יבנאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יבנאל
Yavneel local sign 01.jpg
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה רוני כהן
גובה ממוצע ‎12‏ מטר
תאריך ייסוד 1901
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 4,092 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.3%‏ בשנה עד דצמבר 2015
  - צפיפות אוכלוסייה 131 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 31,210 דונם
(למפת הגליל העליון רגילה)
Upper galil.svg
 
יבנאל
יבנאל
32°42′36″N 35°30′24″E / 32.7101224017249°N 35.5067077437891°E / 32.7101224017249; 35.5067077437891קואורדינטות: 32°42′36″N 35°30′24″E / 32.7101224017249°N 35.5067077437891°E / 32.7101224017249; 35.5067077437891
דירוג חברתי-כלכלי 4 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4658
לאום ודת
יהודים: 98.6% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 1.4%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 14.3%
גילאי 5 - 9 12.7%
גילאי 10 - 14 10.7%
גילאי 15 - 19 7.3%
גילאי 20 - 29 14.2%
גילאי 30 - 44 14.6%
גילאי 45 - 59 12.6%
גילאי 60 - 64 3.2%
גילאי 65 ומעלה 10.3%
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
חינוך
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 4
תלמידים 765
 –  יסודי 716
 –  על-יסודי 49
מספר כיתות 51
ממוצע תלמידים לכיתה 15
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014)
פרופיל יבנאל נכון לשנת 2014 באתר הלמ"ס
יבנאל ב-1910
יבנאל – צילום אוויר
רחוב ביבנאל

יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית-מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת.

המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר.

בסמוך למושבה מספר רב של אתרים ארכאולגיים מתקופת התלמוד, ובהם חורבת בית גן, חורבת כפר ימה, חורבת עטוש, חורבת אבצם, חורבת סרגונה, חורבת ציידתה, חורבת שרונה, תל אדמי וחורבת דמין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של ההתיישבות ביבנאל בכישלון ההתיישבות היהודית בחורן. באוגוסט 1898 נטשו מתיישבי חורן את היישוב, לאחר שלוש שנות התיישבות. שתי קבוצות המתיישבים האחת של עולי רומניה ורעותה מעולי בולגריה התפצלו לשני יעדים. עולי בולגריה בראשות יצחק לוי עברו לצפת ועולי רומניה בראשות יחיאל ברקוביץ' עברו למטולה. הקבוצות שמרו על קשר ביניהן, נודעו בגליל כאנשי סאחאם ג'ולן ותרו אחר אתר התיישבות חדש[1].

העלייה לקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1901 רכשה יק"א קרקעות במימון הברון רוטשילד[2] באזור חורבת ימה ("ח'רבת ימא"), בה שכנה לפי הסברה[3] העיירה התלמודית "כפר ימה", אשר זוהתה על ידי חז"ל עם העיר המקראית "יַבְנְאֵל" שבנחלת שבט נפתלי[4].

הקרקעות שנרכשו הוצעו ל"אנשי סאחאם ג'ולן" וב-1901 עלו עשר משפחות מצפת, ראש פינה, ומטולה לקרקע. ראשוני המתיישבים ביבנאל מאנשי סאחאם ג'ולן היו: שבתאי סאחין, יחיאל ברקוביטש, יעקב ואלוביטש, א. אלכסנדר, שמואל צבי מייזל, ניסים לוי, דוד יוסף לוי, פסח מקארוב, יצחק לוי, עזריאל לוי, יחזקאל לוי, משה בנימין, יעקב אליהו, משה וינגר, משה פורטר, משה לבקוביטש, אליהו גוטרמן, יעקב לייבוש מאירוביטש. מאנשי ראש פינה: יעקב דב מגידוב, שמואל פיקוביטש, מאיר כץ. מאנשי מתולה: אברהם רזניק, אריה לייב שמואלביטש, אליעזר שיינוק, יוסף צוקרמן, משה כהן, יצחק ששון, אברהם ימני (קירה), זבולונוביטש, אשר נחומובסקי, אליעזר סגל, מאיר זילברשטיין, חיים יצחק מרגלית, יולס ברקוביטש, אנשל שיינוק, אברהם קוסטיצקי.[5]. ב-1902 החלו בעבודות להרחבת המושבה לכדי 40 משפחות, תוך הקצאת 300 דונמים לכל משפחה. בשנה זו החלו עימותים עם ערביי הסביבה ובמקביל פרצה מגפת כולירה שגבתה קורבן ראשון מקרב עולי רומניה. ב-1903 מנה היישוב 39 משפחות. ארבע-עשרה מעולי רומניה, עשר מעולי בולגריה, אחת מעולי כורדיסטן וארבע-עשרה משפחות נוספות שהגיעו ממטולה. למוח'תאר המושבה מונה עזריאל לוי מיוצאי בולגריה שנודע באזור בקשיחותו ובכוחו הפיזי הרב.

