טל טנא צ'צ'קס
| לידה | 1971 (בת 55 בערך) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תחום יצירה | רב-תחומי |
| השכלה |
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים |
| מספר ילדים |
4 |
|
popeyit | |
טל טנא צ'צ'קס (נולדה ב-1971) היא אמנית רב-תחומית, יזמת ומרצה ישראלית. יצירתה משלבת שימוש חוזר בצעצועי פלסטיק, חפצים וחומרים קיימים עם עיסוק בזהות, שייכות ותקווה, תוך פיתוח מיזמים אמנותיים, סביבתיים וקהילתיים. בין עבודותיה המוכרות נמנים "המאוורר"[1], "פופאית"[2] ו"הדגל של הדגלים" שפתח את גמר גביע המדינה בכדורגל 2026.[3]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנא צ'צ'קס גדלה בפתח תקווה. היא החלה ללמוד עיצוב גרפי בגיל 14. בשרותה הצבאי עבדה כמעצבת גרפית בביטאון חיל האוויר.
היא למדה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב. במהלך לימודיה קיבלה מלגת הצטיינות ללימודים ב-School of Visual Arts בניו יורק.
צ'צ'קס עבדה כמעצבת גרפית בעיתונים ידיעות אחרונות ומעריב.
מאז 2011 פועלת כאמנית עצמאית. הסטודיו שלה ממוקם בקריית המלאכה בתל אביב.[4]
בשנת 2018 חוותה משבר אישי וכלכלי, שהוביל לעיסוק בשאלות של זהות, שייכות, פירוק והרכבה מחדש, משמעות ובחירה. היא כינתה תקופה זו "התקופה הכחולה", בהתייחס ליצירות ש"נצבעו בכחול" ועסקו בשבר, ריפוי ותקווה. בתקופה זו הפך הצבע הכחול למוטיב מרכזי ביצירתה, הן מבחינה חזותית והן מבחינה רעיונית. באותה השנה יצרה את העבודה "יום העצמאות. הצעצועים הם המילים שלי", שהפכה למניפסט האמנותי והאזרחי שלה.
מתוך המשבר שחוותה נולדו שלוש יצירות מרכזיות: "כדור הים", "פופאית" ו"הדגל של הדגלים", שהפכו בהמשך לבסיס לפרויקטים חברתיים וקהילתיים רחבי היקף.
עבודותיה הוצגו במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות, וכן במרחב הציבורי, בין היתר בכיכר רבין ובחופי תל אביב. בנוסף הציגה בגלריות ותערוכות שונות בישראל.
צ'צקס היא דוברת ועידת TEDx ומרצה במסגרת תוכנית מצפן של משרד החינוך.[5]
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשואה ואם לארבעה.
גישה אמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'צ'קס היא אמנית רב־תחומית המושפעת ממסורת הרדי מייד ומהפופ ארט. עבודותיה משלבות חפצים קיימים, צעצועים שבורים ודימויים מחיי היומיום. בחלק מעבודותיה היא משתמשת באובייקטים מוכרים מן התרבות הפופולרית והיומיומית, בעיקר בצעצועי פלסטיק, אך בניגוד למסורת הפופ ארט שעסקה לעיתים בהאדרת תרבות הצריכה, העבודות עוסקות בהתבוננות בקיים, שימוש חוזר, אובדן ערכים ובניסיון ליצור משמעות חדשה מתוך מה שנזרק או נשבר.
יצירותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"הקרקס"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרקס הוא המיצב הראשון אותו יצרה צ'צ'קס כאמנית עצמאית, והוא מתכתב עם זכרונות הילדות שלה מפתח תקווה, בסמוך לגן החיות העירוני והמוזיאון הזואולוגי, והומאז' ל"קרקס" של אלכסדר קלדר (1955). בעבודה השתמשה בחלקי צעצועים ויצרה אסמבלז'ים מאולתרים, שהפכו למעין פורטרט עצמי, המציג את התכונות המתקיימות בה כלוליינים על זירת קרקס.[6][7]
"המאוורר"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאוורר "סטאר" בגובה שישה מטרים הוצב בכיכר רבין ופיזר רוח באמצעות מערכת סולארית. לדבריה, הרעיון נולד בעקבות המחאה החברתית בישראל (2011). הפסל הוצב בכיכר רבין ביולי-אוגוסט 2012 כחלק משנת האמנות בעיר, וכבשורה לשינוי, רוח חדשה, וגעגוע לבית ישראלי.[1]
"יומולדת"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המיצב יצרה לרגל חגיגות ה-50 של מוזיאון ישראל. המיצב, שהוצג באגף הנוער של המוזיאון, דימה שולחן יום הולדת ישראלי וכלל רכיבי סאונד, ריח ומרקמים למישוש, תוך הזמנת הקהל לקחת חלק פעיל בחוויה.
"כדור הים"
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסל "כדור הים" הוצב לראשונה בשנת 2019 בחוף גורדון בתל אביב, בשיתוף עיריית תל אביב-יפו, ושוב ב-2023. הפסל הורכב מאלפי פריטי פסולת שנאספו מהחופים ביחד עם מתנדבים.[8]

הפרויקט היה השיא במעבר בין עיסוק אישי בצעצועים לפעילות סביבתית וציבורית רחבה, והעביר מסר לצמצום צריכה ואחריות סביבתית. הפעילות כללה הרצאות, ניקוי חופים, הסברה בנושאי צריכה ושימוש חוזר.[9]
"פופאית"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2020 יצרה את הדמות "פופאית" (Popeyit), המשלבת בין דמותה של אוליב לבין גופו של פופאי. הדמות נוצרה מתוך חיבור צעצועים שבורים לגוף חדש, וכן כביטוי למשבר שחוותה - "להרכיב בתוכי שלם חדש".[2]
"פופאית" הפכה לסדרת עבודות אמנות הכוללת ציורים, פסלים, ציורי קיר ומיצבים, וכן להרצאות ותכנים העוסקים ביזמות, עוצמה נשית, בחירה והנעה לפעולה.[10]

שני ציורי קיר של "פופאית" נמצאים בקריית המלאכה בתל אביב: "The strogest beliver" ברחוב התנופה 1 ו-"Hope" ברחוב המפעל 6.
עבודות מהסדרה הוצגו בין היתר בתערוכת היחיד "פופאית - החופש להיות" בגלריית החווה בחולון, במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון ובמרכז הגאה ברמת גן, וכן במוזיאון העיר תל אביב.
היצירה זכתה להכרה מחברת King Features Syndicate, כיצירה אמנותית שהיא נגזרת לדמויות של פופאי ואוליב.[11]
"הדגל של הדגלים ופרויקט הדגל"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2018, במהלך חגיגות 70 שנה למדינת ישראל, צבעה את שיערה בכחול והכריזה על עצמה כ"דגל". פעולה זו סימנה את תחילתו של עיסוק אמנותי בזהות ישראלית.

את העבודה "יום העצמאות - הצעצועים הם המילים שלי" יצרה באותה השנה, כשזו הפכה למניפסט האמנותי - חברתי שלה. כמו כן יזמה את "לכל איש יש זר" - סדרת מפגשים עם משפחות שכולות, בהם יצרו ביחד זרי אבלות מחפצים וצעצועים. אלו הובילו בהמשך ליצירת "הדגל של הדגלים" The Flag of Flag ו"פרויקט הדגל" The Flag of Flags Project.[12] באותה שנה, במהלך יום העצמאות, הבחינה בדגלי ישראל זרוקים בצידי כבישים וברחובות. לדבריה, פעולת האיסוף נבעה מתחושת הזדהות עם מצבם הפיזי של הדגלים, תחושת אובדן ערך, פרימות, ומתוך רצון "לא לוותר על מה שנשבר". מאז החלה לאסוף דגלי ישראל שנמצאו במרחב הציבורי, לאחר שנשברו, נדרסו ונפלו לשוליים. פעולת האיסוף הפכה לחלק מרכזי בתהליך היצירה.
