יגון משולל זכויות
יגון משולל זכויות (אנגלית: Disenfranchised grief) הוא מונח המתאר עצב שהחברה אינה מכירה בו. דוגמאות לאירועים שהובילו לסוג כזה של עצב הן מותו של חבר, אובדן חיית מחמד, טראומה במשפחה בדור הקודם,[1] אובדן של בית או מקום מגורים, במיוחד במקרה של ילדים, שברוב המקרים אין להם שליטה במצבים כאלו, ואלו שמטפלים בהם אינם מסוגלים לשים לב לצערם או להבין אותו.[2][3][4] ילדים של אנשי צבא בארצות הברית המשנים מקום מגורים לעיתים קרובות.[5] היריון שנפסק עקב הפלה טבעית או יזומה, העברת ילד לאימוץ, אובדן האם הביולוגית של ילד מאומץ, מותו של אדם אהוב בנסיבות שהחברה לא מקבלת אותם, למשל התאבדות,[6] או מותו של ידוען.
אירועים מסוימים הקשורים לסטיגמה חברתית יכולים גם הם לגרום יגון משולל זכויות. פרידה, או ניתוק של רומן חשאי (כלומר יחסים מחוץ לנישואין), ניתוח פלסטי שהשתבש, אבחון זיהום המועבר במגע מיני, פיטורים וכו' הם דוגמאות מובהקות.[7] סוגים מסורתיים של יגון זוכים כן להכרה, אפילו במקרים של דרך חיים פחות קונבנציונלית, אבל אין כמעט מערכות תמיכה, טקסים, מסורות, או אפילו חופש המיועד לאבל, לאלו שחווים יגון משולל זכויות.
אפילו צורות מוכרות מאוד של יגון יכולות להפך למשוללות זכויות, כאשר חברים ובני משפחה, בעלי כוונות טובות מנסים להציב מגבלת זמן על זכותו של השכול להתאבל. למשל, הצורך להסדיר את עניין האבל ולחזור לשגרת עבודה השפיעו קשה על תהליך האבל של קורבנות הפיגוע באוקלהומה סיטי, כך לפי החוקר האמריקני אדוארד ליננטל. האבל על ילדים שנפטרו הוגדר מחדש כהפרעת דחק פוסט-טראומטית אם ההורים לא "התגברו" על האובדן תוך שבועיים.
אובדן[עריכת קוד מקור | עריכה]
אובדן הוא אחת הסיבות העיקריות ליגון, ואף על פי שלרוב הוא נתפס כתגובה נורמלית, ישנם מקרים שהוא נשלל. דוגמאות אחדות בהם היגון עלול להפוך למשולל זכויות, הן: אובדן נכד, בן / בת זוג לשעבר, אח או אחות, או ילד/ה מאומץ.
אובדן נכד יכול להיות קשה ביותר עבור סבא וסבתא, אך האבל שלהם משולל זכויות כיוון שהם אינם חלק מהמשפחה הגרעינית. תשומת לב ותמיכה ניתנות להורי הילד ואחיו, אך האבל של הסבא והסבתא הוא כפול כיוון שהם אינם מתאבלים רק על אובדן נכדתם, אלא גם אבלים על ילדיהם הבוגרים שאיבדו את ילדם. תופעה זו מכונה על ידי דוידסון "צער כפול"[8] והיא מסבירה כי תופעה זאת מקשה עוד יותר על השכול.
אובדן בן / בת זוג לשעבר הוא משולל זכויות כיוון שבזמן האסון לא היה קשר מתמשך בין בני הזוג לשעבר. אבל אף על פי שהנישואין הסתיימו, הקשר בין בני הזוג לא נגמר, ויש להם קשרים אשר יישארו לעד כמו: ילדים משותפים, חברויות הדדיות וקשרים כלכליים. מחקרים מצאו כי זוגות שמעולם לא פתרו את הסכסוכים ביניהם חוו יגון הרבה יותר עמוק מאשר אלו שעבדו על היחסים לאחר שהסתיימו.[8] האבלים חווים רגשות אשמה ומחשבות של "מה היה קורה אילו", בדומה לאלו של אלמנות.
יגון על אובדן ילד כתוצאה ממסירה לאימוץ הוא לעיתים קרובות משולל זכויות כיוון שההחלטה לוותר עליו נעשתה מבחירה, וכתוצאה מזה החברה אינה מכירה באבל. לאמהות הביולוגיות אין תמיכה, ומצופה מהן להמשיך הלאה ולהעמיד פנים שהילד איננו קיים. אמהות ביולוגיות רבות חוות רגשות חרטה ויש להן מחשבות של מה היה קורה אילו, או של איחוד מחדש עם הילד.[8]
יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוגים רבים של מערכות יחסים אינם זוכים ללגיטימציה על ידי החברה, ולכן כאשר בן/בת זוג במערכת היחסים נפטר/ת, ייתכן שנשללת הזכות ליגון ממי שנשאר. לדוגמה, בעקבות מותו של בן זוג במערכת יחסים הומוסקסואלית ייתכן שהחברה תתן קדימות למשפחתו הגרעינית, תוך רמיסת משמעות הקשר והאובדן עבור בן הזוג האבל (McNutt & Yakushko, 2013).
דוגמה נוספת יכולה להיות מותו של בן זוג שעבר, אדם שהאבל בעבר היה נשוי אליו, אך בסופו של דבר התגרש. אבדן מסוג זה אינו מקבל בדרך כלל את אותה הכרה כמו מותו של בן הזוג הנוכחי.
