יאניק סינר

יאניק סינר
לידה	16 באוגוסט 2001 (בן 22); איניכן, איטליה
מדינה	איטליה
גובה	1.93 מטרים
פעילות כמקצוען	2018–הווה (כ־6 שנים)
סה"כ פרסים שצבר	21,021,773 דולר אמריקאי
יחידים
מאזן קריירה	212–75 (73.9%)
דירוג שיא	2 (1 באפריל 2024)
זכיות בטורנירים	13
זוגות
מאזן קריירה	14–8 (63.6%)
דירוג שיא	124 (27 בספטמבר 2021)
זכיות בטורנירים	2
שיאי גראנד סלאם
	זכיות 1
אליפות אוסטרליה הפתוחה	זכייה (2024)
אליפות צרפת הפתוחה	רבע גמר (2020)
וימבלדון	חצי גמר (2023)
אליפות ארצות הברית הפתוחה	רבע גמר (2022)
	תאריך עדכון 26 בינואר 2024

יאניק סינר (בגרמנית: Jannik Sinner, נולד ב-16 באוגוסט 2001) הוא טניסאי איטלקי מקצועני. נכון לאפריל 2024 הוא מדורג במקום השני בעולם בסבב ה-ATP, דירוג השיא שלו.

הישג השיא שלו הוא זכייה בגראנד סלאם, אליפות אוסטרליה הפתוחה (2024).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינר נולד וגדל בכפר באזור דרום טירול, איטליה הדובר גרמנית. הוא החל לשחק טניס בגיל 7 במקביל לעיסוק בסקי בתחרויות לנוער. בגיל 13 החליט להתמקד בטניס בלבד, והחל להתאמן עם מאמנו הראשון, הריברט מאייר.^[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר שנערך בברגמו, איטליה בפברואר זכה בתואר הצ'לנג'ר הראשון שלו, לאחר ניצחון על רובטרו מרקורה מאיטליה בשתי מערכות (6–3, 6–1).

באליפות איטליה הפתוחה שנערכה ברומא במאי הוא הפסיד בסיבוב השני לסטפנוס ציציפס מיוון (מדורג 8) ב-2 מערכות (3–6, 2–6) לאחר שניצח בסיבוב הראשון את סטיב ג'ונסטון מארצות הברית ב-3 מערכות (1–6, 6–1, 7–5). היה זה הניצחון הראשון שלו במאסטרס 1000 של סבב ה-ATP.

באליפות ארצות הברית הפתוחה שנערכה באוגוסט הוא הפסיד בסיבוב הראשון לסטאן ואוורינקה משווייץ (מדורג 23) ב-4 מערכות (3–6, 6–7^(4–7), 6–4, 3–6).

2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אוסטרליה הפתוחה ניצח לראשונה בסיבוב הראשון, את מקס פרסל מאוסטרליה. בטורניר רוטרדם הצטרף לסיבוב השני לאחר פרישה של שחקן וניצח את דויד גופן מבלגיה (10 בעולם) ב-2 מערכות (7–6^(9–7), 7–5), ובכך ניצח לראשונה שחקן מדורג בעשירייה הראשונה. בסיבוב השלישי הוא הפסיד לפבלו קרניו בוסטה מספרד ב-3 מערכות (5–7, 6–3, 6–7^(6–8)).

באליפות צרפת שנערכה באוקטובר הוא הפסיד בשלב רבע הגמר לאלוף רפאל נדאל מספרד (2 בעולם) ב-3 מערכות (6–7^(4–7), 4–6, 1–6), שאף זכה בטורניר בפעם ה-13 ולא הפסיד מערכה בטורניר זה. בסיבוב הראשון הוא ניצח את דויד גופן (מדורג 11) ב-3 מערכות (7–5, 6–0, 6–3) ובסיבוב הרביעי הוא ניצח את אלכסנדר זברב מגרמניה (מדורג 6) ב-4 מערכות (6–3, 6–3, 4–6, 6–3) ובכך היה לשחקן הראשון מאז רפאל נדאל שהעפיל לרבע גמר ברולאן גארוס בגיל 19 בהופעתו הראשונה בטורניר^[2].

2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אוסטרליה הפתוחה הוא הפסיד בסיבוב הראשון לדניס שפובלוב מקנדה (מדורג 11) ב-5 מערכות (6–3, 3–6, 2–6, 6–4, 4–6).