בשנת 2020 חוברו 30 דגלים שנאספו ליצירת האמנות הראשונה בשם "הדגל של הדגלים". בתקופת הקורונה יצאה עם הדגל למרחבים ציבוריים והחלה לתעד את פעולת הנשיאה וההצבה שלו כחלק מן היצירה, ולהעביר מסר של סיכוי ותקווה. לאחר טבח ה-7 באוקטובר 2023 הרחיבה את הפרויקט והחלה לאסוף ולחבר מאות דגלים שהקדישה לחיילים, אזרחים ויוזמות של תקווה. כל אלו חוברו יחד בפעולה שהייתה עבורה ריפוי. כיום היצירה מורכבת מכ-700 דגלי ישראל שנאספו לאורך השנים, כובסו, תוקנו וחוברו יחד. חלק מהדגלים נתפרו ידנית בחוטי זהב, בהשראת אמנות הקינצוגי היפנית, שבה השבר נשמר כחלק מזהות היצירה.
בשנת 2024 השתתפה עם "הדגל של הדגלים" ב"כנס ההקשבה הישראלי השלישי", שם קיימה על הבמה מיצג תפירה חי של דגלים כחלק מהאירוע. באותה שנה השתתפה גם בתערוכה "בין שחיקה לתקווה",, בבית רדיקל, תל אביב שעסקה ביצירה בתקופת משבר, התפוררות והתחדשות.[13]
מתוך היצירה התפתח "פרויקט הדגל" (The Flag of HOPE Project), יוזמה אמנותית-חברתית העוסקת בזהות, שייכות, אחריות אזרחית וחיבור בין קהילות באמצעות אמנות ושימוש חוזר. במסגרת הפרויקט מקיימת הרצאות, מפגשי השראה, סדנאות ומערכי שיעור בבתי ספר ובקהילות ברחבי ישראל.
הפרויקט לווה במסר "להרים את הדגל זה להרים את עצמנו", שהפך לאחד המשפטים המזוהים עמו.[14]

בשנת 2025 הוצגה תערוכת הבכורה של הפרויקט בגלריית סטפני כהן בטרמינל עיצוב בת ים.
בשנת 2026 יזמה פעילות חינוכית בבתי ספר ברחבי ישראל, במסגרתה הוזמנו תלמידים וצוותי הוראה במחוז מרכז של משרד החינוך ליצור גרסאות קהילתיות של "הדגל של הדגלים" לפי המודל שפיתחה: איסוף דגלים, ניקוי, תפירה וחיבורם ליצירה משותפת. יוזמת פרויקט הדגל התקיימה בעשרות בתי ספר וכללה הפצת קולות קוראים, איסוף דגלים משומשים, תפירה וחיבורים בין תלמידים, צוותי חינוך וקהילות מקומיות, וכן מערכי שיעור, ובשיאם צילום משותף של מאות תלמידים מרימים את הדגלים שיצרו בהשראתה.