ב-1909 הואשם לוי על ידי כפריים ערבים ברצח אחד מחבריהם שהסתנן ליבנאל לביצוע גניבה חקלאית. מחשש לנקמת דם עזב לוי את הארץ והיגר לבולגריה. גם לאחר שהוברר שהערבי נרצח על רקע סכסוך פנים שבטי, סירבו העות'מאנים לאשר ללוי לחזור והוא נותר בבולגריה. ב-1910 עזבה משפחתו של לוי את יבנאל וחזרה לבולגריה. כעבור מספר חודשים עזבו שאר תשע המשפחות מעולי בולגריה את המושבה.[6]

ביסוס המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה חל פיתוח חקלאי מואץ במושבה, גודלו גידולי שדה, ירקות ופירות וכן נבנו לולים. ב-6 באפריל 1944 נערך במושבה יבנאל, קרב בין חיילים בריטים ובין שני לוחמי לח"י, מנחם לונץ ושבתי דרוקר, שהתבצרו באחד הבתים במושבה וסירבו להיכנע. הקרב נגמר במותם של שני הלוחמים.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב ביבנאל

בסוף תקופת המנדט נחתו במושבה מטוסי ההעפלה האווירית מעיראק ב"מבצע מייקלברג".

ביבנאל הוקמה המעברה הראשונה כפי שמובא בארכיון יבנאל[7] :"1948- ראשוני העולים, מניצולי השואה ומכל קצוות תבל, נקלטו ביבנאל. בתחילה שוכנו באוהלים ובצריפים - במעברה הראשונה".

ביבנאל נוסדו התאחדות האיכרים, התאחדות הפועלים החקלאיים, טייסת הגליל וחטיבת גולני.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2015, מתגוררים ביבנאל 4,092 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2014, המועצה המקומית מדורגת 4 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014) היה 68.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2013 היה 5,811 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,247 ש"ח).[8]

כמו בעבר, רוב האוכלוסייה במקום חילונית או מסורתית.

בתחילת שנות השבעים, התמנה לרב המקומי הרבסיני מאיר פרנקל שנבחר לתפקיד בהיותו בגיל 21 והוכתר כרב הצעיר ביותר במדינה.

בסוף שנות השמונים התיישבה במקום קבוצת חסידי ברסלב בראשות הרב אליעזר שלמה שיק - המכונה גם 'הצדיק מיבנאל'; נכון לעשור השני של המאה ה-21 מתגוררים ביבנאל כ-400 משפחות של חסידי ברסלב והם מהווים כ- 30% מהאוכלוסייה במקום[דרוש מקור]. הקהילה מפעילה מערכת חינוך ענפה משלה, הכוללת פעוטונים, גני ילדים, תלמוד תורה לבנים, בית ספר לבנות, ישיבה וכוללי אברכים, וכן ארגוני צדקה וחסד. חסידי ברסלב מכנים את המקום בפרסומיהם "יבנאל עיר ברסלב".

בשנת 2012 (תשע"ב) הסתיימה בניית בית הכנסת הגדול של חסידי ברסלב, וטקס חניכתו נערך בהשתתפות אלפי אנשים.

המושבה בספרות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור: 'משם הלך לטבריה.... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים...באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה.[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נאור, יבנאל : מעשים ומראות, תרס"ב-תשמ"ב / 1901-1981, יבנאל- המועצה המקומית, תשמ"ב/1982. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יבנאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים קשלס, ראשית הפעילות הציונית, עלייה והתיישבות בארץ ישראל, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 100-104.
  2. ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.
  3. ^ יואל אליצור, מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014 עמ' 120-119.
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה א'; השוו: ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ג.
  5. ^ אברהם קוסטיצקי, בטרם האיר הבוקר. מסיפורי ראשונים בגליל. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור. 1988. עמודים 68-69.
  6. ^ קשלס, חיים, ראשית הפעילות הציונית, עליה והתיישבות בארץ ישראל, עמודים 104-106.
  7. ^ ארכיון יבנאל על שם שרה ויצחק שרפמן
  8. ^ פרופיל יבנאל באתר הלמ"ס
  9. ^ מאיר שלו, עשו, הוצאת עם עובד עמודים 43-44.

9. אטלס ההתיישבות בישראל, אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, 2004. כתבה וערכה חנה ביתן, המרכזת המדעית של ועדת השמות הממשלתית