יגאל סלע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יגאל סלע, מארס 2010 (עמק הירדן)

יגאל סלע (נולד ב-1930) הוא מחלוצי שמירת הטבע בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל סלע נולד ב-1930 בשכונת בורוכוב, גבעתיים, שהוריו היו ממקימיה, למד בבית הספר החקלאי בבן שמן ובחברת הנוער בקיבוץ חולדה. בשנת 1946 הצטרף להכשרה בקיבוץ אבוקה בעמק בית שאן והיה שם רועה צאן, התגייס לפלמ"ח לגדוד הראשון, חטיבת יפתח, והשתתף בקרבות מלחמת השחרור בגליל העליון ובנגב (מלכיה, חרבת מחאז, חלץ [חליקאת]). סיפורים על אישיותו במהלך הקרבות מספר פוצ'ו בספרו "בחיי: קורות חייו של צבר מצוי" (2016). ב-1949 היה בקבוצת המייסדים שהקימה את קיבוץ ראש הנקרה, וחי בקיבוץ עד 1957. ב 1954 היה עוזר אישי לד"ר מנחם דור במכללת בית ברל שבהקמה. בשנים אלה הִרבָּה לשוטט ברחבי הגליל המערבי, והיה בקבוצת מקימי החוג האזורי לידיעת הארץ בגליל המערבי (1952; פעיל עד היום) שקיים פעילות אינטנסיבית בתחומים שונים -- בוטניים, זואולוגיים וארכאולוגיים -- ובכלל זה כנסים ופרסומים.[1] ב-1953 השתתף בכנס ההקמה של החברה להגנת הטבע בסמינר אורנים, וב-1956 התמנה ביוזמתו של אמוץ זהבי לעובד הראשון בשכר של החברה להגנת הטבע, שהתחילה את דרכה כאגודה של כמה מאות פעילים מתנדבים.[2]

פעילות להגנת הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו בשנים ראשונות אלה, לפני החקיקה לשמירת הטבע במדינת ישראל (1963) והקמתה של רשות שמורות הטבע בשנת 1964, כללה שלושה עניינים: פעילות ישירה לשמירת הטבע, מחקר, הסברה וחינוך. בשלשת התחומים השתתפו עשרות מתנדבים חברי החוג, מורים מסמינר אורנים ועוד אנשים מסורים לעניין הטבע.[3] השתלמות מורים ראשונה במרץ 1957 פתחה את מסורת הסיורים להכרת הטבע בצפון הארץ, לרוב ללא תשלום (סל"ת), ויוזמות מלמטה לשמירת הטבע, שנעשו בשיתוף הדוק עם תושבי האזור, כולל עיריית עכו והמועצות האזוריות. מערכת זו הייתה למעשה אבטיפוס של מה שהיה אחר כך "בית ספר שדה", אם כי ללא בסיס של מבנה קבוע. רק ב–1961 נבנו הבניינים של "בית ספר השדה אכזיב", שהיה הראשון מסוגו.

בין מפעליו הראשונים של סלע, שנשאו פרי והפכו למשימות שמירת הטבע בקנה מידה ארצי וכלל ים תיכוני, היה גילוי הטלות צב הים החום והירוק בחוף אכזיב (1952),[4] שהוביל לשיתוף פעולה עם פרופ' היינריך מנדלסון, אז ראש המכון הביולוגי בתל אביב (לפני הקמת אוניברסיטת תל אביב). מעקב מתמשך שניהל אחר הטלות ובקיעות לאורך החופים, כולל שיטת טיבוע שפיתח, חיבר אותו לרשת מחקר צבי הים באגן הים התיכון ועורר את המודעות בארץ לחומרת מצבם של צבי הים שכבר היו על סף הכחדה גמורה. הרס אזורי ההטלה של הצבים בחופי הארץ הוביל אותו גם לפתוח במאבק להפסקת כריית הזיפזיף בחופים,[5] דבר שנתפס כפגיעה בתנופת הבניה בארץ, אך הוביל בסופו של דבר לעצירת הכרייה הפראית בכל חופי הארץ בעזרת תחיקה (1965).[6] פעולות הצלה נוספות שלו כללו את החזרת הנימפאה הכחולה לנחל הנעמן והדחיפה להקמת שמורות טבע באזור (עין נמפית, אפק);[7] סיכול תוכניות לשאיבה מוגברת בעין תמיר בנחל כזיב ובמעיינות נחל בצת, שהייתה גורמת לעצירת זרימת הנחל;[8] המאבק בשימוש בחומרי הדברה שהופץ על ידי משרד החקלאות באופן מסיבי בשנות החמישים בגלל הופעת חזירי הבר במטעי הגליל, ושהסב נזק רב לחיות קטנות ועופות בר.[9] על בסיס תגלית משנת 1963 ומחקר מתמשך שעשה הציע את ניצול התנשמת לעזרת החקלאות, מה שהתפתח לפרויקט חוצה גבולות.[10]

