יאן א-מאר
יאן א-מאר היא קבוצה של עיתונאים וראפרים בסנגל, אשר נוסדה בינואר 2011, במטרה למחות על הממשלה הלא יעילה וכן כדי להעלות את מודעות הנוער להשתתפות פוליטית. שם הקבוצה משמעותו "לא עוד" (Fed up) בסנגלית.
בשנים האחרונות נזקפה לזכותם העלייה המשמעותית בהצבעה בקרב בני נוער בסנגל וכן גם אי בחירתו של הנשיא שכיהן באותה תקופה, עבדוליי וויד. למרות האשמת חלק מהציבור בקשר עם הנשיא המכהן מאקי סאל, טענתם נשארת רציפה ואומרת כי הקבוצה אינה קשורה לאף מפלגה במפה הפוליטית.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה הוקמה על ידי הראפרים Fou Malade ("בחור משוגע", שם אמיתי: מלאל תאלה), Thiat ("ג'וניור", שם אמיתי: שייח' עומר סיריל טורה), Kilifeu (שניהם מצוות הראפ המוכר "Keur Gui of Kaolack") והעיתונאים Sheikh Fadel Barro ,Aliou Sane ו-Denise Sow.
בשנים האחרונות ברחבי סנגל החלה תופעה של תנועות מוזיקאים אשר פועלים למען חברה אזרחית פעילה יותר. קבוצות אלו, כמו אנשי המדיה, תורמות רבות לשמירה על הדמוקרטיה הסנגלית. בשנת 2012, יצאו אלפי בני נוער בדקאר לרחובות ומחו על הבחירות אשר התקיימו כמה ימים לאחר מכן. השלטון החליט לפזר את ההפגנה על יד גז מדמיע ויריית כדורי גומי ותוך זמן קצר הרחובות התרוקנו מאדם. ברקע המחאה, היו שירי התנועות השונות אשר מחו על יוקר המחיה, שחיתות השלטון ועוד נושאים רבים אחרים.[2]
מחאה זו הסתיימה ללא הרוגים ובשקט יחסי אך מחאות רבות אחרות אילצו בני נוער רבים להגיע לעימותים אלימים מול המשטרה ומניין ההרוגים עלה בהפגנות אשר קדמו לבחירות. פגיעה זו בבני הנוער הבהירה לקהילה המקומית וכן הבינלאומית כי ישנה סכנה ממשית לדמוקרטיה היציבה ביותר ביבשת אפריקה. בעקבות מהומות אלו, והבחירות אשר החליפו את השלטון, ראפרים רבים זנחו את מרכז הבמה הפוליטית והתמקדו בהפצת המסרים במרחב הווירטואלי וכן דרך תוכניות רדיו ובאמצעות המרחב הציבורי.[2]
בתחילה, חברי יאן א-מאר, כלל לא היו מאורגנים. הם היו מגיעים לבניין בו היו יושבים ומדברים על המצב במדינה ועל פוליטיקה. הם ישבו וחשבו כיצד הם יוכלו להשפיע, ומה היא הדרך האקטיביסטית הנכונה להם. הרקע ממנו הגיעו מקימי התנועה היה מצב סוציו-אקונומי נמוך ולטענתם לא היה מנהיג שדאג לחלשים. ההחלטה להקים קבוצה של מוזיקאים נבעה מרצון למחות בדרך שונה ולדבר על הבעיות הפוליטיות, הכלכליות וכדומה דרך המוזיקה. הנושאים עליהם הקבוצה רוצה לדבר הם הוזלת יוקר המחיה במדינה, היעדר תשתיות אשר גורמות להפסקות חשמל מרובות ומונעות אפשרויות אספקת מים זורמים לכל חלקי המדינה, וכן מצב סוציולוגי רעוע הכולל חינוך קלוקל, מערכת בריאות לא טובה עד כדי לא קיימת ועוד נושאים רבים אחרים.[3]
התנועה מורכבת מראפרים ועיתונאים, כפי שצוין לעיל, אשר משפיעים רבות על החברה האזרחית היום בסנגל.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת יאן א-מאר מעורבת בקמפיינים לגיוס המונים וכן מפרסמת באמצעות הקלטות, עצרות וכדומה על מנת לעודד ולהעלות את אחוזי ההצבעה והיא עוסקת במחאות חברתיות וקידום האידאולוגיה שלהם אשר נקראת "הרוח של יאן א-מאר" הקוראת לייצר "סוג חדש של סנגלי". היא כוללת בתוכה גם בקשות לפעולות ממשלתיות ובנוסף גם קוראת לאזרחות אחראית ופעילה.[4]
