טקס החתונה באפריקה

טקסי החתונה באפריקה כוללים אלמנטים רבים של חגיגיות המתבטאים בצבעים עזים, מנהגים מיוחדים, מוזיקה מסורתית, לבוש חתונה צבעוני וייחודי והילולות גדולות. אחד המאפיינים החשובים הוא הקירוב בין המשפחות אשר בא לידי ביטוי במאפייני הטקס. הטקס בין הגבר לאישה חוגג את המשכיות החיים. במרבית הקהילות באפריקה, בטקס החתונה הכלה מקבלת את הכבוד המרבי, מכיוון שהיא מהווה חוליה מקשרת בין אבא לבין הילד העתידי שלו ולכן היא מגלמת תפקיד חשוב ביותר במשפחה. כלה עשויה לשאת ילד חזק ברחמה וזה אחד הדברים החשובים ביותר עבור האפריקאים. במקומות מסוימים של מזרח ודרום אפריקה משפחת החתן עוברת לכפר של הכלה מתוך אמונה שדבר זה ישמח את הכלה ויתרון ליצירת משפחה בריאה. במקומות מסויימים באפריקה החתונות המסורתיות פוחתות עקב נורמליזציה של חתונות אפריקאיות מערביות לבנות.

סוגי חתונות

באופן כללי, מוסד הנישואין באפריקה מתחלק לשלוש צורות עיקריות:

נישואין בלכידה

בסוג ראשון של נישואין בלכידה, הכלה נחטפת לפני החתונה או בשלב כלשהו במהלכה על ידי חברים של בני הזוג והיא תשוחרר אך ורק לאחר שהחתן יקיים משא ומתן עבורה וישלם כופר הולם. החטיפה יכולה להתרחש מספר פעמים במהלך החתונה, ועל החתן מוטלת האחריות לשים לב שהכלה שלו לא נעלמת. בסוג השני של נישואין בלכידה בני המשפחה והחברים של החתן חוטפים את הכלה. ברגע שמגלים על החטיפה יפגשו בני המשפחה והחברים של הכלה עם בני המשפחה והחברים של החתן ויקיימו קרב מדומה או החלפת מתנות ו/או תשלום בתמורה להחזרת הכלה.

נישואין ברכישה

נישואין בהם החתן רוכש את הכלה מהוריה באמצעות חליפין של חיות משק או רכוש אחר בעל ערך עבור החתן ומשפחתו, בתמורה לאישה. יחסי חליפין אלו היוו בעבר תנאי לקיום החתונה וכיום מתבצעים בצורה סימבולית על מנת לשמר את המסורת. לדוגמה, בשבט זאיר החתן מביא שתי טבעות נחושת או חץ לכלה ולמשפחתה ובזה הזוג הופך להיות מאורס באופן רשמי. בהמשך יוחלפו מתנות נוספות במהלך טקס החתונה, ביניהן סכין שנתן החתן לאבי הכלה אשר מסמל כי הבעל החדש אחראי מעתה לשלומה של האישה ולרווחתה. לעומת זאת, בשבט "ין זולו" החתן נותן בקר (חיית משק) למשפחתה של הכלה במטרה שישמש כביטוח לפרנסה עבור הכלה למקרה בו הנישואין לא יסתדרו והיא תאלץ לחזור למשפחתה.

נישואין בהסכמה/מבחירה

נישואין כפי שהם מוכרים בחברה המערבית, בהם החתן והכלה בוחרים להיות ביחד ולכן מתחתנים. ידוע גם בשם "זיווג של אהבה". סוג נישואין זה הופך לנפוץ יותר באפריקה עם תהליך המודרניזציה ביבשת.

