יגאל נאור
 | |
| לידה |
25 ביוני 1958 (בן 67) גבעתיים, ישראל  |
|---|---|
| שם לידה |
יגאל סלחיאני |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| תקופת פעילות | מ-1983 |
| מספר ילדים | 3 |
| פרסים והוקרה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יגאל נאור (נולד ב-25 ביוני 1958) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאור נולד בגבעתיים. יש לו אחות ואח קטן (משה נאור).
למד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, אך עזב אחרי שנתיים כי לא עמד בהתחייבות האקדמיות.
משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיחק בתיאטרון הפשוט בהצגות "חופה שחורה" (1982) ו"תשמ"ד" (1983), עליהן זכה בפרס השחקן בפסטיבל עכו וב"מתן תורה בשש"; בתיאטרון חיפה שיחק ב"טרטיף"; בתיאטרון באר שבע שיחק ב"אותו אות בנו", "אישה בעל בית" וב"גיסתו של גולדין"; בקאמרי שיחק ב"החילוני האחרון", "חבלי משיח", "אמא קוראז'", "גשם", "מקבת'", "חלום ליל קיץ" וב"גורודיש"; בתיאטרון בית ליסין שיחק ב"חצוצרה בוואדי", "חמץ", "ערפל" וב"מתנקשים", ב"מראה מעל הגשר", ב"מקסי ואני"; בתיאטרון צוותא שיחק ב"רעולים" (1990), עליה זכה בפרס השחקן בפסטיבל עכו ובפרס מסקין; בהבימה שיחק ב"הופס והופלה", "מותו של סוכן", "יהוא" (1992), שעליה זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה ובפרס פינקל, "הר לא זז", "אכזר מכל מלך", "יוליוס קיסר", "לב טוב", "אנשים קשים" ו"הג'גולו מקונגו". בעונת 2011–2012 שיחק נאור בהצגה אמנות מאת יסמינה רזה, בבימוי נתן דטנר, בתיאטרון חיפה.
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופיע בסרטים, דרמות וסדרות טלוויזיה. בשנת 1984 שיחק בסרט "זעם ותהילה" בבימויו של אבי נשר. ב-1987 הופיע בהפקה האמריקאית-ישראלית "לבנון לנצח" לצד משה איבגי ועמוס לביא. ב-1993 שיחק בעוד שני סרטים אמריקאיים אליהם לוהקו שחקנים ישראליים: "המומיה חיה" לצד מוסקו אלקלעי ו"המטבע השביעי" לצד אריה אליאס. ב-1996 גילם את תפקידו של המנהל טיסונה בסרטם של ארי פולמן ואורי סיון "קלרה הקדושה". בטקס פרס אופיר זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ביותר ונאור בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 2005 שיחק בסרט "מינכן" בבימויו של סטיבן ספילברג. ב-2007 שיחק בסרט הקולנוע ההוליוודי "חקירה מעבר לקווים" בבימויו של גווין הוד שראה אותו בסרט "מינכן" והתלהב. בסרט הוא מגלם את ראש המשטרה החשאית של "צפון אפריקה". ב-2010 גילם בתפקיד משנה את דמותו של הגנרל אל ראווי בצבא עיראק בזמן פלישת כוחות ארצות הברית לעיראק, בסרט "שטח ירוק" (Green Zone).
בסרט הקומי "הכופר" אשר יצא בשנת 2011 מגלם נאור מטיף מוסלמי קנאי.
בשנת 2012 שיחק בסרט הדרמה האוסטרלי "מסע באירופה" (אנ') בתור סעיד.
בשנת 2014 גילם את תפקיד "סלמן" בסרט "מפריח היונים" בבימויו של נסים דיין, על פי ספרו של אלי עמיר.[1] בשנת 2014 גילם את תפקיד המלך דריווש בסרט 300: עליית האימפריה.
בשנת 2016 גילם דמות תפקיד ראשית בסרט "ישמח חתני" של אמיל בן שמעון.
בשנת 2017 גילם את צפוף בסרט הקומדיה "מכתוב" שביים עודד רז על פי תסריט של חנן סביון וגיא עמיר.
בשנת 2018 שיחק בסרטו של אלירן מלכה "הבלתי רשמיים".
בשנת 2021 גילם את יואל זינגר בסרט הטלוויזיה "אוסלו" של רשת HBO.
בשנת 2022 תרם את קולו לסרט הסטופ מושן האמריקאי "ונדל וויילד" בבימויו של הנרי סליק.
בשנת 2024 שיחק את ניסים בסרט "כביש הסרגל" של מיה דרייפוס.
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1992 שיחק לצד שמואל וילוז'ני בסרט הטלוויזיה בוצ'ה בבימוי רם לוי בהפקת הערוץ הראשון. ב-1997 גילם את יצחק מרדכי בדרמת הטלוויזיה "קו 300". ב-1998 בסרט הקולנוע "אהבה אסורה" ובסרט הטלוויזיה "משחקים בחורף". בשנת 1999 שיחק בסרט הטלוויזיה "אגוז".
