יאן מיאל

From ויקיפדיה
Jump to navigation Jump to search
יאן מיאל
Jan Miel
Portrait of Jan Miel.tiff
לידה 1599
בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באפריל 1663 (בגיל 64 בערך)
טורינו, דוכסות סבויה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות ציורי בארוק פלמיים עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Hunters Resting עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יאן מיאל, נער מנגן בחלילית, 1630?

יאן מיאל (Jan Miel‏; 15991663) היה צייר וחרט פלמי, שהיה פעיל באיטליה. תחילה הוא היווה חלק ממעגל ציירי הז'אנר ההולנדי והפלמי ברומא המכונים "הבמבוצ'אנטי" והיו ידועים בזכות סצינותיהם המתארות את המעמדות הנמוכים ברומא. בהמשך התרחק מהסגנון הבמבוצ'אנטי וצייר נושאי היסטוריה בסגנון קלאסי.

הוא שיתף פעולה עם אמנים רבים ברומא ועבד בחלק האחרון של חייו בטורינו כצייר החצר של צ'ארלס עמנואל השני, דוכס סאבוי.[1]

חייו[edit source | edit]

יאן מיאל נולד, ככל הנראה, בבורוורן-וואאס, או אולי באנטוורפן. אין מידע על הכשרתו, אך ההנחה היא שהתרחשה באנטוורפן.[2] הביוגרף האיטלקי מהמאה השבע-עשרה ג'ובאני בטיסטה פסרי טוען כי ההכשרה של יאן מיאל הייתה אצל אנתוני ואן דייק בפלנדריה, אך אין שום ראיות להצהרה זו. [3]

השהות של מיאל ברומא בתקופה 1636 - 1658 מתועדת, אך ייתכן שהוא כבר היה שם משנת 1633.[4] ברומא הוא הפך לחבר בבנטפוכלס, אגודה של אמנים הולנדים ופלמיים שבעיקר עבדו ברומא. היה נהוג שהבנטפוכלס נתנו כינוי נוסף לחבר באגודתם. עבור מיאל מתועדים שני כינויים שונים: Bieco (שפירושו פזילה באיטלקית) והונינג-בי (שפירושו דבורת דבש) שלפיהם הוא היה ידוע באיטליה.[2]

ברומא הוא גם נקשר למעגל ציירי הז'אנרים שיצירתם הושפעה מצייר הז'אנר ההולנדי פיטר פאן לר וכונו במבוצ'אנטי. הבמבוצ'אנטי היו בעיקר אמנים הולנדים ופלמיים שעבדו ברומא, שהפיקו בעיקר ציורים קטנים או הדפסים מחיי היומיום של המעמדות הנמוכים ברומא ובסביבה הכפרית. יאן מיאל היה דמות מרכזית בהתפתחותה של מסורת חדשה זו ברומא.[4]

מיאל הפך בשנת 1648 לאמן הצפוני הראשון שהתקבל לאקדמיה של סנט לוקה, אגודה יוקרתית של אמנים מובילים ברומא. תועדה שהותו של מיאל בצפון איטליה בסביבות שנת 1654. משנת 1658 ועד מותו התגורר בטורינו, שם מונה לצייר החצר של צ'ארלס עמנואל השני, דוכס סבוי.[1]

יצירתו[edit source | edit]

יאן מיאל, קרנבל בפיאצה קולונה, רומא, 1645

הציורים המתוארכים הראשונים של מיאל משנות ה-1630 כבר מראים את השפעתם של פיטר פאן לר והבמבוצ'אנטי בכך שהם מתארים חיים של המעמד הנמוך העוסקים בחיי היומיום שלהם או משחקים. הנושאים הפופולריים כללו מהמרים, רקדנים בכפר, בעלי מלאכה, סנדלרים, נגנים, מטיילים, וכו'. דוגמאות לעבודותיו המוקדמות בז'אנר זה כוללות את ״הנגנים״ ואת ״הסנדלר״ שניהם הופקו בשנת 1633. בתקופה זו עיבד מחדש והעתיק ציורים של פאן לר.[1]