כמו כן היצירה פתחה את גמר גביע המדינה בכדורגל 2026, שהתקיים באצטדיון טדי בירושלים, לעיני 30,000 צופים ומאות אלפים בטלוויזיה, ביוזמת ההתאחדות לכדורגל וילדים בתוכנית סיסמה.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2026 - "פופאית", המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון. אוצר: יובל כספי[15]
- 2026 - "פופאית", מוזיאון העיר תל אביב. אוצרת: יעל מסר
- 2025 - "פרויקט הדגל", הגלריה החברתית ע"ש סטפני כהן, טרמינל עיצוב, בת ים. אוצרת: אילה לנר כרמלי
- 2024 - "בין שחיקה לתקווה", בית רדיקל, תל אביב. אוצרת: חנה רוטשילד
- 2024 - "המוזיאון הראשון שלי", מוזיאון האדם והחי, רמת גן וקריית המוזיאונים פתח תקווה. אוצרת: שלומית עצבה ברנע
- 2022 - "פופאית - The stronger beliver", גלריית אהבה, כיכר קדומים, יפו. אוצר: סער עזימי
- 2021 - "והלוליין מסתתר בתהומו", גלריית זוזו, עמק חפר. אוצרת: רותי שגיא
- 2015 - "יומולדת" מוזיאון ישראל, ירושלים. אורנה גרנות
- 2014 - "טוי סייקל", מוזיאון יפו לעתיקות. אוצרת: לימור להב מרגוליס
- 2011 - "צעצוע" נמל תל אביב. אוצרות: איה זינדל שהם, לימור להב מרגוליס
- 2002 - "שאלה של טעם", מוזיאון ישראל ירושלים. אוצרות: חגית אלון, סמדר גפני
- 2000 - "בחפץ לב" מוזיאון תל אביב. אוצרת: שרה ריימן שור
יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2025 - "פופאית" - המרכז הגאה רמת גן
- 2024 - "פופאית - החופש להיות", גלריית החווה, חולון. אוצרת: נורית טל-טנא
- 2018 - "צעצועיזם", המשכן לאמנות בית מאירוב, חולון. אוצרות: טל טנא צ'צ'קס, גיל ריבה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טל טנא צ'צ'קס
טל טנא צ'צ'קס, ברשת החברתית פייסבוק
טל טנא צ'צ'קס, ברשת החברתית LinkedIn
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 יקרר את המחאה? מאוורר ענקי נחת לפתע בכיכר רבין, באתר Ynet
- 1 2 צפורה רומן, האמנית טל טנא צ'צ'קס יצאה מבור כלכלי בזכות דמות מצוירת, באתר ynet, 11 במרץ 2022
- ↑ יזמות חברתית-סביבתית, אמנות למכירה, הרצאות וסדנאות בשימוש חוזר, באתר popeyit.com
- ↑ שרון קנטור, עד שנמצא מקום: האמנית טל טנא צ'צקס הופכת כלים פרסומיים לאמנות, באתר "Time Out ישראל", 14 ביוני 2015
- ↑ Tal Tenne Czaczkes (2019-10-27), MeRoar TEDxJaffaWomen 2018
- ↑ יואב בירנברג, כן הצעצוע שלך, באתר ידיעות אחרונות, 29 ביוני 2018
- ↑ סיפור של צעצוע, באתר xnet
- ↑ i24NEWS, Giant plastic ball sends Tel Aviv beachgoers an urgent message, i24NEWS, 2022-08-20 (באנגלית)
- ↑ 50 ימים ו-50 שקיות הפתעה: האמנית שמנקה את החוף לכבוד יום הולדתה ה-50, באתר ynet, 8 באוקטובר 2021
- ↑ עמית סנדיק, לקום ולעשות: הפופאית של טל טנא צ׳צ'קס בגלריית החווה, באתר "פורטפוליו", 3 באוקטובר 2024
- ↑ Three artists, three questions: Immersed in colors | The Jerusalem Post, The Jerusalem Post | JPost.com, 2026-05-09 (באנגלית)
- ↑ Steinberg, Jessica (2026-05-19). "Using discarded Israeli flags, artist tries to stitch divided country together". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909.
- ↑ האמנית שהפכה דגלי ישראל זרוקים לסמל של תקווה ואחדות, באתר וואלה, 3 ביולי 2024
- ↑ האמנית טל טנא צ'צ'קס: "זה צבט לי את הלב – גם אני הרגשתי שאני דגל שבור", באתר מעריב אונליין, 3 בספטמבר 2025
- ↑
נירית אנדרמן, המוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה עבר למבנה חדש, הביקורת והסאטירה נעלמו, באתר הארץ, 21 בפברואר 2026