באליפות מיאמי הפתוחה הוא הפסיד במשחק הגמר להוברט הורקץ' מפולין (מדורג 26) ב-2 מערכות (6–7^(4–7), 4–6). בסיבוב השלישי הוא ניצח את קארן חצ'אנוב (מדורג 14) ב-3 מערכות (4–6, 7–6^(7–2), 6–4) ובשלב חצי הגמר הוא ניצח את רוברטו באוטיסטה אגוט מספרד (מדורג 7) ב-3 מערכות (5–7, 6–4, 6–4).

באליפות צרפת הפתוחה הוא הפסיד בסיבוב הרביעי לאלוף רפאל נדאל מספרד (מדורג 3) ב-3 מערכות (5–7, 3–6, 0–6).

באליפות וימבלדון הוא הפסיד בסיבוב הראשון למרטון פוצ'וביץ' מהונגריה ב-4 מערכות (7–5, 3–6, 5–7, 3–6).

באליפות ארצות הברית הפתוחה הוא הפסיד בסיבוב הרביעי לאלכסנדר זברב מגרמניה (מדורג 4) ב-3 מערכות (4–6, 4–6, 6–7^(7–9)). בסיבוב השלישי הוא ניצח את גאל מונפיס מצרפת (מדורג 17) ב-5 מערכות (7–6^(7–1), 6–2, 4–6, 4–6, 6–4).

2022[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אוסטרליה הפתוחה הוא הפסיד בשלב רבע הגמר לסטפנוס ציציפס (4 בעולם) ב-3 מערכות (3–6, 4–6, 2–6), בסיבוב הרביעי הוא ניצח את אלכס דה מינור מאוסטרליה ב-3 מערכות (7–6^(7–3), 6–3, 6–4).

באליפות וימבלדון הוא הפסיד בשלב רבע הגמר לאלוף נובאק ג'וקוביץ' (1 בעולם) ב-5 מערכות (7–5 6–2 3–6, 2–6, 2–6), לאחר שניצח את 2 המערכות הראשונות. בסופו של דבר זכה ג'וקוביץ' באליפות, בפעם הרביעית ברציפות. בסיבוב הראשון הוא ניצח את סטאן ואוורינקה משווייץ (כרטיס חופשי) ב-4 מערכות (7–5, 4–6, 6–3, 6–2), בסיבוב השלישי הוא ניצח את ג'ון איזנר מארצות הברית (מדורג 20) ב-3 מערכות (6–4, 7–6^(7–4), 6–3) ובסיבוב הרביעי הוא ניצח את קרלוס אלקרס מספרד (מדורג 5) ב-4 מערכות (6–1, 6–4, 6–7^(8–10), 6–3).

בארצות הברית הפתוחה הוא הפסיד בשלב רבע הגמר לקרלוס אלקרס (מדורג 3) בחמש מערכות (3–6, 7–6^(9–7), 7–6^(7–0), 5–7, 3–6). בסופו של דבר זכה אלקרס באליפות.

2023[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אוסטרליה הפתוחה שנערכה בינואר 2023 הפסיד בסיבוב הרביעי לסטפנוס ציציפס מיוון (4 בעולם) בחמש מערכות (4–6, 4–6, 6–3, 6–4, 3–6).

בטורניר רוטרדאם שנערך בפברואר הוא הפסיד במשחק הגמר לדנייל מדבדב מרוסיה ב-3 מערכות (7–5, 2–6, 2–6). בסיבוב השני הוא ניצח את סטפנוס ציציפס (מדורג 1) ב-2 מערכות (6–4, 6–3) ובסיבוב השלישי ניצח את סטאן ואוורינקה משווייץ ב-2 מערכות (6–1, 6–3).

בטורניר אינדיאן וולס מאסטרס שנערך במרץ הוא הפסיד בשלב חצי הגמר לקרלוס אלקרס מספרד בשתי מערכות (6–7^(4–7), 3–6). בשלב רבע הגמר הוא ניצח את טיילור פריץ מארצות הברית (מדורג 4) ב-3 מערכות (6–4, 4–6, 6–4). שבועיים לאחר מכן, באליפות מיאמי הפתוחה הוא הפסיד במשחק הגמר לדנייל מדבדב ב-2 מערכות (5–7, 3–6), לאחר שניצח בשלב חצי הגמר את קרלוס אלקרס ב-3 מערכות (6–7^(4–7), 6–4, 6–2), שבועיים לאחר מכן, בטורניר מונטה קרלו מאסטרס הוא הגיע לשלב חצי הגמר והפסיד להולגר רונה מדנמרק ב-3 מערכות (6–1, 5–7, 5–7).

