טמוס מצוי
 טמוס מצוי | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד-פסיגיים |
| סדרה: | טמוסאים |
| משפחה: | טמוסיים |
| סוג: | טמוס |
| מין: | טמוס מצוי |
| שם מדעי | |
 Dioscorea creticaקאדיק ווילקין, 2002 | |
טָמוּס מָצוּי (שם מדעי: Dioscorea cretica, שם נרדף: Tamus communis) הוא צמח עשבוני מטפס רב-שנתי ממשפחת הטמוסיים (Dioscoreaceae), בעל פקעת (גאופיט), קירח ודו-ביתי (פרחיו חד-מיניים ונמצאים על פרטים נפרדים). פריחתו מחודש פברואר ועד אפריל, ובקיץ מתייבש חלקו העליון ופירותיו האדומים והבשרניים, בולטים לעין על רקע הגבעולים והעלים החומים והקמלים. הצמח גדל בעיקר באזורים סובטרופיים ותחום תפוצתו משתרע מעיראק דרומה דרך סוריה, לבנון עד ישראל, ומערבה אל טורקיה, איי מזרח הים האגאי, כרתים, יוון וקפריסין[1].
בעבר נחשב טמוס מצוי למין אחד רחב תפוצה. מחקר פילוגנטי עדכני (2023) פיצל אותו לשלושה מינים נפרדים: טמוס מצוי במובנו המצומצם, הנפוץ במערב ובמרכז אירופה; טמוס נאכל (Dioscorea edulis), הגדל באיי מקארונזיה; וטמוס כרתי (Dioscorea cretica), הנפוץ במזרח הים התיכון וכולל את האוכלוסיות בישראל[2]. בהתאם לכך, הערך עוסק בטמוס כרתי, אשר ממשיך להיקרא כאן בשם טמוס מצוי, עד שתתקבל החלטה רשמית מוועדת השמות.
בנוסף אליו, גדל בישראל מין נוסף ממשפחת הטמוסיים – טמוס מזרחי (Dioscorea orientalis) – מין אנדמי לישראל וללבנון, שהוכר אף הוא במחקר זה כמין עצמאי ומובחן. על ההבדלים בין שני המינים ראו בפרק "מורפולוגיה" ועיינו גם בפרק "טקסונומיה". טמוס מזרחי דומה לקיסוסית קוצנית, אך בשונה ממנה – הוא אינו מעוצה, אינו קוצני ואינו יוצר סבך צפוף המקשה על התנועה בעובי החורש.
שמותיו של טמוס מצוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם העברי לטמוס הוא תעתיק שמו המקובל שנים רבות. השם הפופולרי של טמוס "yam" מקורו במערב אפריקה, והוא התגלגל לאנגלית דרך השפות של עבדים אפריקאים שהובאו לאמריקה. המקור הוא ככל הנראה במילה: "nyami" או "nyam" בשפות כמו פולאני (Fulani) ואיקבו (Igbo), שמשמעותה "לאכול". במהלך הסחר הטרנס-אטלנטי, מינים של דיוסקוריה (בעיקר Dioscorea rotundata ו-D. cayenensis) שגודלו ונאכלו בהרחבה באפריקה הובאו גם לאיים הקריביים ולאמריקה הדרומית, והמילה "yam" נטמעה באנגלית לתיאור אותם שורשים עמילניים המשמשים למאכל. ראו במילונים Dictionary.com ו-Merriam-Webster.
פנולוגיה – מחזור חיי הצמח
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחות העלווה מתחילה בסוף אוקטובר ונמשכת עד סוף מאי. הנצר החד-שנתי נובל מדי שנה, אך אחר הגשם הראשון חלה התחדשות מן הפקעת ולבלוב, בתוך שבועות אחדים מגיע הצמח עד לגובה של מטר אחד או שניים, תוך השתרגות הגבעול הדק והרך על עצמים.
התפתחות העלווה מתחילה בסוף אוקטובר ונמשכת עד סוף מאי. הגבעול החד-שנתי (הנצר) נובל מדי שנה, אך לאחר הגשם הראשון מתחילה התחדשות מהפקעת, והצמח מלבלב במהירות. בתוך שבועות אחדים מתפתח גבעול דק ורך, המטפס באמצעות השתרגות לגובה של מטר אחד או שניים.
הפריחה נמשכת מסוף ינואר ועד תחילת מאי – מאוחרת וארוכה מזו של טמוס מזרחי, שפורח מסוף נובמבר ועד תחילת פברואר.
