טכסאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גורווין טכסאט 2
Techsat.jpg

איור הלוויין ומערכותיו העיקריות
מידע כללי
ארגון הטכניון
מפעיל מכון אשר לחקר החלל הטכניון
יצרן התעשייה האווירית לישראל
תאריך שיגור 10 ביולי 1998
משגר Zenit-2
זיהוי NSSDC 1998-043D
אתר אינטרנט אתר הלוויין
משימה
סוג משימה לוויין מחקר וטכנולוגיות
לוויין של כדור הארץ
מסלול LEO
אפואפסיד 820 ק"מ
פריאפסיד 820 ק"מ
זמן הקפה 101 דקות
משך המשימה 12 שנים
מידע טכני
משקל 48 ק"ג
כוח 17 ואט

גורווין טכסאט 2 ( TechSat Gurwin II) הוא לוויין קטן שפותח בטכניון ושוגר לחלל ב-10 ביולי 1998, באמצעות משגר לוויינים רוסי מטיפוס סטארט. הלוויין תפקד בהצלחה עד 2010 ובכך שבר את שיא הפעילות של מיקרו לוויינים מסוגו - כ-12 שנות פעילות רצופות. הלווין מכונה גם GO-32 או OSCAR-32 על ידי חובבי רדיו. הלווין נקרא על שמם של יוסף ורוזלין גורווין, אשר תרמו רבות לפרויקט זה.

מיזם הלוויינות בטכניון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו סטודנטים בטכניון במאמץ פיתוח לוויין זעיר אשר יעשה שימוש בטכנולוגיות חלל חדישות. הסטודנטים, בליווי של אנשי הסגל, בנו לוויין שמשקלו 50 ק"ג, גודלו 50 X‏ 50 ס"מ וצורך פחות מ-17 ואט. מרבית החומרה ללוויין נתרמה על ידי חברות ישראליות, אשר רצו לבחון רעיונות חדשים ופיתוחים מקוריים בסביבת חלל על גבי לוויין.

עלות הפיתוח של הלוויין עמדה על כ-3.5 מיליון דולר. הלוויין הראשון שנבנה שוגר על גבי טיל רוסי בחודש מרץ 1995. השיגור נכשל והלוויין לא הגיע למסלול. הלוויין גורווין טכסאט-2 שנבנה בעקבותיו שוגר בהצלחה ביולי 1998 לגובה של 820 ק"מ. באפריל 2010, לאחר 11 שנים של פעילות במסלול, הושלמה משימת הלווין והופסקה פעילותו. זהו שיא ללווין אוניברסיטאי שתוכנן למספר שנים בודדות‏[1].

לוויין הטכסאט הוא פרי פיתוח של הטכניון, במסגרת מכון אשר לחקר החלל, בשיתוף עם המחלקה לפיזיקה, הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל, סוכנות החלל הישראלית, מפא"ת ותעשיות חלל שונות בארץ, בראשן התעשייה האווירית. בתכנון הלוויין ובבניית מערכותיו השתתפו מספר מומחים וסטודנטים מהטכניון.

אגודת חובבי הרדיו בישראל הייתה גורם מרכזי בפיתוח מערכות הקשר של הלוויין. חובבי רדיו השתתפו באופן פעיל בתכנון מערכות הקשר על הלוויין ומערכות הקשר בתחנת הקרקע. חובבי רדיו הפעילו את תחנת הקרקע ושידורי הלוויין נעשו בתדרי החובבים הבינלאומיים. דבר זה איפשר האזנה ושידור אל הלוויין וממנו על ידי קהילת החובבים בעולם כולו. שלושה תחומי תדרים הוקצו לצורך זה: בתחומים של 2 מטר, 70 ס"מ ו-23 ס"מ.

מבנה הלווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלווין בתצורת קובייה של 445 mm x 445 mm x 445 mm ממנה בולטת אנטנה. הלווין שוקל 48 ק"ג, ומצופה פאנלים סולרים. ‏[2] הלווין מיוצב בבקרה תלת-צירית, בעזרת גלגל תנע ושלושה מגנטוטורקרים, ומשתמש במגנטומטרים כחיישנים. הבקרה נעשית על ידי מדידת השדה המגנטי הנמצא במסלול הלווין והשוואתו למודל שדה מגנטי חזוי שהועלה ללווין מהקרקע. לווין טכסאט הראשון הכיל גם מד אופק, אולם מסיבות תקציביות לא היה ניתן להוסיף אותו ללווין השני.

משימות הלוויין[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכסאט נועד לשימושים מדעיים, והכיל שישה ניסויים: מצלמה, מד אוזון (OM-2), גלאי חלקיקים כבדים (SOREQ), ניסוי הולכת על (SUPEX), גלאי קרינת קרני X, וניסוי למדידת מרחק באמצעות החזרת קרני לייזר (SLRRE)‏[3]

מצלמה לחישה מרחוק (ERIP)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמת הלווין שנועדה לחישה מרחוק (Earth Remote Sensing Imaging Package) היא מצלמת CCD, אשר נתנה תמונות ברוחב מיפתח המטעד על הקרקע בק"מ (swath) של 25X31 ק"מ, וברזולוציה של בערך 52-60 מ' לפיקסל.

OM-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

OM-2 - OZONE METER 2 הינו מדיד לבדיקת מצב שכבת האוזון. הגלאי בדק את רמת קרינת העל-סגול המוחזרת משכבת האוזון: ככל שיותר קרינה נפלטת - כך השכבה גדולה יותר. הגלאי שוקל 1.8 ק"ג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעת הטכניון על הפסקת פעילות הלווין
  2. ^ Observation of the Earth and its Environment סעיף N.20 עמודים 1182-1184
  3. ^ ערך הלווין באתר EOPORTAL DIRECTORY