טרנאיטליה

טרנאיטליה
	הרכבת המהירה "החץ האדום" של טרנאיטליה
נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
תקופת הפעילות	2000–הווה (כ־24 שנים)
חברת אם	Ferrovie dello Stato Italiane
חברות בנות	Cisalpino; Trenitalia France; Trenord ;
מיקום המטה	רומא
משרד ראשי	רומא
ענפי תעשייה	תחבורה ציבורית, לוגיסטיקה
	https://www.trenitalia.com/en.html

טרנאיטליה (באיטלקית:Trenitalia S.p.A) היא חברת הרכבות הלאומית של איטליה. החברה הנוכחית נוסדה בשנת 2000, המטה הראשי שלה ממוקם ברומא, והיא מוחזקת ומתופעלת על ידי חברת הרכבות של מדינת איטליה (באיטלקית: Ferrovie dello Stato Italiane S.p.A), אשר מניותיה נמצאות בבעלות חלקית של ממשלת איטליה.

מידע כללי

אורכן הכללי של מסילות הברזל באיטליה הסתכם בשנת 2024 ב-17,350 ק"מ. לשם השוואה, בשנת 2014 היה אורך המסילות 16,723 ק"מ^[1]. הרווח התפעולי של החברה בשנת 2023 הסתכם ב-422 מיליון אירו, והחברה הרוויחה רווח נקי בסך 196 מיליון אירו^[2].

היסטוריה

הרכבת הראשונה באיטליה יצאה ב-1839 מתחנה בנאפולי, והגיעה כעבור 11 דקות לנמל גראנאטלו (Granatello), הנמצאת קילומטרים בודדים דרומית מערבית לעיר^[3]. זה היה קטע המסילה הראשון והיחיד שהיה קיים באותה העת. קטע המסילה הבא נסלל בצפון איטליה, בין מילאנו-מונזה, לוונציה. קטע זה כלל לראשונה גם גשר עילי. במהרה החלו להיסלל קטעי מסילה נוספים. ב-1844 נסללה מסילה בין העיר התעשייתית טורינול-ג'נובה, עיר נמל גדולה. מסילה זו חוברה גם למערכת המסילות של צרפת ושווייץ, שתיהן קרובות יחסית לאזור. נסללו מסילות גם באזורי רומא, פארמה וטוסקנה. למסילות הרכבת החדשות נועד תפקיד חשוב בהנעת גייסות במלחמותיהם של המלך ויטוריו אמנואלה השני ועוזריו, לאיחודה של איטליה ב-1861. בעת איחוד איטליה היה אורך המסילות הכללי כ-2,000 ק"מ, ועד 1872 צמחו המסילות עד ל-7,000 ק"מ^[4]. ברבע האחרון של המאה ה-19 נעשו ניסיונות לאחד בין שלושת החברות שתפעלו בזמנו את הרכבות באיטליה, אך ללא הצלחה. החברות לא היו גדולות דיין והיו קווי רכבת רבים למקומות נידחים, שגרמו להפסדים, אשר עלו על הרווחים מקווים עמוסים. ב-1905 הצליחה ממשלת איטליה לאחד את שלושת החברות לחברה אחת, שנקראה "FFSS" .

ההתרחבות הגדולה ביותר של רשת הרכבות הייתה בתקופה שלאחר עליית הפשיסטים ב-1922. באותה התקופה נסללו מסילות רבות לערים חשובות ומרכזיות^[4]. מלחמת העולם השנייה הותירה אחריה מערכת רכבות איטלקית חבולה, עקב הפצצות, פלישות, ושימוש יתר. תוכנית מרשל של ארצות הברית מימנה את שיקום המערכת ועד 1952 תוקנו נזקים, ניקנו ציוד חדש וקטרי דיזל וחשמל. בשנות ה-60 וה-70 החלו לפעול קווי רכבת מהירות, אך רק בשנות ה-90 הפכו קווים אלו ליעילים, והשירות לנוסעים שופר. בשנת 1999 הונהגו צמצומים במצבת העובדים, ומיד לאחר מכן החברה הופרטה, אם כי השליטה נשארה בידי ממשלת איטליה.

קווים ורמות שירות באיטליה

פעילות טרנאיטליה מתחלקת לקווים אזוריים, ולקווים בין עירוניים, בהם משולבות הרכבות המהירות. הקווים הבין עירוניים מחולקים לארבעה אזורים גאוגרפיים^[5].

הקווים הצפון טירניים-קווים אלו יוצאים מערי צפון מערב איטליה, דוגמת מילאנו טורינו וג'נובה, יורדים דרומה בכיוון רומא ולאחר מכן דרך נאפולי, עד סלרנו ובכיוון ההפוך.

