יאן מיל
 | |
| לידה |
1599? בוורן, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 1663 (בגיל 64 בערך) טורינו, דוכסות סבויה |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
ציורי בארוק פלמיים, במבוצ'יאנטי |
| יצירות ידועות |
Hunters Resting |
  | |
_-_Boy_playing_a_flute_(Il_Pifferaio).jpg)
יאן מיל (בהולנדית: Jan Miel; 1599–1663) היה צייר וחרט פלמי, שהיה פעיל באיטליה. תחילה הוא היווה חלק ממעגל ציירי הז'אנר ההולנדי והפלמי ברומא המכונים "הבמבוצ'אנטי" והיו ידועים בזכות סצינותיהם המתארות את המעמדות הנמוכים ברומא. בהמשך התרחק מהסגנון הבמבוצ'אנטי וצייר נושאי היסטוריה בסגנון קלאסי.
הוא שיתף פעולה עם אמנים רבים ברומא ועבד בחלק האחרון של חייו בטורינו כצייר החצר של צ'ארלס עמנואל השני, דוכס סאבוי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאן מיל נולד, ככל הנראה, בבורוורן-וואאס, או אולי באנטוורפן. אין מידע על הכשרתו, אך ההנחה היא שהתרחשה באנטוורפן.[2] הביוגרף האיטלקי מהמאה השבע-עשרה ג'ובאני בטיסטה פסרי טוען כי ההכשרה של יאן מיל הייתה אצל אנתוני ואן דייק בפלנדריה, אך אין שום ראיות להצהרה זו.[3]
השהות של מיל ברומא בתקופה 1636 - 1658 מתועדת, אך ייתכן שהוא כבר היה שם משנת 1633.[4] ברומא הוא הפך לחבר בבנטפוכלס, אגודה של אמנים הולנדים ופלמיים שבעיקר עבדו ברומא. היה נהוג שהבנטפוכלס נתנו כינוי נוסף לחבר באגודתם. עבור מיאל מתועדים שני כינויים שונים: Bieco (שפירושו פזילה באיטלקית) והונינג-בי (שפירושו דבורת דבש) שלפיהם הוא היה ידוע באיטליה.[2]
ברומא הוא גם נקשר למעגל ציירי הז'אנרים שיצירתם הושפעה מצייר הז'אנר ההולנדי פיטר ואן לאר וכונו במבוצ'אנטי. הבמבוצ'אנטי היו בעיקר אמנים הולנדים ופלמיים שעבדו ברומא, שהפיקו בעיקר ציורים קטנים או הדפסים מחיי היומיום של המעמדות הנמוכים ברומא ובסביבה הכפרית. יאן מיל היה דמות מרכזית בהתפתחותה של מסורת חדשה זו ברומא.[4]
מיל הפך בשנת 1648 לאמן הצפוני הראשון שהתקבל לאקדמיה של סנט לוקה, אגודה יוקרתית של אמנים מובילים ברומא. תועדה שהותו של מיל בצפון איטליה בסביבות שנת 1654. משנת 1658 ועד מותו התגורר בטורינו, שם מונה לצייר החצר של צ'ארלס עמנואל השני, דוכס סבוי.[1]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציורים המתוארכים הראשונים של מיל משנות ה-1630 כבר מראים את השפעתם של פיטר פאן לר והבמבוצ'אנטי בכך שהם מתארים חיים של המעמד הנמוך העוסקים בחיי היומיום שלהם או משחקים. הנושאים הפופולריים כללו מהמרים, רקדנים בכפר, בעלי מלאכה, סנדלרים, נגנים, מטיילים, וכו'. דוגמאות לעבודותיו המוקדמות בז'אנר זה כוללות את ״הנגנים״ ואת ״הסנדלר״ שניהם הופקו בשנת 1633. בתקופה זו עיבד מחדש והעתיק ציורים של פאן לר.[1]