פוליגמיה באפריקה

בניגוד לחברה המערבית בה מקובלת המונוגמיה, בחלק גדול מאפריקה רווחת הפוליגמיה. ב-1981 חוקר בשם מורדוך אשר חקר את תופעת הפוליגמיה באפריקה מתוך 141 קהילות אפריקאיות, מצא ש11 קהילות היו מונוגמיות וכל השאר פוליגמיות (130). פוליגמיה עדיין קיימת באפריקה כיום, אך פחות נפוצה מאשר בשנת 1981. 52 אחוזים מהנשים באפריקה נמצאות בנישואים פוליגמיים. בעקבות התייקרות הולכת וגוברת בכל תחומי החיים, חלה ירידה משמעותית בנישואי פוליגמיה אשר דורשים הוצאות כלכליות גבוהות שלא כל אדם יכול לעמוד בהן. המקור לתחילתה של הפוליגמיה היה התפיסה לפיה אישה לא נשואה היא אישה שאין לה כבוד, והשאיפה החברתית באפריקה והשאיפה להוליד כמה שיותר ילדים. הפוליגמיה הייתה דרך להגדלת הילודה. סיבה נוספת היא שהילדים הפכו לעובדים אשר שהעשירו את הגבר- הגבר הרוויח יותר כסף. עוד סיבה היא אחוזי התמותה הגבוהים של ילדים באפריקה אשר יצרו שאיפה למספר גבוה של ילדים לכל אישה. לבסוף, תמותת גברים בשל מלחמות וציד העמידה בסיכון את המשך השושלת ופוליגמיה נחשבת לשיטה אשר מאפשרת את המשך השושלת. נכון ל-2007, נישואים פוליגמיים שכיחים יותר באזורים נידחים למרות שישנן גם קהילות מרכזיות מיושבות אשר דוגלות בפוליגמיה, בדרך כלל במקומות בהם הנשים פחות מלומדות.

חתונות בקרב קהילת הלהט"ב באפריקה

חוקים לזכויות של להט"בים באפריקה הגיחו לראשונה בדרום אפריקה ודרום אפריקה היא החלוצה האפריקאית שהפכה נישואים חד-מיניים לחוקיים בגבולותיה. עד היום מדינות אחרות באפריקה מאפשרות נישואים הטרו-סקסואליים בלבד. נלסון מנדלה היה הראשון בעולם להכיר בזכויותיהם של בני הקהילה ההומו-סקסואלית ולחוקק חוקים המשווים את זכויות הנישואין שלהם לזכויות של הטרו-סקסואליים.

השנאה כלפי הקהילה הלהט"בית בדרום אפריקה נבעה בעיקר ממדינות הסובבות אותה וחיילי האפרטהייד בדרום אפריקה. המדינות המקיפות את דרום אפריקה רואות קשרים הומו-סקסואליים כלא מקובלים ואף מטילות עונש מאסר של שבע שנים לפחות על הפגנת אהבה חד -מינית בפומבי. גם חיילי האפרטהייד אכפו שאסרו קשרים חד-מיניים וכל מי שנתפס בקשר מסוג זה נשלח לכלא או נרצח. שנאה זו הובילה לרצח המונים משנות ה-60 ועד שנות ה-80. החל משנות ה-90, כמו במדינות רבות אחרות, היה מאבק של בני הקהילה הגאה לקבלת זכויות שוות לבני זוג הטרו-סקסואליים. לבסוף, ב-2006 חוקקה דרום אפריקה את החוק לנישואים חד-מיניים בפרהסיה במדינה והכרה בזוגות חד-מיניים כזוגות חוקיים.

ישנם מספר איים שבהם נישואים חד-מיניים הם חוקיים: האיים הקנריים, סאוטה, מדיירה, מלייה. איים אלה נמצאים לרוב בשליטה של מדינה אירופאית, כגון ספרד, אשר מקיימות את חוקיהן באיים כפי שמקיימים אותם במדינה. לכן ההסכמה בנוגע לנישואים חד-מיניים תלויה במדינה האירופאית. לעומת זאת, ישנה מדינה אחת בלבד בדרום אפריקה שבה הנישואים החד מיניים חוקיים והיא דרום אפריקה.

החתונה הגאה בדרום אפריקה חופפת לחתונה ההטרו-סקסואלית. כלומר, החתונה מתקיימת ברמה המסורתית עם הצבעים, השירים ובסימבוליות של קירוב שתי המשפחות בהתאם לשבטים מהם הם מגיעים. לאחר מכן, מתקיים טקס דתי, המושפע מהדת של בני הזוג, המתקיים במוסד הנישואין הרגיל כגון כנסייה. החגיגה סביב האירוע המשמח הפך לנורמה בדרום אפריקה והזוגות לא רק מתחתנים בדרכם אלא גם מקיימים אורח חיים חופשי והם מוכרים כזוג ברמה חוקית. בנוסף, הזוגות החד-מיניים המגיעים לתייר במדינה גם כן מוכרים מול הרשויות מבחינה חוקית. חופש זה מאפשר ומעודד זוגות הומו-סקסואליים רבים להגיע לתייר באזור ומביא לתיירות רבה ואף לטקסי נישואין מיוחדים באזור המסייעים להם לחגוג את טקס החתונה בצורה חוקית וחופשית.

