טרנסקסואליות באיראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

למרות אופיו המוסלמי פונדמנטליסטי, השלטון באיראן נוהג להתחשב בגברים ונשים המעוניינים לשנות את מינם, בניגוד להוקעתם ורדיפתם המתמדת של הומוסקסואלים ולסביות.

בשנת 1963 כתב רוחאללה ח'ומייני ספר בו הצהיר כי אין הגבלה דתית על ניתוח ל"תיקון מין". אולם באותה תקופה הוא נחשב כמתנגד למשטר, ופסקי ההלכה שלו לא השפיעו על המדיניות הרשמית של המדינה, לה לא הייתה מדיניות מוגדרת לגבי טראנסג'נדריות. הממשלה שקמה לאחר המהפכה ב-1979 סיווגה טרנסקסואלים וטרנסווסטיטים יחד עם הומוסקסואלים, שהוקעו על ידי המשטר האסלאמי. בהתאם לכך, הם היו צפויים לעונשי הצלפות והוצאות להורג, תחת החוק האיראני החדש.

אחת מהמנהיגות המפורסמות למען זכויות לטרנסקסואלים היא מרים האטון מולקארא (Maryam Hatoon Molkara). כגבר, לפני הניתוח להתאמה מגדרית, היה שמה פרידון. מולקארא לחמה למען זכותה לשנות את מינה עוד מימי שלטון השאה באיראן. בתחילה השלטון התעמר בה, אולם מכתב שקיבלה מהמנהיג העליון ח'ומייני אשר קיבל מעמד של פתווה שינה את התמונה. לפני המהפכה ביקשה מולקארא לעבור ניתוח להתאמה מגדרית, אך לא הייתה יכולה להרשות לעצמה ולא קיבלה הכרה דתית במהלך. החל משנת 1975 היא כתבה מכתבים לרוחאללה ח'ומייני כשהיה בגלות. לאחר המהפכה היא פוטרה מעבודתה, הוזרקו לה בניגוד לרצונה הורמונים גבריים, על מנת "להשאירה" כגבר, והיא אושפזה במוסד. היא שוחררה מאוחר יותר הודות לקשרים שהיו לה, וניסתה להשפיע על פוליטיקאים אחרים לתמוך במטרתה. כשחזר ח'ומייני לאיראן כמנהיג העליון, היא ביקשה להיפגש עמו, בתחילה, ללא הצלחה. לבסוף קיבלה ממנו מכתב שאישר לה לעבור ניתוח להתאמה מגדרית מגבר לאישה. המכתב קיבל מאוחר יותר מעמד של פתווה (פסק הלכה). מעמד זה שינה את יחס השלטון לניתוחים להתאמה מגדרית, והפך אותם לחוקיים באיראן.[1]

המצב הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתווה של ח'ומייני אושרר על ידי המנהיג העליון הנוכחי של איראן, עלי חמינאי ונתמך על ידי אנשי דת רבים באיראן. אולם בחברה האיראנית ישנן עדיין דעות קדומות על טרנסג'נדרים ועל כן מומלץ להם, לאחר שיעברו את הניתוח ומינם ישונה באופן רשמי בכל התעודות, לשמור על דיסקרטיות לגבי עברם.

בדו"ח שפורסם בשנת 2001 טענה נציבות האו"ם לפליטים כי ניתוחים להתאמה מגדרית מבוצעים בצורה גלויה ושכיחה באיראן, וכי הומוסקסואלים וקרוס דרסרים יהיו בטוחים כל עוד ישמרו על פרופיל נמוך. שלוש שנים לאחר מכן טען ארגון בשם פרויקט סאפרה (ארגון של להט"בים מוסלמים) כי הדו"ח של נציבות האו"ם מוגזם ומתעלם מהפעלת הלחץ של החוק על להט"בים. בנוסף טוען הארגון כי טרנסג'נדרים לא יכולים לבחור שלא לעבור ניתוח. אם מאשרים להם שינוי מין, מצפים מהם להתחיל לעבור טיפולים באופן מיידי. אלה מביניהם שמבקשים להישאר ללא ניתוח (פרה-אופ/נון-אופ), ואנשים שמגדירים עצמם "ג'נדר-קוויר", נרשמים על פי המין עמו נולדו וככאלה הם צפויים להטרדות, ולהעמדה לדין על פי החוק נגד הומוסקסואליות.[2]

הוגיטולסלאם קארמיניאה (Hojatoleslam Kariminia), איש דת איראני בדרגה בינונית שתומך בזכויות של טרנסג'נדרים, הצהיר כי ברצונו להפוך את הזכות של טרנסג'נדרים לשנות את מינם לזכות אדם בסיסית.

החוק באירן מאפשר רק מעבר של התאמה מגדרית מגבר לאישה, ולא להפך. נשים שנולדו כנשים, אף אם בפנימיותן חשות כגברים, אינן רשאיות להתלבש כגברים או להיכנס למקומות השמורים לגברים, והמושג של התאמה מגדרית (שינוי מין) אינו אפשרי באירן מבחינתן. נשים הלובשות בגדי גברים או מתחזות לגברים, נענשות בעונשי מאסר ומלקות, לפי החוק האירני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החוק האירני מדבר על ניתוח M-to-F בלבד. החוק אינו מכיר בטרנסקסואליות F-to-M אצל נשים המעוניינות להפוך לגברים
  2. ^ כולל עונשי מאסר ועינויים, ואף עונש מוות במקרה של יחסי מין עם גברים.