טראודל יונגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טרודל יונגה)
טראודל יונגה
Traudl Junge
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 16 במרץ 1920
מינכן, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 2002 (בגיל 81)
מינכן, בוואריה, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gertraud Humps עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1942 – 30 באפריל 1945 (כ־3 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הנס הרמן יונגה (יוני 194313 באוגוסט 1944) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טראודל יונגהגרמנית Traudl Junge‏; 16 במרץ 1920 - 10 בפברואר 2002) הייתה מזכירתו של אדולף היטלר במשך שנתיים וארבעה חודשים, עד יומו האחרון.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם גרטרוד הוּמפס (Gertraud Humps), הבת הבכורה של מקס הומפס, מבשל בירה במקצועו והילדגרד לבית צוטמן במינכן. אביה איבד את משרתו כשהייתה ילדה קטנה והצטרף לפרייקור אוברלנד, מיליציה בעלת צביון ימני קיצוני, שפעילותה נאסרה מאוחר יותר. אביה עזב את המשפחה כאשר הייתה טראודל בת 5 והיגר לטורקיה, שם מצא משרה בתחומו. האם סירבה להצטרף אליו, הזוג התגרש והאם עברה עם ילדותיה להתגורר אצל אביה, גנרל בדימוס בצבא הגרמני.

בגיל 10 הצטרפה לתנועת הנוער "ליגת הנערות הגרמניות" (Bund Deutscher Mädel), תנועת נוער נאצית לנערות.[1] טראודל שאפה להיות רקדנית אולם המצב הכלכלי של משפחתה לא אפשר זאת. בשנת 1936 סיימה את בית הספר מוקדם מן המתוכנן (בתעודת גמר בלבד) וסיימה הכשרה מקצועית כמזכירה בבית ספר למסחר. לאחר מכן עבדה במספר חברות כפקידה, כעוזרת לעורך וכמזכירה.

בשנת 1942 עברה טראודל לברלין. דרך קשריה של אחותה הרקדנית עם אלברט בורמן (אחיו הצעיר של מרטין בורמן), שעבד בלשכתו של היטלר (Reichskanzlei), זכתה טראודל במשרת פקידה שם. בתחילה היה תפקידה למיין את הדואר. לאחר זמן קצר חיפש לו היטלר מזכירה חדשה (כיוון שמזכירתו המנוסה יצאה לחופשה ארוכה) וטראודל הגישה את מועמדותה, הצליחה במבחן ההכתבה ונבחרה עם עוד כמה מועמדות לצאת ברכבת למפקדתו של היטלר במאורת הזאב. שם נבחנו המועמדות אישית על ידי היטלר וטראודל נבחרה בדצמבר אותה שנה לשמש כמזכירתו האישית של היטלר. היא הייתה אז בת 22 ועבדה בברלין, במפקדתו של היטלר במאורת הזאב ונלוותה אליו גם אל מעונו בברכטסגאדן - הברגהוף.

במסגרת תפקידה היא הדפיסה את נאומיו והתכתבויותיו של היטלר. ביולי 1943 נישאה לשלישו הצבאי של היטלר, קצין בוואפן אס אס, שנהרג שנה לאחר מכן בחזית נורמנדי.

ב-15 בינואר 1945 היטלר ומטהו, ויונגה בתוכם, ירדו למערכת הבונקרים התת-קרקעית בברלין, מתחת ללשכת קנצלר הרייך. יונגה נכחה בחתונתו של היטלר עם אווה בראון, ב-29 באפריל. מיד לאחר מכן היא הדפיסה את צוואתו של אדולף היטלר, ושהתה בבונקר עד לאחר התאבדותו ב-30 באפריל.

כשיצאה מהבונקר ברחה מכפר לכפר, תוך שהיא עוברת בתוך עיי ההריסות שהותירה המלחמה מאחוריה. כעבור זמן היא נעצרה בידי הרוסים. היא הוחזקה במעצר ואחר כך הועברה לידי האמריקנים. לאחר חצי שנה בכלא שוחררה. תחילה שימשה כמזכירה וגם כעיתונאית עבור מספר בתי הוצאה ומו"לים גרמנים, ואף ככתבת לענייני מדע עבור השבועון "קוויק". היא התגוררה תקופה מסוימת באוסטרליה, שם התגוררה אחותה, אך בקשתה לאשרת שהייה נדחתה על ידי האוסטרלים על רקע עברה הנאצי.