שמלות חתונה באפריקה

שמלות חתונה באפריקה הן ייחודיות מאוד. ישנם סגנונות שונים לשמלות הכלה, בעיקר מהסיבה שיש בחתונה טקסים רבים ולכל אחד מהם יש להתאים שמלה שונה. כל שמלה היא ייחודית בפני עצמה. על חלקן יש סמלים ועיטורים שונים. השמלות הן מאוד מושקעות, צבעוניות ומחויטות גם בחתונות של בעלי המעמד הגבוה וגם בקרב בני המעמד הנמוך.

יש לציין כי הזמנים השתנו וכיום כבר כמעט ולא ניתן למצוא כלות אשר לובשות שמלות חתונה אפריקאיות מקוריות מה-"אסכולה הישנה", אבל גם על השמלות החדשות יש מוטיבים אפריקאים מובהקים. הבדים השימושיים ביותר עבור שמלות חתונה הם אנקרה ותחרת וואל.

בדרך כלל החתן והכלה מתואמים ביניהם בסוג הבד שממנו נתפרים השמלה והחליפה של החתן כך שלא ניתן לטעות במי הזוג המאושר. כל שמלה נתפרת במיוחד עבור הכלה ולכן הסגנון המיוחד שבו כל כלה בוחרת לתפור את הבדים הוא מה שהופך כל שמלה לייחודית ומיוחדת במינה.

מאכלים מסורתיים בחתונות אפריקאיות

לאוכל המוגש בחתונות באפריקה יש משמעות גדולה משום שרמת ההשקעה של הזוג באוכל המוגש משקפת את רמת האכפתיות שלו מהחוויה שהוא מציע לאורחים. להלן דוגמאות למאכלים קלאסיים אשר מוגשים בחתונות אפריקאיות:

• אורז Jollof: אורז הוא מצרך פופולרי אשר מזוהה באופן מובהק עם תזונת אפריקה ומשתלב בדרכים רבות ומגוונות בתפריט המוגש בחתונות באפריקה. אורז Jollof ידוע בתור "אוכל של מסיבות". זהו אורז בטעם רגיל המותאם לטעם הגנאי המבושל יחד עם עגבניות, תבלינים ובשר.
• בננות מטוגנות: גם כן מבוסס על מצרך עיקרי ביבשת.
• טלה/כבש: מנה בשרית שנהוג להגיש בחתונות. בשר, או יותר נכון Bush Meat הוא חלק חשוב, עיקרי והכרחי בכל אירוע אפריקאי כאשר הטלה והכבש נחשבים למעדני בשר. דוגמאות לתבשילי בשר: בשר יען בנוסח דרום אפריקאי, משוואי וטאג'ין מצפון אפריקה, אוגאלי נא-ניימה צ'ומה ממזרח אפריקה ועוד.
• אגוזים קלויים: הגשה של אגוזים קלויים לאורחים היא דרך להראות להם שהם רצויים ומוזמנים באירוע. עוד מנהג הקיים באפריקה הוא שהגבר יכול להעניק שלושה אגוזים לאביה של האישה אליה הוא מעוניין להינשא כדרך לבקש את ידה ובנוסף, גם הצ'יף של השבט משתמש באגוזים אלו על מנת לקבל החלטות שבטיות.
• יין פאלם: משקה אלכוהולי שמוכן על בסיס פרי הדקל. מתוק ומרענן, מוגש בדרך כלל לצד הארוחה (אדום או לבן).
• בירה מסורתית של דרום אפריקה: הבירה המסורתית הוכנה מדגנים מקומיים, בעיקר דורה. בשל היותה יקרה מאוד, הפכה הבירה לחלק בלתי נפרד מטקסים רבים, למשל טקסי אירוסין וחתונה.
• קוסקוס: מאכל צפון אפריקאי מסורתי העשוי מסולת אשר עוברים התפחה על ידי מים בתהליך של אידוי. ארוחות קוסקוס נחשבות לארוחות חגיגיות בקרב צפון אפריקאים מלוב ועד תוניס. מנת הקוסקוס מוגשת בליווי תבשילים בשריים וצמחוניים.

