יאגול

יאגול
Yagul
נוף פנורמי של יאגול
נוף פנורמי של יאגול
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
מערות פרהיסטוריות של יאגול ומיטלה בעמק המרכזי של ואחאקה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2010, לפי קריטריונים 3
שטח האתר 15.15 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 38.6 קילומטרים רבועים
מידות
שטח 1,515 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תרבויות התרבות הזפוטקית
סוג עיר-מדינה
אתר ארכאולוגי
מצב הריסות
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה מקסיקומקסיקו מקסיקו
מיקום ואחאקה, מקסיקו
קואורדינטות 16°57′30″N 96°27′01″W / 16.958333°N 96.450278°W / 16.958333; -96.450278
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חצר משחק הכדור

יאגולספרדית: Yagul) הוא אתר ארכאולוגי של עיר-מדינה הקשורה לתרבות הזפוטקית מהתקופה הפרה-קולומביאנית של מסו-אמריקה במרכז מדינת ואחאקה שבדרום מקסיקו. האתר הוכרז כאחד מארבעת המונומנטים הטבעיים של המדינה ב-13 באוקטובר 1998. האתר מכונה בקרב המקומיים גם בשם "פואבלו וייחו" (Pueblo Viejo, "הכפר הישן") והיה מיושב בזמן הכיבוש הספרדי. לאחר הכיבוש הועברה האוכלוסייה לעיירה המודרנית הסמוכה טלקולולה (אנ') שבה עדיין מתגוררים צאצאיהם.[1]

יאגול יושבה לראשונה בסביבות 500–100 לפני הספירה. בסביבות 500–700 לספירה נבנו במקום מבני מגורים, מבנים אזרחיים ומבנים טקסיים. עם זאת, רוב השרידים הגלויים מתוארכים לשנים 1250–1521 לספירה, כאשר האתר תפקד כבירת עיר-מדינה בתקופה הפוסט-קלאסית (אנ').[א]

האתר נחפר בשנות ה-50 וה-60 על ידי הארכאולוגים איגנסיו ברנאל (Ignacio Bernal) וג'ון פאדוק (John Paddock).

שרידים של מגורי אדם באזור, דוגמת ציורי צוקים בקבאייטו בלנקו (Caballito Blanco), מתוארכים ללפחות 3,000 לפני הספירה. לאחר נטישת מונטה אלבאן בסביבות שנת 800 לספירה, התמקמו תושבי האזור במרכזים קטנים שונים כמו למביטייקו (אנ'), מיטלה ויאגול.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם יאגול מגיע מהשפה הזפוטקית, הוא נוצר מ"יא" (עץ) ו"גול" (ישן), ומכאן "עץ ישן".

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר יאגול ממוקם ממש ליד כביש 190 של מקסיקו בין העיר ואחאקה למיטלה, כ-36 קילומטרים מוואחאקה. האתר ממוקם על מחשוף וגעשי מוקף באדמת סחף פורייה, בזרוע טלקולולה של עמק ואחאקה (אנ'). הנהר סלאדו (Salado) זורם מדרום לאתר.

היסטוריה של האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב ביאגול מתוארך עוד מהתקופה הקדם-קלאסית (אנ')[ב] התיכונה עד המאוחרת. נחפרו ביאגול קברים מושקעים מהתקופה הקדם-קלאסית, בלוויית כלי חרס מעוצבים כדמויות המעידים על השפעתה הגוברת של מונטה אלבאן על האליטה המקומית.

בתקופה הפוסט-קלאסית (אנ')[ג] המאוחרת, מיד לפני הכיבוש הספרדי, מנתה יאגול אוכלוסייה של יותר מ-6000 איש.

תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון של ששת הפאטיו

יאגול הוא אחד האתרים הארכאולוגיים הנחקרים ביותר בעמק ואחאקה. הפירוש המילולי של שם המרכז הפרה-היספני החשוב הזה "מקל ישן" או "עץ ישן". האתר ממוקם סביב גבעה, וניתן לחלקו לשלושה אזורים עיקריים: המבצר, מרכז הטקסים ואזורי המגורים. אבן הבנייה ביאגול היא בעיקר חלוקי נחל שנוצרו מסלע געשי כמו בזלת. ביאגול התגלו כ-30 קברים, לפעמים ממוקמים בזוגות. כמה מהם נושאים כתובות בכתב הירוגליפי.

המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוקמת על גבי הצוקים בצפון-מזרח האתר ומוגנת על ידי חומות טבעיות ומלאכותיות, יש ממנה נקודת תצפית מצוינת על כל עמק טלקולולה. יש בה מספר נקודות תצפית, כולל אחת אליה מגיעים באמצעות גשר צר.

אזור מגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי מגורים שלא נחפרו שוכנים על טרסות מדרום, ממזרח וממערב לגבעה. מגורים מהתקופה הקלאסית נמצאים מצפון-מערב למרכז הטקסים שנחפר, ומסביב לליבת האתר מניחים שהיו מגורים מהתקופה הפוסט-קלאסית של המעמד הנמוך.

אזור הטקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד משלושה קברים שנמצאו בתוך חדר.

המרכז הטקסי נחפר בשנת 1974 על ידי ברנאל וגאמיו. הוא מרכיב את הרוב המכריע של מה שנחפר, ומה שניתן לראות היום. המרכז הטקסי מורכב ממספר פאטיו גדולים הגובלים בארכיטקטורה מונומנטלית, וכולל גם מגרש משחק כדור ומתחם מגורים של האליטה. חלק מהמבנים באזור זה הם:

  • מגרש משחק כדור – הכיוון של מגרש משחק הכדור המשוחזר הוא מזרח-מערב והוא הגדול ביותר בעמק ואחאקה. ראש נחש מגולף, שנמצא כיום במוזיאון האזורי בוואחאקה, נמצא קבוע בראש הקיר הדרומי. מגרש משחק הכדור נבנה בתקופה הקלאסית בין 500 ל-700 לספירה, ולאחר מכן הורחב בין 700 ל-900 לספירה. אורך המגרש הכולל 47 מטרים, אורך השדה המרכזי 30 מטרים, ורוחבו 6 מטרים.
  • ארמון ששת הפאטיו – זהו מבנה מבוך שנוצר ממכלול סבוך של מעברים וחדרים רבים. הוא מורכב משלושה מתחמי אליטה, שלכל אחד מהם שני פאטיו מוקפים בחדרים. בכל זוג פאטיו, הצפוני היה כנראה בית מגורים והדרומי היה אולי השטח המנהלי. בכל פאטיו נמצאה כניסה לקבר. אותו מתווה נמצא באתר מיטלה הסמוך למרות ששני האתרים היו כנראה עצמאיים. בפנים הקירות בנויים מאבנים מסותתות וטיח על פני אבן מחוספסת וליבת חרסית, הרצפות נבנו מטיח אדום. פאטיו F שונה במקצת מהאחרים במתחם בכך שהוא נפתח אל מגרש משחק הכדור ומתחמי הפאטיו התחתונים ונראה כי היה לו תפקיד ציבורי יותר. היה בו ספסל נמוך הממוקם בתוך חדר שהיה גלוי לאזורים שמתחתם ואולי נועד לקליטת מבקרים. מתחם הארמון כלל גם מקדש.
  • פאטיו 1 הוא שטח פתוח גדול דרומית-מזרחית לארמון ששת הפאטיו. יש בו חדרים מכל הצדדים מלבד הצד הדרומי. בסמוך מדרום לפאטיו 1 נמצא מקדש.
  • פאטיו 4 שוכן מדרום-מזרח למגרש משחק הכדור והוא חלק ממכלול מקדש-פאטיו-מזבח שנוצר מארבע תלוליות סביב מזבח מרכזי. המכלול היה בשימוש לפחות מהתקופה הקלאסית ועד לפוסט-קלאסית. פסל של דמות צפרדע נמצא בבסיס התלולית המזרחית.
  • קבר 30. הקבר הפוסט-קלאסי הזה שוכן מתחת לפאטיו 4. הוא מורכב משלושה חדרים עם פאנלים מעוטרים, בחדר הראשי יש חזית המעוטרת בשני ראשי אדם מגולפים באבן. דלת הקבר היא לוח אבן עם כתובות הירוגליפים משני הצדדים.
  • לשכת המועצה. זהו חדר צר וארוך בכיוון מזרח–מערב, השוכן מדרום ל"רחוב" צר. פעם הוא היה מעוטר בפסיפס אבן והכניסה אליו הייתה דרך מדרגות מפאטיו 1, השוכן בסמוך מדרום. הכניסה מחולקת ל-3 חלקים על ידי שני עמודים ברוחב 2 מטר. בשל אופיו שאינו למגורים והיעדר מקדש, יש להניח כי חדר זה היה בתפקיד מנהלי.
  • רחוב מקושט. כיוון "רחוב" צר זה הוא מזרח–מערב בין ארמון ששת הפאטיו מצפון ללשכת המועצה מדרום. אורכו של הקיר הדרומי הוא למעלה מ-40 מטרים והוא עוטר בפסיפסי אבן גאומטריים הדומים לאלו במיטלה.
  • בניין U. מבנה זה נבנה על בימה מלאכותית בחלקו הצפוני של האתר, מתחת לרצפתו שוכן קבר. מגיעים אליו במדרגות מדרום ונשקף ממנו נוף על רוב האתר.

האתר מנוהל על ידי המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (אנ') (בראשי תיבות INAH) ופתוח לציבור.

המונומנט הטבעי יאגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאגול הוגדר כמונומנט טבעי בשנת 1999 על ידי ממשלת מקסיקו. שטח המונומנט הוא 10.76 קילומטרים רבועים. הוא מנוהל על ידי הוועדה הלאומית של אזורים טבעיים מוגנים (Comisión Nacional de Áreas Naturales Protegidas, בראשי תיבות CONANP).

אתר המורשת העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה למערת גילה נקיטס

ב-2010 הוכרזו אתרים ארכאולוגים באזור יאגול ומיטלה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אתר המורשת כולל ארבעה מרכיבים:[2]

  • מערות פרהיסטוריות – מאה ארבעים ושבע מערות ומחסות סלע שהיו בשימוש בפרהיסטוריה. אלה מפוזרים על פני המצוקים והמחשופים של המדרונות התחתונים של הרי מיחה (Mixe). בכמה מהם יש אמנות סלע ועדויות למעבר של ציידים-לקטים נוודים לחקלאים בתחילת דרכם. זרעי דלועיים בני 10,000 שנים בתוך מערה אחת, גילה נקיטס (Guilá Naquitz), נחשבים לעדות המוקדמת ביותר הידועה לצמחים מבויתים ביבשת אמריקה, ונטען ששברי קלחי תירס מאותה מערה הם העדות המתועדת המוקדמת של ביות תירס. טענה אחרונה זו הופרכה לאחר שנתגלו זרעי תירס עתיקים יותר בחפירות בריו באלסאס (Rio Balsas).
  • יאגול – אתר הארכאולוגי של עיר המדינה הזפוטקית
  • קבאייטו בלנקו (Caballito Blanco, "הסוס הקטן הלבן") – חורבות פרה-היספניות מהתקופה הפרה-קלאסית, וכמה מערות עם אמנות סלע - הן ציורים על קירות המערה והן תחריטים על רצפת המערה - שימשו אולי לחגיגת טקסים ציבוריים. המתחם כולל שלושה מבנים קטנים ונמוכים פרה-היספנים, התוחמים חלל מרכזי או רחבה. מסביב לאתר יש מערות שהיו מיושבות בתקופות פרה-היספניות שונות. מבנה קטן נוסף התפרש כמרחץ אדים ומבנה בצורת חץ שיכול להיות מצפה כוכבים.
  • הנוף הטבעי – בעוד שבמישור שמסביב ליאגול השטחים מעובדים באינטנסיביות, במדרונות הגבוהים יש מעט מרעה בקר בלבד. בכיסים קטנים יש שאריות של יער נמוך. ניתוח אבקה ממערת גילה נקיטס ושל הצמחייה הנוכחית מצביע על כך שכמעט כל המינים המיוצגים במערה עדיין קיימים כיום. הנוף נכלל באתר המורשת הן משום שהשרידים של היערות נתפסים כמקומות המשקפים את סוג הצמחייה שהייתה זמינה לאדם הפרה-היסטורי והן משום שמכיוון שאזור זה אינו מעובד אפשר ליצור נוף אסתטי המושך תיירים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאגול בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השלב הפוסט-קלאסי (Post-Classic stage) הוא השם המקובל לתקופה החמישית מתוך חמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס בספרם "שיטה ותאוריה בארכאולוגיה אמריקאית" מ-1958. זמנה מ-1200 ועד הכיבוש הספרדי ב-1521
  2. ^ התקופה הקדם-קלאסית או שלב העיצוב (Formative stage) הוא השם המקובל לאחת מחמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס בספרם "שיטה ותאוריה בארכאולוגיה אמריקאית" מ-1958. זמן התקופה מ-1000 לפנה"ס עד 500 לספירה
  3. ^ השלב הפוסט-קלאסי (Post-Classic stage) הוא השם המקובל לתקופה החמישית מתוך חמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס. זמנה מ-1200 ועד הכיבוש הספרדי ב-1521

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]