טריז בית חאנון

טריז בית חאנון היה שטח סביב בית חאנון שברצועת עזה, שנכבש על ידי צה"ל במבצע יואב בשלב הסופי של מלחמת העצמאות. בעזרת תקיעת טריז זה ושניים נוספים קיווה צה"ל לפצל בין כוחות הפולש המצרי ולהסיח דעתם מהמאמץ העיקרי, הבקעת המערך המצרי לאורך כביש מג'דל-בית ג'יברין (לימים כביש 35) לשם פריצת המצור על יישובי הנגב הצפוני. הקרבות סביב הטריז התנהלו בין ה-15 ל–22 באוקטובר 1948. יצירת הטריז כללה תפיסת סדרת עמדות המשקיפות על בית חאנון והכביש הראשי מג'דל-עזה (15–19 באוקטובר), ובסופו של דבר כיבוש הכפר עצמו (20–22 באוקטובר).

סדר הכוחות שהוקצה לטובת הכיבוש היה גדוד מחוזק מחטיבת יפתח וגדוד נוסף בעתודה.

ביום הראשון נתפסו שמונה עמדות רחוקות בהתנגדות מועטה, הגשרים סביב בית חאנון פוצצו. המצרים יצרו מעקף ממערב לכביש והצליחו לפנות את כוחותיהם. הישראלים כבשו את בית חאנון בתאריכים 19–20 באוקטובר ועמדות רחוקות יותר, שאילצו את מצרים להעביר את כוחותיהם דרך החולות שבין הכביש לים.

טריז בית חאנון לא הצליח לכתר את הכוח המצרי במג'דל ומדרום לה אך הסית משאבים ותשומת לב של המצרים מליבת המאמץ של מבצע יואב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפוגה השנייה של מלחמת העצמאות החלה ב-18 ביולי 1948, כאשר יישובי הנגב הצפוני מדרום לכביש מג'דל - בית ג'יברין נותרו מאחורי קווי הפולש המצרי. המבצעים: אנ-פאר מוות לפולש וגי"ס, ליצירת מסדרון לנגב כשלו. התוכנית השנייה של מתווך האו"ם פולקה ברנדוט לארץ פורסמה ב -20 בספטמבר, ימים לאחר שנרצח על ידי הלח"י. התוכנית חזתה כי מובלעת הנגב הישראלית תימסר לצד הערבי.

האופציות הצבאיות של ישראל במהלך ההפוגה השנייה, ותוכנית ברנדוט גרמה לממשלה ולצבא להחליט לרכז את המאמץ בחזית הדרום. המבצע, שנקרא עשר המכות, נועד לפתוח מסדרון קרקעי קבוע לנגב, ולהקיף בהדרגה את הכוחות המצריים לאורך מסדרון מג'דל - בית ג'יברין על ידי יצירת טריזים שישללו מהמצרים תנועות חופשיות בין ריכוזי הכוחות העיקריים שלהם. זו הייתה הגישה של, מפקד חזית הדרום יגאל אלון הגישה הועדפה על הצעת המטכ"ל לתקוף ישירות את הריכוזים המצריים הגדולים.

חטיבת יפתח, שהשתתפה בעבר במבצע גי"ס לא הכירה את גזרת הנגב. החטיבה היה חלק משמעותי מהמבצע. וחדרה לאזור במבצע אבק במהלך ההפוגה השנייה. כוחות של חטיבות 8 ו -9 (העתודה של צה"ל) הובאו גם הם לסייע.

בית חאנון היה כפר ערבי בדרום מערב ארץ ישראל, צפון-מזרחית לעזה, על כביש החוף. סביבתו נבחרה כאחד משלושה טריזים אפשריים. האחרים היו חרבת מסארה, מדרום-מזרח לעיראק אל-מנשייה וכאוכבה.

יצירת הטריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה של 15 באוקטובר 1948 שלחה ישראל שיירה לנגב כגירוי, בתקווה שהמצרים יירו לעברה ויתנו לכוחות הישראלים סיבה להתחיל במבצע. הכוחות ליצירת שני הטריזים יצאו לדרך. כוח יפתח הורכב משלוש פלוגות מגדוד 3, שתי מחלקות מגדוד 8 (חטיבת הנגב), שתי סוללות של תותח 65 מ"מ (נפוליונציק), סוללת תותח 75 מ"מ, כיתת מרגמה, כיתת מקלע, שני תותחי 20 מ"מ ניידים. גדוד מחוזק נוסף כעתודה.