השפעת האסלאם והנצרות על טקס החתונה באפריקה

התושבים באפריקה הושפעו מדתות הנצרות והאסלאם וחלק מן ההשפעה ניכרת בטקס החתונה כפי שהוא מבוצע כיום. הטקס לא התבסס מעולם על איחוד זוג אוהבים אלא על חיבור בין גבר ואישה בתוך שבט או איחוד שני שבטים דרך טקס החתונה. המשפחה מאז ומעולם היוותה חלק גדול מטקס החתונה המסורתי באפריקה כאשר האיחוד בין שתי המשפחות בא לידי ביטוי בטקס. בעצם, מטרת החתונה היא קירוב של שתי משפחות. גם כיום ניתן לראות בחתונה המסורתית באפריקה המשך של קיום טקס המקרב משפחות כאשר מטרת הטקס היא להמשיך את מסורת זו בחתונה המסורתית בנוסף לקיום טקס חתונה מודרנית.

המודרנה אילצה את המשפחות אפריקאיות לקיים שני טקסי נישואין בתרבות המערבית. טקס אחד מחובר לתרבות המודרנית של ימינו ונעשה בכנסייה, וטקס שני יותר מסורתי אשר כולל מנהגים מסורתיים אשר תוארו לעיל. אפריקנים רבים יסכימו כי מגמות המודרניזציה השפיעו ושינו את טקס החתונה. כיום, אפריקאים מודרניים יעדיפו ללכת לבית המשפט ולהסדיר את הנישואין באופן המקובל בחוק ולא רק להתחתן בטקס מסורתי חגיגי.

נשאלת השאלה איך כל זה התחיל. דעה רווחת אחת היא כי המיסיונרים שהגיעו לאפריקה לא הביאו רק דת אלא גם מסורות משלהם, כגון חתונה בכנסייה. הם השפיעו על הילידים עם הנצרות ומסורות אחרות שלהם שחלקן כוללות לבישת בגדי חתונה מערביים בכנסייה. השפעה זו גדלה לאורך השנים כאשר נשים מתחתנות בשמלה לבנה והגבר לבוש בחליפה.

בנוסף, העובדה כי נישואים פוליגמיים אינם חוקיים כיום ברוב המדינות באפריקה הוא ככל הנראה גם כן בעקבות השפעות מערביות על האפריקאים. אחד ההסברים לכך הוא שהתורה עליה מתבססת הנצרות אינה תומכת בפוליגמיה.

השפעה מערבית נוספת היא החינוך הפורמלי אשר בא לידי ביטוי בירידה במספר נישואי השידוך ועליית גיל הנישואין. צעירים אפריקאים מתחתנים בגיל מבוגר יותר ביחס לגיל הנישואין מלפני דור אחד או שניים, זאת בעקבות מודעות נשים ופיתוח שאפתנות. הנשים כיום לא ממהרות להתחתן בגלל הרצון לפתח קריירה בלב שלם או לספק את עצמן דרך פלטפורמה שעליה הן יוכלו לתרום לצרכים של המשפחה שלהן.

המוסלמים באפריקה ניסו לבצע במסגרת טקסי החתונה את המסורות בהן דגלו מלומדים מוסלמים שונים. אחד הביטויים להשפעות אלו הוא המסורת האפריקנית הנעלמת שכלה צריכה להיות בתולה. ההסברים לרצון לשינוי בתחום זה בקרב האפריקאים מבוססים על התאמה מינית ופריון. עם זאת, האסלאם אינו מאפשר רמה כזו של חופש, דבר המייצר התנגשות בין האסלאם למסורות אפריקאיות.

החוק המוסלמי אינו קובע טקס דתי מיוחד לכריתת חוזה הנישואים (הכתובה). עריכת הטקס מסורה לרשותו של הקאדי או מישהו אחר ולכן אין אפוא אחידות בעריכת הטקסים. לפי מוחמד "אין רווק באסלאם" וכל אדם צריך להתחתן. החוק המוסלמי חושב את הנישואין למעשה אזרחי, התלוי בהצעת צד אחד ובהסכמת צד אחר. לדעת בני סונה, יש להקדים את ההצעה להסכמה על מנת לעמוד על כוונות הצדדים.

כל אלו מזכירים מעט מן המסורות האפריקניות המיושנות יותר ומתיישבות עם המסורת עוד לפני כניסת האסלאם. לכן האסלאם אשר נכנס כדת חזקה מאוד ביבשת אפריקה לא נראית כמי ש"שיבשה" את הליכי החתונה האפריקאית, אלא הוסיפה על המסורות הקדומות.

