ישראל חיים בילצקי

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף י"ח בילצקי)
ישראל חיים בילצקי
לידה 1914
רוסיהרוסיה קוברין, רוסיה הלבנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה נובמבר 1992 (בגיל 78 בערך)
ישראלישראל ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול
שפות היצירה עברית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל חיים בּילֶצְקי (ביידיש: בילעצקי; בכתב לטיני: Biletzky;‏ 1914, קוברין – 18 בנובמבר 1992, תל אביב) היה משורר יידי ומסאי, מבקר וחוקר ספרות יידיש דו-לשוני (ביידיש ובעיקר בעברית) ישראלי פורה ומוערך. מחברם של עשרות ספרי שירה, מסה ומחקר ספרותי. פעיל ציוני סוציאליסטי בצעירותו, מנהל בתחומי דיור ופיתוח עירוני במגזר הציבורי במשלח ידו, ומרצה לספרות יידיש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל חיים בילצקי (בפולנית: Bilecki) נולד בשנת 1914 בעיר קוֹבְּרין שבפּוֹלֶסיָה, רוסיה (רוסיה הלבנה; לאחר מלחמת העולם הראשונה בפולין; כיום בדרום-מערב בלארוס), בנם של חיה-שרה לבית ברזניאק וסנדֶר-ברוך בילצקי, במשפחה בת תשעה ילדים.[1] אביו העסיק פועלים בעבודה חקלאית.[2] למד ב"חדר" ובבית ספר דתי,[3] וסיים את לימודיו בגימנסיה של רשת החינוך העברית הציונית "תרבות" בעיירה פּרוּזָ'ני.[4] משם המשיך ללימודים במכון לחכמת ישראל בוורשה.[3]

היה ציוני ופעיל ב"שומר הצעיר" בפולין בהשפעת אחיו הגדול אליהו בילצקי (1912–1995), שהיה חבר המועצה הארצית של התנועה, וב-1934, כשהיה כבן עשרים, עלה לארץ ישראל כמותו (אחיו היה ממייסדי קיבוץ נגבה; הוריהם ואחד מאחיהם נספו בשואה, ואחים אחרים היגרו לאמריקה).[5]

בארץ המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. נישא לפַניָה לבית קפלן, והיה אב לבן (1950) ובת (1951). התגורר ברח' בני משה בתל אביב.

ביחד עם אחיו אליהו היה ממייסדי הליגה הסוציאליסטית וחבר מזכירותה. השתתף ב"על המשמר". ב-1948, לאחר קום המדינה, כיהן כראש המחלקה לשיכון במשרד העבודה (תחת השר מרדכי בנטוב),[6] וכעבור זמן קצר עבר לכהן כראש אגף מִנהל כוח אדם ותעסוקה במשרד.[7] היה פעיל במרכז החקלאי וחבר בית הדין העליון של ההסתדרות.[8] כשנוסדה ב-1958 החברה לבניין ופיתוח אילת,[9] כיהן כמנהלה עד המחצית הראשונה של שנות ה-70.

הרצה ב"קול ישראל" ובתוכניות יידיש. תקופה ארוכה הרצה בסמינר של בית הַמְלין (מרכז פעילי ההסתדרות).[3] בשנת 1976 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב. הדיסרטציה, שנכתבה בהנחיית פרופ' דב סדן,[10] הייתה בנושא "הדרמטורגיה החזיונית של ה' לייוויק" (על המחזות המשיחיים של ה' לייוויק; ב-1979 ראתה אור כספר). משנת 1970 ועד 1980 כיהן כמרצה לספרות יידיש באוניברסיטת תל אביב, ומשנת 1984 – כמרצה לספרות יידיש ופולקלור יהודי באוניברסיטת בר-אילן.

