טלוויזיה ניידת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טלוויזיה ניידת או טלוויזיה סלולרית, היא טלוויזיה הנצפית על גבי מכשיר כף יד קטן או נייד. השידורים יכולים להתבצע על גבי תקני שידור רגילים (כדוגמת DVB-T), או באמצעות פורמטים מיוחדים לשידור טלוויזיה ניידת, או באמצעות תקשורת סלולרית. תכונות נוספות לצפייה כוללות הורדת תוכניות טלוויזיה ופודקאסטים מהאינטרנט ואחסון תוכניות לצפייה מאוחרת. הצפייה בשידורים אלו יכולה להיות בתשלום, או כצריכה של שירות הניתן באופן חופשי לציבור.

טלוויזיה ניידת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2006, השיקה חברת פרטנר שירות טלוויזיה ניידת תחת המותג OboxLive TV, הכולל כ-50 ערוצים אשר רובם משדרים קליפים רצף קליפים מעגלי ומוגבל ומקצתם ערוצים חיים, בין היתר ערוץ 2, CNN, אל ג'זירה וערוצים בשפה הרוסית. השירות כלל לוח שידורים דיגיטלי.[1]

בפברואר 2008, הושקה גרסה חדשה של OboxLive TV הכוללת ממשק משופר וכ-100 ערוצים מהארץ והעולם.[2] בשנת 2014, חברת פרטנר השיקה שירות טלוויזיה ניידת חדש תחת המותג Orange 4GTV, הכולל ערוצי HD.[3]

במאי 2009, השיקה חברת פלאפון שירות טלוויזיה ניידת תחת המותג Super TV, הכולל ערוצים חיים כמו ערוץ 2, ערוץ 10, CNN, אל ג'זירה, HOT בידור ישראלי, ספורט 5. בנוסף לערוצים, השירות כולל גם ספריית VOD ולוח שידורים דיגיטלי.[4]

לחברת סלקום היה שירות טלוויזיה ניידת תחת המותג "סלקום TV".[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דניס ויטצ'בסקי‏, הטלויזיה של אורנג', באתר וואלה! NEWS
  2. ^ ynet, אורנג' השיקה גרסה חדשה ל- obox live TV, באתר ynet, 25 בפברואר 2008
  3. ^ אהוד קינן, 4GTV: מעט טלוויזיה אבל ניידת, באתר ynet, 10 בנובמבר 2014
  4. ^ גל מור, טלוויזיה בפלאפון: לחשוב בקטן / דעה, באתר ynet, 11 במאי 2009
  5. ^ שי ענבל, לקחת את הטלוויזיה לכל מקום: חמש דרכים לראות וידיאו באייפון, באתר כלכליסט, 28 בדצמבר 2009
Gorilla-thinclient.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה ובנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.