ב–1961 הקים וניהל את בית ספר שדה אכזיב, שהיה הראשון מסוגו שניזום והוקם באופן מתוכנן על ידי החברה להגנת הטבע, בעזרת ידע שרכש בהשתלמות בבתי ספר שדה בדרום אנגליה. בראשית שנות השבעים ערך סקר ארצי של עופות דורסים עבור אוניברסיטת תל אביב, ומחקר על טריטוריות הציד של עֲקָבִים.[11] במסגרת זו גם היה מעורב בפרויקט טיבוע הציפורים.[12] גילוי (1952) מערת נמר ליד מערת קשת, מערת הנטיפים הראשונה שהתגלתה בארץ, והצלחת גיוס תושבי האזור למפעל הצלה של המערה מפני הרס הנטיפים,[13] הובילו אותו בשנים אלה, ביחד עם איתן עלומי מקיבוץ בית העמק, לערוך את הסקר הראשון לגילוי ומיפוי מערכת של 35 מערות קרסטיות ברחבי הגליל.[14] החומר שאספו הועבר לאוניברסיטה העברית והיה הבסיס לחקר המערות בארץ. במהלך שנות השבעים הביא לארץ את גזע כלבי הסלוקי של סיני ועסק בגידולו ובפיתוחו בארץ.[15]

פרויקט האילנדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 פרש מהחברה להגנת הטבע, אך המשיך את עיסוקו בשמירת הטבע במסגרת הקרן הקיימת. כחלק מגישתו לנושא התאוששות החורש יזם ב-1980 וניהל, בעזרת הנהלת הספארי, פרויקט ניסויי ראשון מסוגו להכנסת האילנד (Taurotragus Oryx), אנטילופה אפריקאית גדולה, כבהמת מרעה לדילול החורש ומניעת שרפות. זאת בניגוד למטרה המקורית של יבוא האילנד לארץ בשנות השישים על ידי הספארי, שהייתה לצורך יצוא לגני חיות. ניסוי זה נעשה במתחמים ביטחוניים בלבד, ובהם הוכיח את עצמו: באזורים שבהם חיים היום האילנדים אין מה שיישרף על הקרקע. החיות עצמן בריאות, "חסכוניות" במזון ובמים, ואין להן אויבים טבעיים.[16]

מאבקים להגנת הטבע בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מהקק"ל, ניהל את סניף חיפה של החברה להגנת הטבע, ובמסגרת זו היה ממובילי המאבק שהוכתר בהצלחה לעצירת בניית מגדלי חוף הכרמל ובהמשך גם המרינה בחיפה.

