יאנגג'ואו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאנגג'ואו
扬州市
The Five Pavilion bridge.jpg
גשר חמשת הביתנים באגם התמיר המערבי
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
מחוז ג'יאנגסו
שטח 6,678 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 4,459,760 (2010)
 ‑ צפיפות 670 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות 32°24′0″N 119°25′0″E / 32.40000°N 119.41667°E / 32.40000; 119.41667קואורדינטות: 32°24′0″N 119°25′0″E / 32.40000°N 119.41667°E / 32.40000; 119.41667
אזור זמן UTC +8
www.yangzhou.gov.cn

יַאנְגְג'ואו[1]סינית פשוטה: 扬州; בסינית מסורתית: 揚州; בפין-יין: Yángzhōu) היא עיר מחוז במרכז ג'יאנגסו שבסין. העיר שוכנת לגדתו הצפונית של נהר היאנגצה, גובלת בבירה המחוזית של נאנג'ינג מדרום מערב, בחוואי-אן מהצפון, בינצ'נג מצפון מזרח, בטאיג'ואו מהמערב ובג'נג'יאנג מדרום בגדה השנייה של הנהר. במפקד האוכלוסין של שנת 2010 מנתה אוכלוסיית העיר 4,414,681 נפשות והאזור הבנוי שמסביבה, הכולל שלושה מחוזות עירוניים וריכוזי אוכלוסייה, מנה עוד 2,146,980 נפשות.
מבחינה היסטורית, יאנגג'ואו היא אחת מהערים העשירות בסין, היא ידועה בתקופות שונות בזכות משפחות המסחר הנהדרות, המשוררים, הציירים והחוקרים שלה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם העיר, בתרגום מילולי: "הַשְּׁלֵמוּת הָעוֹלָה", מתייחס למעמדה לשעבר של העיר כבירת מחוז יאנגג'ואו באימפריה הסינית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה עתיק מעל אגם שאוקסי

יאנגג'ואו שוכנת במישור הצפוני של נהר היאנגצה.

התעלה הגדולה של סין, הידועה בשם תעלת ג'ינגהאנג, עוברת את המחוז מצפון לדרום; המסלול המודרני שלה עובר דרך פאתי העיר המזרחיים של האזור העירוני המרכזי של יאנגג'ואו, בעוד שהמסלול הישן עובר דרך מרכז העיר.

גופי מים מרכזיים נוספים בעיר המחוז כוללים את נהר בואושה, נהר דאטונג, נהר בייצ'נגזי, תעלת תונגיאנג, תעלת קסינטרונגיאנג, נהר ביימה, נהר באיואינג, אגם גאויו ואגם שאובו.

בדומה לרוב עיר המחוז, האזור העירוני הראשי מרושת בתעלות ואגמים קטנים. המרכז ההיסטורי של העיר (העיר מוקפת החומה לשעבר) מוקף בתעלות מכל צידיו: התעלה הגדולה הישנה מהדרום והמזרח; תעלת החפיר של העיר (הוצ'נג) המשתרעת לאורך הקצה הצפוני של העיר מוקפת החומה לשעבר ומחברת את התעלה הגדולה הישנה עם אגם התמיר המערבי; תעלת ארדו משתרעת לאורך הקצה המערבי של העיר העתיקה, מאגם התמיר המערבי עד לבריכת פרח הלוטוס (ההואצ'י), אשר מחוברת על ידי תעלת ארדאוגו הקצרה לתעלה הגדולה הישנה[2]. ניתן להפליג עם כלי שיט קטנים ממי האגם הצר המערבי, דרך הארדו, בריכת ההואה, והארדוגו לתעלה הגדולה הישנה[3].

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים מונסון תת-טרופי עם שינויי רוח לחה; החורפים נמשכים כ-4 חודשים, הקיצים 3 חודשים ועונות המעבר חודשיים; אין שלג במשך 222 ימים בשנה; ממוצע שנתי של 2,177 שעות אור.

