טרי דה לה מסה אלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרי דה לה מסה אלן
Terry de la Mesa Allen Sr.
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 באפריל 1888
פורט דאגלס, יוטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 1969 (בגיל 81)
אל פאסו, טקסס, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות 1912–1946 (כ־34 שנים)
דרגה מייג'ור גנרל (צבא ארצות הברית) ארצות הברית
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-1
מפקד הדיוויזיה ה-104
פעולות ומבצעים
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מייג'ור גנרל טרי דה לה מסה אלן האב (באנגלית: Terry de la Mesa Allen Sr.;‏ 1 באפריל 1888 – 12 בספטמבר 1969) היה קצין בכיר בצבא ארצות הברית שלחם הן במלחמת העולם הראשונה והן במלחמת העולם השנייה. אלן היה יוצא מלחמת העולם הראשונה מעוטר שפיקד על דיוויזיית הרגלים הראשונה בצפון אפריקה ובסיציליה ממאי 1942 עד אוגוסט 1943. מאוחר יותר מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-104, תפקיד שמילא עד תום המלחמה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוס אלוורז דה לה מסה

אלן נולד בפורט דאגלס, יוטה, לקולונל סמואל אלן ולקונסולו "קונצ'יטה" אלוורז דה לה מסה. למשפחתו של אלן הייתה שורה ארוכה של מסורת צבאית. מלבד אביו, סבו מצד אמו של אלן היה קולונל קרלוס אלוורז דה לה מסה, אזרח ספרדי שלחם בגטיסברג עבור צבא האיחוד בפלוגה הספרדית של "משמר גריבלדי", הידוע רשמית בשם רגימנט חיל הרגלים ה-39 של ניו יורק, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. אלן גדל בבסיסים צבאיים שונים בגלל הקריירה הצבאית של אביו ובשנת 1907 החל ללמוד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית (ווסט פוינט) בניו יורק.[1] בניגוד לרוב הגנרלים האמריקאים במלחמת העולם השנייה, אלן היה קתולי.[2]

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו שלושה גורמים מסוימים שהשפיעו על הביצועים של אלן בווסט פוינט ואשר הובילו להדחתו. אחד מהם היה שהוא התחיל לגמגם ועד מהרה פיגר בשיעורים שלו. אחר היה שהוא בשנתו השנייה נכשל במתמטיקה. לבסוף, הוא נכשל בקורס תחמושת ותותחים.[1]

אלן נרשם ולמד באוניברסיטה הקתולית של אמריקה בוושינגטון הבירה, וקיבל תואר ראשון באמנויות ב-1912. הוא הצטרף לצבא ארצות הברית פעם נוספת ולאחר שעבר את מבחן קציני הצבא התחרותי, הוסמך כלוטננט משנה בחיל הפרשים והוצב בפורט מאייר, וירג'יניה. בשנת 1913, הוא הוצב מחדש ברגימנט הפרשים ה-14 באיגל פאס, טקסס, ושירת שם עד 1917. בתקופה זו הוא רדף ולכד מבריחי תחמושת ושירת בשירות הגבול. הוא הועלה פעמיים: ב-1 ביולי 1916 ללוטננט ראשון וב-15 במאי 1917 לקפטן, כמעט שישה שבועות לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.[1]

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 ביוני 1918, ארבעה עשר חודשים לאחר שארצות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה ונכנסה למלחמת העולם הראשונה, נשלח אלן לצרפת והוצב ברכבת התחמושת ה-315. על פי השמועה, אלן הופיע בבית ספר לקציני חי"ר יום לפני סיום לימודי הכיתה. כשהחל מפקד בית הספר לחלק תעודות לבוגרים, אלן עמד איתם בתור. כשהתעמת איתו, אמר המפקד: "אני לא זוכר אותך בכיתה הזאת". "אני אלן. למה אתה לא זוכר?" הייתה תשובתו.[1] ללא עיכובים נוספים, אלן קיבל את התעודה והפך למייג'ור זמני.[3]

