יאן אוונגליסטה פורקינייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
יאן אוונגליסטה פורקינייה
Jan Evangelista Purkyně
ציור לפי צילום משנת 1856
ציור לפי צילום משנת 1856
לידה 17 בדצמבר 1787
צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 ביולי 1869 (בגיל 81)
פראג, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צ'כיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות וישהראד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קארל בפראג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק רופא, ביולוג, אנטומיסט, פיזיולוג, סופר, הוגה דעות, מתרגם
צאצאים Karel Purkyně
Emanuel von Purkyně
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יאן אוונגליסטה פורקינייהצ'כית: Jan Evangelista Purkyně, בגרמנית: Johann Evangelist Purkinje;‏ 17-18 בדצמבר 1787 ליבוכוביצה (ליבוכוביץ) - 28 ביולי 1869) היה רופא ומדען צ'כי, יליד בוהמיה, אנטומיסט, פיזיולוג, פילוסוף, משורר ופוליטיקאי. חי ופעל בימי שלטון האוסטרי בארצו. בשנת 1839 הנהיג את המונח "פרוטופלזמה" עבור החומר הנוזלי שבתאים, הכולל את הציטופלזמה ואת הגרעין. נודע כחלוץ של הפיזיולוגיה הניסיונית ובתגליותיו הרבות והחשובות בתחום האנטומיה והפיזיולוגיה. בשנת 1867 קיבל תואר "אביר" מהקיסר האוסטרי. כפעיל למען מולדתו, צ'כיה, נבחר לחבר בפרלמנט של אוסטריה. פורקינייה היה חבר בחברה המלכותית הבוהמית למדעים, באקדמיה לאופולדינה, בחברה המלכותית של לונדון ובעוד אקדמיות ואיגודים מדעיים .

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות. במסדר הפיאריטסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורקינייה נולד בשנת 1787 בעיירה ליבוכוביצה (בגרמנית - ליבוכוביץ), על יד לייטמריץ (כיום -ליטומז'יצה) בצפון-מערב בוהמיה, באימפריה ההבסבורגית כבנו הבכור של יוזף פורקינייה, מנהל אחוזה ואיכר אמיד, שעבד בשירותו של הנסיך דיטריכשטיין (יוהאן בפטיסט קרל ולתר פון דיטריכשטיין-פרוסקאו-לזלי צו ניקולסבורג 1728–1808) ביישובים ליבוכוביץ ובודין על האגר. אבות האב היו קלקסטינים, קבוצה הוסיטית, מצפון-בוהמיה[1]. בהיותו בגיל 6 מת האב. האם, רוזליה בת לבית שאפרנק, גדלה במשפחת איכרים. לדברי פורקינייה, היא זו שהייתה מורתו הראשונה לאנטומיה ולפיזיולוגיה. היא נפטרה בשנת 1834.

בשנים 1793 -1797 למד בבית ספר עממי צ'כי בעיירת הולדתו. אחר כך בגיל 11 הילד נרשם בגימנסיה הפיאריסטית במיקולוב, בדרום מורביה' שבה נמצא גם מושבו הראשי של הנסיך דיטריכשטיין. לאור הצטיינותו בזמרה ובנגינה על כינור, הועסק בשכר במקהלה הכנסייתית ש המנזר הפיאריסטי במקום. באותן השנים, פורקינייה שידע קודם רק צ'כית, קנה שליטה טובה בלטינית, ביוונית ובגרמנית. אחר כך למד בסטארה וודה (Stará Vodá) (Altwasser) בבית ספר בניהולו של יאן פרנטישק האנל. אחרי סיום הלימודים ב-1804 התקבל למסדר הפיאריסטים בסטארה וודה ושמו כנזיר היה "סילווריוס של יוחנן הקדוש" (Silverius a Sancto Joanne Evangelista). הוסמך כמורה למקצועות הומניים וב-1805 לימד דקדוק בכיתה השנייה של הגימנסיה שליד המכללה הפיאריסטית בסטראז'ניצה במורביה[2]. בשנת 1806 נשלח פורקיניה למכון הפיאריסטי לפילוסופיה בליטומישל במזרח בוהמיה[2], בו השתלם לא רק במקצועות כנסייתיים, אלא גם בצרפתית ואיטלקית. בנוסף התעמק הצעיר בספריית המסדר בפילוסופיה גרמנית (בתורות של עמנואל קאנט, פיכטה ושלינג) ובתחומי ידע אחרים. השיג באותה שנה תעודת קבלה לאוניברסיטה.

