טיפול בשתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טיפול בשתיקה (המכונה לעיתים גם שתיקה כעונש או עונש השתיקה) הוא סירוב לתקשר מילולית עם אדם אחר, שמעוניין בתקשורת. ההתנהגות יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון צורות, החל מהזעפת פנים ועד התנהגות פוגענית ומרושעת. יחס של שתיקה כלפי האחר יכול להיות צורת ביטוי של התנהגות פסיבית-אגרסיבית כחלק מהתעללות רגשית במסגרתה אי שביעות רצון, זלזול ובוז המוצגים באמצעות מחוות לא-מילוליות תוך שמירה על שתיקה[1]. הפסיכולוגית הקלינית הרייט ברייקר מזהה את הבחירה לנקוט בהתנהגות זו כסוג של ענישה מניפולטיבית[2].

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המונח נובע מ"טיפול" באמצעות שתיקה, שהיה פופולרי בבתי כלא במאה ה-19. מאז רפורמת בתי הכלא בשנת 1835, השימוש בטיפולי השתיקה בבתי הכלא נעשה כאלטרנטיבה לעונש פיזי. היה נהוג לחשוב כי נקיטה בפעולות שונות מצד הסוהרים, למשל: מניעת דיבור מאסירים, כינוי של אסירים במספרים במקום בשמם הפרטי, כפייה על אסירים לכסות את פניהם כך שהם לא יוכלו לראות אחד את השני, ועוד - יעודדו חשיבה רפלקסיבית של האסירים על הפשעים שביצעו[3].

בנוסף, המונח באנגלית, אשר זכה לתפוצה בינלאומית, מכיל כפל משמעות לגבי המילה Treatment. מילה זו משמשת באנגלית הן כהתייחסות לאדם אחר (וכאן: התייחסות לאדם אחר באמצעות שתיקה) והן כטיפול במישהו (רמז לטיפולים דלעיל).

טיפול בשתיקה במערכות יחסים אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכות יחסים, הבחירה בשתיקה יכולה להיות דפוס התנהגותי שקשה לשנותו אם הוא מושרש, מה שיכול בסופו של דבר להביא לכישלון של מערכות היחסים האלו[4].

הבחירה לנקוט בטיפול בשתיקה משמשת לעיתים כמנגנון שליטה שכן זו יכולה להיות פעולה פסיבית-אגרסיבית במסגרתה אדם החווה תחושות שליליות אינו מסוגל לבטא את עצמו ואת תחושותיו. עצם היותו במצב של "שתיקה" מעביר מסר לאחר. השתיקה בעצם יכולה ליצור את מה שהאדם השותק רוצה, כמו תשומת לב וידיעה שהאחר נפגע מההתנהגות, בתוספת תחושת כוח ושליטה על ידי יצירת חוסר ודאות לגבי משך הזמן בו השתיקה תימשך[5]. לפעמים המטרה של טיפול בשתיקה היא פשוט ליצור חוסר שביעות רצון אצל הצד השני, וכאשר המסר התקבל והובן, מסתיימת השתיקה מהצד השותק.

שתיקה, כמו גם צעקות, היא דרך ביטוי המביעה כוח ועוצמה. שתיקה מעבירה מסר לאחר בנוסח "אינני רואה אותך ואינך קיים לגביי" ומהווה מעין חרם של אחד הצדדים על השני. שימוש בשתיקה מעיד על ייאוש ואכזבה שמשפיעים בצורה שלילית על מערכת היחסים. כפועל יוצא, השותף תלוי בחסדיו של בן הזוג השותק, עד אשר לעיתים בסופו של דבר הוא בוחר לוותר על בן הזוג[6].

ממצאים ממחקרים בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממחקרים עולה כי דפוס התנהגות זו הוא אחד המזיקים ביותר למערכות יחסים אישיות. חוקרים הגיעו למסקנה כי התנהגות המביעה אדישות היא הדרך הנפוצה ביותר בה אנשים מתמודדים עם קונפליקטים במערכות יחסים זוגיות. מניתוח של כ-74 מחקרים שונים (במסגרתם נבדקו יותר מ 14,000 משתתפים) עולה כי כשאחד הצדדים נאטם רגשית על מנת להאשים את הצד השני, התוצאה מביאה לנזק למערכת היחסים.