ב-10 בפברואר 2002 היא מתה ערירית בבית חולים בעיר הולדתה מינכן ממחלת הסרטן.

זכרונותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונגה זכתה לפרסום מחודש בשנת 2004, בעקבות פרסום ספר זכרונותיה "עד הרגע האחרון" (בגרמנית: Bis zur letzen Stunde). במשך שנים ניסו עיתונאים, סופרים ומו"לים לשכנע אותה לכתוב את זכרונותיה אולם היא סירבה, עד ליום שבו מליסה מילר (Melissa Müller), עיתונאית ממוצא אוסטרי שחיברה את "אנה פרנק: הביוגרפיה", שכנעה אותה לפרסם את זכרונותיה (סרט הקולנוע "הנפילה" מתבסס, בין השאר, על זכרונות אלה).

סרט התעודה "הנקודה העיוורת" שעוסק ביונגה ובהיטלר, (באנגלית: Blind Spot: Hitler's Secretary), נוצר לאחר שהבמאי האוסטרי אנדרה הלר שכנע אותה לספר את זכרונותיה בפני המצלמה ולהעניק לו ראיון אישי חושפני. הסרט הושלם ימים ספורים לפני מותה, וזכה בפרס בפסטיבל ברלין ה-52.[2] בסרט היא מדברת בתיעוב על המשטר הנאצי וגם אינה סולחת לעצמה על כך שהייתה שותפה בו. לדבריה, היא לא ידעה על רדיפות ורציחות היהודים וטענה כי היטלר ומנהיגי הנאצים שאותם פגשה במהלך עבודתה כמזכירת הפיהרר, מעולם לא הזכירו בנוכחותה את המילה "יהודי".

יונגה והשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי יונגה היא למדה על השואה ועל ממדיה רק בתום המלחמה, ואז כעסה על עצמה "משום שיכולתי לחבב את הפושע הגדול ביותר שחי אי פעם". היא הוסיפה כי אין זה כלל משנה אם הגרמנים היו מודעים לרצח היהודים אם לאו, העובדה שהם עמדו מנגד מדברת בעד עצמה. מליסה מילר, עורכת ספר הזכרונות של יונגה, אמרה באותו הקשר כי "יונגה לא ידעה כי לא רצתה לדעת".

הספר מתאר בפשטות, כמעט בנורמליות, את חיי היומיום לצדו של היטלר. יונגה מתארת את הדיאטה הצמחונית האובססיבית של היטלר, את אהבתו לכלבים ולחיות מחמד, את נימוסיו, את שנאתו לריח הניקוטין, את טעמו הזעיר-בורגני באמנות פיגורטיבית, בציור ובפיסול ואת העובדה שהתקפי המגלומניה והטירוף שלו היו נדירים למדי.

היטלר, כך אפשר להתרשם מזכרונותיה של יונגה, היה עבורה מעין דמות אב, לאור העובדה שהוריה היו גרושים. לכן כה רבה הייתה אכזבתה ממנו. על פי עדותה היא החלה לשנוא אותו רק לאחר מותו "בגלל כישלונותיו". זמן קצר לפני מותה צוטטה יונגה כשהיא אומרת: "כיום אני מצטערת על שני דברים. על גורלם של מיליוני אנשים שנרצחו בידי הנאצים ועל גורלה של טראודל האמפס שחסרה את הביטחון העצמי ואת השכל הישר לצאת נגד אותן זוועות במקום ובזמן הנכון".

לאחר הקרנת סרטה בפסטיבל ברלין אמר "צייד הנאצים" אפרים זורוף, מנהל מרכז ויזנטל בישראל, כי "סיפורה של יונגה משקף את הנאמנות העיוורת של גרמנים רבים, שצייתנותם להיטלר ולמפלגה הנאצית איפשרה את ביצוע הפתרון הסופי והשמדת שישה מיליון יהודים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]