לימודי הרפואה ופעילותו המדעית והאקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 20, באוגוסט 1807 כשעמד בפני טקס השבועה כנזיר וסמיכתו ככומר, החליט פורקינייה לעזוב את המסדר הפיאריסטי ולבחור בדרך חיים אחרת. עבד בהמשך כמחנך בבתי אצילים. אחרי שנתיים של לימודי מדעי הטבע ופילוסופיה באוניברסיטת קרל בפראג (אז Universitas Carolo-Ferdinandea), בשנים 1812-1809 לימד כמורה פרטי את בנו של הברון פרנץ הילדפרנדט פון אונד צו אוטנהאוזן בבלאטנה. בעידוד אחד ממעבידיו נרשם בנובמבר 1812 לפקולטה לרפואה באוניברסיטת קרל ולמד בה עד שנת 1818[2]. הפרופסור גאורג אילג (1771–1836) טיפח את משיכתו לאנטומיה ופיזיולוגיה. בשנת 1818 הוא סיים את לימודיו עם עבודת תואר על הפן הסובייקטיבי של חוש הראייה. מחקר זה, שנתמך על ידי מנטור נוסף שלו, הסופר והמדען גתה פורסם בפריז בשנת 1819. בהמשך הועסק פורקינייה כמדריך לאנטומיה ולפיזיולוגיה- "פרוסקטור" - בפקולטה לרפואה בפראג בשנים 1819–1822. {[2]. החל משנת 1823 הירצה כפרופסור בחוג לפיזיולוגיה ולפתולוגיה באוניברסיטת ברסלאו

באותה שנה ב-11 בינואר 1823 ביקר פורקינייה אצל גתה בוויימאר ובין השניים התפתחה השפעת גומלין פורייה. בברסלאו הצטרף פוריקנייה להתארגנות המקומית של הבונים החופשיים. הוא היה בהמשך לחבר בלשכת הבונים החופשיים של ברלין "צום פילגרים". בימי כהונתו של הרוזן לאו פון תון-הוהנשטיין כמושל בוהמיה, סבל פורקינייה מהטרדות וחקירות חוזרות מצד הרשויות. אלו לא פסקו עד שהבטיח להפסיק את פעילותו במסגרת הבונים החופשיים. בשנת 1829 נבחר לחבר באקדמיה לאופולדינה (Academia Leopoldina Naturae Curiosorum)

אחרי קניית מיקרוסקופ בשנת 1832 ואחרי העברות חוזרות ונשנות, בשנת 1839 מצא המכון לפיזיולוגיה ניסיונית בניהול פורקינייה מושב קבוע ומצויד בבית מאסר לשעבר. 14 עבודות תואר של תלמידיו נערכו במידה רבה בבית משפחת פורקינייה עצמה. המכון של פורקינייה זכה להערכת אנשי המקצוע בכל מרכז אירופה, בייחוד הודות למחקרים בתחום ההיסטולוגיה. אחד החוקרים שהתגוררו ועבדו במחקר בביתו של פורקינייה בשנים 1847–1849 היה יוהאן נפומוק צ'רמאק באוקטובר 1849 נקרא פורקינייה לנהל את המכון הפיזיולוגי שהוקם זה עתה באוניברסיטת קרל בפראג, ושצויד בארבעה מיקרוסקופים גדולים ובארבע קטנים. יחד איתו עבר לשם גם צ'רמאק שהיה בשנים 1850–1855 יד ימינו. בהמשך סיים צ'רמאק את התמחות בפיזיולוגיה והתמנה למרצה ופרופסור בגראץ, קרקוב ובבודפשט.

