויר פולשני כגון צינור טרכיאלי-דרך קנה הנשימה, או דרכי הנשימה של הגרון, בדרך כלל עם שקית המאגר המצורפת, אשר מופעלת באופן ידני על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות על מנת לדחוף את החמצן או האוויר לתוך הריאות.

גרסאות אוטומטיות של המערכת BVM, יכולות גם לספק מינון מדוד ומתוזמן של חמצן ישיר למטופל דרך מסכת פנים או נתיב אוויר. מערכות אלו קשורות למכונות ההרדמה המשמשות בפעולות הרדמה כללית, המאפשרת העברת כמות חמצן משתנה, יחד עם גזים אחרים הכוללים אוויר, חמצן דו חנקני והרדמת שאיפה.

טיפול תרופתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמצן וגזים דחוסים אחרים משמשים בשילוב עם נבולייזר- מערפל, כדי לאפשר אספקת תרופות לדרכי הנשימה העליונות והתחתונות. נבולייזרים משתמשים בגז דחוס כדי להחדיר תרופות נוזליות לתוך תרסיס, עם טיפות בעלות גודל נתון, להנחה בחלק המתאים והרצוי של דרכי הנשימה. קצב זרימת גז דחוס אופייני של 8–10 ליטר לדקה משמש לטיפול בתרופות, מי מלח, מים סטריליים וכו'.

מסנני נשיפה עבור מסכות חמצן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למסכות חמצן מסננות יש את היכולת למנוע נשיפה ועל ידי כך פליטה של חלקיקים בעלי פוטנציאל לזיהום המשוחררים לתוך הסביבה. מסכות אלה הם בדרך כלל מעוצבות בסגנון סגור על מנת למזער דליפות ולשלוט בנשימת אוויר החדר באמצעות סדרה של שסתומים בכיוון אחד. סינון הנשיפות נעשה על ידי הנחת מסנן בפתח הנשיפה, או באמצעות מסנן אינטגרלי המהווה חלק מהמסכה עצמה. מסכות אלה הפכו לפופולריות בקהילת הבריאות של טורונטו (קנדה) במהלך משבר ה-SARS 2003. הסארס זוהה כמבוסס על זיהום של מערכת הנשימה ונקבע כי התקני טיפול בחמצן שיגרתים לא נועדו לטפל בחלקיקי נשיפה.[48][49][50] חששות החולים ללבוש מסכה כירורגית נמנעים על ידי שימוש בציוד חמצן סטנדרטי. בשנת 2003, מסכת חמצן HiOx80 הותרה למכירה. מסכת HiOx80 היא מסכה בעלת עיצוב סגור המאפשרת למסנן להיות ממוקם על פתח הנשיפה. כמה עיצובים חדשים צמחו בקהילת הבריאות הגלובלית על הבלימה וסינון של חלקיקים זיהומיים פוטנציאליים. עיצובים אחרים כוללים את מסכת החמצן ISO-O2, מסכת החמצן Flo2Max, ומסכת ה-O. השימוש במסכות חמצן המסוגלות לסנן חלקיקי נשיפה הופכים בהדרגה לפרקטיקה מומלצת למיגור מגפות בסמכויות שיפוט רבות.

מסכות חמצן אופייניות מאפשרות למטופל לנשום אוויר בחדר בנוסף לחמצן הטיפולי שלהם, אך מכיוון שמסכות חמצן מסוננות משתמשות בתכנון סגור הממזער או מבטל את מגע המטופל עם היכולת לשאוף אוויר בחדר, נמצא שהריכוז החמצוני שהחולה מקבל גבוה יותר ומתקרב ל-99% באמצעות זרימת חמצן מספיק. מכיוון שכל החלקיקים הנשאפים נמצאים בתוך המסכה, תרופות מונעות גם הם נמנעות מלהשתחרר אל הסביבה הסובבת, תוך הפחתת החשיפה התעסוקתית לצוותי הבריאות ולחולים אחרים .

כלי טיס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, רוב חברות התעופה מגבילות את המכשירים המותרים על המטוס. כתוצאה מכך, הנוסעים מוגבלים במכשירים אשר הם יכולים להשתמש. חברות תעופה מסוימות יספקו מכלים לנוסעים תמורת עמלה. חברות תעופה אחרות מאפשרות לנוסעים לעלות למטוס עם מכשירי ריכוז חמצן שאושרו על ידם לפני הטיסה . עם זאת, הרשימות של התקנים שאושרו משתנה מחברת תעופה לאחרת בגלל כך הנוסעים צריכים לבדוק עם כל חברת תעופה שהם מתכננים לטוס על. נוסעים בדרך כלל אינם רשאים לשאת צילינדרים משלהם. בכל המקרים, הנוסעים צריכים ליידע את חברת התעופה מראש על הציוד שלהם.