את ראשית צעדיו הספרותיים עשה בילצקי בעת שהיה תלמיד תיכון בפרוז'ני, מעל דפי העיתון המקומי "פרוזשאנער שטימע",[11] ועם עלייתו ארצה המשיך בפועלו הספרותי בכתיבת שירה ביידיש. בשנת 1937 פרסם את ה'בלדה על האישה שנידונה למיתה' במאסף "ארץ ישראל שריפטן" שראה אור בהוצאת קלוב העיתונאים והסופרים היידיים בתל אביב.[12] בשנת תרצ"ז ראה אור ספר שיריו הראשון, "אוּמְרוּ" ('אי-שקט'). שנה לאחר מכן, ב-1938, הופיע ספר שיריו השני, "שוועלן". בשירתו, שעד שנות ה-40 נטתה לליריקה אקספרסיוניסטית,[13] הפגין יכולת אמנותית מעולה – בשירים פשוטים בני ארבע שורות כמו גם בשירים מתוחכמים בעלי מקצב חופשי.[14] במרוצת כחמישים שנות יצירה (עד שנת 1985) פרסם בילצקי 15 ספרי שירה ופואמות, בהם קובץ שירים בתרגום עברי וקובץ שירים שבו הובא המקור מול התרגום העברי.

נוסף על שירה, הִרבה לפרסם מסות ומאמרי ביקורת ומחקר על נושאים מספרות יידיש בעיתונים וכתבי העת בישראל (בהם "גאָלדענע קייט", שבו פרסם במשך עשרות שנים, החל ב-1953, "גזית", "דבר" ועוד) ובעיתונות היהודית בתפוצות. מ-1960 ועד מותו ב-1992 פרסם 17 ספרי מסה ומחקר: הקובץ "מסות בשבילי ספרות יידיש" (2 כרכים, 1960–1963; ראה אור בתרגום לאנגלית ב-1969), מסות על אברהם סוצקבר, על איציק מאנגר, על מסע לפולין שערך ב-1983, על דמויות אגדיות בספרות היידית ועל אורי צבי גרינברג כמשורר יידיש, וקובצי המסות "פרוזדור וטרקלין בבית יידיש" ו"מפגשים מהסוג הספרותי", מחקר על יחסו של ח"נ ביאליק ליידיש ודיון ביצירתו ביידיש, הדרמטורגיה החזיונית של ה' לייוויק (עיבוד של עבודת הדוקטור), "אלוהים, יהודי, שטן ביצירת יצחק בשביס-זינגר" (ראה אור בתרגום לאנגלית), ספר על ההומור של חכמי חלם, מונוגרפיה על אברהם ליסין, "עיירה יהודית" (ספר המתבסס על סדרת הרצאותיו ברדיו, עם איורים מאת משה ברנשטיין), "ליריקנים בספרות היידית", "אוצרות יידיש" והמחקר "רעיון העבודה בספרות יידיש בין שתי מלחמות עולם".

כמו כן ערך ספר יזכור לקהילת קוברין, שני קובצי ספרות יידיש בין שתי מלחמות עולם (סיפורים ושירים, במסגרת החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, תשל"א), אנתולוגיה על האם בשיר היידי, וספר זיכרונות של ניצולת השואה.

פועלו הספרותי המקורי והמחקרי זיכה אותו בפרסים ספרותיים רבים בישראל ומחוצה לה, בהם פרס מאנגר (1985), פרס ז'יטלובסקי (1987) ופרס מנדלי מוכר ספרים (ה'תש"ן). בשנת 1990 הוענק לו אות יקיר העיר תל אביב.

י"ח בילצקי נפטר בנובמבר 1992, בגיל 78. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[15]

אחיו אליהו בילצקי היה חלוץ, פועל בניין ועסקן תנועת העבודה, חבר מרכז "השומר הצעיר" ומפ"ם, ממייסדי הסתדרות פועלי הבניין וחבר מרכזהּ, חבר מזכירות המרכז החקלאי, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, בכיר במשרד העבודה והבינוי בשנותיה הראשונות של המדינה (תחת השר בנטוב), מרצה וחוקר תנועת העבודה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אומרו: לידער, תל אביב: אייגענס, תרצ"ז. (בשם העט "ראיא-מאנא") (שירים)
  • שוועלן: לידער, תל אביב: יִידישער ליטעראטן-און זשורנאליסטן-קלוב אין ארץ ישראל, 1938. (שירים)
  • שירי העצב והאור; מיידיש: א[ביגדור] גרינשפן, תל אביב: גזית, תש"א.[16]
  • וויי און גלויבן: לידער, תל אביב: יִידישער ליטעראטן און זשורנאליסטן קלוב אין א"י, 1944. (שירים)
  • יִידישע ווערטער: לידער, תל אביב: פאר זיך, 1948.[17] (שירים)
  • מזמור ליום: שירים / א מזמור דעם טאָג: לידער; עברית: מרדכי אמיתי, מרחביה: דפוס השומר הצעיר, 1957. (עברית ויידיש עמוד מול עמוד)
  • מסות בשבילי ספרות יידיש, 2 כרכים, תל אביב: גזית, 1960–1963.[18] (הופיע בתרגום לאנגלית ב-1969)
  • השיר והמשורר: א' סוצקבר: מסה, תל אביב: י"ל פרץ, 1962. (המובאות תורגמו לעברית עד עמוד 95 על ידי ח[יים] רבינזון)
  • מיינע ווייסע טויבן: לידער, בואנוס איירס: קאָברינער קאָמיטעט, 1962. (שירים)
  • לידער צום מענטש, תל אביב: המנורה, תשכ"ז 1967.[19] (שירים)
  • ח.נ. ביאליק ויידיש, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, 1970.[20]
  • 71 לידער, תל אביב: המנורה, תשל"ג.[21] (שירים)
  • ביים קוואל פון קאָצק: פּאָעמע, תל אביב: ישראל-בוך, תשל"ה.[22] (פואמה)
  • איציק מאנגר: פרקי מסה, תל אביב: ישראל בוך, תשל"ו 1976.[23]
  • אחר: פּאָעמע, תל אביב: פֿארלאג י"ל פּרץ ביבליאָטעק, תשל"ז.[24] (פואמה)
  • ה' לייוויק: הדרמטורגיה החזיונית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ט.[25] (עיבוד של עבודת הדוקטור)
  • אלוהים, יהודי, שטן ביצירת יצחק בשביס-זינגר, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ט 1979. (הופיע בתרגום לאנגלית ב-1995)
  • שורות זעכצן: לידער פון צוויטן גלגול, תל אביב: ניי לעבן, 1980.[26] (שירים)
  • בקהל חכמים: אני ואתה וחלם, תל אביב: גזית, תשמ"א 1981. (ההומור של חכמי חלם)
  • אריאל אין דער אלטער היים: פּאָעמע, תל אביב: ה. לייוויק פֿארלאג, תשמ"א 1981.[27] (פואמה)
  • אברהם ליסין: משורר, מסאי, עורך, תל אביב: מועדון בית ליסין, 1981.
  • שורות צוואנציק: (לידער פון צוויטן גלגול), תל אביב: ה. לייוויק פֿארלאג, תשמ"ב 1982.
  • אכזר מכל – המפגש: מסע לפולין 1983: מסה, תל אביב: גזית, תשמ"ד 1983.
  • 40 באלאָנען, תל אביב: ישראל-בוך, תשמ"ו 1985.[28] (שירים)
  • עיירה יהודית; איורים: משה ברנשטיין, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ו 1986. (הטקסט לספר מתבסס על סדרת הרצאותיו ברדיו)
  • פרוזדור וטרקלין בבית יידיש: מסות, תל אביב: פפירוס, תשמ"ח 1988.
  • מפגשים מהסוג הספרותי, תל אביב: ד. די-נור, 1988.[29] (מסות) (מפגשים ושיחות בין יוצרים דגולים מההיסטוריה והספרות)
  • דריי לעגענדארע געשטאלטן אין דער יִידישער ליטעראטור: משיח, אליהו הנביא, בעל שם טוב: עסייען, תל אביב: ישראל-בוך, תשמ"ט 1988.[30] (מסות)
  • ליריקערס אין דער יִידישער ליטעראטור, כרך א, ירושלים: יִידישער קולטור געזעלשאפט; תל אביב: פֿארלאג י.ל. פּרץ, תשמ"ט 1989.[31] (ליריקנים בספרות היידית)
  • אוצרות יידיש, תל אביב: פפירוס, 1989.[32]
  • רעיון העבודה בספרות יידיש בין שתי מלחמות עולם; הקדמה: אברהם וולפנזון, תל אביב: עקד ('מחברות חקר'), תשנ"א 1991.
  • אורי צבי גרינבערג – דער יִידיש-דיכטער: עסיי, תל אביב: ישראל-בוך, תשנ"ב 1992. (מסות)
  • Essays on Yiddish Poetry and Prose Writers of the Twentieth Century, part 1; translated from the Hebrew by Yirmiyahu Haggi, Tel-Aviv: I. L. Peretz Library, 1969. (אנגלית: מסות בשבילי ספרות יידיש)
  • God, Jew, Satan in the Works of Isaac Bashevis-Singer, Lanham: University Press of America, 1995. (אנגלית: אלוהים, יהודי, שטן ביצירת יצחק בשביס-זינגר)

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצלאל שוארץ, ישראל-חיים בילצקי (עורכים), ספר קוברין: מגילת חיים וחורבן, תל אביב: (דפוס החדש), תשי"א. (ספר יזכור) (ספר יזכור לקהילת קוברין, בספריית העיר ניו יורק)
  • י. ח. בילצקי (עורך), 22 סיפור: (ספרות יידיש בין שתי מלחמות עולם), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – הפאקולטה למדעי הרוח – החוג לספרות עברית, תשל"א 1970/71.
  • י. ח. בילצקי (עורך), 77 שיר: (ספרות יידיש בין שתי מלחמות עולם): מקור ותרגום, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – הפקולטה למדעי הרוח, תשל"א 1971.
  • י"ח בילעצקי (צונויפגעשטעלט), מאמע אין יִידישן ליד: א קליינע אנטאָלאָגיע, תל אביב: פֿארלאג י"ל פּרץ, תש"ם 1980. ("אימהות בשיר היידי: אנתולוגיה קטנה")
  • רבקה לרמן-גולדברג, הבית והשואה: תולדות משפחה אחת; ערך והביא לדפוס: י.ח. בילצקי, תל אביב: הוצאת ספרים ע"ש ה. לייוויק, תשמ"ד 1984.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 – פרס צבי קסל לספרות יהודית מטעם יהדות מקסיקו, על ספרו "מסות בשבילי ספרות יידיש" (כרך א; 1960).[33]
  • פרס גניה לוי-גרפינקל למחקר ספרותי בנושאים חינוכיים וחברתיים בעברית וביידיש, על ספרו "ח.נ. ביאליק ויידיש" (1970).[34][35]
  • 1974 – פרס דוד פינסקי מטעם עיריית חיפה לספר שירה ביידיש, על ספרו "71 לידער" (תשל"ג).[36]
  • פרס יהואש, על הפואמה "ביים קוואל פון קאָצק" (תשל"ה).[34][35]
  • פרס ליסין, על ספרו "איציק מאנגר: פרקי מסה" (תשל"ו 1976).[37]
  • פרס יהואש, על הפואמה "אחר" (תשל"ז).[34][35][37]
  • פרס ליסין, על ספרו "שורות זעכצן" (1980).[35]
  • פרס יעקב פיכמן.[3]
  • תשמ"ג – פרס לפולקלור ע"ש ש. א-נסקי מטעם עיריית רמת גן, על ספרו "בקהל חכמים: אני ואתה וחלם".[38]
  • 1985 – פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש (שבאותה שנה הוענק לראשונה בחסות קרן תל אביב לספרות ולאמנות).[39]
  • 1987 – פרס שלמה שנהוד (שענהויט) לספרות עברית ויידיש.[40]
  • 1987 – פרס חיים ז'יטלובסקי (הפרס היוקרתי השנתי לסופרים מעולים, ארצות הברית).
  • תש"ן – פרס מנדלי מוכר ספרים לספרות יידיש ע"ש שלום יעקב אברמוביץ מטעם עיריית תל אביב, "על תרומתו החשובה לספרותנו בשתי הלשונות".[41]
  • תש"ן-1990 – אות יקיר העיר תל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק יאַנאַסאָוויטש, 'דער פּאָעט און עסיייִסט י. ח. בילעצקי', די גאָלדענע קייט 83 (1974), 185–191. (עם צאת ספרו "71 לידער")
  • רבקה קאָפּע, 'י. ח. בילעצקי', בספרה אינטים מיטן בוך: מחברים, ביכער, מיינונגען, כרך ב, פריז: Editions Polyglottes,‏ 1983, עמ' 207–217.
  • יעקב צבי שארגעל, צווישן שריַיבער און ווערק, כרך ד: גארבן אין אלול, תל אביב: ישראל בוך, 1994.
  • 'Bilecki, Israel,' in: Who's Who in Israel, 1961, p. 139.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל חיים בילצקי

ממאמריו:

משיריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליהו בילצקי, פנסו של אדם: אוטוביוגרפיה, רמת גן: [חמו"ל], 1996, עמ' 81.
  2. ^ א' בילצקי, פנסו של אדם, עמ' 32.
  3. ^ 1 2 3 4 'בילצקי, ישראל-חיים', בתוך: לקסיקון משוררים בישראל היום (לקסיקון עקד), כרך א, תל אביב: עקד, תשנ"ו 1995, עמ' 24.
  4. ^ וראו דבריו של י"ח בילצקי על העיירה: פרוז'ני והסביבה: יזכור: דברים שהשמיע החבר בילצקי בערב אזכרה, תשכ"ח; הובא לדפוס על ידי א. גלעין וד. קירשנר, תל אביב: ארגון יוצאי פרוז'ני והסביבה, תשכ"ט.
  5. ^ א' בילצקי, פנסו של אדם, עמ' 38. על אחיו כתב אחיו אליהו: "אחי הבכור, יפה-נפש, נהרג על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה; אח אחד גדול ממני בשנתיים-שלוש היגר לברזיל; אחרים איני יודע על גורלם ואת דמותם לא זכרתי. רק אני ואחי הצעיר והאחרון במשפחה יהודית ענפה, ישראל-חיים, נשארנו תחת "כנפי השכינה" והכנפיים מגביהות אל-על וכיוונן – קדימה, אל ״פאתי המזרח״ (שם, עמ' 40); תשעה אחים היינו. והנה אני עם ישראל-חיים אחי צעדנו ציונה. צעדנו בשביל אחד - אחי ואני. אודים מוצלים מרעידת-אדמה" (שם, עמ' 81).
    דפי עד שמילאו י"ח בילצקי וגיסתו לאה בילצקי, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם:
    אביו – סנדר ברוך בילצקי: דף עד שמולא על ידי ישראל חיים בילצקי, סנדר ברוך בילצקי: דף עד שמולא על ידי לאה בילצקי; אמו – חיה שרה בילצקי: דף עד שמולא על ידי ישראל חיים בילצקי, חיה שרה בילצקי: דף עד שמולא על ידי לאה בילצקי; אחיו – מרדכי בילצקי: דף עד שמולא על ידי ישראל חיים בילצקי, מרדכי בילצקי: דף עד שמולא על ידי לאה בילצקי.
    אברהם בילצקי ומשפחתו (אמריקה), גדליהו בילצקי ומשפחתו (ברזיל), אליהו בילצקי ומשפחתו (ישראל), ישראל בילצקי ומשפחתו (ישראל), 'אבלים', בתוך: בצלאל שוארץ, ישראל-חיים בילצקי (עורכים), ספר קוברין: מגילת חיים וחורבן, תל אביב: (דפוס החדש), תשי"א, עמ' 347 (ספר יזכור לקהילת קוברין, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 360).
  6. ^ ראשי חברות השיכון בארץ דנים עם שר העבודה בבעיות השיכון, הצופה, טור 2 למטה, 7 בספטמבר 1948.
  7. ^ יונתן פיין, כך נולדה: הקמת מערכת הממשל בישראל 1947–1951, ירושלים: כרמל, תש"ע 2009, עמ' 173.
  8. ^ יאיר קוטלר, לא לפירסום!, תל אביב: שור, 1984, עמ' 17–18; אריה אבנרי, רצח אופי: חייו מותו של יעקב לוינסון, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985, עמ' 115.
  9. ^ הוקמה תחילה כתאגיד משותף (שווה בשווה) של משרד השיכון וקבוצת משקיעים מדרום אפריקה, אחר-כך הייתה בבעלות שווה בשווה של משרד הפיתוח וחברת רַסקוֹ, ולבסוף הייתה לחברה-בת של הכשרת היישוב (שנתון הממשלה לשנת תש"ך, עמ' 329, בארכיון המדינה); אבן-פינה לבית "המשביר" באילת, דבר, טור 2, 9 באוקטובר 1958; יוסף לפיד, ארגז בודד מצהיב בחוף אילת, מעריב, טור אחרון, 14 בינואר 1962; יאיר אהרוני, מבנה והתנהגות במשק הישראלי, תל אביב: צריקובר; המכון למחקר עסקים בישראל – אוניברסיטת תל-אביב, 1976, עמ' 171; Israel Government Yearbook, 1972, p. 219.
  10. ^ עבודות דוקטורט 1971–1980: תשל"ז 1977, באתר בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב.
  11. ^ אברהם הרשלום, חיים מן האפר, תל אביב: מלוא, תש"ן 1990, עמ' 18.
  12. ^ י"ח בילעצקי, 'באַלאַדע פֿון דער צום טויט פֿאַרמישפּטער פֿרוי', בתוך: ארץ-ישׂראל-שריפֿטן, 1937: זאַמלבוך, תל-אביב: יידישער ליטעראטן- און זשורנאליסטן-קלוב אין ארץ-ישראל, 1937, עמ' 26–36.
  13. ^ אריה לייב פילובסקי, יידיש וספרותה בארץ ישראל 1907–1948, דיסרטציה, האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ם 1980, עמ' 253.
  14. ^ 'Biletzki, Israel Hayyim,'in: Encyclopaedia Judaica, vol. 3, 2007, p. 698.
  15. ^ ישראל חיים בילצקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  16. ^ ביקורת: פ. היילפרין, מיומני: "שירי העצב והאור", דבר, 24 באפריל 1941.
  17. ^ ביקורת: יעקב צבי שארגעל, 'זיַינע "יִידישע ווערטער"' [1948], בספרו צווישן שריַיבער און ווערק, כרך א: פון אָנהייב אָן, תל אביב: ישראל בוך, תשל"ז 1977, עמ' 82–84, בארכיון האינטרנט.
  18. ^ ביקורת עם צאת הכרך הראשון: יעקב צבי שארגעל, '"מסות" – עסייען וועגן יִידישער יצירה' [1960], בספרו צווישן שריַיבער און ווערק, כרך א: פון אָנהייב אָן, תל אביב: ישראל בוך, תשל"ז 1977, עמ' 84–88, בארכיון האינטרנט.
  19. ^ ביקורת: יעקב גלאטשטיין, 'י. ח. בילעצקי', בספרו פּראָסט און פּשוט: ליטערארישע עסייען; אפגעקליבן און צוגעגרייט צום דרוק: בערל כהן, ניו יורק: פעני גלאטשטיין, 1978, עמ' 249–253, בארכיון האינטרנט (התפרסם במקור ב"טאָג – מאָרגען זשורנאַל", 23 ביולי 1967); אברהם ליס, 'י. ח. בילעצקי', בספרו אין זכות פֿון וואָרט: (עסייען און שמועסן), תל אביב: פֿארלאג י. ל. פּרץ, תשכ"ט, עמ' 85–90, בארכיון האינטרנט.
  20. ^ ביקורת: מרדכי אמיתי, ביאליק ויידיש, דבר, 30 באוקטובר 1970.
  21. ^ ביקורת: יצחק יאַנאַסאָוויטש, 'דער פּאָעט און עסיייִסט י. ח. בילעצקי', די גאָלדענע קייט 83 (1974), 185–191.
  22. ^ ביקורת: יעקב צבי שארגעל, '"קאָצק" אין ליכט פון פּאָעזיע', בספרו צווישן שריַיבער און ווערק, כרך א: פון אָנהייב אָן, תל אביב: ישראל בוך, תשל"ז 1977, עמ' 88–91, בארכיון האינטרנט.
  23. ^ ביקורת: יוסי גמזו, רק בעיניהם של ילדים ומשוררים, דבר, 17 בספטמבר 1976, המשך.
  24. ^ ביקורת: נח גריס, 'דיכטערישע רעהאביליטאציע פון אלישע בן-אבויה (אחר)', יידישע קולטור 39, 9 (1977), 38–39.
  25. ^ ביקורת: יוסף סגל, 'דיסרטאציה במקום ספר', מאזנים נ (תש"ם), 446–447.
  26. ^ ביקורת: שמואל אזבאן, 'י.ח. בילעצקיס נייע לידער', דרום אפריקע 6, 32 (254) (1980), 16–17 (הופיע גם בתוך "חשבון" 96 (תשמ"א), 65–66); רבקה קאָפּע, 'ישראל חיים בילעצקי, "שורות זעכצן – לידער פון א צווייטן גילגול"', שם, 17–19; יוסף אָקראָטני, 'י.ח. בילעצקי און זיינע לידער (בשייכות זיין נייטסן לידערבוך "שורות זעכצן")', ישראל-שטימע, 6 בינואר 1981, 6, 7; חיים זעלצער, '"שורות זעכצן" – חן און חסד: וועגן י.ח. בילעצקיס נייעם לידר-בוך', יידישע צייטונג 1547 (21 במרץ 1980), 5.
  27. ^ ביקורת: שמעון קאנץ, 'אריאל אין דער אלטער היים', די צוקונפֿט 96, 4–5 (סעפטעמבער–אָקטאָבער 1989), 19–22.
  28. ^ ביקורת: דוד וואָלפּע, 'אַ פּאָעטישע אויטאָביאָגראַפֿיע', די גאָלדענע קייט 122 (1987), 196–199.
  29. ^ ביקורת: יעקב צבי שארגעל, 'פאַנטאַסטישע שיינקייט בכתב', בספרו צווישן שריַיבער און ווערק, כרך ג: מיט פולע עמערס, תל אביב: ישראל-בוך, תש"ן 1990, עמ' 29–31, בארכיון האינטרנט; שמעון קאנץ, 'י.ח. בילעצקי: ליטעראַרישע באַגעגענישן', בספרו רינג נאָך רינג: עסייען, תל אביב: י.ל. פּרץ פֿארלאג, תשנ"א 1990, עמ' 143–150.
  30. ^ ביקורת: פנחס ארליך, 'י.ח. בילצקי – המסאי', בספרו דמויות; תרגם מיידיש והוסיף מבוא: יעקב שופט, רחובות: פ. ארליך, תש"ס, עמ' 193 ואילך.
  31. ^ ביקורת :יצחק קאהאן, 'בילעצקיס "ליריקערס אין דער יידישער ליטעראטור": (ביבלאָגראפישע נאָטיצן)', דער אָנהייב 21 (מאי 1993), 14–20.
  32. ^ ביקורת: פנחס ארליך, 'ד"ר י.ח. בילצקי – "אוצרות יידיש"', בספרו דמויות; תרגם מיידיש והוסיף מבוא: יעקב שופט, רחובות: פ. ארליך, תש"ס, עמ' 189 ואילך.
  33. ^ הסופר בילצקי מישראל בין הזוכים בפרס צבי קאסל, דבר, 30 בנובמבר 1960; Four Jewish Writers Awarded the Zvi Kessel Literary Prize in Mexico, JTA, November 30, 1960.
  34. ^ 1 2 3 בילצקי, שורות זעכצן (1980), עמ' 152.
  35. ^ 1 2 3 4 בילצקי, בקהל חכמים: אני ואתה וחלם (תל אביב 1981), עמ' 173.
  36. ^ עירית חיפה, פרסי עירית חיפה לשנת 1974 ע"ש דוד פינסקי, דבר, 23 בינואר 1975; היום – חלוקת פרס חיפה ע"ש פינסקי, דבר, 27 בינואר 1975; פרס פינסקי – לא. אשמן, וי. ח. בילצקי, דבר, 14 בפברואר 1975.
  37. ^ 1 2 בילעצקי, ישראל-חיים, בתוך: בערל כהן, לעקסיקאן פון יידיש שרייבערס, ניו יורק 1986, טור 83, באתר היברובוקס.
  38. ^ ידע-עם כב, 51–52 (תשמ"ד 1984), 193 ראו שם גם נימוקי השופטים).
  39. ^ הערב: חלוקת פרס מנגר, מעריב, 8 ביולי 1985.
  40. ^ די גאָלדענע קייט 122 (1987), 220.
  41. ^ הזוכים בפרס מנדלי מוכר ספרים לספרות יידיש עד כה, באתר עיריית תל אביב.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישראל_חיים_בילצקי&oldid=37540331"