עצי הזית העתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט הנוכחי שלו הוא מחקר מקיף לאיתור ואפיון עצי זית עתיקים ברחבי הארץ ובמיוחד בגליל.[17] במסגרת זו פעל ביחד עם ד"ר מאזן עלי מדיר חנא, לקדם פרויקט מיפוי עצי הזית העתיקים הראויים לשימור מיוחד, והפיכתם למורשת תרבותית לשני הלאומים בארץ. העבודה לתיעוד עצי-הזית העתיקים נעשית בפועל בעזרת תוכנת סקר, "מפת עצי הזית העתיקים", שפיתח מכון דש"א בעזרתו, הנגישה לסוקרים באופן מקוון.[18]

בנובמבר 2011 נערך לכבודו כנס לציון פעולתו להגנת הטבע בהשתתפות ותיקי החברה להגנת הטבע וממשיכיהם, בבית-ספר שדה אכזיב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל, "מערבו של גליל: קובץ החוג האזורי לידיעת הארץ", עורכים משה ידעיה ואלי גיל, ינואר 1961.
  2. ^ אלון, עזריה, "החברה להגנת הטבע", טבע וארץ, א' (1): 49–50.
  3. ^ ראוי לציין בעיקר את מנחם זהרוני, מיכאל קוסטא, זאב ברלינגר, יוסף כהן ואיתן עלומי.
  4. ^ סלע, יגאל 1967."סכנת השמד של צבי הים בים התיכון". טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, ט' [2]: 90–92; Sela, Igal 1981. “Sea Turtles in the Eastern Mediterranean and Northern Red Sea.” In Biology and Conservation of Sea Turtles. Karen A. Bjorndal, ed. Washington D.C.: Smithsonian Institution Press, pp. 417-423.; Sela, Igal 1982. “Can Sea Turtles be Tracked?” In Israel Land and Nature - Spring 1982, Vol. 7, no. 3, pp. 97-99.
  5. ^ סלע, יגאל 1962. "תיפסק השחתת החופים על ידי כריית זיפזיף", טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, ד' [10]: 483; סלע, יגאל 1979."הניצחון במאבק על הזיפזיף בא מאוחר מדי לצבי-הים". טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, כ"א (2): 58–63
  6. ^ טל, אלון .2006. הסביבה בישראל, הקיבוץ המאוחד, עמ' 174.
  7. ^ סלע, יגאל 1982. "התחזור הנימפיאה לנופי המים שלנו?" טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, כ"ה [1]: 28–29.; סלע, יגאל 1968/9. "הנעמן מתייבש". טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, י"א [1]: 37–38.
  8. ^ סלע, יגאל 1973. "נחל כזיב". נופים ואתרים, תל אביב, מטכ"ל, קצין חינוך ראשי, ענף ההשכלה, עמ' 114–115.
  9. ^ סלע, יגאל 1963. "המלחמה בחזירי בר במערב הגליל". טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, ה' [5]: 238–241.
  10. ^ סלע, יגאל 1982. "התנשמת לתועלת החקלאות". העוזניה, עלון מס' 5, דצמבר 1982, עמ' 37–46. אוניברסיטת תל אביב: המכון לחקר שמירת הטבע.
  11. ^ סלע, יגאל 1975. סקר העופות הדורסים 1970–1975. אוניברסיטת תל אביב: המכון לחקר שמירת הטבע
  12. ^ על פרויקט זה סיפרו פרופ' אמוץ זהבי (ממייסדי החברה להגנת הטבע) ויגאל סלע בכנס מעגן מיכאל (אפריל 2012; ראו סרטון באתר יוטיוב)
  13. ^ סלע, יגאל 1959. "מערת הנטיפים בנחל נמר". טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, א' [1–2], עמ' 40–41. בסופו של דבר נפגעה המערה מאוד על ידי המטיילים.
  14. ^ ר' למשל, שבטיאל, ינון 2009. "לתולדות חקר מערות ארץ ישראל". אריאל, 188: 6–39.
  15. ^ סלע, יגאל 1971. "כלבים סלוקים בסיני“". טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, י"ג [3]: 134–136.
  16. ^ ראו למשל: אלי אשכנזי, הנשק הסודי של צה"ל בצפון: אנטילופות מסוג אילנד, באתר הארץ, 25 בינואר 2009
  17. ^ סלע, יגאל, עצי זית בני אלפיים? סיכום תצפיות שדה. חוברת בהוצאת החוג האזורי לידיעת הארץ.
  18. ^ מפת עצי זית עתיקים באתר מכון דש"א