אלן הוצב בגדוד ה-3 של רגימנט הרגלים ה-358, חלק מהדיוויזיה ה-90 של חיל המשלוח האמריקני (AEF) אותו הוביל לקרב בחזית המערבית בסן-מייל ואינקרוויל. במהלך קרב אחד אלן חטף כדור דרך הלסת ופיו, וכתוצאה מהפצע, לא גמגם שוב. על מעשיו הוענק לו כוכב הכסף ולב הארגמן. אלן נשאר עם ה-AEF בצרפת עד שביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918. לאחר מכן שירת בצבא הכיבוש בגרמניה עד 1920 כשחזר לארצות הברית.[1]

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו של אלן לארצות הברית, דרגתו הזמנית כמייג'ור הוחזרה לקפטן עד ה-1 ביולי 1920, אז הועלה לדרגת מייג'ור קבועה.[4] הוא שירת במחנה טראוויס ואחר כך בפורט מקינטוש, שניהם ממוקמים בטקסס. בשנת 1922, אלן שובץ בדיוויזיית הפרשים ה-61 בעיר ניו יורק.[5] הוא גם השתתף בטורניר הפולו באולימפיאדת הקיץ 1920, וזכה במדליית הארד.[6]

הוא המשיך לקחת קורסים הקשורים לצבא, ביניהם: קורס מתקדם בבית הספר לפרשים של צבא ארצות הברית, פורט ריילי, קנזס;[7] בית ספר לפיקוד ומטכ"ל של צבא ארצות הברית בפורט לוונוורת', קנזס (שם סיים את לימודיו במקום ה-221 מתוך כיתה של 241 ואילו דווייט ד' אייזנהאואר, תלמיד עמית שבניגוד לאלן, לא שירת מעבר לים במהלך המלחמה האחרונה, סיים ראשון);[8] קורס בבית הספר לחי"ר של צבא ארצות הברית בפורט בנינג, ג'ורג'יה וקורס ביניים בפיקוד חי"ר עם דיוויזיות אחרות. בזמן שהיה בבית הספר לחי"ר הוא בא במגע עם לוטננט קולונל ג'ורג' מרשל, עוזר המנהל בבית הספר, שהגיע לגבש דעה בכירה מאוד על אלן, ונתן לאלן ציונים גבוהים מאוד בדוח היעילות שלו. הוא האמין שאלן היה כשיר ללמוד במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית וסיים את דו"ח היעילות שלו באמירה, "על פי הכשרה, ניסיון ומזג, בעל כישורים גבוהים כמנהיג" ו"מוסמך נכון לעכשיו כמפקד רגימנט ובזמן מלחמה מוסמך כמפקד דיוויזיה."[9] בשנת 1928, הוא התחתן עם מרי פרנסס רובינסון מאל פאסו, טקסס, ממנה בשנת 1929 נולד לו בן, טרי אלן ג'וניור.[3]

באוגוסט 1934 אלן למד כסטודנט במכללת המלחמה של הצבא, שם סיים, יחד עם עוד כשמונים עמיתים, את לימודיו ביוני 1935. בזמן שלמד שם, הקבוצה שלו למדה כמה נושאים שונים. הוא עסק גם במשחק מלחמה העוסק בהסתברות לסכסוך עולמי שני.[10] ב-1 באוגוסט 1935, אלן הועלה לדרגת לוטננט קולונל[11] והפך למדריך בבית הספר לפרשים של צבא ארצות הברית בפורט ריילי, קנזס. הוא כתב ופרסם את "סיור על ידי רגימנטים של פרשים ויחידות קטנות יותר" ב-1939.[12]

ב-1 באוקטובר 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה (אף על פי שארצות הברית עדיין הייתה נייטרלית בשלב זה) קידם אותו ג'ורג' מרשל, שהיה גנרל מן המניין וראש מטה צבא ארצות הברית, לדרגת בריגדיר גנרל (מבלי שהחזיק קודם בדרגת קולונל) ומינה אותו למפקד חטיבת הפרשים ה-4. מאפריל-מאי 1941 הוא פיקד על דיוויזיית הפרשים ה-2. לאחר מכן הוא הפך לעוזר מפקד הדיוויזיה (ADC) של דיוויזיית הרגלים ה-36, יחידה של המשמר הלאומי של הצבא מטקסס. על הדיוויזיה ה-36 פיקד חברו הטוב, בריגדיר גנרל פרד ל. ווקר.

