טלגרף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קולומביה, ההאנשה של הרוח האמריקאית, פורסת קווי טלגרף לרוחב היבשת, בציור הקידמה האמריקאית, 1872

טֵלֶגְרָף הוא מכשיר להעברת מסרים מילוליים למרחקים ארוכים באמצעות תשדורת של אותות אלקטרו-מגנטיים. מקור המילה טלגרף מיוונית: טלה-רחוק, גרפיין - לכתוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1833, תיכננו קרל גאוס ווילהלם ובר את הטלגרף האלקטרומגנטי הראשון, שקישר בין מצפה הכוכבים אל מכון הפיזיקה בתוך אוניברסיטת גטינגן. בשנת 1834 בוצעו ניסיונות ראשונים בטלגרף, ובשנת 1844 בנה סמואל מורס את הטלגרף היישומי הראשון, שאיפשר לשדר מסרים למרחקים ארוכים באמצעות כבל באיכות פשוטה.

מורס גם יצר את הצופן הקרוי על שמו, קוד מורס, המשמש להצפנת מסרים אלפביתים כצירופי נקודות וקווים לצורך שידורם בטלגרף. האדם שמקבל את תשדורת המורס בטלגרף בקצהו השני של הקו, מפענח את הקוים והנקודות ומתרגמן לאותיות ולמספרים.

טרם המצאת הטלגרף נעשה שימוש בתקשורת בכלי נשיפה, תופים, הדלקת מדורות ותקשורת באמצעות דגלים. אך סוגי תקשורת עתיקים אלו הוגבלו לתחום הראייה והשמיעה האנושית. לעומתם, הטלגרף אינו תלוי מרחק ראייה או שמיעה, ואף שימש להעברת מסרים טרנס אטלנטיים ובכך חידושו ופריצתו. לעובדה זו השפעה מרחיקת לכת במאה ה-20, כאשר הטלגרף היווה השראה להמצאת אמצעי תקשורת מתקדמים יותר כדוגמת הטלפון (כבר במאה ה-19), הרדיו ומאוחר יותר הטלוויזיה וכן הלאה.

ב-6 בינואר 1838 הצליח מורס לראשונה להפעיל את המכשיר, וב-8 בפברואר הוא הציג אותו לראווה בפני ועדה מדעית במכון פרנקלין בפילדלפיה. המברק הטלגרפי הראשון נשלח על ידי מורס ב-24 במאי 1844 מוושינגטון לבולטימור, ובו נכתב: "What hath God wrought!" (מַה פָּעַל אֵל", ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ"ג).

תוך 30 שנה מעת המצאתו, התרחבה רשת הטלגרף לכל היבשות והביאה לראשונה לכל קצוי תבל את בשורת התקשורת הגלובלית המיידית. הטלגרף איפשר לעיתונות לדווח כמעט בזמן אמת על אירועים חשובים מכל מקום בעולם, וחולל מהפכה בעולם העסקים ובמיוחד בתחום הפיננסים. השפעתו על ההתפתחות האנושית בסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 הייתה עצומה.

בראשיתה הייתה התקשורת הטלגרפית איטית וחייבה כמויות גדולות של כבלים.
עם השנים פותחו שיטות שונות לשכלול ויעול תקשורת זו:

  • הגדלת המרחק בין המשדר והקולט באמצעות תחנות ממסר אלקטרומגנטיות.
  • הפחתת כמות הכבלים ושימוש באותו הכבל להעברת כמות מידע גדולה יותר.
  • הטלפרינטר הוא שכלול של מכשיר הטלגרף, שבאמצעותו ניתן להעביר מידע מודפס בין שתי עמדות.

מערכת הטלגרף בהודו הייתה מאחרונות מערכות הטלגרף בעולם. בשיאה הועסקו בתפעול המערכת כ-45,000 עובדים. המערכת פעלה כ-163 שנה ונסגרה ב-15 ביולי 2013[1].

מערכת הטלגרף בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזת הטלקס הראשונה בישראל נחנכה בשנת 1954. עד שנות ה-80 היה זה האמצעי העיקרי להעברת נתונים וחומר כתוב, וניתן היה למצוא אותו בכל מערכות העיתונים, משרדי הממשלה, סניפי הדואר, מפעלים ובתי עסק גדולים. בשנת 1988 היו בישראל 6,300 מכשירי טלקס. עם כניסתם של מכשירי הפקסימיליה לשוק, בסוף שנות ה-80, חלה ירידה במספר הטלפרינטרים בארץ. כיום נשארו רק מכשירים בודדים בפעולה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]