טליה לביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טליה לביא
טליה לביא ב-2014
טליה לביא ב-2014
לידה 27 באפריל 1978 (בת 45)
פתח תקווה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2000
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טליה לביא (נולדה ב-27 באפריל 1978) היא במאית ותסריטאית קולנוע וטלוויזיה ישראלית. זוכת פרסי אופיר לשנת 2014 על בימוי הסרט "אפס ביחסי אנוש" ועל כתיבת התסריט שלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טליה לביא נולדה בפתח תקווה בשנת 1978. התגוררה מספר שנים בקיבוץ, ובשנת 1991 עברה לתל אביב. אביה היה איש קבע בצה"ל ומאז שחרורו עובד כרואה חשבון, אמהּ מורה, ויש לה אחות גדולה. טליה למדה ב"תלמה ילין" במגמת אמנות חזותית, שם התמקדה בקומיקס. שירתה בצה"ל כפקידה בלשכת אלוף, משם עברה לבסיס דרומי, מה שהיווה השראה לסרטה "אפס ביחסי אנוש".[1]

החלה את לימודיה במחלקה לאנימציה באקדמיה לאמנות בצלאל. החליטה לעזוב כעבור זמן ועברה לבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, אותו סיימה בשנת 2005 בהצטיינות יתרה עם מלגות ופרסים רבים, כולל פרס ראש העיר ירושלים לבוגר מצטיין ושלוש מלגות הצטיינות של קרן שרת (אמריקה ישראל). עבדה בזכיינית ערוץ 2 טלעד עד לאיבוד הזיכיון בשנת 2005, שהוביל לפיטורים המוניים. באותה שנה השתתפה ב-"Talent Campus" של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.

משמשת מרצה לתסריטאות בבית הספר "סם שפיגל" והייתה מרצה גם במעלה - בית הספר לטלוויזיה לקולנוע ולאמנויות בירושלים.

בשנת 2010 נבחרה להשתתף בסדנת התסריטאים של מכון סאנדנס לקולנוע עצמאי בארצות הברית (שאותו ייסד השחקן והבמאי רוברט רדפורד)[2] ובשנת 2011 נבחרה להשתתף בסדנת הבמאים היוקרתית של המכון.[3]

היא וסרטיה זכו בפרסים רבים בפסטיבלי הקולנוע ברחבי העולם, אשר החשובים שבהם הם פרס הסרט הטוב ביותר ל"אפס ביחסי אנוש" בפסטיבל טרייבקה בניו יורק, וכן פרס הבמאית בעלת קול ייחודי על שם נורה אפרון באותו פסטיבל.[4] חבר השופטים בטרייבקה, בראשות רוברט דה נירו, ציין בהחלטתו כי ”הסרט הזוכה [...] עוסק בנשים צעירות שחייבות למצוא את מקומן ולגבש את זהותן בעולם שכרגיל נשלט על ידי גברים ומצ'ואיזם. הן עושות זאת בהומור, חוזקה וחוכמה, איכויות אשר יוצרת הסרט משקפת. אנו מאמינים כי זהו ביטויו הראשון של קול חדש ורב-עוצמה”.[5]

בשנת 2014 לקחה חלק בחממה הבינלאומית לקולנוע ירושלים לשם הגישה תסריט לסרט עתידי בשם "אהבת חיי הנוכחית", וכן זכתה באותה שנה בשני פרסי אופיר על התסריט והבימוי הטוב ביותר של הסרט "אפס ביחסי אנוש".

באוגוסט 2014 נכללה ברשימת "12 הבמאים שראוי לעקוב אחריהם", שערך האתר "Indiewire",[6] שם הושוותה לרוברט אלטמן.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיבולת בקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003, כתבה לביא וביימה את הסרט הקצר "שיבולת בקפה" כ"סרט אמצע הלימודים" בסם שפיגל.[7] הסרט צולם בפסל המפלצת בשכונת קריית יובל בירושלים, ובו שיבולת (שירי אשכנזי) היא מלצרית כושלת המשקרת ללא הפסק, בבית קפה דמיוני עם לקוחות הממררים את חייה, שם המלצריות נדרשות להתגלש מהמטבח מבלי להפיל את המנות, מתוך פיה של המפלצת.[8] הסרט נעשה בהשראת עבודתה הזמנית של היוצרת כמלצרית.[9]

הסרט הוקרן בעשרות פסטיבלים בינלאומיים, בהם במסגרת תוכנית "ירושלים בפראג" בפסטיבל הקולנוע "United Islands" בצ'כיה, בפסטיבל ברלין ובפסטיבל קלרמון-פראן שבצרפת, והוקרן גם במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) ב-2004. באותה שנה זכה בציון לשבח בפסטיבל חיפה, בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הקצרים במיאמי, בפרס ראשון בפסטיבל מלבורן, בפרס חבר השופטים בפסטיבל טאיפיי בטאיוואן ובציון לשבח ומועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קרלובי וארי.