הקווים הדרום טירניים-יוצאים מהבירה רומא, לכיוון קלבריה, דרך הערים המרכזיות, וחזרה בכיוון הנגדי.

הקווים האדריאטיים-מערי הצפון המרכזיות מילאנו ובולוניה, דרך החוף המזרחי של איטליה בקרבת הים האדריאטי, לערי הדרום בארי, טאראנטו (Taranto), לצ'ה וחזרה צפונה.

הקו הסיציליאני-מרומא דרומה, דרך מסינה לערי סיציליה המרכזיות סירקוזה ופלרמו, וחזרה צפונה בכיוון ההפוך.

בדומה לטיסות, ברכבות נהוגה מחלקה ראשונה, בה התנאים המשופרים ביותר. ההבדל בין מחלקה ראשונה לשנייה, מתבטא בעיקר ברוחבם של המושבים, והמרווח לרגליים. קיים קרון מזנון וקרון עבור משפחות. טרנאיטליה מספקת שירות בתשלום להסעת אופניים, וכן שירות לנכים ומוגבלים בתנועה. אין מגבלה על גודל ומשקל הכבודה האישית^[5]. קיימים שירותי הסעה של חיות מחמד, וברכבות המהירות מתאפשרת גישה לאתרי חדשות, לבידור ולסרטים. שירותים משלימים נוספים ניתנים בתשלום, דוגמת ארגון סיורים ומדריכים מקומיים באתרים, בערים ובאזורים בהם יש תחנות רכבת. קיים מגוון רמות של מחלקות, מחלקה ראשונה ושנייה. יש בשימוש קרונות מזנון, קרונות מותאמי תיקים ומזוודות, קרונות מותאמי אופניים, ומותאמי נכויות ומגבלות.

פעילות טרנאיטליה במדינות אחרות

לטרנאיטליה חברות בנות, המפעילות רכבות וגם סוגי תחבורה ושירותים אחרים, במספר מדינות באירופה:

גרמניה-החברה הבת הפעילה בגרמניה הנה קבוצת נטאינרה (Der Netinera-Konzern). הקבוצה מפעילה משנת 2004 רכבות ושירותי תחבורה ציבורית אחרים ברחבי גרמניה^[6].
צרפת-שמה של חברה הפעילה בצרפת הוא "טלו"(Thello). חברה זו נוסדה ב-2011 ושמה הקודם היה "טרנאיטליה צרפת". החברה מפעילה חמש נסיעות יומיות מפריז בצרפת, למילאנו בצפון איטליה, דרך ערים צרפתיות ודרך טורינו האיטלקית^[7].
בריטניה-החל מ-2019 טרנאיטליה נכנסה לשותפות עם חברת הרכבות של החוף המערבי של בריטניה, בשיעור של 30%, ומפעילה קווים שונים לרבות רכבות מהירות^[8]. בנוסף, טרנאיטליה פעילה בבריטניה באמצעות חברת הבת C2C, המקיימת שירות ב-26 תחנות במזרח לונדון לדרום אסקס (South Essex)^[9].
יוון-חברת הבת הפעילה ביוון היא "הלניק טרן" (Hellenic Train), שנוסדה בסוף שנת 2005. תחנת המוצא של הרכבת באיטליה נמצאת בפירנצה, ועיר היעד ביוון היא סלוניקי. מספר קווים יוצאים מסלוניקי ליעדים מרכזיים ביוון, דוגמת אתונה. חלק מקווי ההמשך ביוון, מתנהלים באמצעות אוטובוסים^[10].

כרטוס

בתחנות רכבת בערים מרכזיות פועלות קופות מאוישות בבני אדם. בתחנות ובמקומות פחות הומים, מכירת כרטיסים נעשית על ידי מכונות אוטומטיות. ניתן לרכוש כרטיסים מקוונים באתר החברה, או באמצעות משרדי כרטיסים רשמיים רבים, שהוסמכו למכירה מקוונת. קיים גם הסדר רכישת כרטיסים ללא כרטיס מודפס. במסגרת ההסדר, מתקבל אישור רכישה לדואר האלקטרוני של הנוסעים^[11].

ציוד

רוב הקטרים של טרנאיטליה הנם קטרים חשמליים. קיים מגוון גדול מאד של קטרים^[12], בהתאם לתוואי הקרקע, הפסים, והמהירויות הנדרשות. קטרי דיזל קיימים רק למשימות ומקומות מסוימים ומועטים, ואין קטרי קיטור. גם הקרונות מותאמים לנסיעות אזוריות ולנסיעות למרחקים ארוכים.

