טירת זלצבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טירת זלצבורג
טירת זלצבורג- מבט מכיכר קפיטל

טירת זלצבורגגרמנית: Festung Hohensalzburg, מילולית: המבצר הגבוה של זלצבורג) היא טירה הממוקמת בגובה 542 מטרים, בראש גבעת המבצר בעיר זלצבורג, אוסטריה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הטירה החלה בשנת 1077 על פי הוראת הארכיבישוף של העיר. בראשיתה שימשה כעמדת משמר בעלת חומות עץ אשר נבנתה במטרה להגן על האינטרסים של הכנסייה, אשר בתקופה זו העומד בראשה היה בעל עוצמה פוליטית וכלכלית משמעותית.

העימותים בין הארכיבישוף שתמך באפיפיור גרגוריוס השביעי לבין היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בתקופת האינבסטיטורה, חייבו אותו להרחיב ולעבות את ממדי המבנה ותהליך הבנייה וההרחבה נמשך גם במהלך מאות השנים הבאות.

חומות האבן והמגדלים נבנו בשנת 1462. בשנים 1495-1519 נמשכה הבנייה וההרחבה של שטחי הטירה, ובין היתר תוכנן ונבנה דגם ראשוני של הפוניקולר (Reisszug), המוביל מרגלי הגבעה אל תוך הטירה. זהו ככל הנראה קו הרכבת העתיק ביותר בעולם שעדיין פעיל גם בימינו.

בשנת 1525 במהלך מרד האיכרים הגרמני הושמה הטירה תחת מצור כאשר קבוצת כורים, איכרים, ואנשי העיר ניסו לגרש את הארכיבישוף אך לא הצליחו לכבוש את הטירה.
בשנת 1612 מת בין כתלי הטירה ארכיבישוף שהודח וסירב לפנות אותה.
במהלך מלחמת שלושים השנים חוזקו הטירה וביצוריה כחלך מחיזוק ההגנה על העיר זלצבורג כולה. בין היתר נוספו לטירה מחסנים לנשק ואבק שריפה וכן בתי שער נוספים.
בשנת 1800, בתקופת הקואליציה השנייה של המלחמות הנפוליוניות, נכנעה הטירה לכוחות הצרפתיים ללא קרב, והארכיבישוף נמלט לווינה.
במהלך המאה ה-19 שימשה הטירה כמחנה צבאי, מחסנים ובית כלא עד שנת 1861 בה ננטשה משימושים צבאיים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש בטירה כבית כלא לאסירים איטלקיים ובשנות ה-30 של המאה ה-20 נעצרו בה פעילים נאציים בתקופה שקדמה לאנשלוס.

מסוף המאה ה-19 מתנהלת בטירה סדרה של שיפוצים, כולל שיפוץ וחידוש מודרני של הפוניקולר, והיא הפכה למוקד תיירותי מרכזי של העיר זלצבורג.

כיום הטירה משמשת כאתר תיירות וכוללת מוזיאון ותצוגת נשק קטנה. מהטירה נשקף נוף פנורמי של העיר זלצבורג ובפרט העיר העתיקה ונהר הזאלצך.

החצר הפנימית-מבט לכיוון הכנסייה וקומות המגורים
הלשכה המוזהבת

המבנה הפנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטירה כוללת מספר אגפים וחצר. השטח הבנוי הוא כ-7000 מ"ר, וכ-14000 מ"ר כשהוא כולל גם את המגדלים. זוהי אחת מן הטירות הגדולות באירופה והגדולה ביותר מן המאה ה-11.