ב-2015 זכה הסרט בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים הקצרים במוזיאון הלובר שבצרפת, בהנהלת נועה קרוון כהן, בתו של דני קרוון (הלוקח חלק בחבר השופטים) ואשתו של המאייר יזהר כהן. בראש חבר השופטים של התחרות ישב הקולנוען וים ונדרס.[10]

חיילת בודדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, כתבה לביא וביימה את הסרט הקצר "חיילת בודדה" כפרויקט הגמר שלה בסם שפיגל.[11] זוהרה (דאנה איבגי) משרתת כפקידה בבסיס צה"לי מרוחק וסובלת מכל רגע. היא חושבת שהיום תוכל סוף סוף לעזוב. אבל תקוותה מתפוגגת כאשר המחליפה שלה מתגלה כבחורה אובדנית, וזוהרה מוצאת עצמה שומרת עליה בפקודה. בסרט השתתפה גם נועם שוסטר-אליאסי. הסרט היווה נקודת פתיחה לסרטה של לביא "אפס ביחסי אנוש", בכיכובה של אותה השחקנית. שירותה הצבאי של היוצרת שימש לה כהשראה, אם כי הסרט איננו אוטוביוגרפי.[4]

הסרט הוקרן בתחרות וולג'ין בירושלים וכן ביותר מארבעים פסטיבלים בישראל ומחוצה לה. זכה ב-11 פרסים בינלאומיים, בין היתר פרס חביב הקהל לסרט הקצר בפסטיבל ברלין (2006), פרס תגלית השנה בעשיית הסרטים בפסטיבל הסרטים הקצרים בפאלם ספרינגס, ציון לשבח בפסטיבל קרלובי וארי (2006) והיה מועמד לפרס "נמר של מחר" בפסטיבל קולנוע בלוקרנו, שווייץ. כמו כן זכה בציון לשבח בפסטיבל נשים ברחובות.

אפס ביחסי אנוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אפס ביחסי אנוש

הסרט מספר על חיים של פקידות בבסיס "שיזפון". קודמו, הסרט ״חיילת בודדה״, נחשב להשראה של ״אפס ביחסי אנוש״, ואכן יש בהם מן המשותף ברמת העיסוק והליהוק.[12] לביא כתבה את התסריט בשנים 2007–2009, ניסתה לגייס כספים במשך כשלוש שנים, ולאחר מכן הסרט צולם תוך 24 ימים, כולל ההשלמות, באתרי צילומים שדימו בסיס צבאי. הוא יצא לאקרנים בשנת 2014, בכיכובן של דאנה איבגי ונלי תגר. הסרט התקבל בתשואות בהקרנת טרום-הבכורה שהתקיימה באוניברסיטת בן-גוריון, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים טרייבקה (ולביא עצמה זכתה בפרס הבימוי על שם נורה אפרון), התקבל באהדה בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות ונמכר להפצה בינלאומית, וכל זאת עוד לפני יציאתו לאקרנים בישראל. עם תחילת ההקרנות המסחריות שלו, הביקורות השוו אותו ל"גבעת חלפון אינה עונה".[13] בעקבות הסרט, תיאר מבקר הקולנוע אורי קליין את לביא בתור: "האשה הראשונה שכותבת ומביימת קומדיה קולנועית במקומותינו".[14] מבקר הקולנוע יאיר רוה כתב על הסרט ועל לביא: "אם אכן אנחנו עומדים בפתחו של גל חדש נשי בקולנוע הישראלי, אני מכתיר את טליה לביא בתור מי שעומדת בראש המחנה, ו'אפס ביחסי אנוש' הוא ההמנון שלו... אני מקווה שכשנביט לאחור אל היום הזה ונדע שעם 'אפס ביחסי אנוש' פתחנו פרק חדש בקולנוע הישראלי".[15]

נמכרו מעל ל-600,000 כרטיסים להקרנות הסרט,[16] ובכך הפך לסרט הנצפה ביותר בישראל לשנת 2014, כשצפו בו כפליים ממספר הצופים בסרט שהיה שני בהצלחתו הקופתית. הסרט גם עומד במקום הראשון במספר הצופים בו בהשוואה לכל הסרטים הישראליים ב-25 השנים שלפני צאתו לאקרנים.[17] לאחר תחילת ההקרנות בישראל, "אפס ביחסי אנוש" הוקרן גם ברחבי העולם.[18]

התסריט שכתבה זכה במענק פיתוח הסרטים הבינלאומי של מכון סאנדנס וחברת מהינדרה ההודית, עוד לפני תחילת הצילומים.

הסרט היה מועמד לשנים-עשר פרסי אופיר לשנת 2014 וזכה בשישה, וביניהם זכתה לביא בפרסי "הבימוי הטוב ביותר" ו"התסריט הטוב ביותר". נוסף על כך, כבמאית הסרט, קיבלה גם את "פרס תא מבקרי הקולנוע של ישראל לסרט הישראלי הטוב ביותר" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ואת "הפרס הגדול" של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי באודסה.

אחד בלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אחד בלב

ביולי 2021 יצא לאקרנים הסרט "אחד בלב" שלביא כתבה וביימה. הסרט מתחיל בנקודה שבה קומדיות רומנטיות רבות דווקא מסתיימות: חתן (רן דנקר) וכלה (אביגיל הררי) מגיעים לסוויטה בבית מלון אחרי חתונתם, אבל במקום להירגע וליהנות הם רבים. במהלך הלילה הם פוגשים את אהבותיהם הקודמות, לבטים ישנים, וזכרונות על רווקות שנגמרה.[19][20] צוות השחקנים כולל גם את מאיר סוויסה ואורלי זילברשץ. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אופיר בטקס פרסי אופיר לשנת 2021.

ילדות סכסכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ילדות סכסכניות

ב- 24 באוקטובר 2021 עלתה לשידור בהוט הסדרה "ילדות סכסכניות" שלביא יצרה (בשיתוף עם שיר ראובן) וביימה.

הסדרה מספרת על שתי צעירות שעוברות לגור ביחד בתל אביב. ליהי (מיה לנדסמן) היא סטודנטית לרפואה שעוזבת את בית הוריה לראשונה ולאה (עינת הולנד) היא חרדית לשעבר שהתנתקה ממשפחתה. החברות ביניהן הופכת לדבר הכי טוב והכי רע שקרה לשתיהן. עוד משתתפים בסדרה מנשה נוי, שרה פון שוורצה, טלי שרון, שולי רנד, רבקה מיכאלי וחנה לסלאו.

הסדרה נבחרה להשתתף בפסטיבל הסדרות הבינלאומי Canneseries שהתקיים בקאן, בתחילת אוקטובר 2021 והייתה מועמדת לשבעה פרסי אקדמיה לשנת 2021,[21] כולל פרס הבימוי עבור לביא.

שבע עיניים (שם זמני)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2023 פורסם כי היא מתחילה לעבוד על סרט קולנוע שיעסוק בתצפיתניות צה"ל במוצב נחל עוז - שבו נפלו 14 חיילות, בהן תצפיתניות ובקריות איסוף יבשתי, בטבח שאירע ב-7 באוקטובר.[22][23] הסרט נמצא בשלב איסוף החומרים והתחקיר לקראת כתיבת תסריט.

עבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיוך שאינו נמחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 יצרה, בשיתוף עם מיכל ויניק, סטריפ קומיקס בשם "החיוך שאינו נמחק" עבור וואלה![26] המבוסס על דמויות פליימוביל.

חיות אמבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020, במהלך הסגר הראשון של הקורונה, יצרה באינסטגרם סדרת קומיקס יומית בשם "חיות אמבט". הקומיקס מבוסס על צעצועי אמבטיה וחפצים ביתיים שונים ונוגע בין השאר בשאלות עכשוויות כגון מגפת הקורונה, Me too ועוד.[27] הסדרה מורכבת מ-50 פרקים בני 10 פריימים כל אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טליה לביא