אחרי 1853 צמצם פורקינייה את פעילותו המחקרית. עסק רבות בעבודת ניהול, וכן בשנים 1853–1864 בהוצאה לאור של כתב העת הצ'כי Živa . היה פעיל בתנועה הלאומית הצ'כית תחת ססמאות הפאנסלאביזם. היה לאחד ממנהיגי תנועת הצ'כים הצעירים ונבחר כנציג שלה בלנדטאג של בוהמיה. אחת התביעות העיקריות שלו הייתה ההקמה בפראג של אוניברסיטה בשפה הצ'כית. בסופו של דבר בשנת 1882 חולקה אוניברסיטת קרל בפראג לשתי אוניברסיטאות: גרמנית וצ'כית. פורקינייה הקים חברה ספרותית סלאבית ותרגם לצ'כית כמה מכתבי גתה ושילר. יאן אוונגליסטה פורקינייה נפטר בפראג בשנת 1869 בגיל 81. קברו נמצא בבית הקברות וישהראד (סלאבין) בפראג.

תחומי מחקריו המדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1837 הציג פורקינייה במפגש של מעדי טבע ורופאים גרמנים בפראג את תרומותיו החשובות בנוירוהיסטולוגיה ותורת התא. הוא ב-1839 הקים את החוג הראשון לפיזיולוגיה בעולם באוניברסיטת ברסלאו, בזמנו בפרוסיה. (כיום - אוניברסיטת וורצלב) ובשנת 1842 - את המעבדה הרשמית הראשונה לפיזיולוגיה. בברסלאו חקר פורקינייה בהתחלה את הפיזיולוגיה של הראייה, את חוש המגע ואת הסחרחורות. ספריו "תצפיות וניסויים בחקר פיזיולוגיית החושים ודיווחים סובייקטיביים חדשים על הראייה" תרמו להתבססותה של הפסיכולוגיה הניסיונית כמדע. בשנת 1823 הוא פרסם מחקר זבו זיהה 9 קונפיגורציות ראשיות של טביעות האצבעות, ב-1829 תיאר את הפעולות של הקמפור, האופיום, הבלדונה ושל הטרפנטין על גוף האדם וב-1833 הוא גילה את בלוטות הזעה. בהמשך עסק בחקר ביצי הציפורים, תאי הרבייה של הצמחים וערך מחקרים מיקרוסקופיים-היסטולוגיים על הצמחים. כמו כן עסק בפרמקולוגיה ובפסיכולוגיה ניסיונית, בפונטיקה, אמבריולוגיה ואנתרופולוגיה פיזית. פורקינייה היה חסיד נלהב של מדעי הטבע שעקרונותיהם מבוססים על תצפיות ועל ניסויים.

פורקינייה נחשב למגלה מנגנוני הראייה, של העקרונות

תאי פורקיניה במוחון - בחתך
סיבי פורקינייה בלב מתחת לאנדוקרד

הוא נודע בתגליותיו במדעי המוח: הגילוי בשנת 1837 של תאי פורקינייה שבמוחון, נוירונים גדולים עם דנדריטים רבים. כמו כן ב-1839 גילה את "סיבי פורקינייה", רקמה סיבית המובילה דחפים חשמליים מקשר הפרוזדור והחדר ולכל חלקי חדרי הלב. תגליות אחרות כוללות "תמונות פורקינייה" - השתקפויות של עצמים במבנים של העין, אפקט פורקינייה - שינוי בתפיסת גוון הצבעים אדום וכחול כשהאור יורד בהדרגה בין הערביים. הוא הנהיג את המונחים "פלזמה" -המרכיב של הדם, ופרוטופלזמה - (המרכיב של התאים) (1840), "אנכים" (בבלוטת המגן) ו"אקסון" של הנוירון (1837). פורקינייה נחשב לפעמים לראשון שהשתמש במיקרוטום לצורך חיתוך חתכים דקים יותר של הרקמות לצורך הבדיקה המיקרוסקופית והיה אחד הראשונים ששכלל את compound microscope. הוא ערך ניסויים עם אגוזי מוסקט ותיאר את התמונה הקלינית של הרעלה מאגוזי מוסקט - המלווה בכאבי ראש, בחילות, איפוריה והזיות הנמשכים ימים אחדים. ב-1838 תיאר את הפיגמנט התוך-ציטופלזמי נוירומלאנין המאפיין את החומר השחור במוח.

