טכנולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עיינו גם בפורטל

פורטל הטכנולוגיה הוא שער לקשת רחבה של דרכים בהן רותם האדם את הידע המדעי לכלים, מכונות, חומרה, תוכנה, שיטות ומערכות, ולהשפעתם על ההיסטוריה, החברה והכלכלה האנושיים, הסביבה והאקולוגיה.

טכנולוגיהיוונית: טכנו (Τεχνο) = אומנות, לוגיה (Λογία) = תורה; כלומר: תורת האומנות) היא תחום דעת העוסק בחיפוש פתרונות מעשיים כמענה לרצונות וצרכים, תוך ניצול חידושי המדע. טכנולוגיה קשורה הרבה פעמים לייצור כלים.

ענפים טכנולוגיים

הטכנולוגיה נחלקת לתחומים רבים, בדרכי חלוקה שונות.

מידת התחכום הדרושה לייצור טכנולוגיות משמשת גם כמדד לרמת ההתפתחות החברתית. ארכאולוגים מסווגים תקופות התפתחותיות לפי מידת תחכום זו. למשל: תקופת האבן, תקופת הנחושת וכיוצא בזה.

טכנולוגיה בחברה ובתרבות

חברות מתחלקות בהתייחסותן לטכנולוגיה לשלוש:

  • תרבויות משתמשות בכלים – תפקידי הכלים:
    • לפתור בעיה קיומית מידית, כמו שימוש בכוח הרוח והמים לצורך טחינת הקמח.
    • לשמש בתרבות, באומנות או בדת. לדוגמה: קתדרלות, יצירת השעון המכני.
    • המייחד את הכלים בחברה שכזו הוא שהכלים לא נועדו לתקוף את החברה שבה נוצרו - לא לפגוע בכבודה וביושרה.
  • תרבויות טכנוקרטיות – תפקידי הכלים:
    • משמשים תפקיד מרכזי בתפיסת העולם של התרבות.
    • הכל צריך לפנות מקום להתפתחות הכלים.
    • החברה ועולם הדימויים בו היא משתמשת הולכים ונכנעים לצרכים של התפתחות זו.
    • הכלים "תוקפים" את החברה ומנסים להפוך לתרבות עצמה.
    • שתי תפיסות העולם המנוגדות - הטכנולוגית והמסורתית חיות יחדיו באי נוחות מתוחה.
  • תרבויות טכנופוליות
    • העולם המסורתי נעלם לצמיתות והשקפת העולם הטכנולוגית המודרנית תופסת את מקומה.
    • הטכנולוגיה מגדירה מחדש את כל ערכי התרבות: מהי דת, מהי אמנות, מהי משפחה, מהי אינטליגנציה, מהי פוליטיקה ומהי פרטיות.
    • טכנופוליה היא טכנוקרטיה טוטליטרית
    • טכנופוליה היא מצב שבו החברה מחפשת את הסמכות בטכנולוגיה, מוצאת את סיפוקה בטכנולוגיה ומקבלת את כל פקודותיה מהטכנולוגיה (ראו גם ספרו של הפילוסוף הצרפתי ז'אק אלול (Jacques Ellul), "המערכת הטכנולוגית")

חוליי הטכנולוגיה

קיימות כמה בעיות חברתיות ונפשיות הקשורות לשימוש בטכנולוגיה, למשל:

  1. הפיכת הטכנולוגיה לערך כשלעצמה, ונטרול כושר השיפוט ההומני לגבי ההקשר הרחב של בעיות היחיד והחברה. על כך כתב זיגמונט באומן, סוציולוג, חוקר תרבות הצריכה הפוסט-מודרנית, כי ”הטכנולוגיה אינה באה לפתור היום בעיות; עצם זמינותה של טכנולוגיה נתונה היא שמגדירה מחדש חלקים שונים של המציאות האנושית כבעיות התובעות פתרון”[1]. לדעת באומן, הפיכת הטכנולוגיה לכל יכולה מלווה במהלך תרבותי מקביל, של ריקון העולם ממשמעות (ניהיליזם). בהקשר של העידן הפוסט-הומניסטי, כונה החלק בטכנולוגיה (למשל רעיונות ה"סינגולריות" של ריי קורצווייל) המבקש להפוך את האדם ליצור "משודרג" ואחר מהאדם המוכר היום, בשם "טכנולוציה"[2].
  2. "טכנופוביה" - הפחד מפני טכנולוגיה (עלול להתרחש במקרה של יחידים שאינם כשירים להשתמש בטכנולוגיות שונות. התוצאה של פחד כזה עלולה להיות "טכנו-סְטְרֶס", דחק – האדם הטכנולוגי יקרוס תחת גודש המידע של עידן המדיה, ולכך התוצאה תהיה קיטוע חברתי, התמוטטות הדמוקרטיה, שקיעה של החינוך וטיפוח הדמגוגים.
  3. התמכרות – סכנת ההשתעבדות לעולם הווירטואלי, על חשבון העולם הממשי, תוך זניחת הקשרי החיים (משפחה, חברים) החיוניים לאושרו של האדם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זיגמונט באומן, מודרניות והשואה, תרגם: יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2013, עמ' 303-304
  2. ^ נדב ברמן שיפמן, בדרך לחיסול האדם, מקור ראשון, מוסף "שבת", 9 באוקטובר 2015, כ"ז תשרי התשע"ו, עמ' 16-17 – על שדרוג האדם כבעיה יהודית ואנושית