הפירות הירוקים מופיעים מאמצע אפריל, מבשילים ומאדימים במהלך חודש יולי. בקיץ מתייבש החלק העליון של הצמח, ופירותיו האדומים והבשרניים בולטים לעין על רקע הגבעולים והעלים החומים והקמלים.
תהליך הפצת הזרעים נמשך מאוגוסט ועד סוף ספטמבר[3], ומתבצע באמצעות ציפורים הנמשכות אל הענבות האדומות והעסיסיות. הזרעים הקשים עוברים דרך מערכת העיכול ומופרשים עם הצואה. הפקעת החדשה, המתפתחת מהנבט, שוכנת בעומק של 5 עד 20 ס"מ; קליפתה חומה כהה, וצורתה מוארכת ואינה סדירה[4].
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת הטמוסיים (Dioscoreaceae) כוללת 657 מינים בארבעה סוגים[5]. בחלק מהרשימות הטקסונומיות המובילות נחשב שם הסוג Tamus לשם נרדף, ומיניו אוחדו עם הסוג הגדול והעיקרי במשפחה – "דִיוֹסְקוֹרֵיאָה" (Dioscorea), הכולל כיום 634 מינים. מתוכם, רק שניים גדלים בר בישראל וסביבתה: "טמוס מזרחי" ו"טמוס מצוי"[6][3]. האחרון פוצל באחרונה לשלושה מינים, ולפיכך, לפי השיטה הטקסונומית החדשה – שעדיין נבחנת ונבדקת – "טמוס מצוי" הגדל בישראל מזוהה כיום כ"טמוס כרתי" (Dioscorea cretica)[1].
מכלול המינים שהשתייכו בעבר לסוג Tamus מאוגדים כיום בענף אבולוציוני (clade) ייחודי בתוך הסוג Dioscorea, הקרוי ענף טמוס (Tamus clade). ענף זה מובחן משאר הענפים בסוג Dioscorea בפרי מסוג ענבה בשרנית, בניגוד למרבית המינים האחרים שבהם הפרי הוא הלקט תלת-כנפי (three-winged capsule), יבש ונפתח בעת ההבשלה, כאשר הזרעים עצמם מכונפים. מבנה זה משמש להפצה ברוח, והוא מאפיין מרכזי בקבוצה. לעומתו, במיני ענף טמוס הפירות עסיסיים, אדומים ואינם נפתחים, ובשל כך הם מופצים כנראה באמצעות בעלי חיים.
בדיוק הבדל זה – פרי בשרני לעומת פרי יבש ומכונף – נחשב במשך שנים כהבדל מורפולוגי משמעותי דיו כדי להצדיק את ההבחנה בין שני סוגים נפרדים: Tamus ו-Dioscorea. רק עם התקדמות המחקר הפילוגנטי, ובייחוד בעשור האחרון, התברר כי המינים של Tamus מקוננים בתוך העץ האבולוציוני של Dioscorea, כלומר הם שייכים לאותה שושלת טבעית (מונופילטית) – קבוצה הכוללת את כל הצאצאים של אב קדמון משותף אחד, ואותו בלבד. לפיכך, הוחלט לאחד את הסוגים לשם שמירה על מונופיליה – אף שהדבר כרוך בהפחתת חשיבותם של הבדלים חיצוניים בולטים.
שינוי נוסף ומשמעותי במיון התרחש בעקבות מחקר גנומי רחב שהתפרסם בשנת 2023. מעבר לאיחוד הסוגים, המחקר גם פיצל את המין Dioscorea communis (טמוס מצוי) לשלושה מינים עצמאיים: טמוס כרתי (Dioscorea cretica), הגדל בישראל ובמזרח אגן הים התיכון; טמוס אכיל (Dioscorea edulis), אנדמי לאיי מקארונזיה (כגון האיים הקנריים ומדיירה); וטמוס מצוי במובנו המצומצם (Dioscorea communis), הנפוץ בעיקר במערב אירופה ובמרכזה[^1]. שני שינויים אלה – האיחוד והפיצול – ממחישים את המעבר ממיון מבוסס תכונות חיצוניות אל מיון גנטי, הנשען על ניתוחים מולקולריים של רצפי DNA.
בעקבות מחקר גנומי רחב שהתפרסם בשנת 2023, פוצל המין Dioscorea communis (שנחשב בעבר לטמוס מצוי במובנו הרחב) לשלושה מינים עצמאיים: טמוס אכיל (Dioscorea edulis), אנדמי לאיי מקארונזיה (כגון האיים הקנריים ומדיירה); טמוס מצוי (Dioscorea communis) במובנו המצומצם, הנפוץ בעיקר במערב אירופה ובמרכזה; וטמוס כרתי (Dioscorea cretica), הגדל במזרח אגן הים התיכון, ובכלל זה גם בישראל. מין אחרון זה הוא הטמוס הקרוי בישראל "טמוס מצוי" – הן בשפת העם והן בספרות המקצועית – והוא שיוצג בערך זה עד שתתקבל החלטה רשמית אחרת של ועדת השמות.