מרבית הכוחות נעו מניר עם מצפון מערב ליעד והגיעו למרחק של כ־600 מ' ממזרח לבית חאנון. בלילה הראשון נכבשו שמונה עמדות עם התנגדות קלה בלבד: גבעה 113.9 צפונית לניר עם, שם הקימו את מטה המשימה, וגבעות 81.2, 75.6, 79.6, 78.7, 84.4, 80.1 ו -110.7. בינתיים, כח קטן עבר לצפון ולדרום בית חאנון ופוצץ את גשרי הדרך סביב הכפר - מעל ואדי אלחאליב מדרום ואדי אל-חסי. גשר הרכבת הופך לבלתי שמיש. המצרים ניסו לצאת להתקפה נגדית בגבעה 81.2 (הצפונית ביותר שבידי ישראל) באותו לילה, אך נבלמו. כוח שריון מצרי שניסה לתגבר את בית חאנון מדרום נתקל באש כבדה מצד הישראליים בגשר הדרומי ונסג.

ב-16 באוקטובר בשעה 15:00, פשט כוח צה"ל על דימרה אך לא הצליחו לכבוש את הכפר. הכוח נפגע מהפצצת מטוסים וארטילריה מכיוון שלא הספיק להתחפר. ב־17 באוקטובר שלחו המצרים כוחות לגבעה 60.3 ("העץ"), צפונית ל 81.2. בשעה 08:00 נורתה אש לעבר שיירה מצרית שנסוגה ממג'דל מערבה לכביש הראשי. כמה כלי רכב נפגעו, אך רובה חלפה ללא פגע. בלילה כבשה יפתח את גבעה 81, מעט יותר קרוב לכביש. ב־18 באוקטובר ביצעו המצרים מתקפה נוספת על עמדות המוחזקות בישראל, הפעם 75.6 ו־81. יום לאחר מכן הם פינו את צוות החטיבה שלהם ממג'דל, תחת מסך עשן והרעשה כבדה מהאוויר והקרקע תוך שימוש בדרך החלופית שיצרו השיירות הקודמות.

משהתברר שהטריז לא יעיל משום דרך עוקפת שסללו המצרים ממערב לכביש הראשי השתלטו כוחות יפתח בליל 19–20 באוקטובר על בית חאנון עצמה במערב, ועל גבעה 60.3 ודימרה בצפון. בלילה שלאחר מכן נלכדו גבעות 57 ו -70, המשקיפות על בית חאנון, כדי שהטריז ימלא את יעודו. הכוחות המצרים לא הצליחו להשתמש בכביש החלופי שלהם ויצרו עוקף נוסף, הפעם על חולות החוף עצמו באמצעות עבודות הנדסיות משמעותיות, דרך מאולתרת של עץ ורשתות, עליה עברו משאיות ורכבים משוריינים.

מרגמה של חטיבת יפתח 3 בפעולה. בית חאנון. 1948
חטיבת יפתח בבית חאנון, 22 באוקטובר 1948
כיתוב מארכיון הפלמ"ח: "אסירים מצרים - בית חאנון." 22/10/1948
חטיבת יפתח נקבעה בבית חאנון. 1948

אחרית דבר והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריז בית חאנון לא היה יעיל בניתוק הצבא המצרי מריכוזיו בדרום הרצועה וצפון סיני והמצרים הסיגו לשם חלק מכוחותיהם. כוחות אחרים הוקצה ללחימה נגד הטריז. כלל הכוחות הללו נגרעו משאר הגזרות של מבצע יואב והקלו על השגת היעדים של המבצע.

כמה חוקרים סבורים, כי ניתוק מוחלט של המטה המצרי מעולם לא היה מטרה של הטריז אלא יצירת מצב דומה לכיס פלוג'ה - כיתור של כוח מצרי גדול במערבו של קו החזית לשם הכנעתו מאוחר יותר ויצירת מסדרון בכיוון צפון-דרום לשם פריצה למרחבי הנגב המרכזי והדרומי ושחרורם מידי הפולש המצרי.

כחלק מהסכמי שביתת הנשק מ -1949 בין ישראל ומצרים, הסכימה ישראל למסור שטחים סביב רפיח ובית חאנון, כולל הטריז, תמורת פינוי מצרי של כיס פלוג'ה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hashavia, Aryeh (1978). Palmach Yiftach. HaKibbutz HaMeuhad.
Lorch, Netanel (1998). History of the War of Independence. Modan Publishing.
Morris, Benny (2008). 1948: The First Arab–Israeli War. Yale University Press. ISBN 978-0-300-15112-1.
Wallach, Jehuda ed. (1978). "Security". Carta's Atlas of Israel. Vol. First Years 1948–1961. Carta Jerusalem. {{cite encyclopedia}}: |author= has generic name (עזרה)