תנטוס
 | |
| תרבות |
דת יוון העתיקה  |
|---|---|
| אלים מקבילים |
האנשה של המוות, מורס (מיתולוגיה) |
| אב |
ארבוס |
| אם |
ניקס |
| אחים |
היפנוס |
| בן או בת זוג |
Macaria |
| צאצאים |
לינקוס |
  | |
תָנָטוֹס (ביוונית: θάνατος; באופן מילולי: "מוות") היה התגלמות המוות במיתולוגיה היוונית. הוא שכן בעולם התחתון ונחשב לישות מפחידה ביותר, המביאה איתה את צינת הלילה ואימת המוות. בקרב הרומאים הוא נודע כמוֹרְס (Mors).[1]
מיתולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במיתולוגיה היוונית, תנאטוס הוא אל המוות. הוא בנם של ניקס (לילה) וארבוס (חושך) ואחיו התאום של היפנוס. כמו ילדים רבים של ניקס, תאנטוס הוא "התגלמות המוות" יותר מאשר אל.[2]
התיאורים של תנטוס נוטים לסתור את עצמם, שכן לפעמים הוא מוצג בתור ישות שנואה ומאיימת ופעמים אחרות הוא מוצג בדרך מכובדת.[3]
בספרות היוונית, תנאטוס מוזכר ב"איליאדה" של הומרוס כאחיו התאום של היפנוס, התגלמות השינה. הסיודוס מציין שתנטוס הוא בנה של ניקס, אלת הלילה, ומציין שהוא (כמו אחיו) נולד מבלי שניקס קיימה יחסי מין.[4]
הוא גם מופיע במחזה "אלקסטיס" מאת אוריפידס, בה הוא לוקח את נשמתה של דמות הכותרת, אחרי שהקריבה את חייה בשביל בעלה.[5]
התפקיד הבולט היחידי שלו הוא במיתוס של סיזיפוס, בו המלך סיזיפוס מנסה לכבול את תאנטוס, ומצליח לרמות את המוות פעמיים.[6]
תנטוס כמעט ולא מופיע בסיפורי המיתולוגיה, ומעולם לא הייתה לו כיתת פולחן מרכזית. בשלב מאוחר יותר, דמותו של האדס, אל השאול ושליט המתים, האפילה על דמותו של תנטוס ותפסה את מקומו.
באומנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצעות בחינת דימויים ששרדו של תנטוס, מומחים יכלו להסיק כיצד אל המוות נתפס מבחינה תרבותית על ידי העם היווני העתיק.
היוונים העתיקים היו משתמשים בלקיטוס- כד לאחסון שמן ובושם- כחלק מטקסי הקבורה והראו חשיבות כיבוד המתים בתרבות היוונית העתיקה. הלקיטוס נמצאו בעיקר בקברים אתונאים ועוטרו בדיוק וקשב רב.
באמנות תואר תנטוס כגבר צעיר ומכונף ובדרך כלל נושא חרב על מותניו.[2] תנטוס הוצג פעמים רבות על כלי חרס יווניים עתיקים כשהוא נושא חייל שנפל ביחד עם אחיו התאום, היפנוס.[3]
תנטוס מילא תפקיד מכריע בהבטחת קבורה נאותה של המתים, ונוכחותו על כלים אלה משקפת את הכבוד שניתנו לו בהקשר זה. הכללתו של תנטוס, אל שבדרך כלל מתואר כמעורר פחד ושנוא, בטקסים מכובדים היא עדות לאמונה שלהילקח על ידי אל המוות בקרב הייתה נחשב לדרך אצילית ומכובדת למות.
שדה הקרב הוא כאוס מתמיד; השינה והמוות נושאים אותך מהכאוס אל מקום בו אתה מקבל קבורה הולמת.[3]
יצר המוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יצר המוות
זיגמונד פרויד הציג את הרעיון של תנטוס לראשונה ב-1920, במאמרו "מעבר לעקרון העונג".[7]
על פי מודל הנפש הפרוידיאני, האיד מורכב משני אינסטינקטים: ארוס ותנטוס. פרויד ראה את ארוס כיצר החיים, האהבה והתשוקה המינית ואת תנטוס כיצר המוות והתוקפנות. כלומר, היצר המבטא את הכוח ההרסני והאלים שבאדם. פרויד טען ששני האינסטינקטים נמצאים בהתנגשות תמידית זה עם זה.[8]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תנטוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ THANATOS - Greek God of Death (Roman Mors), www.theoi.com
- ^ 1 2 Cierra Tolentino, Thanatos: Greek God of Death | History Cooperative, 2022-08-23
- ^ 1 2 3 Henry Dunn, Art in Death: Exploring the Role of Thanatos in Ancient Greek Art and Culture, West Virginia University Art History Research Journal Vol. 2, Article 9
- ^ Liana Miate, Thanatos, World History Encyclopedia
- ^ The Internet Classics Archive | Alcestis by Euripides, classics.mit.edu
- ^ Mark Cartwright, Sisyphus, World History Encyclopedia
- ^ זיגמונד פרויד, מעבר לעקרון העונג, רסלינג, 1920
- ^ Mark Leith, The end of the other, National Library of Medicine, 2001 ,Oct 16
| המיתולוגיה היוונית – האנשת מושגים | ||
|---|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|