טל בן צבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טל בן צבי, 2013

ד"ר טל בן צבי (נולדה ב-1966) היא חוקרת תרבות ואוצרת של אמנות עכשווית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל בן צבי נולדה בקיבוץ אלומות ב-1966 והחל מ-1973 התגוררה בפרדס חנה, כיום מתגוררת בתל אביב.

בן צבי השלימה תואר ראשון בתולדות אמנות ואמנות יצירה באוניברסיטת חיפה (1992), לימודי אוצרות בסמינר לאוצרות ותאוריה בבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה תל אביב (1997), תואר שני ודוקטורט בפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב (2010) בנושא "ייצוגי הנכבה באמנות פלסטינית: שנות השבעים והשמונים בעבודותיהם של אמנים בני המיעוט הפלסטיני בישראל". וכן פוסט דוקטורט במכון טרומן באוניברסיטה עברית ירושלים (2011) בנושא "אמנות עכשווית בערי הנמל המעורבות: יפו, חיפה, עכו".

בן צבי ניהלה את הסמינר לאוצרות תאוריה וביקורת, בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה (2003–2005), וכן ניהלה את בית הספר לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים (2009–2012). ב-2012 מונתה למשנה לנשיאה לעניינים אקדמיים, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים (לאחר סיום התפקיד של פרופ' יערה בר-און) לצד נשיאת בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, פרופ' אווה אילוז.

החל מ-1998 ועד היום, בן צבי היא מרצה בתחומי התרבות החזותית במספר מוסדות אקדמיים, בהם האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים; בית הספר לאמנויות מכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב; המכון לאמנות, מכללת אורנים; החוג ללימודי תרבות, מכללת ספיר; מנשר בית ספר לאמנות, תל אביב; בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה, תל אביב.

בשנים 2006–2013 עסקה בן צבי בפעילות ציבורית בוועדות המרכזיות בתחומי האמנות בארץ: חברה במדור לאמנות פלסטית, המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, משרד התרבות המדע והספורט (עד 2013). יועצת בוועדת הפרויקטים לאמנות עכשווית של עיריית תל אביב וקרן רבינוביץ (2006–2012), חברה בוועדה הציבורית בתחום האמנות של סל תרבות ארצי (2006–2012).

בשנים 2004–2007 ניהלה את אוסף יגאל אהובי לאמנות עכשווית, תל אביב.

טל בן צבי, 2010. עבד עאבדי, רטרוספקטיבה, 50 שנות יצירה, הוצאת גלריה לאמנות אום אל פחם עיצוב גרפי: ואיל ואכים
טל בן צבי, חאלילה, שאדי, פרח, ג'פאר (עורכים), 2008. יום האדמה: היסטוריה, מאבק ואנדרטה (בערבית), הוצאת עמותת מוסאוא, חיפה עיצוב גרפי: ואיל ואכים
קטלוג התערוכה "שפת אם" בתוך: חזות מזרחית/שפת אם, הווה הנע בסבך עברו הערבי, יגאל נזרי (עורך), הוצאת בבל. 2004
טל בן צבי, 2011. 3 ב10 - מאשה רובין, מריה פומיאנסקי, אירינה בירגר. המרכז הדיגיטלי, חולון.
טל בן צבי, 2006. ביוגרפיות, 6 תערוכות יחיד בגלריה הגר לאמנות, הוצאת עמותת הגר
טל בן צבי, 2006. הגר-אמנות פלסטינית עכשווית, הוצאת עמותת הגר
טל בן צבי, פרח, חנא (עורכים), 2009. גברים בשמש, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
טל בן צבי, לרר, יעל (עורכות) 2001. דיוקן עצמי אמנות נשים פלסטינית, הוצאת אנדלוס.
טל בן צבי, 2014, סַבְּרָה ייצוגי הנכבה באמנות הפלסטינית בישראל, הוצאת רסלינג

אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד מחקר אקדמי בן צבי היא אוצרת של אמנות עכשווית. ב-1998 הקימה את הגלריה לאמנות ב"קרן היינריך בל" (Heinrich boll foundation) שם הציגה תערוכות יחיד של אמנים ישראלים ופלסטינים, בהם ג'ומאנה אמיל עבוד, דנוש לחמן, נטי שמיע עפר, אחלם שיבלי (אנ'), טל מצליח, זויה צ'רקסקי, יהושע סימון, שולה קשת ומריה פומיאניסקי.