סגנון פיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכל הדיווחים, אלן לא רק זכה לכבוד אלא גם זכה להערכה חמה על ידי חייליו של דיוויזיית הרגלים הראשונה שלו, במיוחד בקרב המתגייסים. כמו הגנרל ג'ורג' פטון, הממונה על אלן במשך רוב המלחמה, אלן הציב בדרך כלל את המפקדה שלו רחוק קדימה, קרוב ככל האפשר לקו החזית. לעומת זאת, בניגוד לפטון, אלן לא הקפיד במיוחד על הופעתו הצבאית, ולעיתים קרובות הלך ללא מדים נקיים ותספורות.[13] על פי הדיווחים הוא גם היה הגנרל האמריקאי היחיד בזירות האירופית והצפון אפריקאית שהעדיף לישון על הקרקע, במקום על ערסל או במיטה.[13] עם זאת, למרות יחס סתמי כלפי הופעתו האישית שלו, אלן לא סבל רשלנות או חוסר יכולת בכוחות שבפיקודו.[14] הוא ציפה מחייליו לשמור על הנשק והציוד שלהם במצב תקין ואימן את החיילים כל הזמן לשמור אותם מוכנים ללחימה.

כפי שכתב כתב המלחמה ארני פייל, שנהרג מאוחר יותר בקרב, "מייג'ור גנרל טרי אלן היה אחד האנשים האהובים עליי. חלקית מפני שהוא ביצע את המשימות למרות כל הקשיים; וכן משום שהוא היה צבעוני יותר מרובם; ובחלקו מפני שהוא היה הגנרל היחיד מחוץ לחילות האוויר שיכולתי לקרוא בשמו הפרטי. אם היה דבר אחד בעולם שאלן חי ונשם, זה היה להילחם. הוא כבר נורה במלחמה האחרונה, ונראה שהוא לא נרתע כלל מלירות שוב. זו לא הייתה מלחמה אינטלקטואלית איתו. הוא שנא גרמנים ואיטלקים כמו שרצים."[15]

בהכנת דיוויזיית הרגלים הראשונה למפגש הראשון שלה עם האויב, הדגיש אלן תרגילי אימון מציאותיים, תרגול נשק והתניה פיזית בשטח במקום מסדר וטקס צבאי.[16] הוא הרגיש שככל שאנשיו יבלו יותר זמן באימונים בצורה מציאותית, כך הם יהיו מוכנים יותר ללחימה עם הצבא הגרמני המאומן והמקצועי.[16] לאלן הייתה העדפה מובהקת להתקפות לילה, שלדעתו גרמו לפחות נפגעים, וזמן ומאמץ רב הוקדשו לתנועות לילה בגודל פלוגה וגדוד.[16]

קצין אחר, אלברט שוורץ, האמין שאלן הוא אמן להקניית אמון בארגון שלו, שהתרחב אפילו לטוראים הנמוכים ביותר. הוא הצהיר כי אלן, "יהיה בחזית איתם, הוא יהיה במפקדת הרגימנט בקרב, ירד למפקדת הגדוד, ולפעמים אפילו יגיע למפקדת הפלוגה. הגנרלים לא אמורים לעשות את זה. הם אמורים להיות בעלי ערך רב יותר מאיתנו ילדי הפאנק שהיו שם בחוץ כבשר תותחים".

