טריסטרמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgטריסטרמית
Tristram's starling 3.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: זרזיריים
סוג: Onychognathus
מין: טריסטרמית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Onychognathus tristramii

טְרִיסְטְרָמִית (שם מדעי: Onychognathus tristramii) היא מין ציפור ממשפחת הזרזיריים שבסדרת ציפורי השיר.

סימני זיהוי: דומה בגדלה לשחרור: אורכה כ-25 ס"מ, משקלה 100–140 גרם ומוטת כנפיה 44–45 ס"מ. צבעו של הזכר שחור עם ברק כחול-סגול. אברות הכנף הפנימיות צבועות בחום-ערמוני ובולטות בזמן המעוף. המקור כפוף במקצת, הכנפיים קצרות והזנב ארוך. הנקבה דומה אך ראשה אפרפר. שירתן של הטריסטרמיות מסולסלת וערבה לאוזן.

הטריסטרמית היא ציפור חברתית החיה בקבוצות קטנות המורכבות מבני משפחה, רוב ימות השנה. בחורף חיה בלהקות המונות עד 300 פרטים. הן נוהגות ללון לינה מקובצת, במקום קבוע, במדרונות הקניונים. הלהקות מעופפות ומתמרנות באוויר בדומה לזרזיר המצוי. הן עשויות לעוף כ-10 ק"מ ויותר מאתרי האכילה שלהם אל אתרי הלינה. מחוץ לעונת הקינון משוטטים הפרטים למרחקים קצרים ממקום מושבם. בני הזוג שומרים על קשר כל השנה בתוך הקבוצה או הלהקה.

קינון ודגירה: הקשר בין בני הזוג נשמר כל השנה, גם בתוך הלהקה: בני הזוג אוכלים יחד, שותים יחד ומסדרים נוצות זה לזו. עונת הקינון מתחילה במרס ונמשכת עד סוף יוני, במהלכה הן מספיקות שני מחזורי דגירה באותו קן. הקן נבנה בנקיקי סלע, לרוב במערה. הקן בנוי מענפי אשל דקים ומרופד בעלים וחומרים רכים כמו נוצות, שערות ונייר. צורתו כצלחת עמוקה בקוטר של כ-30 ס"מ. בתטולה לרוב 3–4 ביצים כחלחלות. הדגירה נמשכת כ-16 ימים על ידי הנקבה לבדה. שני ההורים מטפלים בצאצאים במשך כ-28 – 30 יום בקן ועוד כ-10 ימים לאחר מכן.

תפוצה בישראל: הטריסטרמית יציבה בנגב עד צפון ים המלח. הקמת היישובים בערבה עזרו לה להרחיב את תחום תפוצתה וגידול אוכלוסייתה. בזמן השוטטות הן יכולות להתרחק מרחק רב וידוע אף על תצפיות נדירות מהרי הכרמל, חניתה וחוף השרון.

מקום חיות: גאיות ומדרונות חשופים, לאחרונה גם ליד מגורי אדם. דוגרת בנקיקי הרים צחיחים במיוחד בתוך קניונים ובשנים האחרונות בבניינים גבוהים בעיר ערד.

הטריסטרמית, השייכת למשפחת הזרזירים נקראה בתחילה זרזיר ים המלח על פי מקום המצאה על ידי בודנהיימר. בהמשך הוחלט לקרוא לה על שמו של הכומר האנגלי - טריסטרם שבא לחקור את ארץ הקודש והיה הראשון שלכד את הטריסטרמית בשנת 1864 ליד מנזר מר סבא בנחל קדרון. מקור שמה באנגלית דומה, כך גם שמה בערבית. קודם לכן נקראה על ידי הנזירים שחרור כתום-כנפיים.

מזון: מזונה העיקרי – פירות בר כמו הימלוח, רכפתן, ערף המדבר, סלוודורה פרסית, אזדרכת ופיקוס. לא בוחלת בענבים ותמרים וע"י כך גורמת לנזקים. משלימה את מזונה בחרקים: זבובים, דבורניים ואף פולה קרציות מפרוות של חמורים, גמלים ויעלים. לא בוחלת ואף מתלהבת משאריות מזון של אדם, ואוהבת מהחטיפים בעיקר את הבמבה, כמעט ואינה חוששת מבני האדם ולעתים אף מעזה לאכול מכפות ידם, מה שמושך את תשומת לבם של תיירים ומבקרים באזורי יהודה וים המלח.

פרטים מיוחדים: הטריסטרמית היא המין היחיד בסוגה שלא חי באפריקה והצפין עד ים המלח. היא מסתגלת לבני האדם והנזירים במבצר מר סבא נהגו להאכיל אותן ואף חצבו עבורן חורי קינון. בשנות השלושים נספרו כעשרים זוגות בעין גדי אך כיום יש מאות זוגות באזור והאכולוסייה פשטה לכיוון ערד וממשיכה להתפשט מערבה. בשנות ה-60 הן גרמו לנזקים כבדים לכרמי עין גדי ולכן ניצודו. לאחר שהכרם בעין גדי חוסל, בגלל אי כדאיות, הן החלו לגרום נזקים למטעי התמרים של עין גדי ולכרמי מצפה שלם. מבחינה פיזיולוגית לטריסטרמית עמידות למשרעת טמפרטורות נרחבת –הן מותאמת הן לטמפרטורות נמוכות והן לגבוהות ולכן נפוצות באזורים המדבריים בעלי הטמפרטורות הקיצוניות כמו באזור ים המלח ועד פסגות סיני. המטבוליזם של הטריסטרמית נמוך מהצפוי לפי גודל גופה, ולכן יכולה להסתדר עם מעט מים.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טריסטרמית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טריסטרמית באתר הרשימה האדומה של IUCN

מקורות המידע ואתרים נוספים:

1. דולב,ע. פרבלוצקי א. (עורכים) 2002, הספר האדום של החולייתנים בישראל, הוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע. 2. היינצל ה. 1975, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 3. מויאל, ח.(2004) לקסיקון שמות החולייתנים בישראל. הוצאת טבע הדברים 4. ענבר, ר. 1977מדריך לציפורי ארץ ישראל , הוצאת אחיאסף. 5. פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות - כרך 6, הוצאת משרד הביטחון. 6. . Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat 7. J. G. Williams and N. Arlott, AField Guide to the BIRDS of East Africa, Collins, St James's Place, London, 1980 9. הטריסטרמית באתר ויקיפדיה