ב-2001 הקימה את גלריית הגר לאמנות ביפו, שם הציגה תערוכות יחיד של אמנים ישראלים ופלסטינים, בהם ציבי גבע, שאריף ואכד, חן שיש ואניסה אשקר.

על פעילות זו קיבלה בשנת 2008 את "פרס אוצר" מטעם משרד התרבות, המדע והספורט.[1] מנימוקי הוועדה: "טל בן צבי מוכרת בעשור השנים האחרונות כאחת האוצרות והחוקרות המצוינות של אמנות ישראלית ופלסטינית. המגמות שבהן היא עוסקת מעוגנות בשכבות חברתיות או באוכלוסיות שלא תפסו מקום מרכזי באמנות הישראלית ההגמונית".

אוצרת אורחת במוזיאונים וחללי תצוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד פעילות זו אצרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים מרכזיים בישראל ובחללי תצוגה אלטרנטיביים, בהם:

  • ב-1998 אצרה את התערוכה "מחיר מומלץ לצרכן" בגלריית פירמידה שבחיפה.
  • ב-1998 אצרה את התערוכה "פלסטינ (ה) - אמנות נשים מפלסטין" בגלריות עמי שטייניץ - אמנות עכשווית שבתל אביב, ובגלריה אלוואסיטי מרכז לאמנות, מזרח ירושלים. בין האמניות: עזה אל-חסן, דינה ראזל, פאתן נאסטאס, ג'ומאנה אמיל עבוד, נידאא ח'ורי, נואל ג'בור, רנה בשרה, סוהיר איסמעיל.
  • ב-2000 אצרה את התערוכה "דיוקן עצמי: אמנות נשים פלסטינית" עם האמניות: אחלאם שיבלי, פאתן פאוזי נסטאס, עאידה נסראללה, חנאן אבו חוסיין, אימאן אבו חמיד, ג'ומאנה אמיל עבוד, מנאל מורקוס, מנאר זועבי, סוהיר אסמאעיל פראג'.
התערוכה "דיוקן עצמי" אמורה הייתה להיפתח באלוואסטי, מרכז לאמנות בירושלים המזרחית, באוקטובר 2000, בגלריית "עמי שטייניץ" בתל אביב בדצמבר 2000 ופברואר 2001 במרכז לאמנות בבית-לחם. שלוש התערוכות בוטלו בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה. קטלוג התערוכה יצא לאור בהוצאת אנדלוס בשנת 2001.[2]
  • ב-2002 יזמה בן צבי את הפרויקט "שפת אם". פרויקט מקיף זה כלל: תערוכה קבוצתית, פסטיבל קולנוע וכנס, המעמידים במרכזם את הזהות המזרחית על כל מורכבותה. במאי 2002 נפתחה התערוכה "שפת אם" תערוכה קבוצתית, במשכן לאמנות על שם חיים אתר בעין חרוד. התערוכה העמידה במרכזה את הזהות המזרחית. עשרים ושניים האמנים המשתתפים בתערוכה הם ברובם ילידי הארץ, שחווית ההגירה של הוריהם (או אחד מהוריהם) ממדינות ערב מהווה מרכיב משמעותי בהגדרת זהותם.
לצד התערוכה התקיים "שפת אם" - שבוע קולנוע ותרבות בין מזרח לערב 25–31 במאי, בסינמטק תל אביב "שפת אם", כנס ופסטיבל סרטים בסינמטק תל אביב. בפסטיבל הוקרנו סרטים של יוצרים מזרחיים שפעלו בהקשרים ובתקופות שונים. הכנס והפסטיבל ביקשו למפות את הצומת התרבותי, החברתי והפוליטי בו נפגשות הזהות המזרחית והערבית, ולצאת ממנו לדיון בקולנוע מזרחי, במקומה של הזהות המזרחית מול ובתוך המדיה, ובאמנות הפלסטית. תחת הכותרת "שפת אם", הוצג קולנוע של יוצרים מזרחיים שפעלו במצרים, באיראן, בישראל, בצרפת, במרוקו, ברגעים שונים ובנסיבות משתנות. ייזום האירוע, וניהול של הכנס והפסטיבל: טל בן צבי, עורכת התוכנית: סיגל אשד, עוזרת הפקה: טל יחס.
  • ב-2002 אצרה בן צבי מספר תערוכות יחיד בגלריה "אל כף" בבית לחם, Al Kahf Gallery, The International Center of Bethlehem ביניהם: ראידה אדון, "פסטין"; אחלאם שיבלי, "לא מוכר"; עאידה נסראללה, "סבחה"; פאתן נאסטאס וגברא מיתוואסי, "עומס יתר".
  • בין השנים 2004–2005 אצרה בן צבי מספר תערוכות יחיד בגלריה בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה, תל אביב של האמנים סמירה והבי, אסף אבוטבול, ודפנה שלום.
  • 2006 מרתון Slow Dance – כיכר רבין, תל אביב, מיצג אמנות העכשווית של האמן כריסטודולוס פאנאיוטו (Christodoulos Panayiotou), אורח גלריית Raw Art בשיתוף עיריית תל אביב–יפו.[3] המיצג היה אירוע אמנות במרחב הציבורי במשך 48 שעות. מ-5 באפריל, בשעה 13:30 התקיים בכיכר רבין מרתון Slow Dance במשך 48 שעות רצופות רקדו לצלילי להיטים נצחיים 96 אנשים, זוגות זוגות, עד 7 באפריל, ב-13:30. בכל שעה התחלפו בני הזוג, אשר אינם מכירים איש את רעהו. כל הרוקדים תועדו בעבודת וידאו ארט שערך פאנאיוטו. חומרי התערוכה הוצגו בגלריית Raw Art בתל אביב בתערוכת יחיד ב-2008.