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1942, חמישה חודשים לאחר המתקפה על פרל הארבור והכרזת המלחמה הגרמנית על ארצות הברית לאחר מכן, הוא הועלה לדרגת מייג'ור גנרל ומונה למפקד דיוויזיית הרגלים הראשונה.[1][3]

דיוויזיית הרגלים הראשונה של אלן נשלחה במהרה לבריטניה, שם הם עברו אימוני לחימה נוספים, שכללו אימונים במבצעים אמפיביים. אלן וסגנו, בריגדיר גנרל תאודור רוזוולט הבן (בנו של הנשיא לשעבר תאודור רוזוולט), התבלטו כמנהיגי לחימה. סגנון המנהיגות החצוף והבלתי פורמלי של אלן זיכה אותו בכבוד רב ונאמנות מצד האנשים בדיוויזיה שלו, שאימצו בלב שלם את הדגש שלו על אגרסיביות ויעילות קרבית ולא על הופעות צבאיות. קצין בולט נוסף בפיקודו היה הרמטכ"ל שלו, קולונל נורמן קוטה, שלימים יהפוך לגנרל וייזכר בזכות מנהיגותו בחוף אומהה במהלך הפלישה לנורמנדי.

מבצע לפיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל לימין, בריגדיר תאודור רוזוולט, הבן, מייג'ור גנרל טרי אלן ולוטננט גנרל ג'ורג' פטון, מרץ 1943.

הדיוויזיה השתתפה בפלישה לצפון אפריקה הצרפתית. הדיוויזיה נחתה באוראן, אלג'יריה ב-8 בנובמבר 1942, כחלק מכוח המשימה המרכזי של מבצע לפיד בפיקודו של מייג'ור גנרל לויד פרדנדאל. גורמים מהדיוויזיה השתתפו לאחר מכן בלחימה במערכה בתוניסיה במקטאר, מדג'ז אל באב, מעבר קסרין, גאפסה, אל גוטאר, בז'ה ומאטור, מ-21 בינואר 1943 עד 9 במאי 1943, ועזרו לאבטח את תוניסיה. ביולי 1943 השתתפה הדיוויזיה בפלישת בעלות הברית לסיציליה.[1] במכתב מ-3 במרץ 1943 לרמטכ"ל הצבא, מרשל, הגנרל דווייט אייזנהאואר, מפקד בעלות הברית העליון בצפון אפריקה, הביע את אמונו בשני המנהיגים של דיוויזיית הרגלים הראשונה: "נראה שטרי אלן עושה עבודה משביעת רצון; כך גם רוזוולט."[17]

למרות ההצלחות של אלן, מייג'ור גנרל עומר בראדלי, מפקד הקורפוס השני, היה ביקורתי מאוד על סגנון המנהיגות של אלן ורוזוולט בזמן המלחמה.[18] "בעוד בעלות הברית צעדו בצורה יפה דרך תוניס", כתב בראדלי, "דיוויזיית הרגלים הראשונה המתלהמת של אלן חגגה את הניצחון התוניסאי בצורה משלה. בעיירות מתוניסיה ועד לארז'ו, הדיוויזיה הותירה שובל של חנויות יין שנבזזו וראשי ערים זועמים. אבל זה היה באוראן... הדיוויזיה באמת השתוללה. הצרות החלו כאשר חיילי SOS (שירותי אספקה), שהוצבו זה מכבר באוראן, סגרו את המועדונים והמתקנים שלהם לכוחות הלוחמים שלנו מהחזית. מוטרדת מההדרה הזו, הדיוויזיה הראשונה רחשה לעיר כדי 'לשחרר' אותה בפעם השנייה."[19][20][21] בראדלי המשיך: "למרות כישרונותיהם [המופלאים] כמנהיגי קרב, לא טרי אלן ולא בריגדיר גנרל תאודור רוזוולט, הבן, עוזר מפקד הדיוויזיה, לא היו בעלי אינסטינקטים של משמעת טובה. הם ראו במשמעת חלק לא רצוי שישמש מפקדים פחות מוכשרים ואישיים."[22] למרות זאת, בראדלי הודה ש"אף אחד לא הצטיין כטרי אלן הבלתי צפוי בהנהגת הכוחות".[23]

