טרסה ינינה קיארוצ'ינסקה
_portret_02.jpg) | |
| לידה |
14 ביוני 1885 ויילון, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 1946 (בגיל 61) סוסנוביץ, רפובליקת פולין |
| מדינה |
פולין |
| מקצוע |
נזירה |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (19 בפברואר 1992) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | טרסה ינינה קיארוצ'ינסקה |
  | |
טרסה ינינה קיארוצ'ינסקה (בפולנית: Teresa Janina Kierocińska; 14 ביוני 1885 – 12 ביולי 1946) הייתה נזירה ואם מנזר, מייסדת קהילת האחיות הכרמליטיות לילד ישו, שהוכרה כחסידת אומות העולם על הצלת יהודים בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ינינה קיארוצ'ינסקה נולדה בויילון, פולין בשנת 1885, כבתם השביעית של אנטונייגו ואנטונינה לבית גלוביינקובסקה. עד גיל שלוש הייתה אילמת, והחלה לדבר באופן בלתי צפוי כשאמה אנטונינה חזרה מהכנסייה. מילתה הראשונה הייתה "ישו". כילדה נהגה בדרכה לבית הספר להיכנס לעיתים קרובות לכנסיית סנט. ברברה, על מנת להתפלל. כבר מהטקס הדתי הראשון בו השתתפה ב־9 ביוני 1895, הרגישה קרבה לישו ורצתה להתמסר לחלוטין לאלוהים. עם זאת, היא נתקלה בהתנגדות מצד הוריה, ובמיוחד אביה התנגד בתוקף להצטרפותה לקהילת הנזירות. בצעירותה התוודעה לחזיונה של סנט. טרסה מאווילה, שבמהלכו נגלה לה מלאך מחייך שניקב את ליבה בחנית. החזיון השפיע רבות על חייה הרוחניים והיא ניהלה חיים עמוקים של תפילה, התנזרות ואהבה לשכניה, למרות התנאים הקשוחים בבית הוריה.
לנוכח התנגדותו הבלתי פוסקת של אביה, ב־1903 החליטה ינינה בסתר לעזוב את הבית ולהצטרף למנזר האחיות לצדקה בוורשה. היא שהתה שם כחודש ועבדה בבית חולים שניהלו האחיות. בהוראת אביה, ששלח את אחיה סטניסלב להביא אותה, חזרה ינינה הביתה בצער. כעבור ארבע שנים, ינינה דפקה על דלת המנזר של האחיות ברנרדין בוויילון, ובקשה שיקבלוה חזרה, אולם האחיות סירבו לקבלה מאימת אביה. למרות הכישלונות הללו, ינינה המשיכה לנהל חיים אדוקים של תפילה, ועזרה לאמה במשק הבית וברקמה. במשך תקופה מסוימת היא דאגה לילדי אחיה, שאשתו נפטרה. בשנת 1909 פגשה נזיר כרמליטי בשם אנזל גדק בצ'רנה וזה הפך למדריכה הרוחני. פגישה זו היוותה השפעה מרכזית על חייה של ינינה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, התנדבה לעבוד במוסד האחיות "הגן האנגלי", שנוהל על ידי האחיות אלברטין בקרקוב. בתקופה זו התהדק הקשר בין ינינה לרוחניות הכרמליטית והיא הייתה משוכנעת שייעודה הוא להיות כרמליטית. בשנת 1914 חברה לאחוות ישו התינוק מפראג. לאחר מות אביה ב־17 במאי 1921, קיבלה אישור מאמה אנטונינה לבחור בחיים הרוחניים ולנסוע לקרקוב.[1]
ב־31 בדצמבר 1921 בקרקוב, ייסדה ינינה את מנזר האחיות הכרמליטיות ושינתה את שמה ל"האם טרסה של סנט ג'וזף". היא מילאה את תפקיד אם המנזר במשך 25 שנה עד מותה, גיבשה את הנזירות ברוחו של אלוהים וביצעה עבודות חסד בקרב העניים. בתחילה עבדו הנזירות באגודות צדקה והתגוררו בצריפים בכנסיית הלב הקדוש של ישו. הן סבלו מעוני קיצוני ומקור קשה. רק בשנת 1925 קנתה האם טרסה בית לנזירות.[2]
האם טרסה בקשה להענות לצורכי הקהילה המקומית, והקימה יחד עם הנזירות בית ילדים ב-1925 . המנזר דאג לאוכל לילדים עניים ובשנת 1931 ייסדו בית ספר יסודי ובו בין היתר לימדו האחיות רקמה ותפירה. בנוסף האחיות העבירו שיעורים פרטיים והכינו ילדים עניים דתיים לטקס הקונפירמציה. בבית האחיות פעלו אגודה קתולית של נשים צעירות וגם מעגל לאימהות, אשר מנה בשנת 1932 מאה נשים. מגיל גן, האם טרסה דאגה לא רק ללמד בנות לתפור ולרקום, אלא גם לגבש אותן ברוח דתית. היא הייתה משוכנעת שתחיית החברה יכולה לבוא דרך ערכי המשפחה.[2]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה האם טרסה ארגנה עזרה לפליטים, מטבח לעניים ובית יתומים בו התחנכו ילדים שהוריהם נפטרו או נעלמו במהלך המלחמה כמו גם בנות שאיימו עליהן בגרוש לעבודות כפייה בגרמניה. במהלך כיבוש פולין היא העניקה הגנה לפרטיזנים מצבא פולין.
