יארה ברנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יארה ברנט
Bernette-Yara.JPG
לידה 14 במרץ 1920
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במרץ 2002 (בגיל 82)
סאו פאולו, ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Bernette Epstein
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1938–31 במרץ 2002 (כ־64 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יארה ברנט אפשטיין (Yara Bernette Epstein; ‏14 במרץ 192030 במרץ 2002) הייתה פסנתרנית קלאסית ברזילאית ממוצא יהודי. היא נחשבת לאחת הפסנתרניות הבולטות בברזיל של המאה העשרים, שזכתה לשם בינלאומי בזכות ביצועי יצירות קלאסיות ורומנטיות, ובמיוחד אלה של רחמנינוף, מוצרט, שופן, דביסי והמלחין הברזילאי הייטור וילה-לובוס, בהופעות בברזיל, אירופה, ובארצות הברית. היא הייתה ראש המחלקה לפסנתר באקדמיה למוזיקה Hochschule für Musik und Theater, בהמבורג שבגרמניה בין השנים 1972–1992.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט אפשטיין נולדה בבוסטון, מסצ'וסטס, להורים יהודים שהיגרו לארצות הברית מרוסיה, מוריס אפשטיין ואשתו דורותי מנדלבאום אפשטיין. [1] כשהייתה בת חצי שנה עברה משפחתה להתגורר בסאו פאולו שבברזיל, שם גדלה וחיה רוב חייה.[2] היא למדה בתיכון אוסוולדו קרוז, וסיימה את לימודיה בשנת 1937. [1]

היא החלה ללמוד נגינה בפסנתר בגיל שש אצל דודה, ז'וז'ה קליאס, מורה מוביל לפסנתר בברזיל שהיה תלמידו של פסנתרן הקונצרטים הגרמני מרטין קראוזה .[2] [3][4] קליאס המשיך ללמדה כמורה יחיד במשך 20 שנה. [1] ברנט הופיעה לראשונה בגיל אחת עשרה בקונצרט ילדים בתיאטרון העירוני של סאו פאולו, והייתה לפסנתרנית הצעירה ביותר שהופיעה אי פעם בפסטיבל מוזיקה שנתמך על ידי הממשלה[5].

קריירת מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הופעת הבכורה המקצועית שלה ביצעה יארה בשנת 1938 עם התזמורת הסימפונית העירונית של סאו פאולו.[2][4] בשנת 1942, בעידודם של הפסנתרן הקלאסי היהודי-פולני ארתור רובינשטיין והפסנתרן הצ'יליאני קלאודיו אראו, היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בארצות הברית בבית העירייה של ניו יורק.[6] ביקורות מהסוג שלהלן היו צפויות לנוכח דמותה של המבצעת הבלונדינית:

יארה ברנט, הפסנתרנית הברזילאית בת העשרים ושתיים, כבשה את ליבם של אוהבי המוזיקה במהלך הקונצרט האחרון שלה בבית העירייה. על אף שטענה להיות "נערת זוהר" טיפוסית, אמר עליה אחד המבקרים כי למרות זאת, נדרשו "רק כמה ביצועים מבריקים של הקלאסיקות כדי להבין שהצעירה לא עושה היסטוריה בגלל המראה שלה"[7].

סיבוב ההופעות האמריקני הראשון שלה כלל גם את קנדה, פוארטו ריקו, גואטמלה, וונצואלה, קולומביה וארגנטינה.[2][6] בסוף שנות הארבעים היא העניקה קונצרט שנתי באולם קרנגי הול בניו יורק.[8][9] היא ביצעה את נגינת הפסנתר של השחקנית טוניה קאררו (Tônia Carrero) בסרט הברזילאי "מלאת תשוקה" (Appassionata) משנת 1952.[4][10]

אף על פי שהייתה ילידת ארצות הברית, ויתרה ברנט על אזרחותה האמריקאית כדי להופיע בזירה הבינלאומית תחת דגל ברזיל.[8] את הופעת הבכורה האירופית שלה, ערכה בשנת 1955 בפריז עם התזמורת הסמפונית Orchestre de la Société des Concerts du Conservatoire בניצוחו של הייטור וילה-לובוס ; היא הופיעה גם בווינה, אמסטרדם ולונדון.[2] בין 1957 ל־1970 היא שבה לאירופה לרסיטלים והופעות, כולל מופעי סולו עם הפילהרמונית של ברלין והפילהרמונית של המבורג. היא ניגנה גם במזרח הרחוק. בשנת 1961 ייצגה את ברזיל בפסטיבל המוזיקה הבין-אמריקני השני בוושינגטון די.סי., וניגנה את "וריאציות על נושא צפון-מזרח ברזיל לפסנתר ולתזמורת" של המלחין הברזילאי קמארגו גוארניירי עם התזמורת הסימפונית של רוצ'סטר. גוארניירי אמר בריאיון כי הפרשנות של ברנט ליצירתו הייתה "ממעלה ראשונה" והיא נכונה לכוונותיו.[4] ברנט הופיעה כסולנית בעונה של שנת 1965 בפילהרמונית של ניו יורק [11].