המערכה בסיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטינה של בראדלי כלפי אלן עומדת בניגוד בולט לזו של פטון, מפקד הארמייה השביעית בסיציליה. אף על פי שפטון ואלן התווכחו לעיתים קרובות ואף העליבו זה את זה, במיוחד כאשר דנו בטקטיקות ובסגנונות מנהיגות, הראשון זיהה את כשירותו של אלן בבניית דיוויזיית לחימה. כשפטון שמע את הגנרל אייזנהאואר, מפקד בעלות הברית העליון, נושא הרצאה על 'משמעת ירודה' של הדיוויזיה הראשונה של אלן, פטון סתר אותו: "אמרתי לו שהוא טעה ושממילא אף אחד לא מצליף בכלב לפני שהכניס אותו לקרב."[24] אף אחד גם לא הניא את פטון מלהילחם כדי לגרום לדיוויזיית הרגלים הראשונה לבצע את הנחיתה בג'לה בסיציליה, שלדעתו שיער כי תהיה הקשה ביותר מבין נחיתות התקיפה של בעלות הברית בסיציליה.[24] כאשר נודע לפטון שדיוויזיית הרגלים ה-36, בפיקודו של מייג'ור גנרל פרד ווקר (אשר אלן שירת תחתיו כסגנו בתקופתו בדיוויזיה), אמורה לשמש במקום זאת בג'לה, הוא מחה בפני הגנרל אייזנהאואר וטען "אני רוצה את אלה. [דיוויזיית הרגלים הראשונה] בני כלבות. אני לא אלך בלעדיהם!"[25][26] פטון קיבל לבסוף את מבוקשו.[24]

כשפטון היה עסוק בפינוי הגרמני ממסינה והגיב לשאלות הרשמיות הנוגעות לסטירה שלו לחייל מגויס, בראדלי ניצל את ההזדמנות לבקש מהגנרל אייזנהאואר רשות לשחרר את אלן ורוזוולט מתפקידיהם. בראדלי נימק לכאורה את בקשתו בכך שנדרש שינוי בפיקוד הבכיר של הדיוויזיה הראשונה לאחר כישלון ההסתערות הראשונית על טרוינה שבוצעה על ידי הדיוויזיה. במציאות, ההסתערות הראשונה על טרוינה בוצעה על ידי רגימנט הרגלים ה-39, יחידה של דיוויזיית הרגלים ה-9 שצורפה זמנית לדיוויזיה הראשונה של אלן כמה ימים לפני ההתקפה.[27][28] עם זאת, היא שימשה עילה נוחה להגיח את אלן, שסגנון הפיקוד השחצן והעצמאי שלו, על אף שהיה יעיל, התנגש עם רעיון הפיקוד של בראדלי.[29] גרוע עוד יותר, במוחו של בראדלי, היה ש"כל הדיוויזיה קיבלה את הגישה הפשרנית של אלן".[30]

אף על פי שבראדלי האמין שמעשיו גרמו להדחת אלן, מחקר אחרון מצביע על כך שחזרתו של אלן לארצות הברית תוכננה על ידי אייזנהאואר ופטון לפני תחילת המערכה בסיציליה.[31] ואכן, הצהרתו של אייזנהאואר בעניין מכתביו האישיים הייתה חד משמעית: "זה עוול נורא לגנרל אלן לרמוז שהוא הודח בגלל חוסר יעילות. התשובה לזה היא שאשמח לקבל שוב את גנרל אלן כמפקד דיוויזיה."[32]