פול שרודט, פרופסור בתחום לימודי התקשורת באוניברסיטה הנוצרית של טקסס, הוביל מחקר בנושא שפורסם בירחון האקדמי Communication Monographs. תוצאותיו הראו כי ככל שדפוס השתיקה נפוץ יותר במערכת היחסים, כך גדלים הסיכויים של בני הזוג לחוות רמות גבוהות יותר של חרדה בקשר או לפתח דפוסי התנהגות אגרסיביים. התנהגותם של שני הצדדים במערכת יחסים יכולה לתרום לדפוס ההתנהגות הזה. החוקרים חלוקים בדעותיהם אם דפוס התנהגותי זה מאפיין יותר נשים או גברים[7].

לס פארוט, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סיאטל פאסיפיק, פרסם גם ספר בנושא, וטוען כי שתיקה היא דפוס שקשה לשבור מאחר שהוא טבוע מאוד בנפשו של האדם. לטענת פארוט רבים למדו לבחור בהתנהגות זו החל מגיל צעיר כדרך להעניש את הצד השני[8].

במצבי התעללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכות יחסים הכוללות התעללות מענישים את קורבנות השתיקה שלהם על ידי הסירוב לדבר איתם או אפילו להכיר בנוכחותם. באמצעות שתיקה, המתעללים מתקשרים בצורה מוחצנת רגשות שונים שהם חשים, למשל: אי-שביעות רצון, כעס ותסכול[9]. ההשלכות של ההתנהגות הזו על האדם הסופג את ההתעלמות יכולות להיות יצירת תחושות של חוסר אונים וחוסר ערך[10].

במקום העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממחקר שבוצע על ידי המכון לבריונות במקום העבודה עולה כי "טיפול השתיקה כדי לבודד ולהרחיק אחרים" הוא הטקטיקה הרביעית הנפוצה ביותר מבין טקטיקות של התעמרות בעבודה. טיפול בשתיקה מדווחת ב -64% ממקרי הבריונות במקומות עבודה[11]. טיפול בשתיקה היא צורה מוכרת של פיקוח פוגעני. צורות אחרות כוללות: להזכיר לקורבן את כישלונות העבר שלו, לא לתת קרדיט ראוי על עשייה מקצועית, להטיח האשמות בקורבן ועוד[12].

סיבות אפשריות לבחירה בדפוס התנהגות זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירה בשתיקה יכולה ליצור הרחקה של הבוחר להשתמש בטקטיקה זו מהתמודדות ישירה עם מקורות נפשיים של כאב וסבל, ומשמשת כעונש כלפי האחר.

במקרים בהם פעולת השתיקה הופכת לסוג של כלי נשק כלפי הצד הנחשף אליה, הוא עלול לפתח בעקבות כך רגשות של עצב, בדידות וחוסר ערך. בכך מהווה השתיקה מחסום לתקשורת כנה במערכות יחסים אישיות. הבחירה של אדם לבצע טיפול בשתיקה יכולה להיות מהסיבות הבאות:

  • הגנה - השותק מעמיד את עצמו בעמדה שבאה להגן על עצמו מפני פגיעה נוספת. הוא לא יכול לספוג עוד עלבונות וכעסים.
  • רצון להישאר צודק - השותק מעמיד את עצמו במעמד לפיו "הוא הצודק היחיד", ואין מקום לעמדה אחרת משלו. השתיקה היא דרך לאלץ את הצד השני לקבל את עמדתו.
  • רצון להעצים את כוחו - השותק חווה את עצמו כאדם חלש. הדרך להעלות את כוחו ולהרגיש חזק היא דרך השתיקה.
  • קושי לסלוח - השותק הוא אדם המתקשה לסלוח ולהתפייס. לכן הוא מסתגר ויוצר ריחוק מהשני. דרך זו נבחרת בדרך כלל על ידי אנשים שחוו בילדותם ביקורת, כעס, השפלה ועלבון על ידי דמויות משמעותיות בגידולם ולכן פיתחו אסטרטגיות הישרדות והגנות דרך צמצום והתרחקות ממקומות כואבים. הניתוק הרגשי משמש להם מעין מנגנון הגנה מפני תחושת הכאב והסבל, כך שבבגרותם הם אינם יכולים להתמודד ישירות עם הכעס ונוטים להתבצר בשתיקה.