טמפרטורה ממוצעת: 15 מעלות צלזיוס בשנה; הטמפרטורה החמה ביותר בחודש יולי היא 27.6 מעלות צלזיוס והקרה ביותר בחודש ינואר היא 1.7 מעלות צלזיוס; הטמפרטורה המקסימלית היא 39.8 מעלות צלזיוס והמינימלית היא 5- מעלות צלזיוס.

כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,030 מ"מ, וכ -45 אחוזים יורדים בקיץ. עונת הגשמים המכונה "עונת גשם שזיף" נמשכת בדרך כלל מאמצע יוני ועד סוף יולי. בעונה זו, השזיפים מבשילים, ומכאן שם העונה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאלקט יאגנצ'ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה ספריית ילדים, באזור ספריית יאנגג'ואו הציבורית

העגה של יאנגג'ואו (סינית: 扬州话; פין יין: Yángzhōu huà) - מייצגת את התחתית של המנדרינית היאנגצאית, ודומה במיוחד לשפה הרשמית של שושלות מינג וצ'ינג, המבוססת על ניב נאנג'ינג. עם זאת, הדיאלקט שונה במידה ניכרת מסינית מודרנית סטנדרטית, למרות שהם עדיין במתינות הדדית מובנת.

הניב שימש גם ככלי לשיוך אזורי ופוליטי באזורי ג'יאנגביי וג'ינגנאן. בעוד שיאנגג'ואו הייתה מרכז סחר פורח ומשגשג, היא נחשבה לחלק מג'ינגנאן, אשר היה ידוע בעושרו, למרות שיאנגג'ואו הייתה צפונית לנהר היאנגצי. ברגע שהעושר והשגשוג של יאנגג'ואו נעלמו, היא נחשבה לחלק מג'ינגביי, "הנידחת". לאחר שיאנגג'ואו הוסרה מג'ינגנאן, תושביה החליטו להחליף את המנדרינית הג'יאנגוהאיית, שהייתה הניב של יאנגג'ואו, בניבי טאיהו וו. בג'ינגנאן עצמה, תת-ניבים רבים של וו נלחמו על עמדתם כניב יוקרתי[4].

ציור וקליגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה של שגשוג וחסד קיסרי, האמנות של סיפור סיפורים וציור פרחו ביאנגג'ואו. הצייר-הקליגרף החדשני שיטאו חי בינאגג'ואו במהלך שנות השמונים של המאה ה-17 ושוב מ-1697 עד מותו ב-1707. קבוצה מאוחרת יותר של ציירים מאותה התקופה נקראה שמונת התמהונים של ינאגג'ואו והם התפרסמו בכל רחבי סין.

המשורר לי באי (חי בשנים 700-762) כתב בראותו את מנג האורן לינאגג'ואו מביתן העגורן הצהוב:
בביתן העגורן הצהוב במערב
חבר ותיק שלי אומר מילות פרידה;
בערפל ובפרחי האביב
הוא יורד לינאגג'ואו;
מפרש בודד, צל רחוק,
נעלמים בריקנות כחולה;
כל מה שאני רואה הוא הנהר הגדול
זורם לתוך האופק הרחוק.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מפורסמת בזכות בתי המרחץ הציבוריים, מוצרי הלכה, מוצרי הירקן, הרקמה, חיתוך הנייר, האמנות ומלאכת בד הקטיפה שלה.

צעצועים ופיחלוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינאגג'ואו מפורסמת בתעשיית הצעצועים שלה (פוחלצים במיוחד). תיירים רבים מערים שכנות נוסעים לעיר בשביל הצעצועים האיכותיים והזולים שלה.

