יגאל ורדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל ורדי
IgalVardi2.JPG
לידה 5 במאי 1953 (בן 68)
משמר הנגב, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע צייר, פסיכולוג, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.igalvardiart.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יגאל ורדי (נולד ב-5 במאי 1953) הוא גרפולוג, פסיכולוג, צייר וסופר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1953 בקיבוץ משמר הנגב. החל לצייר בילדותו. בגיל 6 נסע עם משפחתו לארגנטינה, שם למד מגיל 7 באקדמיה לציור אצל הציירת-פסלת ססיליה מרקוביץ (תלמידתו של הצייר אנדרה לוט והפסל אנטואן בורדל). לאחר חמש שנים בארגנטינה חזר עם משפחתו לישראל והתיישב בבאר שבע, שם השתלם אצל משה אגמון ולאחר מכן אצל רפי לביא ורן שחורי. בגיל 13 הוצגה תערוכת יחיד ראשונה שלו, בבית העם בבאר שבע[1].

לאחר שרותו הצבאי סיים את לימודיו באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית. התמחה בתחום הפסיכולוגיה הקלינית, אך מאז לא עוסק בטיפול מעשי. סיים דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב[2] ורדי מתמקד בעבודתו בתחום הגרפולוגיה.

הציג עשרות תערוכות במהלך השנים ובמקביל כתב שבעה ספרים בתחומי גרפולוגיה, פסיכולוגיה, אמנות, ניהול ופילוסופיה. מנהל משרד העוסק בגרפולוגיה ובמקביל עוסק באמנות הציור ובכתיבת ספרים בתחומי המחקר השונים.

נשוי לזיוה ואב לארבעה ילדים.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "כתב היד כראי הנפש" הציג תאוריה אבחונית המושתתת על התאוריה של מורו, הגרפולוג ישראל אודם. בתאוריה זו ניסה להציג את הדרך בה האישיות מתארגנת באופן סינרגטי בין טיפוסי אישיות שונים, החוברים יחדיו כשדות חלקיים במערך הנפשי. בספרו כלל מחקרים שונים בתחום הגרפולוגיה, שביצע במסגרות צבאיות (מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל) ואקדמיות.

בספרו "חכמת הנפש לרפא את עצמה" הציג תאוריה על הדרך בה נפש האדם מבצעת את הרגולציה הפנימית לעבר שיווי המשקל, כאשר פתולוגיה נפשית אחת מאזנת פתולוגיה שנייה, ויחד נוצרת הרמוניה עם שיווי משקל ייחודי לכל סגנון חיים.

ורדי חקר את הציור המודרני על פי הגישה של וולפלין, באימרה: "היסטוריה ללא שמות". בכך עסק בניסיון לחשוף את המבנים הסינכרוניים העוברים מדור לדור מבעד לסגנונות השונים הדיאכרוניים. הציג את תולדות הציור המודרני, מהאימפרסיוניזם ועד הפוסט-מודרניזם, בגישה סטרוקטורלית, תוך הצגת הטרנספורמציה מסגנון לסגנון כמטאמורפוזה סגורה. התאוריה הוצגה בספרו "מימזיס".

ורדי פיתח שיטת הוראת ציור אותה הציג בספרו "סקיצה". השיטה מבוססת על אוריינות ציורית וביצוע ספירלי משלב של שרבוט, עבור לסכימה והבנייה של צורה גאומטרית וכלה ברזולוציה של ציור ריאליסטי.

בנוסף פיתח ורדי שיטה לייעוץ פילוסופי המבוססת על הבנת האדם מנקודת מבט טיפולוגית, כסגנון חיים הטומן בחובו במקביל תמונת עולם פילוסופית המקנה לאדם הסבר ומשמעות לחיים. לטענתו, היכולת להיחשף לתת-ההכרה הקוגניטיבי על תמונת עולם זו, מאפשרת לאדם להרחיב את דרגות החופש שלו בבחירת חייו, בתהליך היצירה וההגשמה העצמית. התאוריה הוצגה בספרו "הפילוסופיה של השגעון".

ורדי פיתח סגנון ציור משלו המבוסס על סגנון הציור הטופולוגי.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומי ספרים בהוצאת ידיעות ספרים:

בתחום האמנות:

  • "מימזיס – הפסיכולוגיה של הציור המודרני", 1996.
  • "סקיצה– הוראת הציור, חניכת האמן", 2004.
  • "ויווה פיקאסו - פרשנות אסתטית ליצירתו", 2007. (קישור לרקע ופרק מהספר, באתר "טקסט")
  • "מטמורפוזה- ציורים לאורך הדרך", 2014.
  • "מדוע הבודהא טעה? - זן ואמנות שטיפת הכלים", 2018.

בתחום הפסיכולוגיה:

  • "חכמת הנפש לרפא את עצמה" – אישיות ופסיכופתולוגיה, שנת 1998.
  • "כתב-היד כראי הנפש – גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות", שנת 2000.
  • "הפילוסופיה של השגעון - המדריך הפילוסופי לחיים", שנת 2009. (קישור לרקע ופרק מהספר, באתר "טקסט")
  • "סוד המזל בניהול - מדריך לפיתוח מנהלים", שנת 2005.
  • "האישיות הקולאז'ית - תורת אישיות סינרגית", 2013.
  • "התולעת והדרקון- הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי", שנת 2015[3].