תפוצה בעולם ובישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד שמרבית 634 מיני הבר של הסוג טמוס (Dioscorea, ממשפחת Dioscoreaceae, המכונים "יאם" – yam) גדלים באזורים טרופיים, מינים אחדים מצויים גם באזורים ממוזגים, ובהם התפתחו מאפיינים מורפולוגיים ייחודיים. לדוגמה, רק שישה מינים ידועים מהאזור הים־תיכוני–מקארונזי, והם משתייכים לשלושה ענפים אבולוציוניים (clades):
- ענף Stenophora, כולל שני מינים: טמוס בלקני (Dioscorea balcanica), שמוצאו במונטנגרו ואלבניה, וטמוס קווקזי (D. caucasica), הנפוץ בגאורגיה וברוסיה הקווקזית.
- ענף Borderea, הכולל שני מינים אנדמיים, ברורים ומוגבלים להרי הפירנאים: טמוס שוארדי (D. chouardii) וטמוס פירנאיקה (D. pyrenaica); ענף זה מתאפיין בהלקט המכיל זרעים חסרי כנפיים.
- ענף Tamus, המתאפיין יותר בפרי מסוג ענבה (ולא הלקט מכונף המכיל זרעים מכונפים) ונפוץ יותר ברחבי אגן הים התיכון, מקארונזיה ואירופה האטלנטית.
שני מינים בלבד מענף Tamus גדלים בר בישראל:
- טמוס מזרחי (Dioscorea orientalis), מין אנדמי ונדיר הבלעדי לישראל וללבנון. בישראל, טמוס מזרחי גדל בבתי-גידול טבעיים בלבד – חורש ויער ים-תיכוני, ולעיתים גם בבתות – בעיקר באזורים הרריים בצפון הארץ ובמרכזה. הוא מצוי בחרמון, בגליל העליון, בגליל התחתון, בכרמל, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר בגולן, בשרון ובשומרון; ונדיר מאוד בעמק יזרעאל, בגלבוע ובחוף הכרמל[7].
- טמוס מצוי (Dioscorea cretica) גדל בעיקר באזורים סובטרופיים, ותחום תפוצתו משתרע מעיראק מערבה דרך טורקיה אל יוון ואל איי מזרח הים האגאי, כרתים וקפריסין, ודרומה דרך סוריה ולבנון עד ישראל, שהיא גבול תפוצתו הדרומי. בישראל הוא גדל בישראל, טמוס מזרחי גדל בבתי-גידול טבעיים בלבד – חורש ים-תיכוני, ולעיתים גם בבתות, וכן ביערות נטועים בחבל הים תיכוני. תפוצתו משתרעת בגולן ובחרמון, בעמק החולה (נחל עין זהב) בשפלה המרכזית ובאזורים ההרריים בצפון הארץ ומרכזה (עד שמורת עדולם)[8].
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טמוס מצוי הוא צמח מטפס בעל פקעת, רב-שנתי, חלקו העליון מתייבש (בן חלוף) קירח ודו-ביתי, כלומר, פרחיו הזכריים והנקביים נמצאים על פרטים נפרדים. בפרח נקבי נראים גם שישה אבקנים וגם שלוש צלקות, האבקנים מנוונים (סטמינודים) – שרידים זכריים לא פונקציונליים בפרח נקבי. תופעה זו, המכונה אנדרוציאה שרידית, נפוצה בצמחים דו-ביתיים. הצמח נחשב לדו-ביתי אך לעיתים נראים בפרחים איברי רבייה מנוונים מהמין השני – מה שעלול להטעות במבט ראשון שהצמח חד-ביתי[9].
הפקעת של טמוס כרתי (Dioscorea cretica), המוכר בישראל כטמוס מצוי, היא איבר אגירה תת-קרקעי, דמוי גליל בקוטר של 2 עד 3 ס"מ. הפקעת היא גבעול מעובה בעל רקמה אחידה וללא גלדים, המשמשת לאגירת חומרי תשמורת ולהתחדשות הצמח מדי שנה. בטבע, הפקעת אינה מתרבה וגטטיבית, והתרבות הצמח מתבצעת באמצעות זרעים בלבד. עם זאת, כאשר הפקעת נחתכת או נפגעת, קיימת אפשרות לרבייה וגטטיבית בשיטות גידול מלאכותיות.