סיפורי ינאגג'ואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראוי להזכיר כי העיר גם מפורסמת בשל אמנות עתיקה עממית הנקראת סיפורי ינאגג'ואו (扬州 评 话), שהיא כמו סיאנגשנגים-הביצועים הקומיים הסיניים המסורתיים. היא עלתה כביצוע משחק בתקופת שושלת מינג. במופע, האמן מתאר בפרטים סיפור היסטורי מעניין לקהל, תוך שימוש בדיאלקט הינאגג'ואואי. סיפורים אלה נערכו על ידי אמנים, כך שהם מעוררים סערת רגשות בקרב הקהל והם מצחיקים מאד. האמן הידוע ביותר של סיפורי ינאגג'ואו היה שאוטנג וואנג. היצירות המפורסמות ביותר שלו הן עשרת הפרקים של שירי וו (武 十 回), עשרת פרקים של שירי ג'יאנג (宋 十 回), עשרת הפרקים של לו ג'וניי (卢 十 回), ועשרת הפרקים של שי-קסיו (石 十 回)[5].

מטבח ינאגג'ואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למטבח המקומי, המכונה מטבח ינאגג'ואו, מוניטין רב, ולמאכליו צבע, ארומה, טעם ומראה מושכים. הצבע המקורי של כל מרכיב נשמר לאחר הבישול, ולא מוסיפים רוטב שמנוני, כדי לשמור על הטעם הטרי של המזון.

במטבח ינאגג'ואו כל המנות, בין אם הן זולות או יקרות, הן מורכבות, והטבחים משקיעים זמן רב בהכנתן. כדוגמה ניתן לראות את הכנת ה-"זוגאנסי" - תבשיל שעועית יבשה פרוס, מנה פופולרית שעולה רק כמה יואן. השעועית היבשה נעשית על ידי המסעדה שמגישה אותו, ולכן הטעם מובטח. הטבח חותך את מצע השעועית המוקשה בעובי סנטימטר ל-30 חתיכות, כל אחת בעובי נייר אך אינה שבירה, ולאחר מכן מאדים אותן במשך שעות עם נצרי במבוק קצוצים ושריונות שרימפס במרק עוף. בדרך זו דפי השעועית היבשים יכולים לספוג את הטעם של המרכיבים האחרים, והמרק צח אך מתובל.

חלק מהמאכלים היצירתיים ומושכי העין הגדולים ביותר של סין מגיע מבית הספר של ינאגג'ואו לאומנויות המטבח שנקרא הואי-יאנג (הידוע גם בכינויו בית ספר וויאנג). יחד עם המטבח הסצ'ואני, המטבח הקנטונזי, והמטבח השאן-דונגי, מטבח ההואי-יאנג (淮扬菜) הוא מיומנות ייחודית שהמקומיים די גאים בה.

אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא סין, ג'יאנג דזה מין, נולד וגדל בינאגג'ואו. בית הספר התיכון בו הוא למד ממוקם ממש מול משרדו של הנוטריון הציבורי של ינאגג'ואו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאנגג'ואו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צורות איות קשורות הן יאנגצ'או, יאנג-צ'או וינאגג'ואואו
  2. ^ 古运河—荷花池—瘦西湖水上游览线全部贯通 (התעלה הגדולה הישנה- בריכת ההואה- נתיב המים התיירותי של האגם הצר המערבי פתוח באופן מלא) 20/9/2010
  3. ^ 绿杨城郭水上游4·18亮相 (ראה את המפה שבקישור) 29/3/2011
  4. ^ Teachers of the inner chambers: women and culture in seventeenthcentury China (דורותי קו (1994) Teachers of the inner chambers: women and culture in seventeenthcentury China (מאוירות, מבואר ed.). הוצאת אוניברסיטת סטנפורד. p. 21. ISBN 0-8047-2359-1. מקור: 23/9/2011. "עם הדרת יאנגג'ואו הגיע הזלזול בניבה, גרסה של ג'יאנגוהאיית מנדרינית (גוואנהואה).ניבי הוו השונים מאזור אגם טאי הפכו לשפה המדוברת מבחירה, עד כדי החלפת המקור ...")
  5. ^ Vibeke Børdahl, The Oral Tradition of Yangzhou Storytelling, London: Routledge, 1996; Vibeke Børdahl and Jette Ross, Chinese Storytellers: Life and Art in the Yangzhou Tradition, Cheng and Tsui 2002.