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ורדי י., הפסיכיאטריה ההיפוקרטית בראי משנתו של יהודה פריד, מחשבות, פרק ו', חוברת 1 (עמ' 24–33), 1991.
  • ורדי י., כ"ץ י., אסטרטגיות איסוף והערכה במודיעין, מערכות (322) (עמ' 30–38), 1991. (המאמר זכה בפרס ראשון בתחרות על שם ג'ים אנגלטון ראש הסי.אי. איי במסגרת תחרות אקדמית עם מרכז קהילת המודיעין בישראל).
  • ורדי י., נביאי שקר ונביאי אמת, כיצד לשפר את התחזיות במודיעין, מבט מל"מ, כתב עת לענייני מודיעין וביטחון, גיליון 44, עמ' 20, 2006.
  • ורדי י., רגולציה – חכמת הנפש לרפא את עצמה, מעגלי נפש, 2005.
  • ורדי י., אנמנזה – ביבליותרפיה סטרוקטורלית, מעגלי נפש, 2011 (בהפקה).
  • ורדי י., מרד יצירה והתגלות, (עמ' 281–284) בכור היצירה (יובל ליצירתו של ש.ג. שוהם), הוצ' שערי משפט, 2004.
  • ורדי י., כיאסמוס: חידת ההצלבה בין ווקטור ההפרדה לווקטור האיחוד בתורת האישיות של שלמה גיורא שוהם. (עמ' 39–49), גבורות היצירה, 2010.
  • ורדי י., יישום עקרונות הקריקטורה - על השיטה והאבחון הגרפולוגי, גרפולוגיה, חוברת מס' 1, (עמ' 34–38), 1990.
  • ורדי י., מסקנות פסיכודנימיות בגישה "מערכתית" כפי שזה משתקף ממשנתו הגרפולוגית של ישראל אודם – תורת הפוטנציות, גרפולוגיה, חוברת מס' 2, (עמ' 44–53), 1991.
  • ורדי י., סגנונות ניהול וגרפולוגיה, גרפולוגיה, חוברת מס' 6 (עמ' 7–19), 1995.
  • ורדי י., גרפולוגיה דינמית-האומנם?, גרפולוגיה, חוברת מס' 8, (עמ' 27–28), 1997.
  • ורדי י., אוטו-רגולציה (הוויסות העצמי), גרפולוגיה, חוברת מס' 10, (עמ' 74–81), 1999.
  • ורדי י., הקשר ההכרחי-האנליטי, ההוליסטי-טיפולוגי והפסיכודינמי, גרפולוגיה, חוברת מס' 11, (עמ' 43–47), 2000.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1967 – בית העם באר שבע
  • 1970 – מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 1975 – מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 1976 – גלריה יד האמן, יפו
  • 1987 – בית האמנים – אגודת הציירים והפסלים, תל אביב
  • 1987 – גלריה יד לבנים, תל אביב
  • 1988 – מימזיס, גלריה אנגל, תל אביב
  • 1991 – מטמורפוזות, גלריה אנגל, תל אביב
  • 1998 – בונז'ור מסייה בוצ'וני, גלריה אפרת, תל אביב
  • 1999 – קונצרט בציור, פסטיבל תיאטרונטו ודו-אמן, הבימה ותיאטרון ירושלים
  • 2001 – מציירים ורושמים בגלריה (עם א. קוסובסקי וע. בר-קדמא), גלריה עמליה ארבל
  • 2003 – ח"נ ביאליק- דיוקן נפש, מוזיאון בית-ביאליק
  • 2003 – סקיצה רישומי התהוות, משכן אמנים, הרצליה
  • 2004 – דיוקנאות מעולם התיאטרון, תיאטרון הבימה
  • 2005 – דיוקן של ד"ר חיים ארלוזורוב, פרופיל תל אביב, הוצג בחזית העירייה
  • 2006 – ציורי מיתוס, משכן אמנים בהרצליה
  • 2006 – הסוס המפוצל, פארק פתח-תקוה
  • 2007 – גרניקה II – מלחמה ושלום, מכון סרוונטס, תל אביב[4]
  • 2008 – וריאציות על תולדות האמנות, הציור הטופולוגי, בית האמנים ע"ש זריצקי[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילנה גרף, יגאל ורדי - ציורי מיתוס, באתר ארט-טקסט
  2. ^ כרמית ספיר-ויץ, חיקוי של מונה ליזה, באתר nrg‏, 21 ביולי 2008
  3. ^ אירי ריקיןמה הפך את הגרמנים לנאצים - ניתוח פסיכולוגי וגרפולוגי, באתר הארץ, 20 באפריל 2016
  4. ^ גרניקה II מלחמה ושלום, באתר הארץ, 14 ביוני 2007
  5. ^ אבנר שפירא, תערוכות חדשות, באתר הארץ, 3 ביולי 2008