לטענתם, העם יכול לקרוא לפיתוח הממשלה, אך באותה מידה הוא גם צריך לקחת אחראיות על חלקם בבעיות הסביבתיות והחברתיות. התנועה עוד טוענת כי הנשיא והממשלה לא ישנו את המדינה, אלא היא תשתנה אך ורק כאשר העם יהיה מודע ומוכן להיות מעורב במה שקורה בחברה הסנגלית. בעיניהם, חברה כזאת, שתהיה מעורבת, תיצור סוג חדש של סנגלים- "הסנגלים החדשים". על פי אמונתם אזרח טוב יותר הוא אזרח מעורב שיכול ורוצה להקריב ולתרום למען החברה.[3]
הצעירים מקשיבים להם היום ולוקחים חלק בפעילות שלהם, ועל כן יוכלו בעתיד להקים את הממלכה הסנגלית החדשה בה יהיה סוג חדש של נשיא וסוג חדש של חוקה. על מנת להפיץ את הרעיון של התנועה הם נפגשים עם תלמידים בבתי הספר, המקומיים, הפרטיים והתיכונים. במפגשים אלו מנסה התנועה להעביר מסר בה החברה הסנגלית צריכה להפסיק לקבל את החלטות של הממשלה בכניעה. ההופעות הם הדרך בה הם מנצלים את הבמה על מנת לדבר אל העם ועל העם.
בסוף שנת 2011, התנועה הוציאה לקט שירים בשם יאן א-מאר אשר ממנו הגיח הסינגל "Faux! Pas Forcé" אשר ביטא את צעקת עצרת הנוער שהייתה מתוסכלת מהשליט הנוכחי והאופציה שבנו ימשיך כיורש העצר. לאחר מכן, הוציאו סינגל בשם "Doggali" ("בואו נסיים"), שהביא למימוש הרצון "לנקות" את המדינה מהשליט ומבנו. פעולות אלו של התנועה, ועוד פעולות של תנועות רבות אחרות, משמרות חברה אזרחית פעילה אשר מבקרת את הממשלה ומעשיה, ובכך מגנה על הדמוקרטיה וחופש הביטוי במדינה.
ב-16 בפברואר 2012 נעצרו שלושה ממייסדי הקבוצה בסיוע לארגון ישיבה בכיכר האובליסק של דקאר. אותם מוזיקאים אשר מבקרים את הנשיא ואת הממשלה אינם מספיק חופשיים בשל פעולות אלו ותגמולן והם אינם יכולים להסתובב כרצונם שמה יתפסו על ידי השלטונות (כפי שכבר קרה), אך הם מייצגים את האזרחים, מדברים מהשטח ושומרים על בני הנוער בפרט והעם בכלל, מעורבים ככל שניתן. למרות המעצרים, המשיכה הקבוצה לארגן הפגנות ללא הפסקה עד הבחירות, אשר הסירו את השליט באותה תקופה מהשלטון.
תפקידם בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהגיעו למטרתם הראשונית להדיח את הנשיא המושחת, Y'en a Marre נשארה פעילה. הם מארחים ישיבות ומופעים, ומפצירים בממשלה החדשה ליישם רפורמות שהובטחו, כולל רפורמות בבעלות על קרקעות, נושא מרכזי לעניים הכפריים של סנגל.
Y'en a Marre היא תנועה משמעותית במיוחד בפוליטיקה של סנגל בשל חשיבות הראפרים בדעת הקהל הסנגלית. בקמפיין שלו בשנת 2000, עבדולאי ווייד הציג באופן בולט את תמיכתם של הראפרים הסנגלים כדרך ליצור קשר עם מצביעים צעירים. 12 שנה לאחר מכן, Y'en a Marre הציגו כי הנערים של סנגל לא היו נאמנים ללא עוררין לווייד והם מחפשים אחר מנהיג שיוכל להבטיח רפורמה טובה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gueve, M., Urban Guerrilla Poetry: the movement Y' en a Marre and the socio-political influences of hip hop in Senegal, Journal of Pan African Studies
- ^ 1 2 Fredericks, R., "The Old Man is Dead": Hip Hop and the Arts of Citizenship of Senegalese Youth., Antipode
- ^ 1 2 Sajnani, D., The African HipHop Movement: Y'en a Marre's Political Model., Proceedings of the African Futures Conference
- ^ Cissokho, S. & Thiat, S., Y'en a marre: Rap et contestation au Sénégal, Multitudes