ברנט נחשבה לאחד הפסנתרנים המובילים בברזיל של המאה העשרים.[4] הייתה לה קתדרה באקדמיה למוזיקה בברזיל והיא הייתה חברה בגילדה האמריקאית של אמני המוזיקה . [1]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972 ברנט זכתה בתפקיד ראש המחלקה לפסנתר באקדמיה למוזיקה של המבורג, גרמניה, עליו התמודדו 130 מועמדים. היא לימדה באקדמיה זו במשך 20 שנה.[2][4] ולאחר מכן המשיכה ללמד בברזיל.[6][8]

שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה המאוחרות יותר, ברנט שימשה כשופטת בתחרויות מוזיקה אמריקאיות כמו תחרות הפסנתר הבינלאומית על שם ואן קליבורן .[2]

את יום הולדתה ה -75, היא חגגה בשנת 1995, ברסיטל שהתקיים לכבודה בהמבורג מטעם תלמידיה לשעבר באקדמיה, והיא הקליטה קונצרט לשידור בטלוויזיה הגרמנית.[2] בשנת 1996 נערך בסנטה קתרינה, בדרום ברזיל, קונצרט המנציח את הקריירה שלה בת ששת העשורים, כאשר ברנט מנגנת בו יצירות מאת היידן, בטהובן, שופן ושומאן .[8]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך סיבוב ההופעות האירופי הראשון שלה בשנת 1955, הוענק לברנט הפרס על שם ארנולד באקס בלונדון כ"פרשנית המוזיקלית הטובה ביותר של השנה ".[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא התחתנה עם קרלוס דה סילבה פראדו, איתו נולדו לה שני בנים. הם התגרשו בשנת 1949. [1] בשנת 1951 ישבה לציור דיוקן אצל האמן הברזילאי פלביו דל קרבליו. היצירה הוצבה במוזיאון לאמנות ברזילאית .[4]

היא נפטרה מהתקף לב ב־30 במרץ 2002 בסאו פאולו, בגיל 82.[2][6]

רפרטואר והקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 היא הקליטה את הדיסק הראשון שלה שכלל תשעה פרלודים אופוס 23 ואחד עשר מאופוס 32 מאת רחמנינוף עבור דויטשה גרמופון, "הנחשבת לאחת היצירות הקשות ביותר לפסנתר".[8] [12] .

בשנת 1995, בגיל 75, היא הקליטה אלבום סולו הכולל 19 קטעים קצרים שיכולים לשמש כהדרן ברסיטלים, ביניהם יצירות של באך, דומניקו סקרלטי, דומניקו פאראדיזי, מוצרט, בטהובן, שופן, שומאן, ברהמס, דביסי, רחמנינוב, והייטור וילה-לובוס .[8][4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Stern 1951, p. 69.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Falbel, Anat; Falbel, Nachman (1 במרץ 2009). "Yara Bernette, 1920–1922". Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. Jewish Women's Archive. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016. 
  3. ^ Martin & Hilton 1948, p. 268.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Yara Bernette". Enciclopedia Itau Cultural (בפורטוגזית). 2016. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2016. 
  5. ^ American National Red Cross National Convention (1949). Summary of Proceedings. עמ' 76. 
  6. ^ 1 2 3 4 "Pianista Yara Bernette morre aos 82 anos em São Paulo" [Pianist Yara Bernette dies at age 82 in São Paulo]. Folha de S.Paulo (בפורטוגזית). 31 במרץ 2002. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016. 
  7. ^ "Who's Who". The Pan American (Famous Features Syndicate) 3: 55. 1942. 
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 Oliveira, Maurício (9 בספטמבר 1998). "Yara Bernette celebra 60 anos de percurso" [Yara Bernette celebrates 60 years of path]. Anexo (בפורטוגזית). אורכב מ-המקור ב-2016-03-03. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016. 
  9. ^ "Yara Bernette in Recital". Music Reporter (City Center of Music and Drama): 136. 1947. 
  10. ^ "Appassionata" (בפורטוגזית). Cinemateca Brasileira. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2016. 
  11. ^ "Programs: 1965 Mar 11, 14 (Subscription Season) NYP". New York Philharmonic. 2016. אורכב מ-המקור ב-2020-06-03. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2016. 
  12. ^ "Discs". American Record Guide 37 (2): 816. 1971.