דוגמה ליצירה בסגנון "במבוצ'יאנטי" היא "השרלטן" (בארמיטאז'). הפרשנות המסורתית ליצירה - מתארת רוכל המטייל עם עוזריו, ומדגים בפני קהל צופים חסרי השכלה את ההשפעות החיוביות של מרכולתו.[5] הציור מהמאה ה-16, "המנתח" של יאן סנדרומדיה דה לארטה עס ואן המסן, תיאר את ״המנתח״ שהתחזה שמוציא עם סכין מהגולגולת הפתוחה של המטופל את מה שמכונה 'אבן השיגעון'.[6] ציור הז'אנר של המאה השבע-עשרה חזר לנושא באופן קבוע כפי שניתן לראות ביצירותיהם של אדריאן ברואר, יאן סטיין ודוד טנירס הבן. הדמויות העיקריות בציור בהרמיטאז' מוצגות כשהן לבושות כדמויות של קומדיה דלארטה: השרלטן לובש את המסכה והתלבושת של איל דוטורה ואילו לנגן הגיטרה יש תחפושת של משרת מטורף. יאן מיאל צייר יצירות אחרות באמצעות דמויות מהקומדיה דלארטה כמו "קרנבל ברומא" (1653) ו"חזרות השחקנים".[7]
בשנות ה-40 של המאה ה-16 ו-1650 החל מיל, לצייר כמו מיכלאנג'לו צ'רקואוצי, להרחיב את היקף ציורי היומיום ולהקדיש פחות תשומת לב לנוף שמסביב. במקום זאת הדגיש את ההיבטים האנקדוטליים של חיי העיר. יצירות אלה שימשו שוב ושוב כמודל על ידי ציירי הבמבוצ'אנטי במחצית השנייה של המאה ועל ידי ציירי הז'אנרים שעבדו ברומא בראשית המאה ה -18.[1]
מיל תרם את תרומתו המקורית ביותר לציור ז'אנר באמצעות ציורי סצינות קרנבל. דוגמה לכך היא ה"קרנבל בכיכר קולונה" (1645). הציור נותן ייצוג רב עוצמה של הקרנבל.
כמקובל בקומפוזיציות "הבמבוצ׳אנטיות" של מיל, אנשים אצילים ואנשים פשוטים מופיעים באותה סצנה: האצולה הרומית הרוכבת על סוס, מוצגת בתלבושות אלגנטיות. לעומתם האנשים הפשוטים מצטופפים בכיכר ועוסקים בשעשועים, במשחקים פשוטים ופעילויות דלות אחרות. להקת קומדיה דלארטה העומדת על עגלה משתתפת גם היא בהילולה. העשייה מתקיימת ביום האחרון של הקרנבל כשההתרגשות הגיעה לשיאה. כפי שהקרנבל מכריז על תחילת האביב, הדמות המציינת את החורף - משתלשלת מהגרדום מצד שמאל שבציור.[8]
שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיל שיתף פעולה לעיתים קרובות עם אמנים אחרים כפי שהיה המינהג באותה תקופה. הוא צייר את "מראה העיר" של ויוויאנו קודאצי ואלסנדרו סלוצ'י והנופים של גאספארד ד'גט ואנג'לוצ'יו.[1]
יאן מיל עבד באופן הדוק במיוחד עם אלסנדרו סלוצ'י, חדשן חשוב בציור מראות העיר. סלוצ'י ייצר מראות פנטסטיים רבים, אשר שילבו לעיתים קרובות אנדרטאות רומיות עתיקות בסביבות דמיוניות. שיתוף הפעולה בין שני האמנים החל בשנת 1635 והסתיים כשמיאל עזב את רומא לטורינו בשנת 1658. עם זאת, הדוגמה המתוארכת היחידה למאמצי שיתוף הפעולה של שני האמנים היא נמל דמיוני המתוארך לשנת 1656.[9] מיאל הצטיין בתיאור סיפורים, שמילאו את השטחים הפתוחים בנופים של סלוצ'י. מיל כלל לרוב סצינות אנקדוטליות מרובות ביצירה יחידה. הדבר ניכר בציור "מראה ארכיטקטוני עם מזרקה, ארמון גותי ודמויות על הרציף" (1708). קומפוזיציה זו מציגה קבוצות שונות של אנשים הפועלים באופן עצמאי זה מזה. דמויותיו של מיל היו בדרך כלל אכרים, קבצנים, עקרות בית וסבלים לעיתים קרובות מעורבבים עם גברים ונשים לבושים באלגנטיות, שהעניקו מגוון עשיר של חיי יום-יום רומיים תוספת לתפאורה האדריכלית שיצר סלוצ'י.[10]
_Alessandro_Salucci_-_Arch_of_Constantine,_Rome.jpg)
