טמפל גרנדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טמפל גרנדין
Temple Grandin
Temple Grandin at TED.jpg
לידה 29 באוגוסט 1947 (בת 73)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדע בעלי החיים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • היכל התהילה של נשות קולורדו (2012)
  • מדליית הסליל הכפול
  • היכל התהילה ומוזיאון הבוקרת הלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
www.grandin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טמפל גרנדין, 2011

טמפל גרנדיןאנגלית: Temple Grandin; נולדה ב-29 באוגוסט 1947 בבוסטון, מסצ'וסטס) היא חוקרת אמריקאית למדעי ההתנהגות, סופרת מדע פופולרי ומעצבת סביבות גידול ומכשירי שחיטה מפחיתי סבל לבעלי חיים[1].

גרנדין היא פרופסורית ומרצה מן המניין באוניברסיטת מדינת קולורדו. גרנדין היא אוטיסטית ומומחית בעלת שם עולמי בתכנון מתקני אחזקת בקר. היא פרסמה ספרים רבים, הן בנושאי אוטיזם והן בנושאי התנהגות בעלי חיים. גרנדין קיבלה את התואר השלישי שלה במדעי בעלי החיים מאוניברסיטת אילינוי.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ילדותה של גרנדין לא הייתה מודעות גבוהה לאוטיזם. לכן, בגיל ארבע (1950) היא אובחנה כבעלת "נזק מוחי בלתי מוגדר". היא למדה בגן טרום-חובה לילדים מעוכבי דיבור ובגן חובה ובבית ספר יסודי רגילים, באזור בו יש מעט תלמידים בכיתות בתי הספר. גרנדין החלה לדבר רק בגן טרום-חובה, בגיל ארבע וחצי, והחלה לקרוא רק בגיל תשע. היא מעידה על כך שמושגים רבים שמובנים להרבה ילדים, נעשו מובנים לה רק בגיל מאוחר יותר, ושהיא חושבת בתמונות, כך שכל שפה מילולית נותנת לה תחושה של שימוש בשפה זרה.

גם בנעוריה של גרנדין היא וסביבתה טרם הבינו שיש לה אוטיזם והיא למדה בבית ספר תיכון פנימייתי לנוער מחונן עם בעיות נפשיות. חיבתה לחיות וקרבתה אליהן החלו בבית-הספר התיכון בו למדה, שרכש סוסים זולים שסבלו בעבר מהתעללויות. בספרה "השפה הסודית של בעלי-החיים" היא מסבירה כיצד הלך מחשבתה כאוטיסטית עזר לה להבין את מחשבתן של החיות המבויתות. היא כותבת: "...וכך חיינו יחד בבית-הספר, חבורה של מתבגרים מופרעים וחבורה של בעלי-חיים מופרעים לא פחות".

ב-2010 הפיק ערוץ HBO סרט טלוויזיה בשם "טמפל גרנדין" (אנ'), המבוסס על חייה, בכיכובה של קלייר דיינס. הסרט זכה בפרס אמי וכך גם דיינס.

בשנת 2012 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת המדינה של אריזונה[2].

השפעתה על תעשיית הבשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנדין טוענת כי בשל היותה אוטיסטית, החשיבה שלה דומה לחשיבתן של חיות בכך שהיא מבוססת בין השאר על חשיבה חזותית ולא מילולית. אי לכך היא הייתה מסוגלת להבין את הסבל שעוברות פרות במתקני השחיטה, סבל שנבע מכך שהמתקנים היו ברובם לא מובנים לפרות ומפחידים עבורן, היות שכללו פניות חדות, תאורה המותאמת לעובדים ולא לחיות, ועוד. המתקנים שתכננה מותאמים עבור הפרות, ויוצרים מסלול שבו ברור להן לאן ללכת. הדבר מונע נפילות ופציעות, ומפחית את צורך בהתערבות אגרסיבית של עובדי המתקן. התוצאה היא פחות לחץ, פאניקה, וקריאות מצוקה אצל החיות המובלות לשחיטה.

במילותיה של גרנדין:

"מותר לדעתי לאכול חיות, אבל צריך לעשות את זה נכון. עלינו לתת לחיות חיים טובים, ועלינו לאפשר להן מוות נטול כאב. חיות ראויות לכבוד".

כיום מתקני שחיטה רבים משתמשים בשיטותיה של גרנדין.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טמפל גרנדין וקתרין ג'ונסון, השפה הסודית של בעלי-החיים; מאנגלית: מרים שפס; הוצאת אריה ניר, 2006.
  • טמפל גרנדין וקתרין ג'ונסון, בעלי-החיים הופכים אותנו לאנושיים, מאנגלית: מרים שפס, הוצאת אריה ניר, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טמפל גרנדין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריאל צבל, השפה הסודית של טמפל גרנדין: הערות לספר השפה הסודית של בעלי-החיים, באתר אנימלס
    הכתוביות בסיום הסרט התיעודי על טמפל גרנדין
  2. ^ Honorary Degrees, Arizona State University