יבנאל

יבנאל
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה שניר דניאל אריש
גובה ממוצע[1] ‎12 מטר
תאריך ייסוד 1901
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2023 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 4,645 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 229
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.3% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.14 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 149 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 223
תחום שיפוט[4] 31,220 דונם
    - דירוג ארצי[2] 64
32°42′36″N 35°30′24″E / 32.7101224017249°N 35.5067077437891°E / 32.7101224017249; 35.5067077437891
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
2 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 228
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.4218
    - דירוג ארצי[2] 87
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 11.8%
גילאי 5 - 9 13.4%
גילאי 10 - 14 12.6%
גילאי 15 - 19 9.7%
גילאי 20 - 29 12.1%
גילאי 30 - 44 15.6%
גילאי 45 - 59 11.9%
גילאי 60 - 64 3.8%
גילאי 65 ומעלה 9.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 6
–  יסודיים 4
–  על-יסודיים 2
תלמידים 924
 –  יסודי 777
 –  על-יסודי 147
מספר כיתות 47
ממוצע תלמידים לכיתה 21.1
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל יבנאל נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
יבנאל ב־1910
יבנאל – צילום אוויר
רחוב ביבנאל
בית הכנסת היכל הקודש דחסידי ברסלב ביבנאל
יבנאל, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1938-1937

יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת.

המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, כ"ד תשרי תרס"ב והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר.

יש המזהים את מקום מושבם של משמרת הכהונה אִמֵּר עם יבנאל ויש המזהים את מקום מושבם בחרבת יבנית בן ביריה לעמוקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העלמין יבנאל

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של ההתיישבות ביבנאל בכישלון ההתיישבות היהודית בחורן. באוגוסט 1898 נטשו מתיישבי חורן את היישוב, לאחר שלוש שנות התיישבות. שתי קבוצות המתיישבים האחת של עולי רומניה ורעותה מעולי בולגריה התפצלו לשני יעדים. עולי בולגריה בראשות יצחק לוי עברו לצפת ועולי רומניה בראשות יחיאל ברקוביץ' עברו למטולה. הקבוצות שמרו על קשר ביניהן, נודעו בגליל כאנשי סאחאם ג'ולן ותרו אחר אתר התיישבות חדש.[6]

העלייה לקרקע והתפתחות המושבה עד קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1901 רכשה יק"א קרקעות במימון הברון רוטשילד[7] בסמוך לח'רבת ימא, בה שכנה לפי הסברה[8] העיירה התלמודית כפר ימה, אשר זוהתה על ידי חז"ל עם העיר המקראית יַבְנְאֵל שבנחלת שבט נפתלי, כמתואר בספר יהושע: ”וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם”,[9] ובהתאם לזיהוי שבתלמוד הירושלמי: ”מחלף – חלף, מאלון - איילון, בצעננים - אגנייא דקדש, ואדמי – דמין, הנקב – ציידתה, ויבנאל - כפר ימה, עד לקום - לוקים”.[10]

הקרקעות שנרכשו הוצעו ל"אנשי סאחאם ג'ולן" וב־1901 עלו עשר משפחות מצפת, ראש פינה, ומטולה לקרקע. ראשוני המתיישבים ביבנאל מאנשי סאחאם ג'ולן היו: שבתאי סאחין, יחיאל ברקוביטש, יעקב ואלוביטש, א. אלכסנדר, שמואל צבי מייזל, ניסים לוי, דוד יוסף לוי, פסח מקארוב, יצחק לוי, עזריאל לוי, יחזקאל לוי, משה בנימין, יעקב אליהו, משה וינגר, משה פורטר, משה לבקוביטש, אליהו גוטרמן, יעקב לייבוש מאירוביטש. מאנשי ראש פינה: יעקב דב מגידוב, שמואל פיקוביטש, מאיר כץ. מאנשי מטולה: אברהם רזניק, אריה לייב שמואלביטש, אליעזר שיינוק, יוסף צוקרמן, משה כהן, יצחק ששון, אברהם ימני (קירה), זבולונוביטש, אשר נחומובסקי, אליעזר סגל, מאיר זילברשטיין, חיים יצחק מרגלית, יולס ברקוביטש, אנשל שיינוק, אברהם קוסטיצקי.[11]

ב־1902 החלו בעבודות להרחבת המושבה לכדי 40 משפחות, תוך הקצאת 300 דונמים לכל משפחה. בשנה זו החלו עימותים עם ערביי הסביבה ובמקביל פרצה מגפת כולרה שגבתה קורבן ראשון מקרב עולי רומניה. ב־1903 מנה היישוב 39 משפחות. ארבע־עשרה מעולי רומניה, עשר מעולי בולגריה, אחת מעולי כורדיסטן וארבע־עשרה משפחות נוספות שהגיעו ממטולה. למוח'תאר המושבה מונה עזריאל לוי מיוצאי בולגריה שנודע באזור בקשיחותו ובכוחו הפיזי הרב.