דוגמה ליצירה בסגנון "במבוצ'יאנטי" היא "השרלטן" (בארמיטאז') . הפרשנות המסורתית ליצירה - מתארת ​​רוכל המטייל עם עוזריו, ומדגים בפני קהל צופים חסרי השכלה את ההשפעות החיוביות של מרכולתו. [5] הציור מהמאה ה-16, "המנתח" של יאן סנדרומדיה דה לארטה עס ואן המסן, תיאר את ״המנתח״ שהתחזה שמוציא עם סכין מהגולגולת הפתוחה של המטופל את מה שמכונה 'אבן השיגעון'.[6] ציור הז'אנר של המאה השבע-עשרה חזר לנושא באופן קבוע כפי שניתן לראות ביצירותיהם של אדריאן ברואר, יאן סטיין ודוד טנירס הצעיר. הדמויות העיקריות בציור בהרמיטאז' מוצגות כשהן לבושות כדמויות של קומדיה דלארטה: השרלטן לובש את המסכה והתלבושת של איל דוטורה ואילו לנגן הגיטרה יש תחפושת של משרת מטורף. יאן מיאל צייר יצירות אחרות באמצעות דמויות מהקומדיה דלארטה כמו "קרנבל ברומא" (1653) ו"חזרות השחקנים". [7]

יאן מיאל, שחקני קומדיה דה לארטה על עגלה בכיכר העיר, 1640

בשנות ה -40 של המאה ה-16 ו- 1650 החל מיאל, לצייר כמו מיכלאנג'לו צ'רקוצי, להרחיב את היקף ציורי היומיום ולהקדיש פחות תשומת לב לנוף שמסביב. במקום זאת הדגיש את ההיבטים האנקדוטליים של חיי העיר. יצירות אלה שימשו שוב ושוב כמודל על ידי ציירי הבמבוצ'אנטי במחצית השנייה של המאה ועל ידי ציירי הז'אנרים שעבדו ברומא בראשית המאה ה -18.[1]

מיאל תרם את תרומתו המקורית ביותר לציור ז'אנר באמצעות ציורי סצינות קרנבל. דוגמה לכך היא ה"קרנבל בכיכר קולונה" (1645). הציור נותן ייצוג רב עוצמה של הקרנבל.

כמקובל בקומפוזיציות "הבמבוצ׳אנטיות" של מיאל, אנשים אצילים ואנשים פשוטים מופיעים באותה סצנה: האצולה הרומית הרוכבת על סוס, מוצגת בתלבושות אלגנטיות. לעומתם האנשים הפשוטים מצטופפים בכיכר ועוסקים בשעשועים, במשחקים פשוטים ופעילויות דלות אחרות. להקת קומדיה דלארטה העומדת על עגלה משתתפת גם היא בהילולה. העשייה מתקיימת ביום האחרון של הקרנבל כשההתרגשות הגיעה לשיאה. כפי שהקרנבל מכריז על תחילת האביב, הדמות המציינת את החורף - משתלשלת מהגרדום מצד שמאל שבציור. [8]

שיתופי פעולה[edit source | edit]

מיאל שיתף פעולה לעיתים קרובות עם אמנים אחרים כפי שהיה המינהג באותה תקופה. הוא צייר את "מראה העיר" של ויויאנו קודצי ואלסנדרו סלוצ'י והנופים של גאספארד ד'גט ואנג'לוצ'יו.[1]

יאן מיאל עבד באופן הדוק במיוחד עם אלסנדרו סלוצ'י, חדשן חשוב בציור מראות העיר. סלוצ'י ייצר מראות פנטסטיים רבים, אשר שילבו לעיתים קרובות אנדרטאות רומיות עתיקות בסביבות דמיוניות. שיתוף הפעולה בין שני האמנים החל בשנת 1635 והסתיים כשמיאל עזב את רומא לטורינו בשנת 1658 . עם זאת, הדוגמה המתוארכת היחידה למאמצי שיתוף הפעולה של שני האמנים היא נמל דמיוני המתוארך לשנת 1656. [9] מיאל הצטיין בתיאור סיפורים, שמילאו את השטחים הפתוחים בנופים של ​​סלוצ'י. מיאל כלל לרוב סצינות אנקדוטליות מרובות ביצירה יחידה. הדבר ניכר בציור "מראה ארכיטקטוני עם מזרקה, ארמון גותי ודמויות על הרציף" (1708). קומפוזיציה זו מציגה קבוצות שונות של אנשים הפועלים באופן עצמאי זה מזה. דמויותיו של מיאל היו בדרך כלל אכרים, קבצנים, עקרות בית וסבלים לעיתים קרובות מעורבבים עם גברים ונשים לבושים באלגנטיות, שהעניקו מגוון עשיר של חיי יום-יום רומיים תוספת לתפאורה האדריכלית שיצר סלוצ'י.[10]

