טלנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טלנור
Telenor Logo.svg
Telenor Fornebu.jpg
נתונים כלליים
בורסה הבורסה לניירות ערך באוסלו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1855–הווה (כ־167 שנים)
חברות בנות
  • טלנור סרביה
  • Yettel Bulgaria
  • One Montenegro
  • Yettel Hungary
  • Telenor Cinclus
  • Telenor Broadcast Holding
  • Telenor Infra
  • DNA
  • Telenor Myanmar
  • Telenor Maritim Radio
  • Telenor India
  • Telenor Pakistan
  • Telenor Denmark
  • Talkmore
  • Telenor Sweden
  • DTAC
  • Nordix Data עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה בארום עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית הטלקומוניקציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים טלפון קווי עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 113,700,000,000 כתר נורווגי (נכון ל־2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח תפעולי 18,848,000,000 כתר נורווגי (נכון ל־2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל Sigve Brekke עריכת הנתון בוויקינתונים
יו"ר Gunn Wærsted עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 20,000 (נכון ל־2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.telenor.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טלנור (Telenor ASA) הוא תאגיד טלקומוניקציה רב-לאומי נורווגי אשר רובו בבעלות המדינה. זו אחת מחברות הסלולר הגדולות בעולם עם פעילות ברחבי העולם, בעיקר בסקנדינביה ובאסיה. היא מספקת שירותי אינטרנט וטלוויזיה בארבע מדינות נורדיות. טלנור בעלת ברשתות ב-8 מדינות.[1]

החברה נסחרת בבורסה לניירות ערך של אוסלו ובעלת שווי שוק של 225 מיליארד כתר נורווגי מה שהופך אותה לחברה השלישית בגודלה הנסחרת בבורסה באוסלו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלגרף[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלנור החלה את דרכה בשנת 1855 כמונופול ממשלתי של שירותי טלגרף בשם Telegrafverket. התכנית לטלגרף הנורווגי הראשון יצאה לדרך בשנת 1848 בתוך הצי המלכותי הנורווגי, אך עד 1852, התוכניות היו פומביות והפרלמנט של נורווגיה החליט על תוכנית לבניית מערכת טלגרף בכל המדינה. Televerket החלה בחיבור של כריסטיאניה (כיום אוסלו) לשוודיה (נורווגיה הייתה באותה תקופה באיחוד עם שוודיה) וכן כריסטיאניה ודראמן. עד 1857 הגיע הטלגרף לברגן בחוף המערבי דרך סורלנדט בחוף הדרומי, וב-1871 הגיע לקירקנס בחוף הצפוני הרחוק. ב-1867 הוקמו חיבורי כבלים לדנמרק וב-1869 לבריטניה. הטלגרף היה חשוב ביותר עבור הצי הסוחר אשר כעת היה יכול להשתמש בטלגרף החשמלי על מנת לתקשר באופן מיידי בין מקומות שונים, ולקבל יתרון חדש לגמרי לטובת לוגיסטיקה.

טלפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות הטלפון הראשון בנורווגיה החל ב-1878 בין ארנדל לטבדסטרנד, בעוד שירות הטלפון הבינלאומי הראשון בין כריסטיאניה לסטוקהולם החל ב-1893. ב-1920 החל תהליך אוטומציה של מערכת הטלפוניה אשר הושלם ב-1985. ב-1946 הוצע שירות הטלקס הראשון, וב-1976 הופעלו חיבורי טלפון לווייניים לצי הסוחר הנורווגי, אשר היה בזמנו הגדול בעולם ולאסדת נפט בים הצפוני. זו הייתה ההתחלה של ההתחלה של אינמרסט, והדבר היווה את הצעדים הראשונים לדיגיטליזציה של רשת הטלפון בשנים 1980–1985.

החברה הציעה את מערכת הטלפון רדיו-נייד הראשונה שלה ב-1966, והוחלפה במערכת ה-NMT האוטומטית ב-1981 וב-NMT-900 המשופרת ב-1986. נורווגיה הייתה המדינה הראשונה שקיבלה מערכת טלפון נייד אוטומטית. מערכת ה-GSM הדיגיטלית נכנסה לשימוש ב-1993. הדור השלישי של טכנולוגיה ניידת עם מערכת UMTS החל לפעול במלואו בשנת 2004. טלנור ווואווי ערכו בדיקה מוצלחת של רשת 5G עם מהירויות של 70 Gbit/s בסביבת מעבדה.[2]

הפחתת רגולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 שינה התאגיד את שמו ל-Televerket. בשנת 1994, הוקמה נורווגיה טלקום כתאגיד ממשלתי. הרגולציה במגזר הטלקום בנורווגיה הוסרה בשלבים בין 1994 ל-1998. ניסיון למזג את טלנור עם מקבילתה בשוודיה, Telia, נכשל ב-1999, בעוד שניהם עדיין היו בבעלות הממשלות שלהם. ב-4 בדצמבר 2000, החברה הופרטה חלקית ונרשמה בבורסת אוסלו ובנאסד"ק. נכון לשנת 2014, ממשלת נורווגיה מחזיקה ב-53.97% ממניות טלנור ישירות ועוד 4.66% דרך קרן הפנסיה של נורווגיה.[3]

במחצית השנייה של שנות ה-90, החלה טלנור בפעילות סלולרית במדינות אחרות: רוסיה (1994), בנגלדש, יוון, אירלנד, גרמניה ואוסטריה (1997), אוקראינה (1998), מלזיה (1999), דנמרק ותאילנד (2000), הונגריה (2002), מונטנגרו (2004), פקיסטן (2004), סלובקיה, צ'כיה, סרביה (2006), מיאנמר (2014). הפעילות ביוון, אירלנד וגרמניה נמכרה ב-1999–2000 והרווחים הושקעו מחדש בשווקים מתעוררים. באוקטובר 2005, טלנור רכשה את וודאפון שוודיה, ושינתה באפריל 2006 את השם לטלנור.

טלנור החלה לפעול גם בהודו, אך ב-2017 נאלצה לסגת עם הפסדים כבדים.

במרץ 2018 מכרה טלנור את עסקיה בדרום מזרח אירופה (בולגריה, הונגריה, מונטנגרו וסרביה) לקבוצת PPF תמורת סכום של 2.8 מיליארד יורו על מנת להתמקד יותר באסיה ובשוק הנורדי.

בשנת 2019, טלנור קנתה את DNA, מפעילת הסלולר השלישית בגודלה בפינלנד.[4]

שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלנור מציעה מגוון של שירותי טלקומוניקציה במדינות הנורדיות, כולל טלפוניה ניידת ונייחת, גישה לאינטרנט וכן גישה ותכנים לטלוויזיה בכבלים. טלנור עדיין נותרה השחקן הגדול ביותר בנורווגיה למרות התחרות.

שידורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Canal Digital היא חברת בת בבעלותה המלאה של טלנור, היא מפיצת תוכן טלוויזיה באזור הנורדי עם כ-2.7 מיליון לקוחות נכון ל-2011. ב-13 באפריל 2021 הושלם המיזוג של Canal Digital ו-Viasat באלנטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טלנור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Global presence - Telenor website.
  2. ^ "Telenor and Huawei Conduct Successful Test of 5G with 70 Gbps Speeds".
  3. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2015-09-12. נבדק ב-2014-11-18. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Reuters