ב־13 במאי 2009, משרד התחבורה ו-FAA קבעו מספר נבחר של מכשירי ריכוז חמצן ניידים המאושרים לשימוש על כל טיסות מסחריות. תקנות FAA דורשות ממטוסים גדולים יותר לשאת ד-צילינדרים של חמצן לשימוש במקרה חירום.

ב-2021 נערכה טיוטה לדרישה להתקנת מסכות חמצן בכלי טיס מסחריים בישראל על בסיס התקנה מ 1981. [51]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיפול בחמצן בוויקישיתוף
  • טיפול בחמצן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 British national formulary : BNF 69 (69 ed.). British Medical Association. 2015, עמ' pp. 217–218, 302., ISBN 9780857111562
  2. ^ 1 2 World Health Organization. 2009., from the original on 13 December 2016 . Retrieved 8 December 2016 ., ISBN 9789241547659
  3. ^ Disease Control Priorities in Developing Countries, Jamison, Dean T.; Breman, Joel G.; Measham, Anthony R.; Alleyne, George; Claeson, Mariam; Evans, David B.; Jha, Prabhat; Mills, Anne; Musgrove, Philip (2006)., ISBN 9780821361801
  4. ^ Caring for the Seriously Ill Patient 2E, Macintosh, Michael; Moore, Tracey (1999)., (2 ed.). CRC Press. p. 57., ISBN 9780340705827
  5. ^ Dart, Richard C. (2004)., Medical Toxicology, Lippincott Williams & Wilkins. pp. 217–219., ISBN 9780781728454
  6. ^ Peate, Ian; Wild, Karen; Nair, Muralitharan (2014)., Nursing Practice: Knowledge and Care, John Wiley & Sons. p. 572., ISBN 9781118481363
  7. ^ Martin, Lawrence (1997)., Scuba Diving Explained: Questions and Answers on Physiology and Medical Aspects of Scuba Diving, Lawrence Martin. p. H-1., ISBN 9780941332569
  8. ^ 1 2 Derek K. Chu, Lisa H.-Y. Kim, Paul J. Young, Nima Zamiri, Mortality and morbidity in acutely ill adults treated with liberal versus conservative oxygen therapy (IOTA): a systematic review and meta-analysis, Lancet (London, England) 391, 04 28, 2018, עמ' 1693–1705 doi: 10.1016/S0140-6736(18)30479-3
  9. ^ Agasti, T. K.,, Textbook of anaesthesia for postgraduates, First edition, JP Medical Ltd. p. 398., ISBN 9789380704944
  10. ^ Rushman, Geoffrey B.; Davies, N. J. H.; Atkinson, Richard Stuart (1996)., A Short History of Anaesthesia: The First 150 Years, . Butterworth-Heinemann. p. 39., ISBN 9780750630665
  11. ^ "WHO Model List of Essential Medicines (19th List)", World Health Organization. April 2015., Retrieved 8 December 2016.
  12. ^ Wyatt, Jonathan P.; Illingworth, Robin N.; Graham, Colin A.; Hogg, Kerstin; Robertson, Colin; Clancy, Michael (2012)., Oxford Handbook of Emergency Medicine, OUP Oxford. p. 95., ISBN 9780191016059
  13. ^ Understanding the Partial Pressure of Oxygen (PaO2) Test, Verywell Health (באנגלית)
  14. ^ Iven H. Young, Alan J. Crockett, Christine F. McDonald, Adult domiciliary oxygen therapy. Position statement of the Thoracic Society of Australia and New Zealand, The Medical Journal of Australia 182, 2005-06-20, עמ' 621–626
  15. ^ James K. Stoller, Ralph J. Panos, Samuel Krachman, Dennis E. Doherty, Oxygen Therapy for Patients With COPD, Chest 138, 2010-7, עמ' 179–187 doi: 10.1378/chest.09-2555
  16. ^ Cranston, Josephine M.; Crockett, Alan; Moss, John; Alpers, John H. (2005-10-19), The Cochrane Library, John Wiley & Sons, Ltd.
  17. ^ Elvina Elizabeth Lius, Irmi Syafaah, Hyperoxia in the management of respiratory failure: A literature review, Annals of Medicine and Surgery 81, 2022-09 doi: 10.1016/j.amsu.2022.104393
  18. ^ Abernethy, Amy P.; McDonald, Christine F.; Frith, Peter A.; Clark, Katherine; Herndon, James E., II; Marcello, Jennifer; Young, Iven H.; Bull, Janet; Wilcock, Andrew; Booth, Sara; Wheeler, Jane L.; Tulsky, James A.; Crockett, Alan J.; Currow, David C. (4 September 2010), Effect of palliative oxygen versus medical (room) air in relieving breathlessness in patients with refractory dyspnea: a double-blind randomized controlled trial, Lancet 376, 2010-09-04, עמ' 784–793 doi: 10.1016/S0140-6736(10)61115-4
