טמרין קיסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טמרין קיסר)
קריאת טבלת מיוןטמרין קיסרי
טמרין קיסרי
טמרין קיסרי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: קופים רחבי אף
משפחה: מרמוסטיים
סוג: טמרין
מין: טמרין קיסרי
שם מדעי
Saguinus imperator
Goeldi, 1907
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טמרין קיסרי

טמרין קיסרי (שם מדעי: Saguinus imperator) הוא מין של פרימט מסוג טמרין. תפוצתו בבוליביה ופרו ובברזיל וכמו שאר הטמרינים הוא שוכן עצים ופעיל יום[2]. שמו של הטמרין הגיע בגלל הדמיון בין שפמו לשפם של קיסר גרמניה וילהלם השני.

למין זה שני תת-מינים: טמרין קיסרי שחור אדרת (שם מדעי: S. i. imperator) וטמרין קיסרי מזוקן (שם מדעי: S. i. subgrisescens).

גופו אפור כהה; גפיו, אוזניו וראשו שחור; זנבו כתום ולעיתים שחור. לטמרין שפם גדול ולבן; לתת המין המזוקן יש גם זקנקן לבן. אורך הגוף בין 23 לבין 25.5 ס"מ, אורך הזנב בין 39 לבין 41.5 ס"מ. משקלו 450 גרם.

קבוצת טמרינים היא פוליאנדרית, כל קבוצה כוללת נקבה שליטה אשר מזדווגת עם מספר זכרים. הלידה מתרחשת לאחר הריון שנמשך בין 140 ל-145 יום, שלאחריו נולדים תאומים לא זהים (לעיתים נדירות נולד גור בודד או שלישייה) במשקל 85 גרם. האבות ושאר החברים בקבוצה עוזרים בהעברת הגורים ממקום למקום, וזאת עד ל-7 שבועות מהלידה. בגיל זה הגורים מפסיקים לינוק ומתחילים לאכול מזון רך ועלים. בגיל 10 שבועות הגורים הופכים להיות עצמאיים לחלוטין. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 16–20 חודשים.

מין זה חי בשבי עד 17 שנה ובטבע כ-10 שנים[3].

תפוצתו של הטמרין במדינות אקרי שבמערב ברזיל, בצפון בוליביה ובדרום-מזרח פרו. הוא חי ביערות גשם טרופיים משניים בעיקר, אך גם ביערות ראשוניים, עד לגובה 300 מטר מעל לפני הים. על העצים, הטמרין נמצא בגובה של 15–30 מטר מפני הקרקע. הם חיים בלהקות של בין 3 ל-8 פרטים, ולעיתים נדירות אף 13 פרטים. שטח של קבוצת טמרין הוא 300–400 דונם.

טמרין זה, כמו שאר מיני הטמרין, אוכל חרקים, פירות ותפליטי עצים. בעונה הגשומה 97% מהמזון הטבעי שלו הוא פירות, ובעונה היבשה רוב המזון הטבעי הוא נקטר הניגר מהעץ.

לטמרין זה מספר טורפים אפשריים, בעיקר מיני נחשים, לטאות גדולות וחתולים קטנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טמרין קיסרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]