באליפות צרפת שנערכה ביוני הפסיד באופן מפציע בסיבוב השני לדניאל אלטמאייר מגרמניה (לא מדורג) ב-5 מערכות (7–6^(7–0), 6–7^(7–9), 6–1, 6–7^(4–7), 5–7), במשחק שערך 5 שעות ו-26 דקות, המשחק החמישי הכי ארוך בהיסטוריה של הטורניר.

באליפות וימבלדון הגיע לשלב חצי הגמר, בפעם הראשונה בקריירה שלו והפסיד לנובאק ג'וקוביץ' מסרביה (2 בעולם) ב-3 מערכות (3–6, 4–6, 6–7^(4–7)).

זכיה ראשונה בתחרות מאסטרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראשונה בקריירה שלו הוא זכה בטורניר מאסטרס 1000 של סבב ה-ATP, בקנדה מאסטרס שנערך באוגוסט לאחר ניצחון על אלכס די מינור מאוסטרליה ב-2 מערכות (6–4, 6–1).

באליפות ארצות הברית שנערכה בספטמבר הפסיד בסיבוב הרביעי לאלכסנדר זברב מגרמניה (מדורג 12) ב-5 מערכות במשחק שנמשך למעלה ל-4 שעות (4–6, 6–3, 2–6, 6–4, 3–6).

באליפות סין הפתוחה שנערכה בתחילת אוקטובר הוא זכה בתואר לאחר ניצחון בשלב חצי הגמר על קרלוס אלקרס ב-2 מערכות (7–6^(7–4), 6–1) ובגמר ניצח לראשונה, לאחר שישה הפסדים, את דנייל מדבדב ב-2 מערכות (7–6^(7–2), 7–6^(7–2)) ועלה למקום חמישי בעולם.

מדורג חמישי בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות וינה הפתוחה שנערכה בסוף אוקטובר הוא זכה בתואר לאחר ניצחון במשחק הגמר על דנייל מדבדב (מדורג 3) ב-3 מערכות (7–6^(9–7), 4–6, 6–3). בשלב חצי הגמר הוא ניצח את אנדריי רובליוב מרוסיה (מדורג 5) ב-2 מערכות (7–5, 7–6(7–5)).

בגמר ה-ATP שנערך בטורינו, איטליה בנובמבר הוא הפסיד במשחק הגמר לנובאק ג'וקוביץ' ב-2 מערכות (6–3, 6–3). את שלב הבתים הוא סיים במקום ראשון לאחר שלושה ניצחונות, על נובאק ג'וקוביץ', ב-3 מערכות (7–5, 6–7^(5–7), 7–6^(7–2)), על סטפנוס ציציפס ב-2 מערכות (6–4, 6–4) ועל הולגר רונה ב-3 מערכות (6–2, 5–7, 6–4). בשלב חצי הגמר הוא ניצח את דנייל מדבדב ב-3 מערכות (6–3, 6–7^(4–7), 6–1).

2024[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכייה בגראנד סלאם ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אוסטרליה הפתוחה שנערכה בינואר 2024 הוא זכה לראשונה בקריירה שלו בתואר גראנד סלאם לאחר ניצחון במשחק הגמר על דנייל מדבדב (מדורג 3) ב-5 מערכות, לאחר פיגור בשתי מערכות (3–6, 3–6, 6–4, 6–4, 6–3). בשלב חצי הגמר הוא ניצח את אלוף השנתיים האחרונות נובאק ג'וקוביץ' (1 בעולם) ב-4 מערכות (6–1, 6–2, 6–7^(6–8), 6–3). במהלך הטורניר הוא ניצח את חמשת יריביו הראשונים 3–0 במערכות ולא איבד אף מערכה עד למשחק עם ג'וקוביץ'.

זכייה בטורניר המאסטרס במיאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2024 ניצח 3:6, 1:6 את גריגור דימיטרוב וזכה בטורניר המאסטר השלישי שלו בקריירה. בניצחונו זה הגיע למקום השני בעולם, והיה לאיטלקי הראשון בהיסטוריה שמגיע למקום הזה בדירוג העולמי^[3].