טירקהיים
מחנה הלוויין קאופרינג השישי - טירקהיים היה הגדול מ-169 מחנות הלוויין של מחנה הריכוז הנאצי דכאו ליד העיירה טירקהיים שבגרמניה, במסגרת מחנות הריכוז קאופרינג. המחנה היה השישי שנבנה מבין אחד עשר המחנות סביב קאופרינג ולנדסברג, וסיפק עובדי כפייה לייצור תחמושת גרמנית בשלביה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. מאוקטובר 1944 נכלאו במחנה 2,500 גברים[1] שעבדו בעבודות פינוי[2] ובעבודת כפייה בשביל החברות מסרשמיט ולאונרד מול. מינואר 1945 נכלאו במקום עוד 1,000 נשים, שעבדו בחפירת תעלות, בבניית מגורים, ובפינוי וניקיון.[1] המחנה כלל עשרים וחמישה צריפי מגורים לאסירים ועוד שישה לאסירות.[3] חלק מאסירי המחנה הובלו ברכבת לבניית בונקרים. המחנה שימש גם כמקלט לשאר עובדי המחנות האחרים באזור.[1] עם זאת, למרות היותו מקלט, נותרו מהמחנה רק שרידים (אנדרטה מס' D-7-7929-0109).[2][4]
בניית המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחנה הריכוז נבנה בחיפזון באוקטובר 1944 כמה מאות מטרים צפונית לתחנת הרכבת טירקהיים, הרחק מהכפר, באזור מיוער. ראשוני האסירים הועברו אליו כבר באוקטובר 1944.
המחנה כלל בעיקר צריפים ובקתות עפר. מדרום למחנה נבנו בתים מסודרים עבור אנשי ארגון טודט.[5]
במהלך פעילותו שוכנו במחנה הריכוז כמה אלפי אסירים יהודים, שרובם הובאו לטירקהיים ממחנה הריכוז דכאו וממחנות הלוויין שלו. מספר רב של יהודים הונגרים הובאו ישירות מבודפשט לטירקהיים. ב-2 באפריל 1945, על רקע הידיעות על כוחות בעלות הברית המתקדמים, פונו רוב האסירים. בתחילה, שיירה של כ-1,200 אסירים (לפי מקורות אחרים יותר מ-2,000 אסירים) הייתה אמורה לצעוד לדכאו, אך בגלל הצפיפות בדכאו, השיירה הופנתה לרובע אלאך שבמינכן דרך לנדסברג, ווינדך ופסינג. ב-27 באפריל 1945 שוחרר המחנה על ידי חיילים אמריקאים. באותה שעה שהו עדיין במחנה כ-500 אסירים.[6]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחורף 1945, הורה הממשל הצבאי האמריקני על הקמת בתי קברות באזורים בהם שכנו מחנות הלוויין לשם הנצחת האסירים ועובדי הכפייה אשר נספו בהם. בדרך כלל הוצבו אתרים אלו על קברי האחים שנוצרו בשלב האחרון של פעולות המחנה.
בבית הקברות בטירקהיים נקברו מחדש כ-80 גופות שקודם לכן נקברו בסמוך לאתר המחנה. גופות אלו התגלו על ידי חיילי ארצות הברית ביער, לאחר השחרור.[7] שמות הקורבנות אינם ידועים מלבד ארבעה אסירים הקבורים בקברים בודדים, שמתו רק לאחר השחרור.
תחזוקת בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
משנת 1947 הייתה הקהילה המקומית אחראית לתחזוקת בית הקברות של מחנה הריכוז, המימון לתחזוקה שולם על ידי מדינת בוואריה, ומשנת 1949 על ידי משרד הפיצויים של בוואריה.
התחזוקה החלה לבסוף בשנת 1950 בהנהלת פיליפ אורבך עם תיעוד של כל בתי הקברות של מחנות הריכוז בבוואריה והשלמת תכנון בית הקברות.