תוכניות עתידיות

בסוף שנת 2015 החלה תוכנית חידוש והרחבת צי הרכבות והקרונות באיטליה, ושיפור תשתיות ושירותים בשיתוף האיחוד האירופי. לצורך ביצוע הפרויקט, נלקחה הלוואה של 316 מיליון אירו, מתוך עלות כוללת של 600 מיליוני אירו עבור צפון איטליה^[13]. ב-2019 הכריזה קבוצת FS, חברת האם של טרנאיטליה על תוכנית רב שנתית לתוספת רכבות, החלפת ציוד מתיישן ושיפור שירותים, בהשקעה של מיליארד אירו^[14]. התוכניות כוללות רכבות חסכוניות באנרגיה, ידידויות לסביבה-העשויות מחומרים שברובם ניתנים למיחזור.

בינואר 2024 התפרסם, כי טרנאיטליה הגיעה להסכם עם חברת הרכבות הגרמנית דויטשה באן, על שיתוף פעולה לפתיחת קו רכבת מהיר ממילאנו ומרומא באיטליה למינכן בגרמניה^[15]. התוכנית אמורה להתממש עד סוף שנת 2026. בנובמבר 2023 הודיעה חברת היטאצ'י היפנית על חתימת הסכם, לפיו טרנאיטליה תרכוש עתידית 30 רכבות מהירות ביותר מתוצרתה, החל משנת 2026^[16]^[17]. בנובמבר 2024 הודיעו טרנאיטליה ו-רייל אירופה, על שיתוף פעולה בהפצת רכבות ושירותים לשווקים ואזורים חדשים באירופה.

תאונות ותקלות

בשנת 2022 בלבד אירעו באיטליה 69 תקריות ותאונות בדרגות חומרה שונות. שנה זו נחשבת לקלה יחסית בטווח השנים שבמעקב, בין 2013 ל-2022^[18].

התאונה החמורה ביותר-תאונת הרכבות החמורה ביותר באיטליה אירעה במרץ 1944. רכבת נוסעים נתקעה במנהרה בסמוך ל-באלוונו (Balvano), כ-150 ק"מ דרומית מזרחית לנאפולי. בתאונה נהרגו 520 בני אדם, והיא מדורגת שביעית במספר האבדות בנפש בין כל תאונות רכבת בעולם, מאז ראשית עידן מסילות הברזל^[19]. הנוסעים בתאונה זו נהרגו מגז רעיל שנפלט מקטר הרכבת התקוע, והתפזר במנהרה. רק חלק מנוסעים ואנשי צוות ששהו בקרונות האחרונים הצליחו להינצל ולהישאר בחיים.

התאונה השנייה בחומרתה-תאונה זו אירעה ב-15 באפריל 1978, ליד העיירה ואדו (Vado), כ-24 ק"מ דרומית לבולוניה. התאונה אירעה בתאני מזג אוויר קשים מאד, שאילצו את בקרי הרכבת לשנות את המסלול של אחת הרכבות. רכבת זו נתקלה בתלולית קרקע שנוצרה על הפסים עקב סחף אדמה, כתוצאה ממזג האוויר הגשום והקשה. בהיתקלה בתלולית העפר ירד קרון מהפסים, והרכבת נתקעה. כמה שניות מאוחר יותר, שלא השאירו זמן לפנות נוסעים מהרכבת שירדה מהפסים, הגיחה ממנהרה סמוכה רכבת מהכיוון הנגדי. עקב תנאי מזג האוויר, ואולי גם בשל טעות אנוש, הנהג לא הספיק להגיב בזמן ואירעה התנגשות במהירות גבוהה. בתאונה זו נהרגו 46 בני אדם, ו-76 נפצעו^[20]. בין ההרוגים היו גם שני נהגי הקטרים.

תאונה חמורה מאד אחרת אירעה ביוני 2009, בתחנת ויארג'ו (Viareggio) במחוז טוסקנה. התאונה נגרמה כשקרון שהוביל גז פחממני מעובה (גז נפט נוזלי) מסוכן^[21] ירד מהפסים, והתנגש ברציף בתחנה. בעת ההתנגשות הרכבת נסעה במהירות של כ-145 ק"מ לשעה, וארבעה קרונות נוספים ירדו מהפסים. כתוצאה מההתנגשות ברציף נפער באחד הקרונות חור גדול, אשר דרכו השתחרר הגז הרעיל, ומהחום שנוצר נגרמה התפוצצות. בתאונה נהרגו 38 בני אדם, ונפצעו 26. רוב הנפגעים היו דיירים שגרו בבניינים סמוכים לתחנת הרכבת ושאפו את הגז שהשתחרר^[22]. בנוסף לנפגעים, כוחות ההצלה פינו מדירותיהם כ-1,000 דיירים.