יאקובלב יאק-130
| מטוס יאק-130 של חיל האוויר הרוסי | |||||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס אימון מתקדם | ||||||||||||||||
| קוד נאט"ו | Mitten | ||||||||||||||||
| מדינת מקור |
| ||||||||||||||||
| פיתוח |
יאקובלב | ||||||||||||||||
| יצרן | יאקובלב | ||||||||||||||||
| טיסת בכורה | 25 באפריל 1996 | ||||||||||||||||
| תקופת שירות | 19 בפברואר 2010 – הווה (16 שנים) | ||||||||||||||||
| צוות | 2 - חניך ומדריך | ||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | מעל 160 לשנת 2019 | ||||||||||||||||
| מפעיל ראשי | חיל האוויר הרוסי | ||||||||||||||||
| מחיר | 46 מיליון דולר אמריקאי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||
יאקובלב יאק-130 (קוד דיווח נאט"ו: Mitten) הוא מטוס אימון ותקיפה קל סילוני דו-מנועי מתקדם המשמש כמטוס האימון העיקרי של טייסי הקרב בחיל האוויר הרוסי. המטוס פותח בתחילת דרכו בשותפות עם חברת אלניה איירמאקי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח המטוס החל בשנת 1991 עקב דרישה של הממשל הסובייטי למטוס אימון סילוני המיועד להחליף את מטוסי ה-L-29 דלפין וה-L-39 אלבטרוס. חמישה משרדי תכנון הגישו הצעות, מתוכם יאקובלב ומיג נבחרו להמשיך. אולם, התפרקותה של ברית המועצות השאירה את התוכנית ללא מימון, ולכן שתי החברות חיפשו שותפים באירופה. בשנת 1993 חתמה יאקובלב יחד עם חברת אלניה איירמאקי האיטלקית על הסכם פיתוח משותף של המטוס בשם Yak/AEM-130. טקס החשיפה התקיים ביוני 1995 והמטוס המריא לטיסת הבכורה שלו ב-25 באפריל 1996. בשנת 2000 חילוקי דעות בין החברות הובילו לפירוק השותפות. אלניה איירמאקי רכשה תמורת 77 מיליון דולר את תוכניות המטוס, שעיצובו האווירודינמי בוצע על ידי יאקובלב, והמשיכה בפיתוח הגרסה העצמאית שלה, ה-M-346 מאסטר. ב-10 באפריל 2002 הוכרז כי "יאק-130" יהפוך למטוס האימון העיקרי של חיל האוויר הרוסי. החלטה זו התבססה בין היתר על יכולתו לשמש כמטוס תקיפה קל.
ב-4 במרץ 2026, במהלך מבצע "שאגת הארי", מטוס F-35I של חיל האוויר הישראלי הפיל לראשונה "יאק-130"[1]. זו גם הייתה הפלה עולמית הראשונה של מטוס קרב על ידי F-35.[2]
מתפעלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיל האוויר האלג'יראי - 16 מטוסים בשירות.
- חיל האוויר הבנגלדשי - סופקו 16 מטוסים, 3 נאבדו.
- חיל האוויר של בלארוס - 11 מטוסים בשירות, 1 אבד.
- חיל האוויר של צבא השחרור העממי של לאוס - 10 מטוסים מוזמנים, 4 בשירות.
- חיל האוויר המיאנמרי - 20 מטוסים בשירות.
- חיל האוויר הרוסי - 112 מטוסים בשירות מתוך 200 מוזמנים.
- חיל האוויר הסורי - 36 מטוסים הוזמנו אבל אספקתם הוקפאה עקב מלחמת האזרחים הסורית.
- חיל האוויר הווייטנאמי - 12 מטוסים בשירות נכון ל-2023.
- חיל האוויר האיראני - מטוס אחד בשירות נכון ל-2026, לאחר שמטוס אחד הופל על ידי חיל האוויר הישראלי, במהלך מבצע שאגת הארי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תיאור המטוס (ברוסית)
- תיאור המטוס (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ יותם רוזנפלד, ביטוי לעוצמה וליסודות, באתר חיל האוויר הישראלי, 4 במרץ 2026
- ↑ אלישע בן קימון, רון קריסי, היסטוריה בשמי טהרן: F-35 ישראלי הפיל מטוס איראני, באתר ynet, 4 במרץ 2026