טלקוט פרסונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טלקוט פרסונס
Talcott Parsons
לידה 13 בדצמבר 1902
קולורדו ספרינגס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במאי 1979 (בגיל 76)
מינכן, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי סוציולוגיה
מקום מגורים גרמניה, ארצות הברית
מקום קבורה Old Burying Ground עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אדגר זלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Albert K. Cohen, Robert F. Bales, Jackson Toby, Edward Clifton Devereux, רוברט קינג מרטון, Edward Laumann, Marion J. Levy Jr., Robert Neelly Bellah, Jesse R. Pitts, Morris Zelditch, קליפורד גירץ, Harold Garfinkel עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
צאצאים Charles Parsons עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
פיתוח הגישה הפונקציונליסטית לסוציולוגיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טלקוט פרסונסאנגלית: Talcott Parsons;‏ 13 בדצמבר 19028 במאי 1979) היה מחשובי הסוציולוגים בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלקוט פרסונס נולד בקולורדו ספרינגס בארצות הברית. הוא למד סוציולוגיה באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, שם התוודע לכתביהם של מקס ובר ואמיל דורקהיים. כששב לארצות הברית, הביא איתו את כתביהם, שלא היו ידועים במחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות האמריקאיות ותירגם אותם לאנגלית.

היה פרופסור וראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד. עיקר פרסומו בא לו מפיתוח הגישה הפונקציונליסטית לסוציולוגיה, גישה ששלטה בסוציולוגיה האמריקאית והעולמית עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בשנת 1949 היה פרסונס נשיא האגודה האמריקאית לסוציולוגיה. היה נשיא האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (19671971) והחל משנת 1974 האקדמיה מעניקה פרס על שמו, עבור תרומות למדעי החברה.[1] בחייו פרסם מעל 400 ספרים ומאמרים.

תאוריות ורעיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסונס הגדיר את שתי מטרות המחקר:

  1. מחקר מורפולוגי - תיאור, הגדרה, השוואה ומיון של המערכת החברתית.
  2. מחקר פיזיולוגי (מטפורה אורגנית, ביולוגית) - תיאור המכניזמים החברתיים, איך משהו פועל, איך המערכות השונות משולבות ופועלות יחד. איך מערכות כמו דת, כלכלה וכך הלאה, קשורות ליחסי השארות.

המערכת החברתית, לפי ניתוח זה, מחולקת לארבע תת-מערכות, שלכל אחת מהן תפקיד מוגדר:

המערכת האדפטיבית
תת-המערכת האחראית להתאמה (אדפטציה) של הסביבה החומרית לצורכי החברה, או במילים אחרות - לגיוס משאבים לצרכים חברתיים. במדינה המודרנית ממלאים תפקיד זה המוסדות הכלכליים, ובעיקר השוק החופשי.
המערכת של המטרות
תת-מערכת זו אחראית על קביעת מטרות לחברה, גיוס משאבים וביצוע של המטרות. תפקיד זה מתמלא על ידי המערכת הפוליטית.
המערכת האינטגרטיבית
זוהי תת-המערכת האחראית על הבטחת התיאום החברתי ועל שיתוף הפעולה התקין של כל חלקי המערכת. דבר זה נעשה בעיקר על ידי קהילות, חברויות ועל ידי מוסד המשפחה.
המערכת הסמויה
תת-המערכת האחראית על הנחלת הערכים של החברה לכלל הפרטים בה. מורכבת מהגורמים השונים האחראים לסוציאליזציה: בית ספר, משפחה וכדומה.

ניתן להמשיך לנתח באופן דומה כל אחת מתת-המערכות, בין אם בניתוח מבני, על ידי מציאת המבנים המרכיבים את תת-המערכת, ובין אם בניתוח פונקציונלי, על ידי מציאת הפונקציות של אותם מבנים.

פרדיגמה של שינוי אבולוציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהוביל במשך שנים את הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית בסוציולוגיה שינה כיוון תאורטי והציע תאוריה נאו-אבולוציונית בספריו "חברות: היבטים אבולוציוניים והשוואתיים" ו"המערכת של החברות המודרניות" (1971). פרסונס חילק את האבולוציה לארבעה תתי-שלבים: 1. חלוקה, שיוצרת תת-מערכות מהמערכת הראשית; 2. הסתגלות, שבה המערכות האלה מתפתחות לגרסאות יעילות יותר; 3. הכללה של המרכיבים שקודם לכן לא היו חלק מאותן ממערכות; ו 4. הפיכת ערכי המערכת לכלליים, ועל ידי כך הרחבת הלגיטימציה של המערכת, שנעשית מורכבת יותר. הוא הראה כיצד תהליכים אלה פועלים בשלושה שלבים של האבולוציה: 1. שלב פרימיטיבי, 2. שלב הביניים, ו־3. שלב מודרני. הגורם המכריע במעבר מהשלב הראשון לשני היה התפתחות השפה. הגורם המשמעותי במעבר מהשלב השני לשלישי היה "התפתחות הכללים הממוסדים של הסדר הנורמטיבי" או מערכת החוק. הרעיון המרכזי בגישתו הוא שדרוג הסתגלותי של מחזור השינוי האבולוציוני. דגם תאורטי זה היה חיובי בבסיסו, דהיינו צידד ברעיון הקידמה החברתית מתוך הנחה שככל שהחברה מתפתחת, היא משפרת בצורה הולכת וגוברת את יכולתה להתמודד עם בעיותיה. פרסונס ראה את התרבות המערבית כשיאן של החברות המודרניות, ואת ארצות הברית כמפותחת ביותר.

פרסונס, כפונקציונליסט-סטרוקטורליסט לא תפס את האבולוציה כתהליך. הוא טען כי מדובר בניסיון "להגדיר סוגים סטרוקטורליים ולקשור אותם ברצף". יש בכך כדי לראות את עבודתו גם כמחקר סטרוקטורלי השוואתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טלקוט פרסונס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The American Academy of Arts and Sciences, Past Prizes.