מנהגים ומסורות בחתונות באפריקה

המנהגים והמסורות בטקסי החתונה באפריקה התפתחו לאורך מאות שנים ולמרות ההתמערבות חלקן עדיין מתבצעות עד היום. ביבשת אפריקה, טקסי החתונה של היום מתקיימים באווירה מסורתית לצד המנהגים המערביים. כלומר, חתונות רבות מתקיימות כאשר הן משלבות אלמנטים מהחתונות האפריקאיות המסורתיות של השבט המקורי של הנישאים. המקום בו מתקיים טקס החתונה אינו רלוונטי לשימוש באלמנטים מסורתיים משום שהזוג הנישא משתמש באלמנטים הקשורים לשבט גם אם אינם גרים בקרבת מקום השבט יותר. המנהגים והמסורות אשר מקיימים תושבי אפריקה אינם חובה בטקס החתונה האפריקאית אלא נעשים על ידי מי שמרגיש שהוא רוצה לכבד את המסורת ממנו הגיע ואת השבט אליו השתייכו אבותיו. נדגים לפי האזורים באפריקה את המסורות הנהוגות באמצעות שבטים מרכזיים מאותו אזור.

צפון אפריקה

לוב

כחלק מן הטקסים שמתקיימים בלוב, ישנו טקס שבו החתונה מתקיימת באוהל בחצר של הבית. הטקס הוא בדרך כלל אסלאמי. חתימת חוזה הנישואין מתבצע בבית הכלה, ואת הטקס והחגיגות יכולים לבצע ביום אחר במקום אחר. גוף הכלה חייב להיות מכוסה לפי המסורת, אך לאחרונה יש כל מיני הקלות והכלה יכולה ללבוש שמלת כלה מערבית וחשופה יותר. בטקס החתונה האסלאמי הזוג הטרי אוכל את ארוחת הערב בבדידות מן האורחים. בדרכם לבית החדש הקהל משליך על הזוג אורז וסוכריות למזל טוב.

מרוקו

רוב החתונות במרוקו מתאפיינות בכך שהחתונה נמשכת בין שלושה ימים לשבוע, תלוי באזור בו המשפחה גרה במרוקו. בחגיגות אלה המשפחות מציגות את עושרן באמצעות בגדים, מוזיקה, אומנות או מאכלים אותם מגישים. שמלת הכלה לרוב עשויה כפתן והיא מעוצבת כחלוק ארוך העשוי. חומרים חלופיים לשמלת הם משי, סאטן, שיפון או בדים עשירים אחרים. ביום החתונה עצמו הטקס מתחיל עם שירים וריקודים, קריאה של פסוקי קוראן ושירים בשבח הנביא מוחמד. בתוך חדר החתונה, החתן והכלה נישאים על כיסא גדול הנקרא "אמריה" כאשר הם מלווים מוזיקה של להקה מסורתית וכך כל האורחים חולקים כבוד לחתן ולכלה. בנוסף, במהלך הטקס הכלה מחליפה תלבושות על מנת להיראות במיטבה לשם כך היא נעזרת בצוות עוזרות.

דרום אפריקה

שבט הזולו

אחת הדרכים לביצוע טקס החתונה במדינת דרום אפריקה באה לידי ביטוי אצל שבט הזולו, השבט הגדול ביותר בדרום אפריקה. המנהג הבולט שבו הוא החלפת הבגדים של הכלה שלוש פעמים כאשר המטרה היא להרשים את החותנים שלה. בנוסף, הכלה חובשת לראשה מחבוש (נוצות רבות ושיער אנושי המייצרים סוג של כתר גדול ומפואר) העשוי משיערותיה של אימה. לאחר מכן ממשיך הטקס בביתו של החתן, שם שוחטים פרה כאות לקבלת משפחתו של החתן אל חיקם של משפחת הכלה. הטקס מסתיים בכך שהכלה מניחה כסף בבטנה של הפרה שנשחטה ולאחר מכן הכלה מחלקת שמיכות לבני משפחתו של החתן כמתנה סופית.

