לדלג לתוכן

יגאל גלאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל גלאי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 21 באוגוסט 1952
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בפברואר 2025 (בגיל 72) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
קישורים חיצוניים
פייסבוק יגאל-גלאי-100002831061993
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יגאל גלאי (21 באוגוסט 19522 בפברואר 2025) היה עיתונאי, סופר, מפיק, פזמונאי ויחצ"ן ישראלי.

יגאל גלאי נולד בבאר שבע, בן לפאני, עקרת בית, וישראל, רס"ר בצה"ל, ואח לשני אחים ושתי אחיות תאומות. בנעוריו היה כתב נוער בשבועון "מעריב לנוער". סיים את תיכון עירוני ג בבאר שבע. שירת בצה"ל כמ"כ בנח"ל, ובהמשך עבר לירחון "במחנה נח"ל". בהמשך עבד כעיתונאי בעיתונים "על המשמר" ו"מעריב". ביוני 1983 מונה לעורך השבועון "אנשים", שנסגר כעבור כחצי שנה. בשנים 1984–1995 שימש סגן עורך בשבועון "לאשה. ב-1989 נמנה עם מקימי שבועון הפנאי והבידור "פנאי פלוס" ועורכו הראשי בשנים 1994–2004.

פרסם רומנים אחדים:

שימש יועץ אישי לשר הביטחון וראש הממשלה אריאל שרון.

עם סיום עבודתו ב"פנאי פלוס" הצטרף לחברת יחסי הציבור של אשתו, צוקי גלאי, "גלאי תקשורת", שהפכה לאחת מהגדולות בתחום בישראל.

כתב את המילים לשיר "אחרי אטום" בביצועה של קרן הכט,[2] ולשיר "אהבת השקמים לילי ואריאל" בביצועה של דורית פרקש.[3] הופיע בתפקיד משני בסדרת הטלוויזיה "טלנובלה בע"מ".

נמנה עם מפיקי הסרט "מלח הארץ" (2006) בבימויו של אורי ברבש והסרטים התיעודיים "אצלי הכל בסדר" בבימוי של ארז תדמור וירון אמיתי "ספרטה בגליל" שביימה חדוה גלילי.[4]

שימש דירקטור בקבוצת "פויכטונגר", ובשנת 2006 הורשע בהסדר טיעון בעבירה על חוק ניירות ערך, משום שכדירקטור לא וידא שדו"חות כספיים של החברות יפורסמו במועד.[5]

נפטר ב-2 בפברואר 2025, בגיל 72. הותיר אחריו אישה ושלוש בנות.[6] הובא לקבורה בבית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא.[7]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]