תכנון בית הקברות של טירקהיים שנעשה על ידי האדריכל יוזף רוף ממינדלהיים כלל בימת-זיכרון עגולה דמוית מאוזוליאום עם כיפה עטופת יריעת-נחושת ומגן-דוד בקודקודה. בתוך הבמה נכלל מזבח עם חנוכייה. מאוחר יותר גם זיגגו את החלונות.[8]
לאחר שאורבך חלה ב-1951 ועזב את המשרה, השתנה הטיפול בבתי הקברות ובאנדרטאות מחנות הריכוז. העיבוד והתיעוד הופסקו והאחריות נמסרה למנהל הבווארי לשימור תרבות וטבע.
המנהל שמר ותחזק את בתי הקברות, אך לא המשיך בבניית מצבות הזיכרון. כתוצאה מכך, ירד במהירות העניין בשימור זיכרון המחנה מצד הקהילה המקומית.[7]
תיעוד תולדות המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רק מתחילת שנות ה-70 וה-80 יזמו מעטים, כולל אסירים לשעבר, תוכניות לתיעוד תולדות המחנה ולשימור חלק מהשרידים שעדיין היו קיימים. אנטון פוסט שהיה אז מורה בבית ספר תיכון תרם מאמצים ותרומות חשובות בשימור ההיסטורי של מחנות הלווין סביב קאופרינג ולנדסברג. בעקבות כך, משנת 1975 נהיה פוסט מעורב באופן אינטנסיבי בתיעוד תולדות מחנות אלו ומהם - טירקהיים.[7]
אסיר ידוע במחנה היה ויקטור פראנקל, שהועבר ממחנה הלוויין קאופרינג השלישי לטירקהיים במרץ 1945. והיה זה פוסט אשר הזמין את ויקטור פראנקל לבקר במחנה. פראנקל נענה בחיוב וביקר באתר ההנצחה של מחנה הלוויין מספר פעמים משנת 1984 ואילך. באחת הפעמים אף היה שותף להנחת אבן פינה לאנדרטת הזיכרון לקורבנות.[7][9] הרחוב שבו ממוקמת האנדרטה לקורבנות טירקהיים נקרא כיום על שמו.[10]
מיקומו של המחנה לשעבר נמצא עתה בין שטח בינוי לשכונת דירות והוא עוצב מחדש לחלוטין. כיום אין שרידים או רמזים גלויים באתר לאשר התרחש בו.[10]
הנצחת המחנה וקורבנותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הקברות של מחנה הריכוז טירקהיים נמצא מעט צפונית לתחנת הרכבת. בית הקברות אורגן מחדש בשנים 1977–78 ובשנת 1979 אף הוקף בגדר למען שמירת האתר.
בשנת 1985, הקימו תלמידי הגימנסיה על שם יוזף ברנהארט בטירקהיים, בשיתוף עם סדנת סיתות מקומית אבן זיכרון בחזית בית הקברות.