הגבעולים דקים, מטפסים באמצעות השתרגות, פשוטים או מסתעפים במידה מועטה, ומגיעים לאורך של עד ארבעה מטרים – בשונה מטמוס מזרחי, שגבעוליו קצרים יותר ולרוב אינם עולים על מטר אחד.
העלים מסורגים, בעלי טרף דמוי ביצה רחבה, שבסיסו לבבי עם מפרץ עמוק וקודקודו חד עד מחודד שמסתיים ומסתיימים בקצה ארוך פחות או יותר או בזיף (mucro). אורכם 3 עד 10 ס"מ, הפטוטרת שווה באורכה לטרף או אף ארוכה ממנו. שפת העלה תמימה, והעורקים בו מסתעפים. בטמוס מזרחי, לעומת זאת, הפטוטרת קצרה על פי רוב מהטרף.
הפרחים נישאים על עוקצים, ערוכים בתפרחות שיבוליות (racemes), מלווים בחפה ובחפית צרים (קווים).
התפרחות שיבוליות, חיקיות ונוטות כלפי מטה, וצירן מפותל (flexuous). הפרחים נישאים על עוקצים מלווים בחפה ובחפית צרים (קווים).
התפרחות הזכריות מרובות פרחים וארוכות מהעלה; עטיף הפרח ירקרק-צהבהב.
התפרחות הזכריות מרובות פרחים וארוכות מן העלה ומן התפרחות הנקביות. התפרחות הנקביות קצרות מהעלה, ומכילות כמה פרחים בלבד.
הפרחים חד מיניים, העטיף פשוט, גביעוני בעל צינור קצר, צבעו צהוב-ירקרק ולא לבן או לילך כשל טמוס מזרחי, האבקנים מספרם 6, העטיף עשוי 6 עלים הערוכים בשני דורים כאשר עלי העטיף עומדים בראש השחלה (השחלה תחתית}, ובכל אחד משלושת המגורות של השחלה 2 ביציות. עמוד השחלה בעל 3 צלקות, כל צלקת מורחבת ומחולקת לשתיים וכפופות אחורנית.
הפרחים נישאים על עוקצים ואינם יושבים כמו בטמוס מזרחי. החפה והחפית המלוות את הפרח בבסיסו דמויי דמוי סרגל. החפה והחפית של טמוס מזרחי הן דמויי ביצה רחבה עם חוד, צמודה לעטיף ובעלות גבשושית בצידן התחתון.
הפרח הזכרי עשוי עטיף דמוי פעמון בעל 6 אונות שוות, 6 אבקנים הקבועים בבסיס העטיף ושריד קצר של השחלה. עטיף הפרח לבן עד לילך, ריחני, פעמוני ובהמשך כוכבי.
הפרח הנקבי עשוי עטיף קצר בעל 6 אונות זעירות, שרידי אבקנים מנוונים (לפעמים) ושחלה עם עמוד שחלה המחולק לשלוש צלקות מורחבות, מחולקות לשתיים וכפופות אחורנית[10].
הפרי ענבה בשרנית בקוטר 8 עד 12 מ"מ, כמעט כדורית, אדומה, לעיתים נדירות צהבהבה. לעומת זאת, בטמוס מזרחי הענבה מוארכת במקצת ולעולם לא צהבהבה. הענבות נחשבות רעילות, במיוחד עבור ילדים.
הזרעים אחדים ועגלגליים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טמוס מצוי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
טמוס מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- טמוס מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
טמוס מצוי, באתר GBIF (באנגלית)- טמוס מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
טמוס מצוי, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Dioscorea cretica (L.) M.Campos, Wilkin & Viruel, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 5-4-2025
- ↑ Miguel Campos, Emma Kelley, Barbara Gravendeel, Frédéric Médail, J M Maarten Christenhusz, Michael F Fay, Pilar Catalán, Ilia J Leitch, Félix Forest, Paul Wilkin, Juan Viruel, Genomic, spatial and morphometric data for discrimination of four species in the Mediterranean Tamus clade of yams (Dioscorea, Dioscoreaceae), Annals of Botany 131, 14-3-2023, עמ' 635–654 doi: https://doi.org/10.1093/aob/mcad018
- 1 2 טמוס, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 234
- ↑ Dioscoreaceae R.Br., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Dioscorea Plum. ex L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ טמוס מזרחי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ טמוס מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, 1989 מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 527
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים כנה 1998: כנה, 1998, עמ' 805-6