  • 2006 תערוכת יחיד לאמנית חן שיש בסלוניקי Khen Shish, Transit, Action Field KODRA 2006, Thessaloniki, Greece, August 28-31, 2006.
  • 2006 התערוכה "הווה עכשיו" במסגרת אירועי אמנות הארץ 5.[4] הפקת האירוע בשיתוף חברת "אינטלקט", ניהול הפרויקט מטעם עיריית תל אביב: נאווה דיסנצ'יק. התערוכה נפתחה לקהל הרחב בחוה"מ סוכות 8–10 באוקטובר במתחם תחנת הכוח רדינג תל אביב. בין האמנים: אניסה אשקר, בן הגרי, גסטון צבי איצקוביץ, דוד עדיקא, דוראר בכרי, דורון סלומונס, הדס קידר, הילה לולו לין, ורד ניסים, זמיר שץ, חיים דעואל לוסקי, חן שיש, טל שוחט, יאיר ברק, יוחאי מטוס, יחיאל ינאי, מורן שוב, מיכאל רפופורט, מיכל היימן, מירי סגל, נועה צדקה, נטע הררי-נבון, נירה פרג, פיליפ רנצר, רונית שלו, רמי סעדי, שחר יהלום, שר לוי, תום פניני. לצד התערוכה הוצגה תוכנית הווידאו ארט "אמת" של 82 דקות בלופ באולם הקולנוע בבנין. בין האמנים: איה סומך, זמיר שץ, יהונתן בן אפרת, נורית שרת, סקאנדר קופטי, רביע בוכארי, שי צורים.
בנוסף לתערוכה הוצגו פרויקטים אוצרותיים משלימים לאירוע ביניהם: המיצב "גנים חשופים", אוצרת: נעמה מישר, אמנים: אדריכלי הנוף עלא אבו ריא, תמר אריאלי, רלי דה פריס, רחל וינר, צופית טובי, חוי ליבנה, ורד סינגר, ארנה סירקיס, עמי צרויה, דורונה יוגב, והצלם: יוני משעל. עבודת הווידאו "בית ביפו" של האמנים איל דנון וסמי בוכארי, אוצרת: שלי כהן. במת מיצג עם 7 מיצגים, אוצר: ירון דוד. בין האמנים: ליאור אמיר-קריאל, אירית בלוזר, מירב בת-אל הדר, מיכל הרנר-רוזנמן, מאיר טאטי, שחר מרקוס, מיכל שרייבר.
  • 2007, איציק בדש, "דיוואני" בחלל התצוגה "בית בנמל", מתחם נמל תל אביב.
  • 2007–2013, במשך 7 שנים אצרה בן צבי בשיתוף האוצר שאדי חאלילה, תערוכה נודדת שכותרתה: "סיפורה של אנדרטה: יום האדמה בסכנין", עבד עאבדי, גרשון קניספל וצילומי האנדרטה ויום האדמה בסכנין של הצלמים: רפיק בכרי, אמין בשיר, גדעון גיטאי, סלאם מוניר דיאב, ירון קמינסקי ועוד. התערוכה הוצגה ביישובים טייבה, קלאונסאוה, עארבה, טמרה, יפיע, חיפה ויפו.[5]
  • 2008, עבד עאבדי, "ומא נאסינא", חלל תצוגה בסטודיו רח' הציונות 12, חיפה.[6]
  • 2008, אוסאמה סעיד, פורש צלו למרחוק, הקיבוץ גלריה לאמנות ישראלית, אוצרים: יניב שפירא, טל בן צבי.
  • 2009, "גברים בשמש", אמנות פלסטינית, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (בשיתוף האוצר חנא פרח – כפר ברעם).[7] אמנים: עבד עאבדי, אוסמה סעיד, אסד עזי, איברהים נובאני, עאסם אבו שקרה, מיכאל חלאק, דוראר בכרי, ראני זהראוי, ראפת חטאב, פהד חלבי, עלא פרחאת, סכנדר קובטי, רביע בוכארי.
  • 2010. עבד עאבדי, רטרוספקטיבה, 50 שנות יצירה, הגלריה לאמנות אום אל-פחם.[8]
  • 2011, "3 ב-10" - מאשה רובין, מריה פומיאנסקי, אירינה בירגר. המרכז הדיגיטלי, חולון.
  • 2011, "Men in the Sun- Video art program", (With the Curator Hanna Farah-Kufer Bir'im) in: "Roaming Images", project by the Macedonian Museum of Contemporary Art Thessaloniki, Greece (MMCA) organized in the framework of the 3rd Thessaloniki Biennale of Contemporary Art (Sept. 2011).
  • 2012 Tal Ben-Zvi, "3 for 10" [Diaspora Project - reunion of female artists: Masha Rubin, Maria Pomiansky and Irina Birger, who immigrated to Israel from Russia]. Intellectual Platform, The 2-nd Ural Industrial Biennial of Contemporary Art, Russia.
  • 2013 רפאט חטאב, "מה שנותר לכם" גלריה אלפרד, תל אביב.

