טכניקה ומדע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Internet-news-reader.svg טכניקה ומדע
Tech&Mada16.jpg
שער חוברת 16 (שנה ג'), טבת-שבט תרצ"ט, ינואר-פברואר 1939
סוגה מדע פופולרי
מו"ל טכניקה ומדע
עורך דן פינס
תאריך ייסוד 1937
תאריך סגירה 1954
שפה עברית
מדינה ישראל

טכניקה ומדע, ירחון למדע שימושי והשכלה היה ירחון ישראלי למדע פופולרי לנוער ולמבוגרים, שראה אור משנת 1937 ועד 1954. בכתב העת הופיעו מאמרים על אודות טכניקה ומדע שימושי, ובין היתר בנושאי כלי נשק, תחבורה, ימאות וטייס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית היישוב העברי בארץ ישראל הופיעו שני ירחונים עבריים בנושאי מדע פופולרי: "הטבע והארץ" ו"טכניקה ומדע".

כתב העת "הטבע והארץ" שעסק בעיקר הענפי הביולוגיה ראה אור בינואר 1932 בהוצאתו של אוריה פלדמן ובעריכתו. כתב העת והופיע בהפסקות עד מארס 1954, בסך הכל עשרה כרכים.

כתב העת "טכניקה ומדע" החל להופיע ביולי 1937 ביוזמתו ובעריכתו של דן פינס, שהיה אז מעורכי "דבר". עורך אחראי היה דוד הלברשטרט. הירחון הופיע ברציפות עד 1954, בשבעה-עשר כרכים. המוציא לאור היה משה רוזנטל, הודפס בבית דפוס ״אחדות״, בתל אביב.

בין הכותבים הקבועים היו י הרמלין (מדור חשמל), צבי נדב (מכונות ותעופה), י דייוויס (רדיו).

כתב העת היה כתב העת המדעי הפופולרי ביותר באותה תקופה. כבר בשנה השנייה היה בעל תפוצה גבוהה במיוחד: 6,000 עותקים, ביישוב שמנה אז כ-400,000 איש.[1]

בשנת 1945 החל להופיע הירחון הטכנאי הצעיר לנושאי מדע פופולרי לנוער ולמבוגרים.

בשנת 1956, כאשר הקהילה המדעית בארץ גדלה והמחקר בה התבסס, החל להופיע כתב העת "מדע", בעריכתו של קפאי פינס, בנו של דן פינס.

נושאים ומדורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח החוברת הראשונה של "טכניקה ומדע", נכתב ב"דבר העורך":

..."רק עתה מתחילה לנשוב רוח עברית במפרשי-ספינות ובכנפי- מטוסים. התעשייה העברית עודנה אחוזה חבלי-לידה, ולמדאובי החקלאות עדיין לא הועלתה ארוכה. נתרבו בארץ אנשי-טכניקה ומוסדוח-מחקר, גדל דור שני לגאולה, ואנו מוסיפים לעמוד כבדי-פה ודלי-מעש בתרבות- הטכניקה העברית. ואם בסדר זרעים כבר זכינו לתנובה שלנו. הרי מסכת כלים עדיין לא-יצאה בטהרה עברית. והצרכים מרובים ודוחקים. אנשי-עבודה ובעלי-מקצוע שונים בעיר ובכפר מבקשים להרחיב את אפקם הטכני, להכיר מקרוב את המכונות והמכשירים שהם עובדים בהם ולעקוב אחרי החידושים והשכלולים. עובדי- ים, טייסים, חוצבים ועובדים בעבודות-כיבוש שונות, הנוער העובד והמתלמד זקוקים לחומר שידריכם במקצועם ויעזור להם בהשתלמותם - מוסדות-המדע והמחקר, מפעלי התעשייה, חוקרים ומומחים רוצים לעמוד במגע קרוב עם הציבור הרחב ולהביא לפניו את דברי ניסיונם, פרי חקירותיהם והישגיהם. מונחים ושמות עבריים נדרשים למכשירים, חלקי-מכונות ותהליכי-עבודה. רבבות קוראי-עברית מבקשים חומר מאלף ומשעשע מתחומי ההעפלה בחקר הטבע, תגליות ואמצאות... ...נשתדל שרוב החומר יינתן בלשון עברית נקיה ופשוטה, מובנת לרוב הקוראים... אולם כל עוד אין בארץ כלי-קיבול לעבודות-מחקר של המלומדים העברים, נשכן בירחון גם חומר שאינו שוה לכל נפש והנוער בעיקר למומחים במקצוע"---

