יאיר אגמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יאיר אגמון
יאיר אגמון, פברואר 2013
לידה 9 ביולי 1987 (בן 31)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.agmoning.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יאיר אגמון (נולד בי"ב בתמוז תשמ"ז, 9 ביולי 1987) הוא סופר, קולנוען ופובליציסט ישראלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגמון נולד בירושלים בעקבות רומן בין אמו הרווקה רחל אגמון, לאביו, חיים צפרירי, שהיה אז נשוי ואב לשישה. הוא למד בתיכון הימלפרב ובישיבת מעלה גלבוע. שירת בצה"ל כקצין בגדוד גרניט של חטיבת הנח"ל. אגמון הוא בוגר של תוכנית המנהיגות עמיתי ברונפמן, מחזור 2004.

ב-2009, במהלך שירותו הצבאי, הוציא לאור בהוצאת ראובן מס את ספרו הראשון - חפ"ש: מחשבות צבאיות ומחויכות על פרשיות השבוע והמועדים. הספר מבוסס על שיעורים בפרשת השבוע שאגמון העביר לחייליו כמפקד כיתה, ומטרתו "ליצור גשר בין חיי היום-יום של החייל הקרבי לבין התורה".

סיפור קצר של אגמון, ונפש יהונתן נקשרה, הומלץ בידי השופטים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2011.

ב-2012 יצא לאור, בהוצאת זמורה ביתן ובעריכת עלמה כהן-ורדי, הרומן עם הארץ - סיפור מסע. הספר מתאר מפגשים עם דמויות שונות מן החברה הישראלית, חלקו בדיוני וחלקו מבוסס על אירועים שקרו לאגמון. הספר כתוב בגוף ראשון, שמו של המספר הוא "יאיר אגמון", וכמו אגמון עצמו הוא קצין משוחרר דתי.

בשנת 2012 החל אגמון ללמוד בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. סרטיו הוצגו בפסטיבל טרייבקה, פסטיבל תל אביב, דוקאביב, ובפסטיבל מינכן לסרטי סטודנטים.[1] אחד מסרטיו אף נכלל ברשימת המתמודדים על פרס אופיר לשנת 2015. סרטים בבימויו זכו בפרויקט סרטים של 48 שעות בשנת 2014[2] ובשנת 2015.

בשנת 2014 יצא לאור, בהוצאת זמורה ביתן, ספר הפרוזה השני של אגמון, יאיר ויהונתן. הספר ממזג בין סיפורו של יהונתן, דתל"ש אלים ומבולבל, לבין סיפורים שונים מחייו של אגמון, ומשלב בתוכו סרטוני וידאו קצרצרים ומוזיקה מקורית, בעזרת שימוש בברקודי QR.

בשנת 2016, יצא לאור ספרו הרביעי, שמשהו יקרה, בהוצאת כתר. הספר מורכב מחמש נובלות על בדידות, תקיעות, וחוסר משמעות: "ומותר לאהוב" - המתאר ניצנים של רומן בין ראש ישיבה לבין אחד מתלמידיו, "אומן" - סיפור על בחור חילוני שמגיע לקיבוץ הברסלבי באומן ולא מצליח להתחבר, "ערגה" - המתאר את קורותיה של בחורה צעירה בפסטיבל 'ריינבואו' בנגב, "מיני מנטל" - על חרדי צעיר שנוסע ללאס וגאס, ומזמין לחדרו זונה, ו-"פרקי אליק" - על חבורת חיילים משוחררים ש'מחמיצים' את מבצע צוק איתן.

ב-2017 הוקרן סרטו הדוקומנטרי "רחל אגמון" בתחרות התיעודית הרשמית של פסטיבל הקולנוע ירושלים. בסרט, מלווה יאיר את שני הוריו, בשני מסעות, במטרה להבין את הרומן שנוצר ביניהם, ואת שורשו של הקשר הרומנטי שהעניק לו את חייו.

ב-2017 שודרה סדרת רשת שיצר יאיר אגמון יחד עם אלעד שוורץ בשם "הַטְרֶמפִּיסְטִים", סדרת רשת דוקומנטרית, על האנשים שבצידי הדרך ובשולי התודעה. הסדרה, שזכתה להצלחה רבה ברשת, נרכשה על ידי חטיבת הדיגיטל של תאגיד השידור הישראלי, שמימנו את צילומי העונה השנייה של הסדרה. כל פרקי הסדרה עלו לפייסבוק וליוטיוב.

בדצמבר 2017 יצא לאור ספרו החמישי, מה אהבתי, בהוצאת ידיעות ספרים. זהו ספרו השני העוסק בפרשות השבוע.

ב-2018 שודרה סדרת רשת יצר אגמון יחד עם תמר קיי - "פני זקן". הסדרה, המורכבת מעשרה פורטרטים של עשרה קשישים שונים בהווה הישראלי, מנסה להציע נקודת מבט חדשה על הזקנה, ולהבין מה זה אומר להיות אדם זקן.

יאיר כותב טור שבועי במגזין "מוצש" בעיתון "מקור ראשון".

הוא מתגורר בתל אביב, נשוי לשירה, ולהם בת אחת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאיר אגמון בוויקישיתוף

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות, ריאיונות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]