  19. ^ Joint Royal Colleges Ambulance Liaison Committee/Warwick University. April 2009, "Clinical Guidelines Update – Oxygen", ‏Retrieved 2009-06-29.
  20. ^ O'Driscoll BR, Howard LS, Davison AG (October 2008)., "BTS guideline for emergency oxygen use in adult patients", Thorax. British Thoracic Society. 63 (Suppl 6:vi): 1–68.
  21. ^ 1 2 Siemieniuk, Reed A C; Chu, Derek K; Kim, Lisa Ha-Yeon; Güell-Rous, Maria-Rosa; Alhazzani, Waleed; Soccal, Paola M; Karanicolas, Paul J; Farhoumand, Pauline D; Siemieniuk, Jillian L K; Satia, Imran; Irusen, Elvis M; Refaat, Marwan M; Mikita, J Stephen; Smith, Maureen; Cohen, Dian N; Vandvik, Per O; Agoritsas, Thomas; Lytvyn, Lyubov; Guyatt, Gordon H (24 October 2018). "Oxygen therapy for acutely ill medical patients: a clinical practice guideline". BMJ: k4169, doi:10.1136/bmj.k4169
  22. ^ Sands, George., "Oxygen Therapy for Headaches", ‏Retrieved 2007-11-26.
  23. ^ 1 2 American College of Chest Physicians; American Thoracic Society (September 2013),, "Five Things Physicians and Patients Should Question", Choosing Wisely: an initiative of the ABIM Foundation, American College of Chest Physicians and American Thoracic Society, archived from the original on 2013-11-03, retrieved 2013-01-06, which cites Croxton, T. L.; Bailey, W. C.; for the NHLBI Working Group on Long-term Oxygen Treatment in COPD (2006). "Long-term Oxygen Treatment in Chronic Obstructive Pulmonary Disease: Recommendations for Future Research". American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine. 174 (4): 373–78. doi:10.1164/rccm.200507-1161WS. PMC 2648117. PMID 16614349. O'Driscoll, B. R.; Howard, L. S.; Davison, A. G.; British Thoracic, S. (2008). "BTS guideline for emergency oxygen use in adult patients". Thorax. 63: vi1–v68. doi:10.1136/thx.2008.102947. PMID 18838559. MacNee, W. (2005). "Prescription of Oxygen". American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine. 172 (5): 517–18. doi:10.1164/rccm.2506007. PMID 16120712.
  24. ^ D. Patarinski, [Indications and contraindications for oxygen therapy of respiratory insufficiency], Vutreshni Bolesti 15, 1976, עמ' 44–50
  25. ^ Experience with paraquat poisoning in a respiratory intensive care unit in North India
  26. ^ PHECC Clinical Practice Guidelines. Pre-Hospital Emergency Care Council. 15 July 2009. p. 84., "EMT Medication Formulary", ‏Retrieved 2010-04-14.
  27. ^ Smerz, RW, Incidence of oxygen toxicity during the treatment of dysbarism., 2004
  28. ^ Hampson, Neal B.; Simonson, Steven G.; Kramer, C.C.; Piantadosi, Claude A. (1996)., "Central nervous system oxygen toxicity during hyperbaric treatment of patients with carbon monoxide poisoning", Undersea and Hyperbaric Medicine. 23 (4): 215–19., ‏Retrieved 2008-04-29. (ארכיון)
  29. ^ 1 2 Bennett and Elliott', physiology and medicine of diving, 5, United States.: Saunders Ltd Brubakk, 2003, עמ' 800, ISBN 0-7020-2571-2
  30. ^ Undersea and Hyperbaric Medical Society., "Decompression Sickness or Illness and Arterial Gas Embolism", ‏Retrieved 2008-05-30.
  31. ^ Acott, C. (1999)., "A brief history of diving and decompression illness", South Pacific Underwater Medicine Society Journal. 29 (2)., ‏Retrieved 2008-05-30. (ארכיון)
  32. ^ Longphre, J. M.; P. J. DeNoble; R. E. Moon; R. D. Vann; J. J. Freiberger (2007)., "First aid normobaric oxygen for the treatment of recreational diving injuries", Undersea Hyperb. Med. 34 (1): 43–49., ‏Retrieved 2008-05-30. (ארכיון)
