יאיר כספי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאיר כספי

ד"ר יאיר כספי (נולד ב-1954) הוא מייסדו ומנהלו של מרכז "פסיכולוגיה ביהדות" בתל אביב. שותף לתיקונה של "יהדות ישראלית".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, משה, היה בן למשפחה חרדית מהיישוב הישן שנטש את הדת בנעוריו, עבר לקיבוץ ונמנה עם מקימי מפעלי ים המלח. אמו, חנה, עלתה מפולין והייתה חברה בפק"פ. בהיותו בן תשע התגרשו הוריו, והוא נשאר עם אמו ואחיו הבכור אריה. בגיל 14 עבר ללמוד בפנימיית "הדסים".

את הדוקטורט עשה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. נושא עבודתו הוא "אקלקטיות בפסיכותרפיה". כספי עבד במרפאה הפסיכיאטרית של בית החולים הדסה, וניהל תוכניות לטיפול בהתמכרויות.

בשנת 1999 ייסד את התוכנית "פסיכולוגיה ביהדות" במרכז למורשת היהדות על שם צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב. זו תוכנית לימודים שנועדה במקורה בעיקר לפסיכולוגים ולעובדים סוציאליים, אך נפתחה גם לציבור הרחב, ועסקה בפסיכולוגיה המתבססת על מורשת היהדות. בנוסף לכספי לימדו בתוכנית רבנים, פסיכולוגים וחוקרי יהדות. בשנת 2009 הפכה התוכנית למכון עצמאי בתל אביב, אשר במסגרות הקבוצתיות ותוכניות הלימוד שלו לומדים מאות תלמידים. לתוכנית הלימודים נוספו "קבוצות עבודה" הפועלות במשך כל השנה, ומציעות מסגרת עבודה מתמשכת של תיקון עצמי והתמודדות עם נושאי יסוד בחיי המשתתפים. על פי כספי ומארגני התוכנית, חברי הקבוצות יוצאים למסע אל לב השבר האנושי של היחיד והתרבות, ולומדים לוותר על אשליותיהם על מצב האדם.

בשנת 2002 יצא לאור ספרו "לדרוש אלוהים", המציג את עיקרי השקפתו. הספר הפך לרב מכר. בשנים האחרונות כותב כספי טורי דעה באתרים ועיתונים שונים, המציגים "רגעי דעת" ושינויים שעברו תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות". בסתיו 2013 ראה אור ספרו "ניסיון - פסיכולוגיה ויהדות: מסע תיקון" המביא את סיפוריהם האישיים של עשרות מתלמידיו, שחוו רגעי תובנה פסיכולוגית ששינתה את חייהם ויצרה התגלות של ייעודם.

כספי מגדיר עצמו כיהודי חילוני דתי. הוא לא מוצא בין ההגדרות המקובלות היום לזהות יהודית אף אחת שמתאימה לו. שיטתו הפסיכולוגית מעוררת עניין רב גם בקרב דתיים.

כספי נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בירושלים.

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי השקפתו של כספי, היהדות נפגעה כתוצאה מאלפיים שנות גלות: בשנים אלה הקדישו היהודים את כוחותיהם להישרדות ולשמירת המסורת, ולכן ההלכה לא התחדשה. להשקפתו, הציונות היא מאורע יהודי, שפותח את האפשרות לעסוק יותר בחוויית הקירבה לאלוהים; האתגר בתקופה הנוכחית הוא גיבושה של "יהדות ישראלית" שאינה אף אחד מן הזרמים המוכרים של היהדות, והיא, בפועל, הזרם הגדול והחשוב של היהדות כיום, אם כי רבים מחבריה אינם יודעים כלל שהם שייכים לה. בין השאלות שמציע כספי לאדם לשאול את עצמו:

  1. לאיזה אליל שווא סמוי אני משעבד/ת את עצמי ומהו מחירה הנורא והלא מודע של עבודה זו?
  2. איזו אמת נדמה שלא אוכל לשאת וקבלתה תביא יסוד של חירות לחיי?
  3. מהי התפילה הנסתרת ברצון שאינו מרפה ונשיאתה תסתום חור בליבי?
  4. איזה מתנה מציעים לי, ועוד לא קיבלתי, והכרה בה תחדש שמחה גדולה?
  5. מהו "עיקר האדם" ואיך השותפות במסע התיקון הכלל-אנושי מגלה לאדם את ייעודו הפרטי?

לטענת כספי, השאלות מבטאות את חמשת ערוצי הדעת של מקורות ישראל, המציעים חמישה מסלולים במסע התיקון שבהם אדם מוצא את מקומו. בראשון מוצאים בלב השבר האישי את השבר הכלל-אנושי: האדם שהוזמן על ידי יוצרו ללכת בעקבותיו ולהיות שותפו ביצירת עולמו, טועה ומדמה שהגיע למדרגתו. בשני פוגשים ניסיון שהאדם עוד לא עמד בו, ואינו עוזב, תובע את פתרונו. בשלישי מתחברים לרצון שאינו מרפה ומגלים בו כמיהה שקשר אנושי לבדו אינו מצליח לספק. ברביעי מגלה האדם אפשרות של חירות שלא ידע מן הכבלים שהטילו עליו החברה, המשפחה, או האגו הגדול מדי שלו. בחמישי, האיש שרצה מרפא לעצמו מגלה כי מסעו הוא חלקו במפעל האנושי.

כספי טוען בספרו "ניסיון" כי תשובה על חמש שאלות אלו נועדה לסייע לאדם למצוא את אלוהים ואת עצמו; כל אחת מהן מכוננת יסוד בשיחתו עם אלוהים, מוסיפה צד בנוכחותו, ובונה חלק מהעצמי, במטרה לדעת מהו החסד שהוא מקבל מאלוהים, מהו חטאו, מהו הניסיון שאלוהים הטיל עליו, מהו תפקידו מאלוהים, ומהי תפילתו אליו.[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו והרצאותיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]