ב-2003 שיחק בסרט "מיס אנטבה" של עמרי לוי. באותה שנה כיכב בסרט "הכוכבים של שלומי" של שמי זרחין. בשנת 2005 שיחק בסדרת הטלוויזיה "מילואים". כמו כן שיחק בדרמות הטלוויזיה "פורים", "המכון" ובסדרת הילדים "אולי ויולי".
ב-2008 גילם את דמותו של סאדאם חוסיין במיני-סדרה "בית סדאם", קופרודוקציה של ה-BBC וה-HBO[2].
ב-2009 התארח בעונה השנייה של הסדרה הקומית "החברים של נאור" ששודרה בערוץ 10, בה גילם את דמותו של דני קונפורטי.[3]
בשנת 2012 גילם בסדרת הפשע של yes, "נויורק" את דמותו של ג'קי אלחריזי. באותה שנה גילם בסדרה "סינבאד" של הערוץ הבריטי SKY1 את דמותו של המלך אמיר.
בשנת 2015 שיחק בסדרה הבריטית "אישה מכובדת" (אנ'), בסדרה הישראלית "כפולים", בעונה השנייה של הסדרה "תא גורדין" ובמיני-סדרה "חשודה" בערוץ 10. באותה השנה הופיע גם בסדרה האמריקאית של שואוטיים "הומלנד" (עונה 5 פרק 4).
בשנת 2017 שיחק בסדרת הטלוויזיה "ריביירה" של רשת סקאי הבריטית ולוהק לקראת צילומי העונה השנייה של הסדרה הישראלית "פאודה" אשר שודרה בשנת 2018. בסדרה הוא מגלם את עמוס קביליו, אביו של הגיבור הראשי, דורון קביליו.
בשנת 2018 שיחק בסדרת הפשע "מלכות" של HOT. באותה שנה כיכב נאור במיני-סדרה הדרמה האוסטרלית "On the Ropes" ברשת SBS, אודות צעירה עיראקית-אוסטרלית שעוקבת אחר חלומה להיות מאמנת עילית לאגרוף נשים.
בשנת 2019 שיחק בעונה הראשונה של "שב"ס" בתור השייח' איברהים אל מנצור. בשנת 2021 שיחק בסדרת הטלוויזיה הישראלית-אמריקאית "פגע וברח" המשודרת בנטפליקס.
בשנת 2023 שיחק בסדרת המותחן הספרדית "פאראד" (אנ') מבית אמזון פריים וידאו שם גילם את מעאווד.
בשנת 2025 יצאה הסדרה "תחריר" בה הוא משחק את איש המוסד צנע.[4]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-80 היה נשוי תקופה קצרה ואז התגרש.
מ-1984 בת זוגו היא לילך פנחס, עובדת תיאטרון בית ליסין, ולהם בת משותפת (ושני ילדים מנישואים קודמים של לילך), והם מתגוררים ברמת החייל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יגאל נאור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יגאל נאור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יגאל נאור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- יגאל נאור, באתר ספר הקולנוע הישראלי
יגאל נאור, באתר AllMovie (באנגלית)
יגאל נאור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- יגאל נאור, בארכיון הבימה
- מרב יודילוביץ', "תמיד אשאר שחקן זר", באתר ynet, 26 באוגוסט 2008
- ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, חוזר הביתה: יגאל נאור שוב כאן, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2009
- טל פרי, "אני לא רואה פיתוי שיחייב אותי לעוד פרויקט כזה", באתר גלובס, 4 בינואר 2010
- אבנר שביט, "מי שמחזיר את השד העדתי - הוא פושע": ריאיון עם יגאל נאור לקראת "ישמח חתני", באתר וואלה, 22 בספטמבר 2016
- יואב בירנברג, "להיות בן 61 זה לא אסון, אבל גם לא מציאה גדולה", באתר ידיעות אחרונות, 6 ביולי 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "מפריח היונים", באתר אידיבי
- ^ רותה קופפר, הם משלנו: הישראלים מככבים ב"בית סדאם", באתר הארץ, 13 בספטמבר 2010
- ^
החברים של נאור - סכסכן במאפיה מהדורה מיוחדת פלוס תוספת מאחורי הקלעים, סרטון בערוץ "נאור ציון Naor Zion", באתר יוטיוב (אורך: 01:06:31)
- ^ רועי אבן, פרט קריטי אחד יכול להפוך את "תחריר" להצלחה, באתר מאקו, 4 בפברואר 2025
| פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–1999 | ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999) | |
| 2000–2009 | יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009) | |
| 2010–2019 | מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019) | |
| 2020 ואילך | נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023) • יעקב זדה-דניאל (2024) • ח'ליפה נאטור (2025) | |
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |