טליתא קומי
טַלִיתָא קוּמִי הוא סיפור מן הברית החדשה, המספר על נס שביצע ישו בכך שהחיה מן המתים את בתו של ראש בית הכנסת יאיר. הוא מופיע בבשורה על פי מרקוס (ה: 21–43), בבשורה על פי מתי (ט: 18–26), ובבשורה על פי לוקס (ח: 40–56).
הסיפור בבשורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור מסופר מייד לאחר סיפור גירוש השד בארץ הגדריים. הסיפור הוא אודות בתו בת השתים עשרה של ראש בית כנסת, אשר שמו (לפי בשורת לוקס) יאיר. בת יאיר חלתה במחלה קשה ומתה. לפי המסופר הקים אותה ישו לתחייה במעשה ניסים, לאחר שאמר לה "טליתא, קומי!" (טְלִיתָא בארמית סורית: ילדה קטנה), כלומר "ילדה, קומי".
בבשורת מרקוס מצוין שבא אחד השרים, כלומר איש מכובד מאוד בקהילה היהודית, לפני ישו, השתחווה לו והתחנן שיבוא ויניח ידו על בתו על מנת שתירפא. ישו נענה מייד והלך עמו. עד שישו הגיע לבית נפטרה הבת. לפי בשורת מתי ובשורת לוקס, האנשים שבאו מבית יאיר הודיעו ליאיר על מות בתו. הם רצו למנוע "טרחה המיותרת" מישו, שאותו כינו "מורה" ורחשו לו כבוד, מאחר שהיא כבר מתה, אין טעם שיבוא. ישו פנה אל ראש בית הכנסת ואמר לו "אל תירא רק האמן והיא תיוושע" וכך המשיך בדרכו לרפא ולהחיות את בת יאיר.
לאחר שישו הקים לתחייה את הילדה שאך זה נפטרה במילים "ילדה קומי", דרש שלא ייוודע דבר החייאתה של בת יאיר לאיש. אך הדבר נפוץ בכל הארץ ונודע לרבים.
בשורת מרקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
וזהו לשון הסיפור לפי בשורת מרקוס:
35 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאִים מִבֵּית־רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת וַיֹּאמְרוּ בִּתְּךָ מֵתָה לָמָּה תַטְרִיחַ־עוֹד אֶת הַמּוֹרֶה׃ 36 וְכִשְׁמֹעַ יֵשׁוּעַ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ וַיֹּאמֶר אֶל־רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת אַל־תִּירָא רַק הַאֲמִינָה׃ 37 וְלֹא נָתַן אִישׁ לָלֶכֶת אִתּוֹ זוּלָתִי פֶטְרוֹס וְיַעֲקֹב וְיוֹחָנָן אֲחִי יַעֲקֹב׃ 38 וַיָּבֹא בֵּית־רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת וַיַּרְא מְהוּמַת הַבֹּכִים וְהַמְיַלֲלִים בְּקוֹל גָּדוֹל׃ 39 וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה־תֶּהֱמוּ וְתִבְכּוּ הַנַּעֲרָה לֹא מֵתָה אַךְ־יְשֵׁנָה הִיא׃ 40 וַיִּשְׂחֲקוּ לוֹ וְהוּא הוֹצִיא אֶת־כֻּלָּם וַיִּקַּח אֶת־אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאֶת־אִמָּהּ וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹא אֶל־הַחֶדֶר אֲשֶׁר־שָׁם שֹׁכֶבֶת הַנַּעֲרָה׃ 41 וַיֹּאחֶז בְּיַד הַנַּעֲרָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ טַלְיְתָא קוּמִי פֵּרוּשׁוֹ יַלְדָּה אֲנִי אֹמֵר לָךְ קוּמִי נָא׃ 42 וּמִיָּד קָמָה הַיַּלְדָּה וַתִּתְהַלֵּךְ וְהִיא בַּת־שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיָּשֹׁמּוּ שַׁמָּה גְדוֹלָה׃ 43 וַיַּזְהֵר אוֹתָם מְאֹד לֵאמֹר אַל־יִוָּדַע הַדָּבָר לְאִישׁ וַיְצַו לָתֵת לָהּ לֶאֱכוֹל׃
בשורת מתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
וזהו לשון הסיפור לפי בשורת מתי:
18 וַיְהִי הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהִנֵּה אַחַד הַשָּׂרִים בָּא וַיִּשְׁתַּחוּ־לוֹ וַיֹּאמַר עַתָּה זֶה מֵתָה בִתִּי בֹּא־נָא וְשִׂים אֶת־יָדְךָ עָלֶיהָ וְתִחְיֶה׃ 19 וַיָּקָם יֵשׁוּעַ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הוּא וְתַלְמִידָיו׃ 20 וְהִנֵּה אִשָׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִגְּשָׁה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ׃ 21 כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ רַק אִם־אֶגַּע בְּבִגְדוֹ אִוָּשֵׁעַ׃ 22 וַיִּפֶן יֵשׁוּעַ וַיַּרְא אוֹתָהּ וַיֹּאמַר חִזְקִי בִתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ וַתִּוָּשַׁע הָאִשָׁה מִן־הַשָׁעָה הַהִיא׃ 23 וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל־בֵּית הַשָּׂר וַיַּרְא אֶת הַמְחַלֲלִים בַּחֲלִילִים וְאֶת־הָעָם הַהוֹמֶה וַיֹּאמַר׃ 24 סוּרוּ מִפֹּה כִּי לֹא מֵתָה הַיַּלְדָּה אַךְ יְשֵׁנָה הִיא וַיִּשְׂחֲקוּ לוֹ׃ 25 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אֶת־הָעָם מִשָׁם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיֹּאחֶז בְּיָדָהּ וַתָּקָם הַנַּעֲרָה׃ 26 וַתֵּצֵא הַשְׁמוּעָה הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ הַהִיא׃
בשורת לוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
וזהו לשון הסיפור לפי בשורת לוקס:
40 וַיְהִי בְּשׁוּב יֵשׁוּעַ וַיְקַבֵּל אֹתוֹ הָעָם כִּי כֻלָּם הָיוּ מְחַכִּים לוֹ׃ 41 וְהִנֵּה אִישׁ וּשְׁמוֹ יָאִיר וְהוּא רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת וַיָּבֹא וַיִּפֹּל לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ לָבוֹא אִתּוֹ אֶל־בֵּיתוֹ׃ 42 כִּי בַּת יְחִידָה לוֹ כְּבַת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהִיא נָטְתָה לָמוּת וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ שָׁמָּה וַיִּדְחָקֻהוּ הֲמוֹן הָעָם׃ 43 וְאִשָּׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֲשֶׁר הוֹצִיאָה כָל־מִחְיָתָהּ לָרֹפְאִים וְאֵין אִישׁ יָכֹל לְרַפֹּאתָהּ׃ 44 הִיא קָרְבָה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ וַיַּעֲמֹד זוֹב דָּמֶיהָ פִּתְאֹם׃ 45 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ מִי־זֶה נָגַע־בִּי וַיְכַחֲשׁוּ כֻלָּם וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס וְהָעֹמְדִים אֶצְלוֹ מוֹרֶה הֲמוֹן הָעָם דֹּחֲקִים וְלֹחֲצִים אֹתָךְ וְאַתָּה תֹאמַר מִי נָגַע בִּי׃ 46 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ נָגַע בִּי אָדָם כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר יָצְאָה מִמֶּנִּי גְּבוּרָה׃ 47 וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי לֹא־נִסְתְּרָה מִמֶּנּוּ וַתִּגַּשׁ בַּחֲרָדָה וַתִּפֹּל לְפָנָיו וַתַּגֵּד בְּאָזְנֵי כָל־הָעָם עַל־מֶה נָגְעָה בּוֹ וְאֵת אֲשֶׁר נִרְפְּאָה פִּתְאֹם׃ 48 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ (חִזְקִי) בִּתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ לְכִי לְשָׁלוֹם׃ 49 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְאִישׁ בָּא מִבֵּית רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת וַיֹּאמַר מֵתָה בִתְּךָ אַל־תַּטְרִיחַ אֶת־הַמּוֹרֶה׃ 50 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לוֹ אַל־תִּירָא רַק־הַאֲמֵן וְהִיא תִוָּשֵׁעַ׃ 51 וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וְלֹא־הִנִּיחַ לְאִישׁ לָבוֹא אִתּוֹ בִּלְתִּי לְפֶטְרוֹס וּלְיַעֲקֹב וּלְיוֹחָנָן וְלַאֲבִי הַיַּלְדָּה וּלְאִמָּהּ׃ 52 וְכֻלָּם בֹּכִים וְסֹפְדִים לָהּ וַיֹּאמֶר אַל־תִּבְכּוּ כִּי לֹא מֵתָה אַךְ־יְשֵׁנָה הִיא׃ 53 וַיִּשְׂחֲקוּ עָלָיו בַּאֲשֶׁר יָדְעוּ כִּי־מֵתָה׃ 54 וְהוּא אָחַז בְּיָדָהּ וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר הַיַּלְדָּה קוּמִי׃ 55 וַתָּשָׁב רוּחָהּ וַתָּקָם פִּתְאֹם וַיְצַו לָתֶת־לָהּ לֶאֱכוֹל׃ 56 וַיִּתְמְהוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ וַיְצַו עֲלֵיהֶם לְבִלְתִּי הַגִּיד לְאִישׁ אֵת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה׃
הארות לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבשורת מתי מסופר ברצף הסיפור של החייאת בת יאיר, לעומת זאת בבשורות מרקוס ולוקס מוכנס סיפור נוסף באמצע – נס הריפוי של ישו את האישה שדיממה שנים רבות (האישה זבת הדם). כמו כן, ישו החיה מן המוות את הילדה תוך שהוא לא מרשה לאיש להיות נוכח בעת ביצוע הנס, להוציא את הוריה ואת תלמידיו הקרובים אליו ביותר – שמעון פטרוס, יוחנן ויעקב.