בשנת 1997 הוצב לוח מידע המספק מידע על אתר ההנצחה בשוק בטירקהיים.[8]
משנת 2013, כל בתי הקברות של מחנות הריכוז נתונים לפיקוח של קרן ההנצחה הבווארית.[7] המשרד הממלכתי של בוואריה לשימור אנדרטאות מפרט את בית הקברות הזה אתר בית הקברות מפורסם תחת השם "Hartteile" ברשימות אתרי ההנצחה של המשרד הממלכתי של בוואריה לשימור אנדרטאות.[11]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Alois Epple: KZ Türkheim: Das Dachauer Außenlager Kaufering VI. Lorbeer, Bielefeld 2009 ISBN 978-3-938969-07-6
- Edith Raim: Die Dachauer KZ-Außenkommandos Kaufering und Mühldorf – Rüstungsbauten und Zwangsarbeit im letzten Kriegsjahr 1944/45 ISBN 3920216563
- Gernot Römer: Für die Vergessenen, KZ Außenlager in Schwaben – Schwaben in Konzentrationslagern, Berichte, Dokumente, Zahlen und Bilder ISBN 3-89639-047-3 ISBN 978-3-89639-047-9
- Edith Raim: Frühe Lager, Dachau, Emslandlager ISBN 3-406-52962-3
- Encyclopedia of camps and ghettos ISBN 978-0-253-35328-3 ISBN 978-0-253-35428-0
- Barbara Fenner: Emotionen, Geschichtsbewusstsein und die Themenzentrierte Interaktion (TZI) am Beispiel des Unterrichtsprojekts zum Außenlagerkomplex Kaufering/Landsberg טירקהיים, באתר OCLC (באנגלית)
- Constanze Werner: KZ-Friedhöfe und - Gedenkstätten in Bayern – „Wenn das neue Geschlecht erkennt, was das alte verschuldet ISBN 978-3-7954-2483-1
אוטוביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Viktor E. Frankl, Vorwort von Hans Weigel: … trotzdem Ja zum Leben sagen: Ein Psychologe erlebt das Konzentrationslager ISBN 978-3-466-36859-4
בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- United States Holocaust Memorial Museum: Oral history interviews.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקרן האירופית להנצחת השואה
- היסטוריה של מחנה הלוויין קאופרינג עם מפה אינטראקטיבית ותצלומי אוויר משנות ה-40.
- פינוי מחנה הלוויין קאופרינג: 5 או 6 צעדות ורכבת אחת.
- לנדסברג במאה ה-20, אגודת האזרחים לחקר ההיסטוריה העכשווית של לנדסברג
- "אם לא אני מי יחיה?!" - סרטון יוטיוב על שורדת שואה ילידת פולין חלינה חגואל (רוזנבאום), שצילמה שרה שלום, בתה.
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחנה הלוויין טירקהיים - תמונה ברזולוציה גבוהה
- שיכוני האסירים - תמונה ברזולוציה גבוהה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Edith Raim: Die Dachauer KZ-Außenkommandos Kaufering und Mühldorf - Rüstungsbauten und Zwangsarbeit im letzten Kriegsjahr 1944/45, München, Universität, Philos. Fak. für Geschichts - und Kunstwissenschaften, Dissertation 1992, Neumeyer, Landsberg am Lech 1992, 317 S., ISBN 3920216563, S. 151f, 170–174, 193–195, 272
- ^ 1 2 Emotionen, Geschichtsbewusstsein und...
- ^ Gerhard Roletschek: Ausstellungskatalog Neu V6, Landsberg am Lech, S. 33–34. / siehe auch Luftaufnahme 1940er Jahre.
- ^ Regierungsbezirk Schwaben, Landkreis Unterallgäu, Markt Türkheim, Aktennummer D-7-7929-0109.
- ^ Alois Epple: KZ Türkheim: das Dachauer Außenlager Kaufering VI. Lorbeer, Bielefeld 2009, ISBN 978-3-938969-07-6
- ^ Alois Epple: Das KZ bei Türkheim – Kaufering VI, Außenlager von Dachau. Selbstverlag, Türkheim 1998, ISBN 3-932974-01-8
- ^ 1 2 3 4 5 Jochen Ramming, Dagmar Stonus: Machbarkeitsstudie Dokumentationsort KZ-Außenlagerkomplex Landsberg/Kaufering
- ^ 1 2 Jochen Ramming, Dagmar Stonus: Machbarkeitsstudie Dokumentationsort KZ-Außenlagerkomplex Landsberg/Kaufering. Würzburg 2016, S. 64.
- ^ Manfred Deiler: Viktor Frankl berichtet über seine Erlebnisse im KZ-Lagerkomplex Kaufering.
- ^ 1 2 Jochen Ramming, Dagmar Stonus: Machbarkeitsstudie Dokumentationsort KZ-Außenlagerkomplex Landsberg/Kaufering. Würzburg 2016, S. 40.
- ^ Regierungsbezirk Schwaben, Landkreis Unterallgäu, Markt Türkheim, Baudenkmäler.