הדירות הפרטיות של הארכיבישוף ממוקמות בקומות העליונות של הטירה.
באחד ממגדלי הטירה מוצב עוגב (המכונה "השור של זלצבורג") ובו יותר מ-200 צינורות. העוגב נבנה בשנת 1502 וחודש בשנת 1735.
קפלת התפילה של הארכיבישוף עשירה בעיטורים וציורי קיר. בקיר הצפוני שלה קיימת יציאה לתוך הכנסייה.
מערכת החדרים הציבוריים של הארכיבישוף, המיועדים לאירוח נבנו בשנת 1498 בקומה השלישית של הטירה מעל מערכת החדרים הפרטית שלו. האולם המוזהב בעל העיטורים העשירים מוכיח כי הטירה שימשה את הארכיבישוף לא רק כמקום מקלט אלא גם לאירוח ולמגורים בימים רגילים. הלשכה המוזהבת היא החדר המעוטר ביותר בטירה והיא עשירה בציורים ותחריטים של פירות ובעלי חיים. חדר השינה של הארכיבישוף כולל חדר שירותים הבנוי מעץ ואשר בתקופת בנייתו נחשב לאביזר חדשני במיוחד.

מערכות ההסעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוניקולר המשא (Reißzug)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוניקולר המשא - קו הרכבת העתיק בעולם

הפוניקולר הראשון שהותקן במעלה הגבעה לצורך קישור אל הטירה. זהו ככל הנראה קו הרכבת העתיק ביותר שהוקם בעולם ועדיין פעיל. השימוש העיקרי בקו זה כיום הוא לצורך שינוע של מוצרי אספקה שונים לתוך הטירה.

רייסצוג נבנה בשנים 1495 או 1504 ומופיע לראשונה במקורות כתובים בשנת 1515. הקו הנוכחי מתנהל בתוואי המקורי זה למעלה מ-500 שנה ומוליך מרגלי הגבעה בצידה המזרחי של הטירה. הקו מתנהל בשיפוע של 65% עד לתוך החצר המרכזית של הטירה, ועובר בדרכו חמש מן החומות המקיפות אותה. בכל נקודה שבה הקו חוצה את החומה מותקן שער אשר ניתן לפתיחה עם מעבר הקרונית וסגירה לאחר המעבר.

הקרוניות בקו הרכבת המקורי נעו על מעין מגלשיים בדומה למזחלת שלג, ובשלב מאוחר יותר הוחלפו המגלשיים בגלגלים. עד שנת 1910 התנועה התבצעה באמצעות משיכת חבלים בכיוון כלפי מעלה, ושחרור איטי שלהם בדרך למטה. את הכוח למשיכה והשיחרור סיפקו בעלי חיים אשר סובבו כננת ומערכת גלגלים. במשך השנים שופץ הקו מספר פעמים ולאחרונה בשנים 1988-1990. כיום נעות הקרוניות על גבי גלגלי פלדה והמשיכה מתבצעת באמצעות כבל פלדה ומנוע חשמלי.

פוניקולר הנוסעים (Festungsbahn)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוניקולר הנוסעים

פוניקולר הנוסעים משמש לצורך העלאה והורדת נוסעים אל הטירה וממנה. הקו מחבר אל הטירה ממרגלות צידה הצפוני של הגבעה. הקו נפתח בשנת 1892, לאחר שפעילות הטירה כאתר פעילות צבאי נפסקה והיא החלה לשמש כאתר תיירותי, על מנת לאפשר את עליית הנוסעים המטיילים בנוחות. בתחילה הופעלה הרכבת באמצעות מנגנון איזון בעזרת משקולת מים. בשנת 1960 חודשה מערכת ההסעה ובשנים 1975-1976 נבנו תחנות חדשות בקצות הקו. בשנת 1991 עבר הקו שיפוץ ומודרניזציה נוספת. הקרונות הוחלפו והוגדלו ומערכת ההנעה הותאמה לגודלם החדש. בשנת 2011 שוב עבר הקו שיפוץ במטרה להתאימו לתנועת התיירות המתגברת, ומערכת ההסעה הוחלפה כולה בציוד גדול חדיש ומהיר באופן משמעותי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טירת זלצבורג בוויקישיתוף