ב־1909 הואשם לוי על ידי כפריים ערבים ברצח אחד מחבריהם שהסתנן ליבנאל לביצוע גנבה חקלאית. מחשש לנקמת דם עזב לוי את הארץ והיגר לבולגריה. גם לאחר שהוברר שהערבי נרצח על רקע סכסוך פנים שבטי, סירבו העות'מאנים לאשר ללוי לחזור והוא נותר בבולגריה. ב־1910 עזבה משפחתו של לוי את יבנאל וחזרה לבולגריה. כעבור מספר חודשים עזבו שאר תשע המשפחות מעולי בולגריה את המושבה.[12]

ב-1912 הגיע נציג מאגודת השומר לחדרה והציע לעולים לעבור לכנרת, תוך הבטחה שהיחס אליהם יהיה טוב, שעבודה לא תחסר להם, וכי יסופקו להם מגורים שם. בדרכם לשם עברו מספר משפחות (תימני כנרת) ליבנאל.

ב-1917, לאחר גירוש תל אביב, כ-7,000 מהמגורשים התפזרו במושבות זכרון יעקב, חדרה, פתח תקווה וכפר סבא. חלקם אף עלה לירושלים. מעטים בלבד היו בעלי אמצעים שאפשרו להם לשכור דירות וחדרים ולכלכל עצמם מכספם. שאר המגורשים יצאו לצפון הארץ אל מושבות הגליל התחתון. תושבי הצפון, למרות יכולתם המוגבלת, התגייסו לעזרת המגורשים באמצעי הובלה ובשטחים שהקצו למגורשים. טבריה קלטה כ-1,200 מגורשים, צפת כ-700, יבנאל כ-130 ויתר המושבות הגליליות כ-200.

בשנים 19191912 היה אהרון קרון מנהל בית הספר במושבה יבנאל, וכן מפקח על בתי הספר ומדריך למורים במושבות הגליל התחתון. סביב החינוך ביבנאל התנהל מאבק בין אלה שחפצו בחינוך דתי לאלה שחפצו בחינוך חילוני, ובשלב מסוים הוקם ביישוב תלמוד תורה, אך בית הספר שבניהולו של קרון גבר עליו. ביוזמתו של קרון הועברו בתי הספר של פיק"א בגליל לרשת החינוך של ההנהלה הציונית. קרון טיפל במגורשי תל אביב שהגיעו ליבנאל. בשנת 1921 עבר לנהל את בית הספר חביב בראשון לציון.

ביסוס המושבה לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה חל פיתוח חקלאי מואץ במושבה, גודלו גידולי שדה, ירקות ופירות וכן נבנו לולים. ב־6 באפריל 1944 נערך במושבה יבנאל, קרב בין חיילים בריטים ובין שני לוחמי לח"י, מנחם לונץ ושבתי דרוקר, שהתבצרו באחד הבתים במושבה וסירבו להיכנע. הקרב נגמר במותם של שני לוחמי הלח"י.

ערך מורחב – הקרב ביבנאל

בסוף תקופת המנדט נחתו במושבה מטוסי ההעפלה האווירית מעיראק ב"מבצע מייקלברג".

ביבנאל הוקמה המעברה הראשונה כפי שמובא בארכיון יבנאל[13]: "1948 - ראשוני העולים, מניצולי השואה ומכל קצוות תבל, נקלטו ביבנאל. בתחילה שוכנו באוהלים ובצריפים - במעברה הראשונה."

ביבנאל נוסדו התאחדות האיכרים, התאחדות הפועלים החקלאיים, טייסת הגליל וחטיבת גולני.

התיישבות ברסלב בשנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השבעים, התמנה לרב המקומי הרב סיני מאיר פרנקל, מצאצאי חסידות בוצ'צ'אה-בוטושאן, שנבחר לתפקיד בהיותו בגיל 21 והוכתר כרב הצעיר ביותר במדינה. [דרוש מקור].

מרבית השנים אופי ההתיישבות היה חילוני עד מסורתי.

משנת 1986[14][15][16] ואילך התיישבה במקום קבוצת חסידי ברסלב בראשות הרב אליעזר שלמה שיק - המכונה גם "הצדיק מיבנאל" או "מוהרא"ש", בהשראת ביקורו של רבי נחמן מברסלב בשנת 1798.[17] זאת למרות התנגדותה של המועצה המקומית יבנאל.[14][18][16]

נכון לעשור השני של המאה ה־21 מתגוררות ביבנאל כ־400 משפחות של חסידי ברסלב והם מהווים כ־45% מהאוכלוסייה במקום.[19] הקהילה מפעילה מערכת חינוך משלה, הכוללת פעוטונים, גני ילדים, תלמוד תורה לבנים, בית ספר לבנות, ישיבה וכוללי אברכים, וכן ארגוני צדקה וחסד. חסידי ברסלב מכנים את המקום בפרסומיהם "יבנאל עיר ברסלב".[20]

בשנת 2012 (תשע"ב) הסתיימה בניית בית הכנסת היכל הקודש דחסידי ברסלב. בנוסף לבית הכנסת הגדול בו נהוג נוסח תפילה אחיד, ישנם שלושה בתי כנסת נוספים, בהם נהוג נוסח עדות המזרח או מרוקו.