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה נוריאל, גאוות יחידה, עמ' 10–12, 7 לילות, ידיעות אחרונות, 1 באוגוסט 2014
  2. ^ אבנר שביט‏, טליה לביא נבחרה לסדנאות הפיתוח של סאנדנס, באתר וואלה!‏, 27 באפריל 2010
  3. ^ Sundance Institute Announces 14 Projects for 2011 June Directors and Screenwriters Labs – sundance.org (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד נטע אלכסנדר, טליה לביא היא הזוכה הגדולה של פסטיבל טרייבקה, באתר הארץ, 28 באפריל 2014
  5. ^ "Tribeca File Festival Announces Award Winners 2014", הכרזה של האתר הרשמי של פסטיבל טרייבקה, 24 באפריל 2014
  6. ^ ‏On The Rise 2014: 12 Directors To Watch, באתר "Indiewire",‏ 28 באוגוסט 2014
  7. ^ סרטונים שיבולת בקפה, באתר סם שפיגל
  8. ^ אמיר בוגן, תעודות בגרות: בוגרי סם שפיגל שבים לכיתה, באתר ynet, 23 במרץ 2015
  9. ^ ״חי בסרט״ עם טליה לביא, הטלוויזיה החינוכית, 10 ביולי 2014
  10. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, סרט של טליה לביא זכה בתחרות סרטים קצרים בפריז, באתר הארץ, 1 בפברואר 2015
  11. ^ סרטונים חיילת בודדה, באתר סם שפיגל
  12. ^ אתר למנויים בלבד אורון שמיר, "אפס ביחסי אנוש": מאה ביצירה קולנועית, באתר הארץ, 25 ביוני 2014
  13. ^ שמוליק דובדבני, "אפס ביחסי אנוש": לקבלת הסרט, הקשב!, באתר ynet, 29 ביוני 2014
    אתר למנויים בלבד נטע אלכסנדר, "אפס ביחסי אנוש": טליה לביא כבשה את הקולנוע הבינלאומי עם חיילות משועממות, באתר הארץ, 19 ביוני 2014
    "ביקורת: אפס ביחסי אנוש", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג", מאת דורון פישלר, 29 ביוני 2014
  14. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, "אפס ביחסי אנוש": חכם, מצחיק, רציני, באתר הארץ, 26 ביוני 2014
  15. ^ ״אפס ביחסי אנוש״, ביקורת - סינמסקופסינמסקופ, באתר סינמסקופ - בלוג הקולנוע של יאיר רוה. ביקורות סרטים, חדשות וטבלת המבקרים, ‏2014-06-12
  16. ^ הדס בשן, ‏"היום אני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני צועקת על אנשים", באתר ‏מאקו‏, 7 בינואר 2015
  17. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, שנה מטורפת לקולנוע הישראלי: כך הביסה דאנה איבגי את אנג'לינה ג'ולי, באתר TheMarker‏, 6 בנובמבר 2014
  18. ^ יאיר רוה, עדכון קופות: כמה כרטיסים מכרו כבר "גט", "מיתה טובה" ו"אפס ביחסי אנוש"?, בלוג הקולנוע סינמסקופ 27 באוקטובר 2014
  19. ^ רועי אבן, ‏אחד בפה, באתר ‏מאקו‏, 3 בפברואר 2020
  20. ^ אלי שגב, "אחד בלב" - טיזר פוסטר: הבמאית של "אפס ביחסי אנוש" טליה לביא חוזרת, אידיבי, 3 בפברואר 2020
  21. ^ תכניית גמר תחרות פרסי הטלוויזיה 2021, באתר www.israelfilmacademy.co.il
  22. ^ רן בוקר, טליה לביא ("אפס ביחסי אנוש") עובדת על סרט שיעסוק בתצפיתניות בעוטף עזה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2023
  23. ^ מבעד למסך: במאית "אפס ביחסי אנוש" כותבת סרט על התצפיתניות בנחל עוז, באתר וואלה!‏, 20 בנובמבר 2023
  24. ^ סרטונים המלצרית, באתר יוטיוב
  25. ^ סרטונים אשת איש כסית, באתר הדוקוצ'לנג'
  26. ^ החיוך שאינו נמחק (פרקים א', ב', ג', ד', ה'), לקריאה באתר וואלה!
  27. ^ רותה קופפר, שירת הברווז: טליה לביא עושה קומיקס בבידוד, באתר כלכליסט, 26 באפריל 2020


פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר
1990–1999 שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009 בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009)
2010–2019 ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019)
2020 ואילך ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023)
פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר
1990–1999 שבי גביזון, יונתן ארוך ויוחנן רביב (1990) • חיים מרין (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד (1993) • אסי דיין (1994) • שבי גביזון (1995) • יגאל בורשטיין (1996) • אסי דיין (1997) • איל חלפון (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009 יוסף סידר (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • איל חלפון (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009)
2010–2019 נח סטולמן (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר, עלי ואקד (2013) • טליה לביא (2014) • אלעד קידן (2015) • רמה בורשטין (2016) • שבי גביזון (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • סאמח זועבי (2019)
2020 ואילך דנה אידיסיס (2020) • ערן קולירין (2021) • מיכל ויניק (2022) • אלינור סלע וריימונד אמסלם (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טליה_לביא&oldid=38333991"