ב-7 באוגוסט 1943, החליף את אלן כמפקד דיוויזיית הרגלים הראשונה מייג'ור גנרל קלארנס הובנר, שכמו אלן, היה לוחם ותיק ממלחמת העולם הראשונה ששירת עם הדיוויזיה הראשונה לאורך כל המלחמה.[33] הובנר הוביל מאוחר יותר את הדיוויזיה בנחיתות בנורמנדי ב-6 ביוני 1944. כשכתב במכתב לחבר כמה חודשים לאחר מכן, אלן לא היה מריר וציין, "זה היה כואב לעזוב את הדיוויזיה הראשונה הישנה, לאור מה שעברנו יחד. עם זאת, הייתה נחמה מסוימת בידיעה שהדיוויזיה הצליחה ושלמרות תהפוכות קלות, היא ניצחה בכל 'סיבוב', לאחר עשרה חודשים של לחימה קשה. גם העובדה שיורשי בפיקוד הוא קצין בעל יכולת יוצאת דופן הייתה מקור לסיפוק רב."[34]

הדיוויזיה ה-104[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן הופיע על שער מגזין טיים ב-9 באוגוסט 1943.[1] ב-15 באוקטובר 1943[35] הוא מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-104, הידועה בשם דיוויזיית טימברוולף. הוא החליף את מייג'ור גנרל גילברט קוק, שתואר על ידי קצין אחד כ"מלא בלימוד ספרים"[36] בעוד קצין אחר השווה אותו עם אלן, ואמר "קוק היה תיאוריה; אלן היה אגוזים וברגים".[37] אף על פי שהודח מהפיקוד על דיוויזיית הרגלים הראשונה, אלן המשיך בסגנון המנהיגות שלו. יוצאי הדיוויזיה ה-104 זכרו אותו כ"בטוח בעצמו, עקשן, נחוש ותוקפני".[38] במקביל, אלן נתן פקודות שהוא לא יסבול חיילים לא מגולחים או מרושלים מה שהוא כינה "ביל מולדין" בדיוויזיית טימברוולף.[37][39]

בזמן אימון הדיוויזיה ה-104 באריזונה ובקולורדו, אלן הדגיש את העקרונות שלו להצלחת הלחימה: "מצא אותם, תקן אותם, תילחם בהם"... "קחו את הקרקע הגבוהה"... "גרמו נזק מרבי לאויב. עם מינימום נפגעים לעצמנו, תקיפה לילית, תקיפה לילית, תקיפה לילית". הדיוויזיה תרגלה רבות פעולות התקפיות ליליות כדי להשיג הפתעה ושיבוש מקסימלי של האויב תוך צמצום הנפגעים מירי ארטילריה ומקלעים של האויב.

כ-34,000 איש שירתו בדיוויזיה בפיקודו של אלן, ונלחמו במשך 195 ימים רצופים לאחר הנחיתה בצרפת ב-7 בספטמבר 1944. הפעולה הראשונה של הדיוויזיה הגיעה באוקטובר 1944 במהלך כיבוש אכטמאל וזונדרט בהולנד. לאחר מכן היא התקדמה דרך קו זיגפריד אל נהר הריין, וחצתה את נהר האינדה אל קלן. לאורך כל פיקודו על הדיוויזיה, המשיך אלן להפגין את עצמאותו ורחש בוז כלפי תקנות שהפריעו למוכנות הלחימה, תכונה שכבר לא הכעיסה עוד את הקצינים הממונים עליו. לאחר שהדיוויזיה ה-104 הבטיחה את הקווים החדשים שלה, בראדלי, שפיקד כעת על קבוצת הארמיות ה-12, הגיע לקלן, גרמניה, כדי להיפגש עם אלן, ואמר "טרי, אני מופתע לטובה לראות את הטימברוולבים הצעירים האלה שלך כבר מדורגים יחדיו. עם הראשונה והתשיעית כדיוויזיות התקיפה הטובות ביותר ב-ETO." אלן הגיב: "בראד, הראשונה והתשיעית נמצאים בחברה מהירה ארורה".[40]

מאוחר יותר סייעה הדיוויזיה בכיתור כיס הרוהר. לבסוף, היא ביצעה זינוק של 350 מייל לנהר מולדה בלב גרמניה כחלק מפלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה. במהלך הלחימה בחזית המערבית, דיוויזיית הרגלים ה-104 הפגינה את כושר הלחימה הלילי שלה במספר מבצעים מוצלחים.