בי"ז בשבט תשע"ה (2015) נפטר בניו יורק הרב שיק, ונקבר לבקשתו בבית העלמין ביבנאל. מאז, נערכת בכל שנה ביום זה במקום הילולה גדולה בהשתתפות אלפי אנשים.[21]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2023 (אומדן), מתגוררים ביבנאל 4,645 תושבים (מקום 229 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.3%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 42.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,080 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[22]

המושבה בספרות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור:

משם הלך לטבריה... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים... באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה.

מאיר שלו, עשו, הוצאת עם עובד עמודים 43-44

הנחל המדובר הוא נחל יבנאל.

יש המזהים את בקעת יבנאל עם אלון בצעננים, אתר מקראי בדרום נחלת שבט נפתלי, בין הירדן ובין הר תבור, הנזכר מספר פעמים בתנ"ך ובכתבי חז"ל.

פרשת הצלת חייו של בן-גוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורקוז (גרכד) דאות (באדיגית: Дауыт ГъоркIожъ) היה אחראי השומרים הצ'רקסים בחוות סג'רה (אילניה). הוא היה רגיל לסייר בחווה, כדי לוודא שהאורות כובו ושהשקט נשמר. בספר "עולם הצ'רקסים"[23] מסופר שערב אחד הותקפה החווה ודוד בן-גוריון נפצע. דאות נשא אותו על גבו והעבירו לביתו של משה קוראקין. מאחר ונשקפה סכנה לחיי בן-גוריון, דאות רכב על סוס על מנת להביא את הרופא מיבנאל. הרופא ייצב את מצבו של בן-גוריון והוא נלקח ברכב אל בית החולים לטבריה להמשך טיפול. במשך האירוע בן-גוריון היה מחוסר הכרה ומשהחלים ושמע שדאות הציל את חיו, בן גוריון ציין כי הוא חב לו את חייו.

הספר "בטרם האיר הבוקר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם קוסטיצקי, ממקימי המושבה, תיעד את כל תקופת הקמת המושבה ואת החיים בה במשך 10 שנותיה הראשונות. נכדו, יוסף ארגמן, ערך ועיבד את מאות העמודים של היומן וב-1988 יצא לאור הספר "בטרם האיר הבוקר".

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך למושבה מספר אתרים ארכאולוגיים: תל ינעם עם ממצאים מתקופת המקרא, ומספר אתרים מתקופת התלמוד, ובהם חורבת בית גן, חורבת כפר ימה, חורבת עטוש, חורבת אבצם, חורבת סרגונה, חורבת ציידתה, חורבת שרונה, תל אדמי וחורבת דמין.

בית סבתא צילה שהוקם בשנת 1905 משמש מרכז לשימור מורשת המושבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נאור, יבנאל: מעשים ומראות, תרס"ב-תשמ"ב / 1901-1981, יבנאל - המועצה המקומית, תשמ"ב/1982.
  • שבתאי גל-און, "יבנאל ובית גן - שילוב מוצלח", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
  • אברהם קוסטיצקי, "בטרם האיר הבוקר", מסיפורי הגליל", הוצאת משרד הביטחון, 1988
  • אטלס ההתיישבות בישראל, אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, 2004. כתבה וערכה חנה ביתן, המרכזת המדעית של ועדת השמות הממשלתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יבנאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-26 בדצמבר 2023.
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ חיים קשלס, ראשית הפעילות הציונית, עלייה והתיישבות בארץ ישראל, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות־יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 100-104.
  7. ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.
  8. ^ יואל אליצור, מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014 עמ' 120-119.
  9. ^ יהושע י"ט ל"ג.
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א ה"א.
  11. ^ אברהם קוסטיצקי, בטרם האיר הבוקר. מסיפורי ראשונים בגליל. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור. 1988. עמודים 68-69.
  12. ^ קשלס, חיים, ראשית הפעילות הציונית, עליה והתיישבות בארץ ישראל, עמודים 104-106.
  13. ^ ארכיון יבנאל על שם שרה ויצחק שרפמן
  14. ^ 1 2 מנחם רהט, לא ניתן להפוך את יבנאל למאה שערים, מעריב, 24 בינואר 1986
  15. ^ יהודה גורן, בת יבנאל וחסיד ברסלב יקימו ביתם במושבה, מעריב, 29 בינואר 1987
  16. ^ 1 2 יהודה גורן, מתיחות ביבנאל עם בואם של חסידי ברסלב למושבה, מעריב, 5 בנובמבר 1986
  17. ^ מנחם רהט, רבם של חסידי ברסלב: "רכשתי בית ביבנאל", מעריב, 30 בינואר 1986
  18. ^ בת יבנאל וחסיד ברסלב, מעריב, 29 בינואר 1987
  19. ^ אורי אס, חשד: בקהילת ברסלב במושבה יבנאל חיתנו עשרות קטינים, באתר הארץ, 24 במרץ 2003
  20. ^ ראה אתר ברסלב סיטי
  21. ^ פרטים ומידע באתר ברסלב סיטי
  22. ^ פרופיל יבנאל באתר הלמ"ס
  23. ^ "עולם הצ'רקסים", מאת: שומאף אצ'מוס, הוצאה פרטית, שנת 2000,