מונחים נוספים באנטומיה קשורים לשמו של פורקינייה:

  • האקסון של הנוירון נקרא בימי המאה ה-19 ה"ציר-הצילינדרי" של פורקינייה
  • תאי פורקינייה במוחון - הנוירונים הגדולים בעלי דנדריטים מסיביים שב-Stratum gangliosum או שכבת פורקינייה של פיתולי המוחון
  • סיבי פורקינייה בלב (נתגלו ב-1839) מהווים קצה של מערכת הולכת הגרוי בלב. תפקידם הוכח על ידי טאווארה ב-1906.
  • גופיפי פורקינייה בעצם (lacunae)
  • שכבה גרנולרית - מרחבים עם הסתעפויות ב זגוגית השן (אחרי 1835)- יחד עם תלמידו אושאץ במיקרוסקופ שהומצא על ידי פלסל

הוא ורציוס גילו צורות תאיות וא-תאיות של הצמנט בשניים

  • Stria obliqua Purkinje - פסים באלכסון בכף היד
  • בועית פורקינייה -(vesicula germinativa) גרעין התאי בביצית אצל בעלי חיים[3]

הוא תיכנן מכשיר "פורוליט" או "קינזיסקופ" שנועד להקרין תמונות עומדות ונעות

  • שלושה זוגות של השתקפויות העצמים במבנים של העין - "תמונות פורקינייה" או "תמונות פורקיניה-סנסון"
  • "דמויות פורקינייה" - קווים כהים הנוצרים על ידי כלי הדם של הרשתית בתנאי תאורה מסוימים
  • האפקט פורקינייה (1825) - שינוי בתפיסה היחסית של בוהק הצבעים בתאורה חלשה (סימן לקיומן של מערכות קולטני ראייה שונים (מקלונים וקונוסים), בראייה יומית (פוטופית) וליילית (סקוטופית). אפקט פורקינייה מורחב - הוא שינוי בוהק הצבעים בכיוון המרכיב הספקטרלי עם גלים קצרים.

פעילותו הפוליטית ובתחום התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורקינייה תמך ברעיון הפנסלאביזם - בעד עצמאותם התרבותית, המדינית והכלכלית של הסלאבים. הושפע מאוד בכך על ידי גורל הפולנים שארצם חולקה פעמים חוזרות בין המעצמות השכנות - פרוסיה, האימפריה ההבסבורגית (אוסטריה) ורוסיה. הוא החשיב גם את שלזיה שהייתה חלק מפרוסיה, לאזור סלאבי, מכיוון שרבע מאוכלוסייתו דיברו פולנית או סורבית. הוא שאף לאיחוד העמים הסלאבים, כולל הצ'כים, ואף למיזוג לשונותיהם לשפה סלאבית מאוחדת. בשנת 1848 בעת המרד בפנטקוסט בפראג, הוא השתתף בקונגרס סלאבי בפראג. ב-1861 נבחר לנציג בלאנדטאג של בוהמיה.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הצעיר של פורקינייה, יוזף הנריק פורקינייה (1833-1793) היה מהנדס בניין בתחום הבנייה החקלאית וההידראולית, חבר בסגל המכון הפוליטכני של ווינה.