ביוני 1946, למעלה משנה לאחר יום הניצחון באירופה וסיום מלחמת העולם השנייה באירופה, חזרה דיוויזיית הרגלים ה-104 לארצות הברית שם היא הושבתה.[41]

אחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן פרש מהצבא ב-31 באוגוסט 1946. במשך מספר שנים שימש כנציג של חברות ביטוח שונות באל פאסו והיה פעיל בעניינים אזרחיים ובארגונים ותיקים. באוקטובר 1967, בנו של אלן, לוטננט קולונל טרי דה לה מסה אלן ג'וניור, נהרג במלחמת וייטנאם, בעת שפיקד על הגדוד ה-2, רגימנט הרגלים ה-28, יחידה של דיוויזיית הרגלים הראשונה, שעליה פיקד אביו במלחמת העולם השנייה.

אלן האב, מת מסיבות טבעיות ב-12 בספטמבר 1969 באל פאסו, טקסס, בגיל 81. הוא נקבר, עם בנו ואשתו, בבית הקברות הלאומי פורט בליס.[3][42]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקדמיה הצבאית של ארצות הברית מעניקה את "פרס הגנרל טרי דה לה מסה אלן" לתלמיד בעל הדירוג הגבוה ביותר במדעי הצבא.

בפברואר 1972 נקרא על שמו מרכז קהילתי בפורט בליס.[43] אף על פי שהבניין, הסמוך לפורט בליס ומוזיאון אולד איירונסיידס, אינו מתפקד עוד כמרכז קהילתי, לוח ההקדשה שופץ בסוף 2013 ונשאר כמחווה לאלן.[44]