אנגולה

כל זוג העומד להינשא מלווה על ידי יועצת אשר מורה להם מה לעשות בהכנות לקראת הטקס עצמו וגם מה לעשות לאחר החתונה. כמו כן, כל אישה שהגבר בוחר לעצמו עוברת סדרת חינוך אצל "אישה נחשבת" במשפחתו (דודתו או סבתא מצד האב) וכך מבטיח לעצמו רעיה לתפארת. בעבר, החתן היה הולך לעבוד בשדה של אביה של רעייתו לעתיד ובנוסף עוזר בעבודות הבית לאימה של הכלה המיועדת. כיום, בגלל שגברים החלו לעבוד במשרות מלאות, החתן ומשפחתו מעניקים מתנות למשפחה של הכלה במקום. ביום החתונה היועצת סוחבת את הכלה על גבה לבית ארוסה ותפקידו של החתן הוא להכין את המיטה. חשוב לציין שפוליגמיה באנגולה מקובלת יותר ממונוגמיה אך החתן מצידו מחויב לתת יחס שווה לכל אישה איתה הוא מתחתן.

מזרח אפריקה

שבט הנואר

בעוד בשבטים אחרים משדכים בין החתן לכלה או נותנים להם לבחור את הזיווג המתאים להם, בשבט הנואר בוחר הנער בצעירותו את הנערה עמה הוא רוצה להתחתן ואף נוסע למרחקים על מנת למצוא אותה. כל זאת בעזרת חבר אשר מלווה אותו ונקרא על כך "המלווה שלו". הנער יציע נישואין לנערה המוצאת חן בעיניו והיא תסכים רק במידה ויש לו צאן להציע כמתנה. כאשר הנערה מסכימה, הנער חוזר למשפחתו ומבקש את ידה של הנערה ממשפחתה. כל עוד למשפחת הנער ישנו צאן ושם טוב, אין סיבה שידחו את ההצעה. הטקס, הכולל הכנת בירה, נערך בבית הכלה כאשר בבית החתן מתקיימים הילולות, שירים וריקודים אל תוך הלילה. טקס החתונה כולל בתוכו את המיקוח על הצאן בין המשפחות, את ריקוד החתונה וכמובן בצהריים ובערב מעלים עולה בשם החתונה. המיקוח על הצאן מתרחש לכל אורך הבוקר והצהריים של יום החתונה כאשר לאחר מכן הצעירים מתקדמים יחד אל עבר האזור בו מתרחש יתרת הטקס. כחלק מן הטקס, זועק החתן לרעייתו הטרייה שהיא תלד לו בן זכר. מטרת הזעקה היא הבקשה לבן זכר ראשון מתוך הנישואין. כפי שציין קודם, ילדים הם חלק מרכזי של המשכיות המשפחה ומהווים חלק גדול בחיים הבוגרים של האפריקאים. לאחר מכן, מתרחש טקס משני של העלאת עולה של שור שהרגו למטרה זו. זוהי מתנה אשר ניתנת למשפחתו של החתן ממשפחת הכלה. הבשר ברובו נאכל על ידי משפחת החתן, חלקו נלקח לבני משפחה מבוגרים שלא היו יכולים להגיע לטקס וגם מתחלק בין בני משפחה ששמרו על הצאן או סייעו בהכנת החתונה. לאחר מכן הטקס ממשיך בפלירטוטים, ריקודים ויחסי מין. הצעירים כולם אוכלים את מאכליה שעבדה עליהם הכלה בזמן שהחתן צם. בבוקר שלאחר מכן, בני המשפחה כולם קמים ושותים מן הבירה וחוזרים למשא ומתן על הצאן. רק כאשר התינוק ייוולד יהיה זה הסימן שטקס החתונה והמיקוח על הצאן הסתיים. לפיכך ניתן להבין שטקס החתונה נמשך זמן רב.

