טמה שניידרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טמה שניידרמן

טֶמָה שניידרמן (לעיתים: טאֶמָה, או: תֶמָה) (1917-1943), הייתה בתקופת השואה קשרית בתנועת "דרור" בביאליסטוק ובווילנה. הביאה לוורשה את הידיעות הראשונות על רצח היהודים בפונאר. בת זוגו של מרדכי טננבוים. נרצחה בטרבלינקה.

פעילות בתנועת "דרור"[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשנת 1917 בוורשה שבפולין, למדה בגימנסיה פולנית. הכירה את מרדכי טננבוים והצטרפה לתנועת "דרור". בראשית מלחמת העולם השנייה עזבה את וורשה ונסעה מזרחה יחד עם טננבוים, בתחילה לקובל ומשם לוילנה.

בתפקיד קשרית הארגון היהודי הלוחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סגירת גטו וילנה נשארה מחוץ לגטו ושימשה קשרית תנועת "דרור" ושל הארגון היהודי הלוחם בין שטחי הגנרלגוברנמן, השטחים שסופחו לרייך השלישי ואוקראינה. המשיכה לקיים את הקשר התנועתי תחת שם המחתרת ונדה מאיבסקה. מרדכי טננבוים כתב עליה: "טאמה - ביקרה בכל גיטו, ידעה את החיים היהודיים והצרות בכל עיר ועיירה - אוצר חי של ידיעות ואינפורמציה על הסבל והמרטירולוגיה של יהדות פולין. הביאה בשורת התנועה לכל מקום, לכל חבל. ובבואה, כמה שמחה: ידיעות, אינפורמציה, כסף, חומר תנועתי"[1]. במכתביו סיפר כיצד "בעיירות היו מספרים אגדות על הנוצריה הצעירה בעלת הצמות, שמביאה - בשם 'פולנים טובים' - עזרה וכסף. קראנו לה בהלצה '27 איקס' - שם של סרט ריגול מפורסם מלפני המלחמה עם מרלן דיטריך"[2].
בדצמבר 1941 חזרה לווילנה יחד עם לונקה קוז'יברודסקה, קשרית "דרור". הן ביצעו משימות חשאיות רבות עבור התנועה בווילנה, בביאליסטוק ובוורשה. תפקידן היה להעביר תחמושת ועיתונים של התנועה, ללוות חברים שעברו מעיר לעיר ולהפיץ מידע על הרצח ההמוני[3]. בינואר 1942 עלתה חשיבותה של ביאליסטוק כמרכז פעילות ושניידרמן החלה לפעול לחידוש הקשרים בין החברים והחברות ששרדו מן האקציות ועוררה אותם לפעולה התנועה[4].
לאחר מאסרה של לונקה קוז'יברודסקה הייתה לקשרית היחידה של תנועת "דרור" בין ורשה ומחוזות המזרח. באוגוסט שבה לביאליסטוק ובפיה תיאור האקציה בוורשה וקריאה לחבור לפרטיזנים ביערות. מביאליסטוק נסעה גם לגרודנה כדי להעביר גם לשם את הידיעות. חברי "דרור" בגרודנה התייעצו איתה והחליטו לבוא במגע עם אנשי מחתרת ביער ולרכוש נשק[5]. היא קיימה קשר קבוע בין ביאליסטוק לורשה והעבירה לאנשי המחתרת בוורשה מידע, כסף ונשק. צביה לובטקין העידה:

הקשריות הן שהיו מביאות נשק לגיטאות - נשאו אותו מעיר לעיר והכניסוהו אל בין החומות. בדיקות חמורות היו בודקים הגרמנים והן הוליכו אותם שולל כשהנשק על גופן, או טמון בכיכרות לחם. לתמה קרה פעם מקרה מבדח במקצת: היא נסעה ברכבת, ורימוני-יד טמונים בתחתוניה. לרוע מזלה נתפנה מקום ישיבה והגויים ברוב אדיבותם הפצירו בה לישב. היא ידעה שאם תשב עלולה היא לסכן את עצמה ואת הנוסעים. למזלה הצליחה להסיח את דעת הנוסעים ויצאה מן המיצר בשלום.[6]

בתיעוד גטו ורשה במלחמת העולם השנייה היה שמה אחד מהשמות שהיו סמל לפועלן של נשים בארגוני המחתרות הלוחמות. כשכתב ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום על הקשריות בארגונים אלה, תיאר אותן בתור "הפרומקות, הליונקות והטימות", כאשר הלוחמות פרומקה פלוטניצקה, לונקה קוז'יברודסקה וטמה שניידרמן משמשות לו כסמל[7].

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בינואר 1943 נקראה על ידי הנהגת הארגון היהודי הלוחם להגיע מביאליסטוק לוורשה כדי להעביר לממשלת פולין הגולה בלונדון מידע ומסמכים חשאיים על החלטת היינריך הימלר להגביר את קצב ההשמדה של היהודים. היא הביאה איתה סכום כסף גדול, מתנת אפרים ברש, ראש היודנראט בגטו ביאליסטוק וידיעות על התקדמות פעולות ההגנה של היהודים שם. היא הגיעה לוורשה ב-17 בינואר 1943[8]. למחרת נתפסה עם שתי חברותיה הקרובות, לאה פרלשטיין ושרה גרנטשטיין, גם הן לוחמות[9] ונשלחה לטרבלינקה. פרטי מותה המדויקים אינם ידועים, במותה הייתה כבת 25[10]. בקרב חברים וחברות בפולין סימנו הידיעות על מותה את קצה התקווה: "מווארשה אין לנו כל ידיעה [...] מסתבר שניספו כולם עד אחד", כתבה ציפורה בירמן באפריל 1943 בקיבוץ תל-חי שפולין, "טאמה נסעה ואף ממנה אין כל ידיעה. הרגשה איומה: נשארנו אחרונים"[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעמי שימשי, "לונקה וטמה - קשריות מובילות בתנועת 'דרור' בפולין הכבושה", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, תל אביב: הוצאת אוצר המשפט, 2006.
  • טמה שניידרמן באלבום גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה (עורך: דני דור), בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 113-114.
  • שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
  • צביה לובטקין, בימי כליון ומרד, לוחמי הגטאות: הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1979.
  • יצחק צוקרמן, שבע השנים ההן, לוחמי הגטאות: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק צוקרמן, משה בסוק (עורכים), ספר מלחמות הגיטאות, בית לוחמי הגטאות, 1954, עמ' 383.
  2. ^ מצוטט מתוך נעמי שימשי, "לונקה וטמה - קשריות מובילות בתנועת 'דרור' בפולין הכבושה", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, תל אביב: הוצאת אוצר המשפט, 2006, עמ' 151.
  3. ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 141-142.
  4. ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 144-146.
  5. ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 148-149.
  6. ^ צביה לובטקין, בימי כליון ומרד, לוחמי הגטאות: הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1979, עמ' 57.
  7. ^ שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 31.
  8. ^ ספר מלחמות הגיטאות, עמ' 758.
  9. ^ דני דור (עורך), גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה, בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 114.
  10. ^ לובטקין, בימי כליון ומרד, עמ' 239, ראו גם: ספר מלחמות הגיטאות, עמ' 758.
  11. ^ ציפורה בירמן, "מגורדנו וביאליסטוק", ספר מלחמות הגיטאות, עמ' 396-397.