הוראה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1998–2005 - מרצה, בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה, המחלקה ללימודים עיוניים, תל אביב.
  • 2008–2010 - מרצה, מנשר בית ספר לאמנות, תל אביב.
  • 2008–2011 - מרצה, בית הספר לאמנויות מכללת סמינר הקיבוצים, החוג לאמנות, תל אביב.
  • 2009–2017 - מרצה, מכללת ספיר, החוג ללימודי תרבות.
  • 2013–2017 - מרצה בכירה, התואר השני במדיניות ותאוריה, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.

מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטלוגים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000 - מזרח תיכון חדש – 11 תערוכות יחיד בגלריה קרן היינריך בל, הוצאת עמותת הגר.[9]
  • 2001 - בן צבי, טל, לרר, יעל (עורכות). דיוקן עצמי אמנות נשים פלסטינית, הוצאת אנדלוס.[10]
  • 2003 - בן צבי, טל, שוב, מורן (עורכות). שחרחורת – 16 תערוכות יחיד בגלריה קרן היינריך בל, הוצאת בבל.[11]
  • 2004 - קטלוג התערוכה "שפת אם" בתוך: חזות מזרחית/שפת אם, הווה הנע בסבך עברו הערבי, יגאל נזרי (עורך), הוצאת בבל.
  • 2005 - ח'ילווה, סמירה והבי, גלריה קמרה אובסקורה, תל אביב. הוצאת עמותת הגר.
  • 2006 - ביוגרפיות, 6 תערוכות יחיד בגלריה הגר לאמנות, הוצאת עמותת הגר.[2]
  • 2006 - הגר-אמנות פלסטינית עכשווית, הוצאת עמותת הגר.[12]
  • 2006 - "הווה עכשיו", אמנות הארץ, תחנת הכוח רידינג, נמל תל אביב.
  • 2008 - בן צבי, טל, חאלילה, שאדי, פרח, ג'פאר (עורכים), יום האדמה: היסטוריה, מאבק ואנדרטה (בערבית), הוצאת עמותת מוסאוא, חיפה.[13]
  • 2009 - בן צבי, טל, פרח, חנא (עורכים), גברים בשמש, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
  • 2010 - עבד עאבדי, רטרוספקטיבה, 50 שנות יצירה, הוצאת גלריה לאמנות אום אל פחם.
  • 2011 - 3 ב-10 - מאשה רובין, מריה פומיאנסקי, אירינה בירגר. המרכז הדיגיטלי, חולון.
  • 2013 - בן צבי, טל, חזות, יעלה, סייד, ליאן, (עורכות). מוזיאון ללא קירות, הוצאת בית הגפן, חיפה.
  • 2014 - סַבְּרָה ייצוגי הנכבה באמנות הפלסטינית בישראל, הוצאת רסלינג
  • 2016 - בן צבי, טל, חאלילה, שאדי, פרח, ג'פאר (עורכים), יום האדמה: היסטוריה, מאבק ואנדרטה (אנגלית/עברית/ערבית), הוצאת עמותת מוסאוא, חיפה