פורקינייה היה נשוי החל משנת 1827 עם יוליה רודולפי, גרמנייה, בתו של האנטומיסט והפיזיולוג קרל אזמונד רודולפי מברלין. בשנת 1832 מתו שתי בנותיו, ולאחר מכן גם אמו, בגלל מגפת כולרה. שני בניו נולדו בברסלאו. אמנואל פון פורקינייה (1882-1831) היה בוטנאי ומטאורולוג, כיהן כמנהל האוסף הבוטאני של אוניברסיטת קרל בפראג ופרופסור למדעי הטבע במכון ליערנות בוייסוואסר (כיום - ביילה פוד בייזדזם). הבן השני, קארל (1868-1834) היה צייר ומבקר אמנות. הבן השלישי בנו של קארל, ציריל פורקינייה (1937-1862) היה גאולוג ומינרלוג, פרופסור בבית הספר הטכני הגבוה של פראג. נין של פורקינייה, ייז'י פורקינייה (1942-1898), הנכד של בנו אמנואל, היה פעיל קומוניסטי, רופא ופרופסור להיסטוריה באקדמיה למסחר בהראדץ קראלובה, הוצא להורג על ידי הנאצים.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חבר בחברה המלכותית הבוהמית למדעים
  • 1829 - התקבל כחבר באקדמיה לאופולדינה בברלין.
  • 24 בפברואר 1835 - התקבל כחבר זר בהתכתבות של האקדמיה הלאומית לרפואה של צרפת - מחלקת הרפואה
  • 1836 - חבר בהתכתבות של האקדמיה למדעים של סנט פטרבורג
  • חבר לשם כבוד של האקדמיה לרפואה ולכירורגיה של סנקט פטרבורג
  • חבר לשם כבוד של איגוד הרופאים של סנקט פטרבורג
  • 1850 - נבחר לחבר החברה המלכותית של לונדון[4]
  • 1861 - התקבל כחבר בהתכתבות באקדמיה למדעים של צרפת - מחלקת האנטומיה[5]
  • 1862 - עיטור המסדר ולדימיר הקדוש של האימפריה הרוסית
  • 1868 - אביר של מסדר לאופולד
  • 1869 - קיבל תואר אצילות של אביר מקיסר אוסטרו-הונגריה, פרנץ יוזף הראשון (Ritter von Purkinje)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח הזיכרון לכבוד פורקינייה בלסינסקי סלאבין
  • אוניברסיטת מסריק בעיר ברנו, נקראה פורקינייה בשנים 1990-1960.כך נקראה בשנים 1994–2004 גם האקדמיה לרפואה צבאית בהראדץ קראלובה.
  • 1991 - האוניברסיטה שהוקמה בעיר אוסטי נאד לאבם (על יסוד הפקולטה לחינוך שהייתה קיימת) נקראת על שמו.
  • המכתש על הצד הרחוק של הירח והאסטרואיד 3701 נקראים על שמו
  • שמו נחרט מתחת לאחד החלונות של האוניברסיטה הלאומית בפראג, יחד עם עוד 71 שמות של צ'כים חשובים
  • איגוד הרופאים של צ'כיה נקרא על שמו
  • 1929 -לוח גרניט לזכרו הוצבה בחיק הטבע על יד אדמוב בלסיניצקי סלאבין, לצד אנדרטאות נוספות לזכרם של צ'כים חשובים.
  • 1926 - בנוכחות הנשיא תומש מסריק נחנך האלברטוב המכון פורקינייה במסגרת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת קרל בפראג
  • 1961 - בככר קרל בעיר החדשה של פראג הווצב פסל ברונזה של פורקינייה, יצירת הספלים אוסקר קוזאק וולדימיר שטרונץ[6].

מבחר ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טופולוגיית החושים
  • על היווצרות הביצה בתרנגולת

In: Symbolae ad ovi avium historiam ante incubationem, Leopold Vossi, Leipzig (1830), pp. 1–24.

  • על הריזיפוד
  • על הנשימה
  • ניסויים בשמיעה
  • תפוצת הדו-חיים
  • מחקרים מיקרוסופיים על מערכת העצבים
  • על החושים - תמונה כללית
  • ,תפוצת המינים בעלי עלים מבוהמיה באירופה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Franqueville, Institut de France, le premier siècle, t.2, n°698

Index biographique des membres, des associés et des correspondants de l’Académie de médecine : 1820-1990. 4e édition. Paris : Académie nationale de médecine, 1991.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Reminiscing about Jan Evangelista Purkinje: a pioneer of modern experimental physiology, Advances in Physiological education 1.12.2017

C.Richard Keeler - Three Hundred Fifty Years of the Royal Society JAMA Ophthalmology oct 2011, AMA

Gary M.Wessel - On the Shoulders of Giants

Mandana Minai - "Jan Evangelista Purkyne (1787-1869)". Embryo Project Encyclopedia (2014-06-05). ISSN: 1940-5030 Arizona State University. School of Life Sciences. Center for Biology and Society.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1990 Roman von Procházka
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 I.Cavero et al
  3. ^ G.M.Wessel
  4. ^ R.Keeler 2011
  5. ^ CTHS La France savante
  6. ^ פסל של פוריקנייה