סוג נוסף היא מערכת יחסים בה המתאבל והאדם שנפטר לא היו בהכרח בקשר אישי הדוק: למשל עמיתים לעבודה, יחסי רופא ואחות עם המטופלים שלהם, או אפילו אנשים שהמתאבל אינו מכיר באופן אישי, כמו ידוענים.[9]
מערכות יחסים שנוצרו באופן מקוון לרוב אינן מוכרות או מקבלות תוקף חברתי. דוגמאות לכך הן למשל חברויות שהתפתחו כתוצאה ממשחקים מקוונים, או מהכרות במדיה החברתית. אף על פי כן כאשר חבר אינטרנטי נפטר, החברו שנותר אחריו יחווה לעיתים קרובות יגון משולל זכויות(Doka, 1989).
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים מודלים רבים להתמודדות עם יגון. מודל קובלר-רוס מתאר את תהליך האבל כמורכב מחמישה שלבים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה[10]. במילים אחרות, כדי להתחיל להתאבל צריך תחילה לאשר את האובדן, ואז להביע רגש. לאחר מכן על המתאבל לקבל את האובדן ולהסתגל לשינוי שהמוות, או האובדן, הביא לחייו.[11] במהלך השנים חל שינוי בהתייחסות לאבל והתרחקות מתאורית השלבים שמביאים ל"ריפוי" או "סגירת מעגל". כיום יש הבנה שהיגון היא חויה הרבה יותר מורכבת ומגוונת (האגודה הפסיכולוגית האוסטרלית, 2016)[דרוש מקור]. מודלים כמו משימות האבל של Worden[12] ומודל התהליך הכפול[13] מציעים מסגרות להתמודדות עם יגון באופן שמחזק את המודעות העצמית של המתאבל/ת (האגודה הפסיכולוגית האוסטרלית, 2016).[דרוש מקור]
ביגון משולל זכויות ישנם סיבוכים שלא תמיד קיימים בתהליכי אבל אחרים. ראשית, לרוב קיימות תגובות חזקות למוות או לאובדן. לדוגמה, האדם האבל יכול להפוך מדוכא יותר או זועם בגלל חוסר האפשרות לבטא את יגונו באופן מלא. שנית, יגון משולל זכויות משמעותו שהחברה אינה מזהה את המוות או האובדן, ולכן, האדם האבל אינו זוכה לתמיכה חברתית חזקה ועלול להיות מבודד. מכיוון שליגון משולל זכויות אין בהגדרה לגיטימציה חברתית, ייתכן שלמתאבל לא תהיה גישה לטקסים, או אפשרות לבטא את מחשבותיו ורגשותיו בצורה אחרת[14]. חשוב שאלו שתומכים במי שחווה יגון משולל זכויות יכירו באבלו ויתנו תוקף לאובדן.[14]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kenneth J. Doka, editor. Disenfranchised Grief: Recognizing Hidden Sorrow Lexington Books 1989. ISBN 0-669-17081-X
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עותק בארכיון (ארכיון)
- ^ Sheppard, Caroline H.; William Steele (2003). "Moving Can Become Traumatic". Trauma and Loss: Research and Interventions. Nat'l Inst for Trauma and Loss in Children. נבדק ב-22 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pettit, Becky (במרץ 2000). "Moving and Children's Social Connections: the critical importance of context" (PDF). Center for Research on Child Wellbeing Working Papers. CRCW, Princeton University. אורכב מ-המקור (PDF) ב-20 ביולי 2011. נבדק ב-22 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Oesterreich, Lesia (באפריל 2004). "Understanding children: moving to a new home" (PDF). Iowa State University. נבדק ב-22 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wertsch, Mary Edwards (23 באפריל 1991). Military Brats: Legacies of Childhood Inside the Fortress (1st hardcover ed.). Harmony. p. 350. ISBN 0-517-58400-X.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Stepp, G (2007). "Disenfranchised Grief". Vision Journal. נבדק ב-3 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2011-11-14. נבדק ב-2012-12-31.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Davidson, Hannah. "A Review of the Literature on Three Types of Disenfranchised Grief: Grandparent Grief, Grief of Birthmothers Following Adoption, and the Grief of Ex-Spouses" (PDF). www.uwstout.edu. נבדק ב-16 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wilson, Janet; Kirshbaum, Marilyn (13–26 במאי 2011). "Effects of patient death on nursing staff: a literature review" (PDF). British Journal of Nursing. 20 (9): 559–563. doi:10.12968/bjon.2011.20.9.559. ISSN 0966-0461. PMID 21647017.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Elisabeth Kübler-Ross, On death and dying, repr, London: Tavistock / Routledge, 1989, ISBN 978-0-415-04015-0
- ^ Millie Cordaro, Pet Loss and Disenfranchised Grief: Implications for Mental Health Counseling Practice, Journal of Mental Health Counseling 34, 2012-10-01, עמ' 283–294 doi: 10.17744/mehc.34.4.41q0248450t98072
- ^ Worden, J. W., Grief Counseling: Facilitating Uncomplicated Grief, New York, NY: Springer Publishing Company, 2008-08
- ^ Margaret Stroebe, Henk Schut, THE DUAL PROCESS MODEL OF COPING WITH BEREAVEMENT: RATIONALE AND DESCRIPTION, Death Studies 23, 1999-03, עמ' 197–224 doi: 10.1080/074811899201046
- ^ 1 2 Dianne McKissock, Mal McKissock, Bereavement Counselling: Guidelines for Practitioners, Bereavement C.A.R.E. Centre, 1998