יאן מיאל ואלכסנדרו סלוצ'י, קשת קונסטטין ברומא, 1645

יש עדויות לכך שבשנת 1641 תועד יאן מיאל בסטודיו של אנדראה סלוצ'י. שיתוף פעולה כזה הוא די יוצא דופן מכיוון שסלוצ'י היה מבקר חשוב של סגנון הבמבוצ'יאנטי שמיאל היה נציג חשוב שלו. שהות זו בסטודיו של סלוצ'י אולי סייעה להתפתחותו כאמן.[11] מיאל עבד עם אנדראה סאצ'י על הציור "אורבן השמיני מבקר בכנסייה" (1641). [12] ההערכה היא שסאצ'י ביצע בעצמו רק חלק קטן מהציור וכי יאן מיאל מחק את דמויות בחזית לאחר שנרשמו על ידי שאצ'י. [13]

אחרית ימיו[edit source | edit]

בסביבות שנת 1650 החל יאן מיאל לצייר פחות בסגנון הקודם והתרכז בציורים דתיים לכנסיות רומיות בפורמט גדול. ישנן מספר יצירות משנות 1650 בסגנון מכובד יותר, כמו "מזבח של המדונה והילד עם הקדושים בדואומו די סנטה מריה דלה סקאלה המתוארך לשנת 1651. במקביל יצר מיאל גם ציורים קטנים עם נושאים דתיים.[1] עבודות אלה הוזמנו על ידי פטרונים בולטים מרומא כמו משפחת ברבריני. עבודתו הראתה גם נטייה לקלאסיקה כפי שמעידים "דידו ואנייס".[14]

לאחר שעבר לטורינו בשנת 1658, הוא קישט את בית הצייד המלכותי בסצינות רחבות היקף. הוא צייר יותר ויותר ציורים היסטוריים המדגימים את השתלטות הסגנון הקלאסי על יצירתו, שכבר נראה בציורים הדתיים של שנות ה-50. מיאל החל גם ללמוד ולהעתיק את עבודותיו של רפאל, בדיוק כפי שהעתיק את עבודותיו של פיטר ואן לאר בראשית דרכו.[1]

קישורים חיצוניים[edit source | edit]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאן מיאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[edit source | edit]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Ludovica Trezzani. "Miel, Jan." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 23 April 2016
  2. ^ 2.0 2.1 Jan Miel at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
  3. ^ Giovanni Miele in: Giovanni Battista Passeri, Vite the pittori, scultori ed architetti che anno lavorato in Roma, Roma, 1772, page 224
  4. ^ 4.0 4.1 Jan Miel Archived 24 September 2015 at the Wayback Machine on Hadrian
  5. ^ Genre Painting in Northern Europe at the Metropolitan Museum of Fine Arts
  6. ^ The Surgeon at the Prado Museum
  7. ^ Jan Miel, Charlatan at the Hermitage
  8. ^ Linda Maynard Powell, Feasts, Fairs and Festivals: Mirrors of Renaissance Society
  9. ^ Alessandro Salucci (Florence 1590- Rome c. 1660), A Seaport with Figures at the Royal Collection
  10. ^ Annalia Delneri, Andrea Emiliani, Anna Orlando, Francesco Petrucci, Mary Newcome Schleier, Angela Tecce, Old Masters 2011: Capolavori da prestigiose collezioni europee per la mostra Tefaaf Maastricht 2011 - Galleria Cesare Lampronti, Gangemi Editore spa, 2011, p. 17
  11. ^ Jan Miel, Without Ceres or Bacchus, Venus would freeze at Sotheby's
  12. ^ The painting Urban VIII visits the Church of the Gesù in the Galleria Barberini in Rome
  13. ^ Kelli Peduzzi, The Katalan Collection of Italian Drawings: The Frances Lehman Loeb Art Center, Vassar College, Poughkeepsie, New York, Frances Lehman Loeb Art Center, Vassar College, 1 Mar 1995, p. 106
  14. ^ J. J. P. P., Miel, Jan van Bike. Il Cavaliere Gioo at the Prado