  33. ^ S. Kol, Y. Adir, C. R. Gordon, Y. Melamed, "Oxy-helium treatment of severe spinal decompression sickness after air diving, Undersea & Hyperbaric Medicine: Journal of the Undersea and Hyperbaric Medical Society, Inc 20, 1993-6, עמ' 147–154
  34. ^ 1 2 Michael A. Austin, Karen E. Wills, Leigh Blizzard, Eugene H. Walters, Effect of high flow oxygen on mortality in chronic obstructive pulmonary disease patients in prehospital setting: randomised controlled trial, BMJ (Clinical research ed.) 341, 2010-10-18, עמ' c5462 doi: 10.1136/bmj.c5462
  35. ^ Victor Kim, Joshua O. Benditt, Robert A. Wise, Amir Sharafkhaneh, Oxygen therapy in chronic obstructive pulmonary disease, Proceedings of the American Thoracic Society 5, 2008-05-01, עמ' 513–518 doi: 10.1513/pats.200708-124ET
  36. ^ 1 2 3 BL Werley, Flammbility and Sensitivity of Materials in Oxygen-Enriched Atmospheres, 100 Barr Harbor Drive, PO Box C700, West Conshohocken, PA 19428-2959: ASTM International, עמ' 108–108-18, ISBN 0-8031-0998-9
  37. ^ Orloff, Richard W., 1948-, Apollo by the numbers : a statistical reference, Washington, D.C.: National Aeronautics and Space Administration, 2000
  38. ^ Lindford AJ, Tehrani H, Sassoon EM, O'Neill TJ (June 2006)., "Home Oxygen Therapy and Cigarette Smoking: A Dangerous Practice", Annals of Burns and Fire Disasters. 19 (2).
  39. ^ American Cancer Society. 26 December 2012., "Oxygen Therapy", ‏Retrieved 2013-09-20.
  40. ^ "Luxfer Aluminum Oxygen Cylinders", CPR Savers & First Aid Supply., ‏Retrieved 2010-04-18.
  41. ^ McCoy, Robert., "Portable Oxygen Concentrators (POC) Performance Variables that Affect Therapy", ‏Retrieved 2007-07-03.
  42. ^ Evaluation of the System O2 Inc. Portable Nonpressurized Oxygen Delivery System(הקישור אינו פעיל)
  43. ^ Kallstrom 2002 (ארכיון)
  44. ^ Garcia JA, Gardner D, Vines D, Shelledy D, Wettstein R, Peters J (October 2005)., "The Oxygen Concentrations Delivered by Different Oxygen Therapy Systems", Chest Meeting. 128 (4): 389S–390S. (ארכיון)
  45. ^ [https://archive.today/20071020045146/http://www.cardinal.com/mps/focus/respiratory/abstracts/abstracts/ab2003/OF-03-257.asp Earl, John. Delivery of High FiO 2. Cardinal Health Respiratory Abstracts.]
  46. ^ 1 2 M. a. B. Sim, P. Dean, J. Kinsella, R. Black, Performance of oxygen delivery devices when the breathing pattern of respiratory failure is simulated, Anaesthesia 63, 2008-9, עמ' 938–940 doi: 10.1111/j.1365-2044.2008.05536.x
  47. ^ Oriol Roca, Jordi Riera, Ferran Torres, Joan R. Masclans, High-flow oxygen therapy in acute respiratory failure, Respiratory Care 55, 2010-4, עמ' 408–413
  48. ^ David S. Hui, Stephen D. Hall, Matthew T. V. Chan, Benny K. Chow, Exhaled air dispersion during oxygen delivery via a simple oxygen mask, Chest 132, 2007-8, עמ' 540–546 doi: 10.1378/chest.07-0636
  49. ^ Alexandra Mardimae, Marat Slessarev, Jay Han, Hiroshi Sasano, Modified N95 mask delivers high inspired oxygen concentrations while effectively filtering aerosolized microparticles, Annals of Emergency Medicine 48, 2006-10, עמ' 391–399, 399.e1–2 doi: 10.1016/j.annemergmed.2006.06.039
  50. ^ Ron Somogyi, Alex E. Vesely, Takafumi Azami, David Preiss, Dispersal of respiratory droplets with open vs closed oxygen delivery masks: implications for the transmission of severe acute respiratory syndrome, Chest 125, 2004-3, עמ' 1155–1157
  51. ^ שרת התחבורה, [אתר החקיקה הממשלתי טיוטת תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)(תיקון), התשפ"א-2021 [מסיכת חמצן]], באתר https://www.tazkirim.gov.il/s/legislativeworkactivity/a133Y00000K4O22QAF/הפצה-להערות-ציבור?language=wi, ‏2021

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיפול_בחמצן&oldid=42104280"