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996 - "העבר שייכתב בעתיד הוא, קודם כל, ההווה שיישכח", כתב עת בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה (1), עמ' 64–65.
  • 1997 - "VIDEO INSTALLATION - HER STORY", כתב עת פלסטיקה (1), עמ' 100–109.
  • 1998 - "זכות השיבה", כתב עת פלסטיקה (2), עמ' 102–112.
  • 1998 - "פלסטינ (ה), אמנות נשים מפלסטין", עיתון מעריב, מוסף ראש השנה תשנ"ט: עמ' 35.
  • 1999 - "אבל אני, ורק אני אספר את הסיפור שלי", ריאיון עם ניזאר חסן, כתב עת פלסטיקה (3), עמ' 75–81.
  • 1999 - "מחיר מומלץ לצרכן", משקפים (36), עמ' 24–27.
  • 1999 - "גלי צה"ל משדרים מהשטח", סטודיו כתב עת לאמנות (100) עמ' 26.
  • 1999 - "מבט 2000 הגלריה לאמנות עכשווית", כתב עת בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה (9), עמ' 54–57.
  • 2005 - סמירה והבי: ח'ילווה. טרמינל: כתב-עת לאמנות המאה ה-21, (25) עמ' 13–15.
  • 2005 - "מאיפה באנו? מי אנחנו? לאן אנו הולכים?" - על עבודותיו של אסף אבוטבול. הכיוון מזרח: כתב-עת לתרבות וספרות (10 (עמ' 79–81).
  • 2006 - "על התערוכה הווה עכשיו", מארב: כתב עת מקוון בנושאי אמנות ותרבות, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון.
  • 2006 - "Khen Shish, Transit", Action Field KODRA 2006, Thessaloniki, Greece. Exhibition Catalogue.
  • 2007 - "איפה מסתתרת הגדולה האמיתית?", המדרשה 10, כתב העת של בית ספר לאמנות מכללת בית ברל, עמ' 71–75.
  • 2008 - "שונות מתוך אחדות: אמנות פלסטינית עכשווית", ג'מעה כתב עת בינתחומי לחקר המזרח התיכון, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע.
  • 2008 - אוסאמה סעיד, פורש צלו למרחוק, אתגר- מגזין פוליטי תרבותי.
  • 2008 - עבד עאבדי, "ומא נאסינא", אתגר - מגזין פוליטי תרבותי.
  • 2009 - "הזיכרון הצילומי של אסד עזי", קטלוג התערוכה: אסד עזי, אבא שלי חייל, מוזיאון רמת גן.
  • 2010 - "A Decade of Change", From: Exhibition catalogue: Stop Making Sense, Oslo Kunstforening, Norway
  • 2010 - "Reida Adon: Pasateen (Dresses)" in Public: Art/Culture/Ideas 39.
  • 2011 - "Men in the Sun- Video art program", in: "Roaming Images", published by the Macedonian Museum of Contemporary Art Thessaloniki, Greece (MMCA) organized in the framework of the 3rd Thessaloniki Biennale of Contemporary Art.
  • 2012 - “The Photographic Memory of Asad Azi”, in volume titled Narratives of Dissent: War in Contemporary Israeli Arts and Culture, Edited by Rachel S. Harris and Ranen Omer-Sherman, Wayne State University Press
  • 2013 - "נקודת אחיזה: אמנים ערבים ואמנות פלסטינית בתערוכות "החג של החגים", ואדי ניסנאס, חיפה" בקטלוג מוזיאון ללא קירות (עורכות: טל בן צבי, יעלה חזות וליאן סייד), הוצאת בית הגפן, חיפה.
