יאיר עוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יאיר עוגן
כינוי גוצי
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
פעולות התגמול
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יאיר עוגן, הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף-משנה, שכיהן כמפקד חטיבה 226, חטיבת צנחנים במילואים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גיוסו לצה"ל התנדב ליחידה 101 ובהמשך לצנחנים. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בהמשך עבר קורס קצינים. עם סיום הקורס שימש כמפקד מחלקה בגדוד הצנחנים 890 ומפקד פלוגה. עוגן לחם בפעולות התגמול ובמלחמת סיני השתתף בקרב המיתלה[1]. בשירות המילואים שימש עוגן, בתפקידי פיקוד שונים בחטיבה 80 (לימים חטיבה 226). במלחמת ששת הימים לחם כמפקד פלוגה בכח האיגוף המוסק של חטיבה 80 בקרב אום-כתף ובהמשך המלחמה לחם בקרבות רמת הגולן. במלחמת יום הכיפורים שימש כסגנו של חזי שלח[2], מפקד גדוד 471, גדוד צנחני מילואים. עוגן לחם בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן וכן בקרב ההבקעה לסוריה, ובין היתר השתתף בכיבוש העיירה הסורית ח'ן ארנבה[3] ובכיבוש החרמון הסורי[4].

בהמשך מונה למג"ד 7056, במבצע ליטני שימש כמפקד עוצבת חירם[5] והובל אותה בקרבות כנגד יעדי מחבלים[6]. במלחמת לבנון הראשונה שימש עוגן כמפקד חטיבה 226. תחת פיקודו לחמה החטיבה לחמה בקרבות לכיבוש מחנה הפליטים עין אל-חילווה, צור וצידון. לאחר 25 יום שוחררו לוחמי החטיבה לבתיהם[7]. ערב הפריצה למערב ביירות נשאל עוגן על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן, האם ניתן לגייס את החטיבה ולהפעילה בפריצה למערב ביירות. עוגן השיב כי היות שרבים מהלוחמים באים מן ההתיישבות העובדת, ולהם משקים חקלאיים, הדבר ייחשב כנטל כבד, אולם אם יורה על כך הרמטכ"ל ניתן לגייסם. שר הביטחון אריאל שרון ניצל תשובה זו והציגה כסירוב פוליטי של החטיבה וכינה אותה "החטיבה שלא גויסה"[8]. בראשית אוגוסט גויסה החטיבה לפרק לחימה שני. בדצמבר אותה שנה, נערכה החטיבה לגיוס שלישי אשר במסגרתו נערך סיור מפקדים בגיזרה המזרחית. במהלך הסיור עלה ג'יפ המח"ט על מוקש וכל יושבי הג'יפ נפגעו. הסמח"ט, אחד המג"דים וקמ"ן החטיבה נהרגו, ואילו עוגן עצמו נפצע אנושות, והחלים רק בתום תקופה ארוכה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביתר אורן, "קשיי עורף", במחנה, ‏ 7 ביוני 2012, עמודים 50-51.
  2. ^ אביתר אורן, ‏כך כבשנו את החרמון: שישה לוחמים חוזרים לקרב על פסגת המדינה, באתר ‏mako‏‏, ‏25 בספטמבר 2012‏.
  3. ^ משה דיין, אבני דרך; אוטוביוגרפיה, הוצאת עידנים, ירושלים, 1976, עמוד 635.
  4. ^ אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!, הוצאת מודן, 2011, עמוד 77.
  5. ^ רתם קליגר, ‏עשרה טיפים למח"ט המתחיל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 11 במרץ 2014.
  6. ^ מרדכי גור, "ראש המטה הכללי" - מתאר את תקופת כהונתו כרמטכ"ל, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמוד 414.
  7. ^ יעקב ארז, שיחה עם מפקד החטיבה, מעריב, 22 באוקטובר 1982
  8. ^ אביתר אורן, "קשיי עורף", במחנה, 7 ביוני 2012, עמודים 50-51.