יש עדויות לכך שבשנת 1641 תועד יאן מיל בסטודיו של אנדראה סלוצ'י. שיתוף פעולה כזה הוא די יוצא דופן מכיוון שסלוצ'י היה מבקר חשוב של סגנון הבמבוצ'יאנטי שמיל היה נציג חשוב שלו. שהות זו בסטודיו של סלוצ'י אולי סייעה להתפתחותו כאמן.[11] מיל עבד עם אנדראה סאצ'י על הציור "אורבן השמיני מבקר בכנסייה" (1641).[12] ההערכה היא שסאצ'י ביצע בעצמו רק חלק קטן מהציור וכי יאן מיל מחק את דמויות בחזית לאחר שנרשמו על ידי שאצ'י.[13]
אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסביבות שנת 1650 החל יאן מיל לצייר פחות בסגנון הקודם והתרכז בציורים דתיים לכנסיות רומיות בפורמט גדול. ישנן מספר יצירות משנות 1650 בסגנון מכובד יותר, כמו "מזבח של המדונה והילד עם הקדושים בדואומו די סנטה מריה דלה סקאלה המתוארך לשנת 1651. במקביל יצר מיל גם ציורים קטנים עם נושאים דתיים.[1] עבודות אלה הוזמנו על ידי פטרונים בולטים מרומא כמו משפחת ברבריני. עבודתו הראתה גם נטייה לקלאסיקה כפי שמעידים "דידו ואנייס".[14]
לאחר שעבר לטורינו בשנת 1658, הוא קישט את בית הצייד המלכותי בסצינות רחבות היקף. הוא צייר יותר ויותר ציורים היסטוריים המדגימים את השתלטות הסגנון הקלאסי על יצירתו, שכבר נראה בציורים הדתיים של שנות ה-50. מיל החל גם ללמוד ולהעתיק את עבודותיו של רפאל, בדיוק כפי שהעתיק את עבודותיו של פיטר ואן לאר בראשית דרכו.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Ludovica Trezzani. "Miel, Jan." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 23 April 2016
- ^ 1 2 Jan Miel at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ Giovanni Miele in: Giovanni Battista Passeri, Vite the pittori, scultori ed architetti che anno lavorato in Roma, Roma, 1772, page 224
- ^ 1 2 Jan Miel Archived 24 September 2015 at the Wayback Machine on Hadrian
- ^ Genre Painting in Northern Europe at the Metropolitan Museum of Fine Arts
- ^ The Surgeon at the Prado Museum
- ^ Jan Miel, Charlatan at the Hermitage
- ^ Linda Maynard Powell, Feasts, Fairs and Festivals: Mirrors of Renaissance Society
- ^ Alessandro Salucci (Florence 1590- Rome c. 1660), A Seaport with Figures at the Royal Collection
- ^ Annalia Delneri, Andrea Emiliani, Anna Orlando, Francesco Petrucci, Mary Newcome Schleier, Angela Tecce, Old Masters 2011: Capolavori da prestigiose collezioni europee per la mostra Tefaaf Maastricht 2011 - Galleria Cesare Lampronti, Gangemi Editore spa, 2011, p. 17
- ^ Jan Miel, Without Ceres or Bacchus, Venus would freeze at Sotheby's
- ^ The painting Urban VIII visits the Church of the Gesù in the Galleria Barberini in Rome
- ^ Kelli Peduzzi, The Katalan Collection of Italian Drawings: The Frances Lehman Loeb Art Center, Vassar College, Poughkeepsie, New York, Frances Lehman Loeb Art Center, Vassar College, 1 Mar 1995, p. 106
- ^ J. J. P. P., Miel, Jan van Bike. Il Cavaliere Gioo at the Prado