בשני המקרים של ניסי הריפוי של ישו מדובר על האמונה הנדרשת ממי שחפץ להירפא, כתנאי הכרחי לריפוי. בשני המקרים נדרשה אמונה חזקה בכוחו של ישו לרפא באופן ניסי, ויש קו ישיר המחבר בין יאיר ראש בית הכנסת לבין האישה שדממה ושנאמר לה אמונתך הושיעה לך.
הארמית שבסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו אחד מהמקרים של שימוש בארמית בברית החדשה. במקור היווני מופיעה הקריאה טליתא קומי בתעתיק ואחריה פירושה ביוונית, וכך גם בתרגומי הברית החדשה לשפות שונות. התעתיק היווני שימר את שפת הדיבור הארמי שהיה נהוג אז ולא את הדקדוק שבכתב, ולכן נכתב באותיות יווניות: Ταλιθὰ κούμ – טליתא קום, בהשמטת סיומת היו"ד בהטיה ללשון נקבה, כפי שאכן נהגו דוברי הארמית להשמיט בדיבורם ולא להקפיד בכך.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פ. נ'ון מלדאו, המשיח בשתי הבריתות, 1956, 1969, 1998, קרן אחוה משיחית, ISBN 965-447-053-5
- ריסטו סנטלה, המשיח בתנ"ך - לאור ספרי חז"ל, 1980, 1984, דפוס ינץ בע"מ
- ריסטו סנטלה, המשיח בברית החדשה - לאור ספרי חז"ל, 1984, דפוס ינץ בע"מ
- ריסטו סנטלה, שאול השליח - האדם והמורה לאור כתבי חז"ל, 1999, קרן אחוה משיחית, ISBN 965-447-030-6
- מקבילות מן המשנה לברית החדשה, בעריכת מרדכי חן, 2000, 2004, קרן אחוה משיחית, ISBN 965-447-053-5
- יוסף עמנואל לנדסמן, קורות חיי ישוע המשיח, דפוס ינץ בע"מ
- ישוע מנצרת ושאול השליח - תולדותיהם ופועלם, החברה לכתבי הקודש בישראל, 1976, 1991
- פאול טיינה, מלך היהודים, 1995, קרן אחוה משיחית, דפוס ינץ בע"מ, ISBN 965-447-032-2
- חיים ה. הכהן, משפטו ומותו של ישו הנוצרי, 1968, 1990, דביר הוצאה לאור
- פ. לבר טוב, בן האדם - חיי ישוע המשיח ופעליו, 1968, הוצאת דולפין
- הראלד פלש, איך נכיר את המשיח, 1972, מרכז לכתבי הקדש הר הזיתים
- רוברט ליאו אודום, משיח ישראל שמוצאותיו מקדם, המכון למורשת ישראל, ניו יורק ירושלים
- אנטוני בזארד, זהותו של המשיח - מחקר שנועד לסייע בשיקום האמונה בכתובים, 2002, דפוס אאא חיפה
- ד"ר ארנולד ג. פרוכטנבאום, הנבואות המשיחיות בתנ"ך - עיון בנבואות על ביאת המשיח הראשונה, 2009, קרן אחוה משיחית, דפוס ינץ בע"מ, ISBN 978-965-447-170-1
- ד"ר ארתור ו. קעק, התקווה המשיחית - הפתרון האלוהי לבעיית האדם, 1984, דפוס ינץ בע"מ
- אותו האיש, יהודים מספרים על ישו, עורך אביגדור שנאן, 1999, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, ISBN 965-448-527-3