בספטמבר 1942, פקיד הביא לנזירות הכרמליטיות תינוקת יהודייה כמעט גוססת בת כמה חודשים, שאמה הועברה למחנה ריכוז. בזכות הטיפול המסור של האם טרסה קיארוצ'ינסקה והנזירות, התינוקת הבריאה. הנזירות קראו לילדה בשם טרסה ידוויגה ג'בורסקה, שהוכר על ידי בית המשפט בסוסנוביץ, והיא נשארה במנזר עד סוף המלחמה.
משנת 1943, קיארוצ'ינסקה הסתירה ילדים ומבוגרים יהודים במנזר בסוסנוביץ, והצילה קבוצת ילדים שנשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ לאחר נפילת גטו ורשה. האם טרסה סיפקה לחם ליהודים שהסתתרו במרתפי בתי המגורים, וכן ליהודים שהוחזקו על ידי הגסטאפו באצטדיון בסוסנוביץ ובמחנה המעבר לדולג, ששכן בבית הספר שהיה צמוד למנזר ושימש תחנת מעבר של היהודים למחנות עבודה. אחת האחיות במנזר העידה שמהמחנה היו נשמעות צעקות, עינויים וגילויי אלימות כלפי היהודים ובהנהגת האם טרסה המנזר התגייסה לעזור, למרות הסכנה הכרוכה בכך. בנוסף, עזרה האם טרסה לאסירי אושוויץ על ידי ארגון משלוח חבילות מזון למחנה.
סיפורי הצלה נוספים של האם טרסה והמנזר בהנהגתה היו של מרישיה ופינקוסובה וילצ'ינסקה, שהייתה ילדה יהודייה שהובאה יחד עם סבתה על ידי מיצ'יסלב זאוואצקי, כומר בקהילת סנט טריניטי בבנדין, למנזר על מנת להסתירן בחסות האם טרסה. גם הילד אנדז'יי סימיאטקובסקי, בנה של אישה יהודייה בשם אסתר (מריה טרסה) פישר שהוטבלה, התארח בבית היתומים, כל פעם למספר ימים כשלמשפחתו נשקפה סכנה.
במרץ 1943 הובא יוזף בומבצקי למנזר בסוסנוביץ. לא הייתה לו תעודת זהות, לכן קיבל זהות שאולה - שם משפחה ותאריך לידה, שאושרה רשמית על ידי בית המשפט גרודזקי בסוסנוביץ בשנת 1946. יוזף הצטרף לבית היתומים שנוהל על ידי האחיות הכרמליתיות ונשאר שם עד שהתבגר.[2]
כעבור כמה שנים כתב בומבצקי בזיכרונותיו:
בזכות אמא טרסה והאחיות הכרמליטיות מצאתי מחסה כנראה בשנת 1943, במרץ, הארוחה הראשונה כללה ארוחה עם חמאה, במרתף הבניין בן שלוש הקומות. אני זוכר את האחיות בצעיפים הלבנים שטיפלו בנו, לא הייתי היחיד, אלא הייתי עם קבוצה גדולה יותר של בנים. (...) בזכות האם האהובה הייתי מוגן מפני המוות. כשהגסטפו הגיעו האם טרסה תמיד הסתירה אותי, כי הייתי דומה לילד יהודי ". “כילד יהודי חוויתי טיפול והגנה מיוחדים. (...) האחיות יצרו לנו תנאים משפחתיים ושמרו עלינו בחביבות הגדולה ביותר. זה היה הרואי! אני זוקף את הגישה ההרואית הזו בעיקר לאמא טרסה
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום המלחמה הצטרפו האם טרסה קיארוצ'ינסקה והמנזר בהנהגתה למשימות החדשות של הכנסייה. האחיות החלו בקטכיזם בבתי ספר, ניהלו גן ילדים והתמסרו לעבודות צדקה. הקהילה המקומית ראתה בטרסה כאימם.
בקיץ 1946 אמה של טרסה ידוויגה ג'בורסקה, אותה הצילה טרסה ששרדה את המחנה, לקחה את בתה ונסעה איתה לקטוביץ. לאחר זמן מה גילו הנזירות שג'אורסקה נפטרה בבית החולים לילדים בקטוביץ.
מרישיה וילצ'ינסקה, אותה הצילה טרסה ביחד עם סבתה, נפטרה בדרכן לארץ ישראל כתוצאה מקדחת הארגמן.
טרסה נפטרה ב־12 ביולי 1946 בסוסנוביץ כתוצאה ממחלה, עקב סיבוכים שנגרמו על ידי דלקת הצפק המוגלתי. שלושה ימים לאחר מכן, ב־15 ביולי, התקיים טקס הלוויה בקתדרלת סוסנוביץ. תחילה נקברה בבית העלמין בסוסנוביץ באלג'ה מירצ'יקו ומה- 31 במרץ 1982, שרידיה נטמנו בכנסיית הפנים הקדושות של ישוע המשיח בבית המסדר בסוסנוביץ.
בית היתומים שהקימה וניהלה המשיך לפעול עד שנת 1962 עד לחיסולו על ידי השלטונות הקומוניסטיים.[2]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־19 בפברואר 1992, הוענק לאם טרסה תואר חסידת אומות העולם על ידי יד ושם על שסיכנה את חייה במהלך הכיבוש הנאצי. שמה חקוק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם ביד ושם.
ב־13 במאי 2013, חתם האפיפיור פרנסיסקוס על צו סגולותיה ההרואיות של האם טרסה.
ב־31 בדצמבר 2016, במלאת 95 שנה להקמת הקהילה, נפתח בסוסנוביץ מוזיאון על שמה של קהילת האחיות הכרמליטיות לילד ישו.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על טרסה ינינה קיארוצ'ינסקה, באתר יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "טרסה ינינה קיארוצ'ינסקה".