עיטורים ומדליות צבאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין העיטורים הצבאיים של מייג'ור גנרל טרי דה לה מסה אלן האב הם הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Time Magazine: Terry Allen and His Men
  2. ^ p.161 Snape, Michael God and Uncle Sam: Religion and America's Armed Forces in World War II Boydell & Brewer Ltd, 21 May 2015
  3. ^ 1 2 3 4 Terry Allen
  4. ^ Astor 2003, p. 69.
  5. ^ Astor 2003, p. 71−72.
  6. ^ "Terry de la Mesa Allen". Olympedia. נבדק ב-27 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Astor 2003, p. 72.
  8. ^ Astor 2003, p. 72−73.
  9. ^ Astor 2003, p. 77.
  10. ^ Astor 2003, p. 80.
  11. ^ Astor 2003, p. 81.
  12. ^ Reconnaissance by horse cavalry regiments and smaller units; by Terry de la Mesa Allen; Publisher: The Military service publishing company (1939); ASIN: B0006AOR0S
  13. ^ 1 2 Whitlock, Flint, The Fighting First: The Untold Story Of The Big Red One On D-day, Westview Press, 1st ed., ISBN 0-8133-4218-X, 9780813342184 (2004), p. 16
  14. ^ Astor, Gerald, Terrible Terry Allen: Combat General of World War II - The Life of an American Soldier, New York: Presidio Press, 1st ed., ISBN 0-89141-760-5, ISBN 978-0-89141-760-6 (2003), p. 237
  15. ^ Whitlock, Flint, The Fighting First: The Untold Story Of The Big Red One On D-day, Westview Press, 1st ed., ISBN 0-8133-4218-X, 9780813342184 (2004), p. 17
  16. ^ 1 2 3 Whitlock, Flint, The Fighting First: The Untold Story Of The Big Red One On D-day, Westview Press, 1st ed., ISBN 0-8133-4218-X, 9780813342184 (2004), pp. 16, 21
  17. ^ Eisenhower, Dwight D. (Gen.), Marshall, George C. (Gen.), and Hobbs, Joseph P., Dear General: Eisenhower's Wartime Letters to Marshall, Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press, ISBN 0-8018-6219-1, p. 104
  18. ^ D'Este, Carlo, Patton, p. 467-468
  19. ^ Bradley, A Soldier's Story
  20. ^ Whitlock, Flint, The fighting first: the untold story of the Big Red One on D-Day, Westview Press, ISBN 978-0-8133-4218-4, ISBN 978-0-8133-4218-4 (1st ed. 2004), pp. 19-20
  21. ^ Alfred Salinas, Les Américains en Algérie 1942-1945, L'Harmattan, Paris, 2013, Chapter 5 "La révolte des GI's (Oran, 17-24 mai 1943)", ISBN 978-2-336-00695-6
  22. ^ Whitlock, Flint, The fighting first: the untold story of the Big Red One on D-Day, pp. 19-20
  23. ^ Ellis, Robert B., See Naples and Die: A Ski Trooper's World War II, Jefferson, NC: McFarland & Co., ISBN 0-7864-0190-7 (1996), p.228
  24. ^ 1 2 3 D'Este, Carlo, Patton: A Genius For War, p.506
  25. ^ Whitlock, Flint, The Fighting First: The Untold Story Of The Big Red One On D-day, Westview Press, 1st ed., ISBN 0-8133-4218-X, 9780813342184 (2004), p. 22
  26. ^ Astor 2003, p. 189.
  27. ^ Bradley, Omar, A Soldier's Story, New York: Henry Holt (1951), pp. 156
  28. ^ Atkinson, Rick, The Day of Battle: The War in Sicily and Italy, 1943-1944, New York: Henry Holt & Co. (2007), p. 153: Allen had planned to surround Troina with two full infantry regiments under cover of a heavy bombardment with nine battalions of 105-mm howitzers, six battalions of 155-mm howitzers, and one battalion of 155-mm "Long Tom" guns, but faulty intelligence reports and the quick withdrawal of enemy forces at Cerami caused him to pare back the assault to a single regiment.
  29. ^ Bradley, Omar, A Soldier's Story, New York: Henry Holt (1951), pp. 348-349: Bradley stated that he wanted commanders who were "judicious, reasonable and likable" like himself.
  30. ^ Bradley, A Soldier's Story, p. 156
  31. ^ Johnson, Richard H. Jr., Investigation into the Reliefs of Generals Orlando Ward and Terry Allen, p. 35
  32. ^ Alfred D. Chandler Jr., ed., The Papers of Dwight David Eisenhower: The War Years: III. p. 1596
  33. ^ "1st Battalion, 28th Infantry Regiment "Black Lions"". GlobalSecurity.org. 2006-07-17. נבדק ב-2008-04-14.
  34. ^ Astor 2003, p. 234.
  35. ^ Key Timberwolf Dates, http://www.104infdiv.org/key%20dates.htm
  36. ^ Astor 2003, p. 236.
  37. ^ 1 2 Astor 2003, p. 237.
  38. ^ Timberwolves: The Story of the 104th Infantry Division, Paris: Stars and Stripes, G.I. Stories, Information and Education Division, ETOUSA (1945)
  39. ^ Astor, Gerald, Terrible Terry Allen: Combat General of World War II - The Life of an American Soldier, New York: Presidio Press, 1st ed., ISBN 0-89141-760-5, ISBN 978-0-89141-760-6 (2003), p. 237: This was a reference to the slovenly appearance of the 'Willy and Joe' characters in Sgt. Bill Mauldin's cartoons, regularly featured in the Army's Stars and Stripes newspaper.
  40. ^ Astor 2003, p. 309.
  41. ^ "104th Infantry Division". Order of Battle of the United States Army, World War II: European Theater of Operations. United States Army Center of Military History. בדצמבר 1945. {{cite book}}: (עזרה)
  42. ^ University of Texas at El Paso
  43. ^ "Open Center". El Paso Herald-Post. 17 בפברואר 1972. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Vestal, Daniela (בנובמבר 2013). "HHC Garrison restores Maj. Gen. Allen's memorial". Fort Bliss Bugle. Public Affairs Office of Fort Bliss. נבדק ב-13 באפריל 2016. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טרי_דה_לה_מסה_אלן&oldid=37823941"