אנדריאה סבדיני, פסיכולוג בריטי, טוען כי מאחורי כל שתיקה קיימת פנטזיה שתביא לכך שהצד השני יבין את רצונות ורגשות הצד השותק מבלי שהוא יצטרך לבטא את עצמו בדיבור[13].

ייתכן כי אנשים המשתמשים בשתיקה חשים שאינם מסוגלים להתבטא באופן חופשי וחוששים מכך שהדעה שיביעו לא תקבל התייחסות. ייתכן והתנהגות זו נובעת כתוצאה מחשש משיפוטיות, ביקורת וזלזול.

הבוחר באפשרות זו סבור כי המסר יעבור או מטרותיו יקודמו מבלי שיצטרך לדבר, אך במערכת יחסים נורמטיבית נטען שבחירה בטיפול בשתיקה צריכה להיות תמרור אזהרה לזוגיות ומסמלת ייאוש ואכזבה[6].

דרכים אפשריות להתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העלאת המודעות האישית למציאות כפי שהיא - כל אחד מהצדדים יכול לבחון את התנהגותו ולשאול את עצמו למה הוא בוחר להתנהג כך, ומה בדיוק משרת את הרגשות שלו בבחירה בהתנהגות זו.
  • הימנעות מרצח אופי - תיוג של בן הזוג השותק כ"גס רוח" או "אגואיסט" עלולים אף להגביר את הנזק.
  • שימוש במילה "אני" - שימוש במילה "אני" במקום ב"את/אתה" יכול[14] לקצר את משך הקונפליקט. אדם צריך להרגיש שיש לו חופש להתבטא ולהביע את רגשותיו ולהימנע מהאשמת האחר.
  • הסכמה הדדית על הפסקה - בעת קונפליקט המכיל שתיקה מאחד הצדדים, רצוי לתת זמן להירגעות ואז לחזור ולתקשר.
  • התנצלות - לנסות להתנצל מוקדם ככל האפשר[14].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The Silent Treatment". בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2016. 
  2. ^ Braiker, Harriet B. (2004). Who's Pulling Your Strings ? How to Break The Cycle of Manipulation. ISBN 0-07-144672-9. 
  3. ^ London, The Kolberg Partnership,. "London's Most Notorious Prisons – Page – Life In London Magazine – All In London". אורכב מ-המקור ב-2013-06-06. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2016. 
  4. ^ USA Today (אוגוסט 3, 2014) טיפול שקט מדבר כרכים על מערכת יחסים
  5. ^ Silent treatment: how to snap him out of it, The Telegraph (באנגלית)
  6. ^ 1 2 זוגיות במשבר: למה הוא לא מדבר איתי?, ynet, ‏2018-04-26
  7. ^ Paul Schrodt’s research on “the silent treatment” featured in Wall Street Journal, TCU Communication Studies (באנגלית)
  8. ^ Tratamento silencioso diz muito sobre um relacionamento - Emais, Estadão (בפורטוגזית)
  9. ^ Healing the Scars of Emotional Abuse, The Center • A Place of HOPE (בAmerican English)
  10. ^ Femenia, Nora (21 באוגוסט 2012). Warner, Neil, ed. "The Silent Marriage:: How Passive Aggression Steals Your Happiness, 2nd Edition". Creative Conflict Resolutions, Inc.. 
  11. ^ "Top 25 workplace bullying tactics". בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2016. 
  12. ^ Abusive Supervision, www.businesspsych.org
  13. ^ A. Sabbadini, Listening to Silence, Brit. J. Psychother., 1991, עמ' 406–415
  14. ^ 1 2 Tratamento silencioso diz muito sobre um relacionamento - Emais, Estadão (בBrazilian Portuguese)