"פתח דבר" לכרך א' של העורך

"התעופה- גליונות הקלוב הארצישראלי לתעופה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב העת נולד עם ראשית ימי התעופה בארץ ישראל המנדטורית, ושימש אמצעי חשוב להפצת רעיון התעופה בקרב הציבור הרחב. הוא הקצה, כבר מגיליונו הראשון, מדור קבוע לענייני תעופה שנכתב בשיתוף פעולה הדוק עם קלוב התעופה הארצישראלי, בניהם אנשי השומר ישראל שוחט וצבי נדב. קלוב התעופה שיתף פעולה עם הירחון וחבריו הרבו לכתוב בו.

בגיליון הראשון כתב ארנסט רפפורט (טייס ודואה) על "רשמי דאייה בשמי א"י" והמהנדס דוד הלברשטט כתב על "תחבורת האוויר בא"י". כמו כן, דווח בו על האווירון הראשון שנרשם בממשלת ארץ ישראל המנדטורית השייך לחברת "נתיבי אוויר א"י".

חברי הקלוב הרבו בכתב העת לעשות נפשות לרעיון הטייס: ישראל שוחט, מיוזמי הקלוב, קרא לנוער לעסוק בתעופה ("צו השעה !"), (חוברת 9) המהנדס והטייס עמנואל צוקרברג, לימים הטייס הראשי של חברת "אווירון", קרא "למדו לעוף!". (חוברת 6) היו בו גם כתבות חווייתיות: הטייס לעתיד בנימין כהנא כתב על רשמיו ממחנה הדאייה בכפר ילדים (חוברת 10) ומדריך הדאייה מאיר סטול סיפר על למוד הדאייה בפולין (חוברת 16), לשם נשלח לצורך הכשרתו על ידי הקלוב.

כמו כן, התפרסמו כתבות טכניות על מבנה המטוסים או המצאת ההליקופטר וכן מידע על התפתחות התעופה בעולם ובארץ ישראל.

"ים- גליונות החבל הימי לישראל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים בנושאי ימאות בשיתוף "החבל הימי לישראל".

טכניקה ומדע לנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת החוברת הראשונה: אלול תש”ז (אוגוסט 1947)

טכניקה ומדע לנוער, ירחון למדע שימושי להשכלה ולפיתוח החובבות והעבודה העצמית

במסגרת ההוצאה יצא לאור גם כתב עת לנוער בשם “טכניקה ומדע לנוער”, בין קיץ 1947 לקיץ 1948. כתב העת התמקד בתחביבים שונים: חובבות רדיו, תעופה וטיסנאות, גידול יונים, ועוד. העורך היה צבי נדב, עורך אחראי היה שלמה ירקוני. המערכת הייתה מורכבת גם ממשה רוזנטל.

כתב העת חדל מלהתפרסם עקב גיוס חברי המערכת למלחמת העצמאות (שלמה ירקוני היה טייס בחיל האוויר וכתב בהמשך ב"טכנאי הצעיר").

מדור "הכר את כלי הנשק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדור החל להופיע עם פריצת הקרבות ועסק ברובה סטן,תת-מקלע שמיסר, מקלע שפנדאו ואקדחים שונים.

מדור רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדן בנושאי רדיו ואלקטרוניקה, המדור היה פעיל במיוחד בנושאי חובבות רדיו[2]. בין הכותבים במדור היה אפרים ביגון.

מדור צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדור בנושאי מצלמות וצילום בו כתב אהרון קוגוס.

מדור "נתיב החובבים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המדור “נתיב החובבים” תוארו תחביבים שונים כחובבות רדיו, נגרות וגידול יונים.

במדור זה התפרסמה פעולתן של תחנות רדיו פירטיות, כ"קול הירח" בבניתו והפעלתו של אלי קדים (צינקין) (שכתב בהמשך ב"טכנאי הצעיר").

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסי מלכי, "מודרניות, לאומיות וחברה: ראשית התעופה העברית בפלסטינה-א"י: 1932 – 1940", כעבודת גמר לקראת התואר "מוסמך אוניברסיטה" - M.A. אוניברסיטת תל אביב, 2007.
  • דוד אביר, "תולדות מונחי־התעופה עברית", בטאון חיל האוויר, 5 (דצמבר 1959 – ינואר 1960).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]