אתיופיה

ערך מורחב – נישואים באתיופיה

באתיופיה ישנם שבטים רבים השונים אחד מהשני בצורה מהותית. כלומר, ישנם שבטים שעדיין מתקיימים בצורה מסורתית את טקס החתונה וישנם אלו אשר השתלבו בחיים מערביים בעקבות ההשפעה החיצונית למדינה. בחלק משבטים אלה, הנישואין מתקיימים על ידי משא ומתן של שתי המשפחות. תהליך החתונה קורה כאשר מישהו מהצד של החתן נשלח כדי לבקש אישור לחתונה ועליו לוודא כי החתן והכלה המיועדים אינם קרובי משפחה על ידי בדיקת השושלת שלהם מינימום של שבעה דורות. בפגישה השנייה מקבלים אישור פסק דין על הנישואין. ביום החתונה, הנשים בבית של הכלה חוסמות את הכניסה לבית והגברים, החברים של החתן, מפלסים את דרכם ונכנסים בכוח לבית. לאחר מכן, הם משפריצים בושם, ובני המשפחה של הכלה שמה שירים כחלק מן המסורות של ההילולות. באתיופיה ישנם נישואים קתוליים כאשר בנישואים קתוליים ישנה חשיבות עליונה לכך שהכלה תהיה בתולה, ואם היא איננה בתולה אז בני המשפחה מתביישים בה מאוד.

קניה

בקניה, בנות ה'מסאי' גדלות עם נערים בני גילן ויוצרות עמן יחסים טובים, אך כשזה מגיע לנישואים, הבנות צריכות להתחתן עם מישהו מבוגר יותר מהן. בטקס החתונה, הן מקבלות ברכה מאחיהן על ידי יריקה על שיערן. לאחר מכן הן יוצאות מן הבית מלוות בבעלן הטרי וכך הן מתחילות את המסע אל ביתן החדש של הבעל. מסע זה יכול להיות משעמם וארוך, כ-13-16 שנים.

מערב אפריקה

גאנה

טקס מסורתי בו החתן הולך לבית הכלה כאשר הוא מלווה על ידי משפחתו ושואל רשמית את ידה של הכלה בנוכחות חברים ובני משפחה. כשבועיים לפני החתונה עצמה, הבעל לעתיד, יחד עם אביו ועוד בני משפחה נוספים, מגיע לבית הכלה ועושה טקס מסביב לביתה המלווה ב"דפיקות" על הבית. מטרת הטקס היא להצהיר על כוונות הזוג. לטקס מביא איתו החתן ומשפחתו שני בקבוקי יין ומעט כסף. המשפחה של הכלה לוקחת את בקבוקי היין במידה והיא מעוניינת בחיתון של בני הזוג. ביום החתונה, משפחת החתן יושבת בצד מסוים ואילו משפחת הכלה יושבת בצד השני. הטקס מתחיל בברכות, תפילות והיכרויות. משפחת החתן תציג את הנדוניה ויכול להתפתח משא ומתן לגביו. הכלה לא נמצאת בכל התהליך הזה.

בנין

בשבט הבניין נהוג שהבנות מתארסות עם לידתן לנערים צעירים. כאשר הנערה והנער מתקרבים לבגרות המשפחה של הנער צריכה להתחיל לשלוח מתנות למשפחה של הנערה. שני האבות יקבעו באופן משותף יום רשמי לטקס האירוסין של ילדיהם. ביום האירוסין יינתנו מתנות מסורתיות כמו יין, תמרים ואגוזים ממשפחת החתן למשפחת הכלה. לבסוף, על מנת להפוך את טקס הנישואין לרשמי, על החתן לתת תשלום למשפחת הכלה. ביום החתונה עצמו הכלה נלקחת אל בית המשפחה של החתן אבל הוריה אינם מורשים לנסוע איתה. עם הגעתה, על אחת מקרובות המשפחה של החתן יהיה לשטוף את ידי הכלה עם מים, דבר המסמל פוריות ומראה שהיא מתקבלת על המשפחה של בעלה. לאחר טקס זה אשר מכונה "טקס הטיהור" על הכלה לסעוד לבד.

ראו גם

• זכויות להט"ב באפריקה
• אתיופיה
• דרום אפריקה
• פוליגמיה

לקריאה נוספת

• Cynthia T. Cook, Polygyny; Did the Africans Get It Right?, Journal of Black Studies, Nov. 2007
• Kanwal Mand, Place, Gender and Power in Transnational Sikh Marriages, Global Networks, 2002
• Dominique Meekers, The Process of Marriage in African Societies: A multiple Indicator Approach, Population Council, 1992.
• Julia Pauli, Celebrating Distinctions: Common and Conspicuous Weddings in Rural Namibia, Department of Anthropology, The University of Pittsburgh, Pittsburgh,2011
• Ava Laboy Capo, Wedding Traditions From Around the World, AuthorHouse LLC, 2013

קישורים חיצוניים

• , African Wedding Traditions
• , Africa Facts
• , Muslim-marriage-guide.com
• , The New Times
• , MAKO