  • 2013 - "Asim Abu Shaqra: ‘Territories of Color", in Asim Abu Shaqra [ed. Nira Itzhaki], Edizioni Charta, Italy.
  • 2013 - "the landscape of Asim Abu Shaqra", Journal of Levantine Studies [ed. Anat Lapidot-Firilla
  • 2013 - "3 for 10" Diaspora Project - reunion of female artists: Masha Rubin, Maria Pomiansky and Irina Birger, who immigrated to Israel from Russia]. Intellectual Platform, The 2-nd Ural Industrial Biennial of Contemporary Art, Russia
  • 2016 - Shadi Khalilieh, Tal Ben Zvi, Jaffar Farah(ed.), The Story of a Monument: Land Day Sakhneen, Published by Mossawa Center, Haifa
  • 2016 - “Abed Abdi: We have not Forgotten”, in volume titled The War of 1948: Representations of Israeli and Palestinian Memories and Narratives,  [Edited by Avraham Sela and Alon Kadish] Series: An Israel Study Book, Indiana University Press
  • 2018 - Tal Ben-Zvi, Culture of Memory: The Holocaust and the Nakba Images in the Works of Lea Grundig and Abed Abdi. in The Holocaust and the Nakba: A New Grammar of Trauma and History, ed. Bashir Bashir & Amos Goldberg, published by Columbia University Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טל בן צבי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רותי דירקטור, טל בן צבי ועדנה מושנזון – זוכות פרס האוצר, בלוג הצופה
    פרסי האוצרות והעיצוב של משרד התרבות - לצורפת מיכל אורן ולאוצרת טל בן צבי
  2. ^ 2.0 2.1 קציעה עלוןטקסט פוליטי, באתר הארץ, 9 באפריל 2002
  3. ^ דנה גילרמן, סלואו בכיכר רבין, באתר הארץ, 13 במרץ 2006
  4. ^ טלי כהן גרבוז, בין מלחמות לחגיגות, באתר ynet, 08.10.06
  5. ^ אתר התערוכה "סיפורה של אנדרטה"
  6. ^ אתר התערוכה "ומא נאסינא", עבד עאבדי.
    סלמאן נאטור, "על התערוכה "ומא נסינא" כזיכרון, אתגר מגזין פוליטי תרבותי, 03.03.2009
  7. ^ אתר התערוכה "גברים בשמש"
  8. ^ סמדר שפי, עכבר העיר אונליין, עבד עאבדי: פרק חיוני בתולדות האמנות הישראלית, באתר הארץ, 08 באוקטובר 2010
  9. ^ אתר הקטלוג - בן צבי, טל, 2000. מזרח תיכון חדש – 11 תערוכות יחיד בגלריה קרן היינריך בל, הוצאת עמותת הגר.
  10. ^ אתר הקטלוג – בן צבי, טל, לרר, יעל (עורכות) 2001. דיוקן עצמי אמנות נשים פלסטינית, הוצאת אנדלוס.
  11. ^ אתר הקטלוג - בן צבי, טל, שוב, מורן (עורכות) 2003, שחרחורת – 16 תערוכות יחיד בגלריה קרן היינריך בל, הוצאת בבל
  12. ^ קציעה עלון, דליה מרקוביץ', האם שדה האמנות בישראל אמנם פלורליסטי, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2006
  13. ^ אתר הקטלוג - בן צבי, טל, חאלילה, שאדי, פרח, ג'פאר (עורכים), 2008. יום האדמה: היסטוריה, מאבק ואנדרטה (בערבית), הוצאת עמותת מוסאוא, חיפה.